ליגת העל – מתרגשים, נרגעים, אמינים

את תחילת משחקי מחזור ג' בליגת העל שלנו סיכם לכם וסיכם יפה הופמן. מאז חווינו עוד חמישה משחקים, שלושה נצחונות בית, שני כמעט מגה קאמבקים – וכדורסל בינוני להחריד. מרגיש כמו קידום מעולה לטור, לא? בכל מקרה, רציתי לשתף אתכם בכמה מחשבות שעלו בי בהמשך לכמה דברים שקרו. קדימה. מתחילים.

אתא

היה משחק אחד שהסעיר השבוע את קבוצת הוואטסאפ של הדיסקו, דווקא בהיבט של הקבוצה שהייתה בדרך לחטוף בראש (עד לקאמבק שגרם לה להסתפק בתחושה של כמעט). כן, הדיסקו התרגש השבוע מקרית אתא. הדיסקו התרגש, למרות שלא בטוח שהתרשם, מהכדורסל של בנטוב. אלדד בנטוב. הנה לפניכם מקבץ מהדברים:

לא רוצה ולא מנסה להפחית משהו מהנצחון היפה והמוצדק של רמת גן. שמתמודדת עם קיץ לא פשוט. שהבליטה בסך הכל התקפה מגוונת גם ברמת הסקוררים (6 בדאבל פיגרס, אם זה חשוב) וגם ברמת הדרך שלה לקלוע. ממצבים שהכניסו לעניינים את אטקינס הכחוש, עד הגיוון הנאה של אדם אריאל וכן הלאה. מה שכן, המשחק הזה הוכתב לחלוטין על ידי התכתיבים של בנטוב. גם בגרסאות קודמות של אברהמי, לקרית אתא היה צביון, שנגע בעיקר לרוח, טראפים ופלטינים. לקרית אתא הזאת יש גם תצורה התקפית ברורה, והיא נוגעת בעיקר לענייני קצב וריווח.

היא משחקת כדורסל שאיננו מתנצל, כשמירב ההחלטות – למרבה התדהמה – בידיים של שני אנדרדוגים כמו אסייג (8 אסיסטים) ובייטנר (4 אסיסטים ו-16223 אלף זינוקים). נהניתי לראות את המשחק הזה ונהניתי בזכות קרית אתא. כן, כולל בחירת הזריקות, כן, כולל התנועות הקטנות שעושים במקביל למהלכי 1 על 1, כולל חיתוך קטן קדימה שמייצר אופציה לחדירה פשוטה לעבר הסל (בעגה, קוראים לזה סטמפיד).

מה שמוביל לקאמבק שלה בסיום. יש את האמירה הידועה של אריה מליניאק לגבי לחץ: אם זה כל כך טוב, למה לא לוחצים כל המשחק? ובכן, קרית אתא לגמרי מפעילה לחץ קבוע לאורך כל המשחק. הפעם זה גרם לה להתחיל חזק מאוד. זה גרם לה לחטוף חזק מאוד אחר כך. זה גם גרם לה לחזור מהמתים וכמעט לנצחון. מה היא לוחצת? אם היא לוחצת, זה אומר שהיא לוחצת טוב? דיברנו גם על זה בקבוצה שלנו.

חולוניה

כאמור, שני קאמבקים היו מנת חלקינו במחזור הזה. השני, אתמול במשחק של חולון – נתניה. העמדה העקרונית שלי לגבי הפרש שמתרסק היא דואלית. מצד אחד, שיט האפנס. שיט האפנס לכולם. מצד שני, זה נושא שצריך לשים אליו לב. בפעם הראשונה, קורה. בפעם השלישית, קרחנה.

בחסות סל הנצחון האדיר של ג'ורדן מקריי מול הגרסה הנוכחית של ירושלים, הקבוצה של פרנקו המריאה לשני משחקים של כפיים. של הצגה. הראשון ב BCL. השני מול נתניה.

