הלילה מתחיל גמר ה-NBA. זה יהיה גמר לא הגיוני. בפתיחת העונה אף אחד לא דמיין שסן אנטוניו תגיע למעמד הזה. זו קבוצה שאת העונה שעברה סיימה במקום ה-13 במערב עם 34 נצחונות, שרוב השחקנים הבכירים שלה הם ילדים שמעולם לא ראו פלייאוף. היא קפצה כמה מדרגות בבת אחת כדי לצלוח את המערב הקשוח ולהדיח את האלופה. הנוכחות של הניקס במעמד פחות מפתיעה, מה שמפתיע זו הדרך. ההתחברות, הקסם, המטאמורפוזה שהקבוצה הזאת עברה במהלך הפלייאוף היא חסרת תקדים, בדיוק כמו נתוני הפרשי המשחקים שלה. נציגת המזרח לא הייתה אמורה לתת פייט השנה, אבל הניקס הפכו את עצמם לרלוונטיים לחלוטין עם חודש מהאגדות. זה גמר שנקודת הפתיחה שלו מרתקת, לא צפויה, מצריכה התבוננות מכל זווית אפשרית. זה מה שניסיתי לעשות פה.

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אסף רביץ

כפסיכולוג, ספורט מרתק אותי מכל כך הרבה סיבות, אבל עם הזמן מצאתי את עצמי נמשך יותר ויותר למקומות ולרגעים בהם בני אדם מותחים את קצה גבול היכולת האנושית. ואין בכל עולם הספורט כר פורה יותר לגדולה אנושית מה-NBA. זו ליגה שהעקרון המנחה שלה הוא כזה: מסתובבים בינינו אלים, ואנחנו צריכים לבנות את העולם הטוב ביותר עבורם. זה אומר כל הזמן להתחדש, להשתפר, להתאים את עצמנו לשחקנים שממציאים מחדש את המשחק, לחשוב מחוץ לקופסה. לא שחסרות ב-NBA בינוניות, שבלוניות והיאחזות במוכר, אבל לעומת העולם האמיתי, ולעומת האופן בו הנפש האנושית פועלת רוב הזמן, ב-NBA יש כוחות עוצמתיים מאוד שכל הזמן מושכים קדימה. ניתן למצוא אותם בשחקנים עצמם, במאמנים, במנהלי קבוצות, בהנהלת הליגה, בתקשורת. בהם טמון הקסם של הליגה הזו עבורי.
בוקר אחד התעוררתי וגיליתי שאני כותב על NBA כבר 20 שנה. כולן, עד לרגע זה ממש, בוואלה. לאורך השנים הללו הליגה שינתה את פניה, הפכה למשהו אחר, חדש, וזו כנראה הסיבה שבשום שלב לא הרגשתי מיצוי. וכעת אני מצטרף למשהו אחר, חדש, שיהיה הזדמנות גם עבורי לחשוב מחדש על האופן בו אני מתבונן וכותב על NBA. אני מתרגש, ואתם?