אחרי הנצחון בצרפת דיברנו כאן בעיקר על הישראלים. הפעם כמה מילים על הוולטון ועל מספר דו ספרתי של אסיסטיו. מהראשון, באווט בייסליין א-לה כריס ג'ונסון לידיים הבטוחות של קררה. מהשלישי, עם הטעיית כתף יד חדשה ועד שהעיף לכיוון הכללי של זלי בחוץ. אגב זלי, ריספקט לאינטנסיביות שלו – ולאחר מכן של מרטין, בכמה פוזשנים הגנתיים שהובילו לריצה של המארחת ברבע השני. אבל עזבו שטויות, הסיפור כאן הוא מקריי. גם על הדברים שעשה כדי לייצר את היתרון. גם הדברים שעשה כדי לשמר את הנצחון. כדי לומר לפרנקו, בקול שמדמה את בארי ווייט, שהוא יכול להירגע.

https://www.youtube.com/watch?v=9HbvlJrr_Fk

ראשוניה

פייר? הופתעתי מהנצחון של ראשון בבאר שבע. למרות החיבור והרוח שהפגינה משחק אחד לפני, היא הרגישה לי עדיין רחוקה מדי מהמקום אליו היא שואפת להגיע. בטח מול האגרסיביות של באר שבע. אז רגע, מצד אחד – האגרסיביות של באר שבע כרגע זה יותר עניין מיתוגי/ מיתולוגי/ נוסטלגי מאשר משהו שקורה בפועל. מצד שני – יש את אמין סטיבנס.

כשערכנו את דראפט הדיסקו טרם פתיחת העונה, בחר הופמן את אמין סטיבנס. ומי שראה את האמין במשחקי ההכנה, לא ממש האמין. אבל גם אם נניח למספרים של הביג גאי אתמול, והמספרים היו פצצה (28 + 10, 14/18 ל-2, כן?), הנוכחות של האיש הזה ניצחה את המשחק הזה עבור הקבוצה הזאת.

כמו חלוץ 9 מריח שערים, סטיבנס יודע לנתק מגע מהשומר שלו, ברגע הנכון, ולנוע לכיוון אחר ברחבה כדי לקבל כדור במסירה או בריבאונד התקפה. ד"ש לברנדון אנג'ל שאולי למד אתמול משהו. כמו איך שלא קוראים לתפקיד הזה בפוטבול, סימוני הידיים של סטיבנס מייצרים מטרות מעולות עבור המוסרים בכלל וגרנט בפרט, ולא רק אחרי מהלכי פיק נ' רול. כמו בעל בית אמיתי, הוא יודע לכוון שחקנים עם כדור כדי שיגיעו למקום המדויק שממנו מריצים פיק נ' רול, כפי שלמד ולומד ממנו היטב קליל אהמד (מה שזרק אותי, ואני לא מגזים, לדקויות של שאראס מתעקש עם ווקאפ ויוקובאיטיס לנוע למקום הנכון, על הסנטימטר). כמו מאמן נוער, הוא מראה איך חוזרים מיציאה גבוהה בפיק נ' רול אל השחקן שלו, דרך הושטת היד הנכונה לקו המסירה התאורטי.

אבל גם כאן, עזבו שטויות. שני מהלכים עשו למשחק הזה סוף: רול מושלם אותו סיים מול איוריו ומיד לאחר מכן יציאה הגנתית טובה שייצרה איבוד כדור שייצר סיומת מושלמת במתפרצת בצד השני.

 אחלה אמין סטיבנס שבעולם.

הנוכחות של האיש הזה ניצחה את המשחק, אמין סטיבנס. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

אה, והיו עוד שני משחקים: מתנצל, אבל במסגרת לוז המשחקים הבלתי אפשרי (התלוננתי מספיק כאן?) לא הספקתי עדיין לסיים את ההפתעה מרעננה מנצחת בכפר בלום. ועל המשחק של הפועל תל אביב מול נס ציונה חבל לבזבז מילים. ליגה אחרת. נמשיך לעקוב בעניין.

הסיוט עדיין לא נגמר. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.