ועכשיו תורכם: קוראי הדיסקו עם נבחרי הסיבוב שלהם

התחלנו את היום עם הבחירות של פרשני הדיסקו לסיכום הסיבוב הראשון ביורוליג, אבל מה עם חוכמת ההמונים? אספנו את דעותיהם של כמה מקוראי הדיסקו, וגם אתם מוזמנים להגיב, להתווכח, לחזק ולשתף במחשבותיכם בתגובות ברשתות החברתיות. יאללה, יוצאים לדרך.

שחקן הסיבוב הראשון

צביקה באר: אלייז'ה בראיינט

בסוף אוגוסט ראיינתי את אלייז'ה בראיינט במסגרת הפועל TV באימון הפתיחה בסופיה, והסתכלתי עליו מגיע כשהוא נועל כפכפים וגרביים לבנים, כמו היה בן נוער שמסתובב בקניון G בכפר סבא. באותו רגע שאלתי את עצמי אם זה באמת השחקן שינהיג אותנו. עכשיו אני יכול להגיד שסימן השאלה הפך לסימן קריאה.

עזבו רגע 15.4 נקודות, יותר מ-6 ריבאונדים ומדד יעילות מעל 20. תסתכלו על השקט שלו, הקלאס וההשפעה על הקבוצה. מספיק לראות מה קורה כשהוא לא מצטיין, כמו נגד ז'לגריס קובנה בשבוע שעבר, ואיך זה משפיע על כל הקבוצה. ואת כל זה הוא עושה בקבוצה שמחזיקה במאזן הטוב ביורוליג.

לי, כאוהד הפועל ת"א, יש פחד מתמיד לבחור שחקן מהקבוצה כמצטיין כדי לא לנחס, אבל חלאס. להפועל החדשה שרוצה לזכות בתארים ומסתכלת לקבוצות היורוליג בלבן של העיניים אסור לפחד להגיד ששחקן שלה הוא ה-MVP של הסיבוב הראשון.

רון סימנר: אלייז'ה בראיינט

כאוהד מכבי ת"א, מבאס לבחור שני שחקנים של היריבה העירונית (ספוילר לבחירה הבאה שלי), אבל אובייקטיבית - לראות את הפועל ת"א העונה זה פשוט תענוג לעיניים. אחת הסיבות העיקריות לחגיגה הזו היא אלייז'ה ברייאנט. אני בטוח שאני לא הראשון ולא האחרון שמעלה את השם שלו כ-MVP של היורוליג, רק שלפעמים אפשר לא להילחם בדברים וללכת עם התשובה האסוציאטיבית.

כשצריך מנהיג לעצור סחף שלילי - הוא שם. כשצריך שמישהו יקלע זריקה שמייצרת מומנטום - הוא שם. כשצריך מישהו שירים את הקהל - הוא שם. הוא תמיד שם, לפחות ל-30 דקות במשחק.  

הוא משחק בשלוש עמדות, חלק גדול מהזמן מתפקד כמוביל כדור, והוא גם שחקן קלאץ' לדקות הסיום, משחק חכם וממעט לטעות. באמת שחקן שכל קבוצה הייתה רוצה בסגל שלה. אלייז'ה ברייאנט - MVP.

מאמן הסיבוב הראשון

דניאלה אלבאום: דימיטריס איטודיס

ראשית, גילוי נאות: אני אוהדת מכבי ת"א. ועם זאת - התשובה לשאלה הזו היא חד־משמעית: דימיטריס איטודיס. היכולת שלו לנהל את קבוצת הגלאקטיקוס שנבנתה בהפועל ת"א היא לא פחות ממרשימה. כל אחד מהכוכבים מצליח לבטא את עצמו, למצוא את מקומו בתוך הרוסטר, ולעשות זאת בלי תחושת קיפוח - סמויה או גלויה. בעידן שבו אגו מפרק חדרי הלבשה בקצב מהיר יותר מפיק־אנד־רול רע, זו חתיכת הצהרה ניהולית.

הכדורסל של איטודיס אולי לא תמיד הכי יפה או יצירתי, אבל הוא אפקטיבי. הוא יודע "לגמור משחקים", מציב הגנה אמיתית (ריבונו של עולם, כבר שכחתי איך זה נראה) ומוביל קבוצה לסקור התקפי של כ־88 נקודות בממוצע, וזה לא מובן מאליו.

כשמוסיפים לזה את ההקשר הרחב - עונה ראשונה של קבוצת כוכבים שרצה יחד, סגל עמוק במיוחד, פוטנציאל לא קטן לחיכוכים ולאגו שיכול היה להתפוצץ - ההישג מקבל משנה תוקף. איטודיס מצליח לשמור על מיקום גבוה בצמרת מרגע פתיחת העונה, בעקביות ובשליטה, וזה רחוק מלהיות מובן מאליו. לא כדורסל של היילייטס, כן כדורסל של ניצחונות. ובסוף, זה המדד.

צביקה באר: פדרו מרטינס

אם בבחירת ה-MVP  פחדתי לנחס, אז בבחירת המאמן אני ממש אשמח. יש פער עצום בין האיבה שאנחנו כישראלים רוחשים לפדרו מרטינס (לא משנה אם אתה אדום או צהוב) לבין היכולת שלו כמי שעומד על הקווים של בני יהודה של היורוליג.

הבכיין והמתלונן הסדרתי מספרד (גם על הקהל של הפועל בסמוקוב וגם על הקהל של מכבי בארנה הוא הגיש תלונה רשמית להנהלת היורוליג) לקח קבוצת יורוקאפ, שכשזכור הגיעה רק לחצי הגמר בשנה שעברה, חיזק אותה בקטנה והפך אותה לקבוצה שחולקת יחד עם הפועל את המקום הראשון. בעוד אצלנו הכוכבים ומשחק הבידודים נותנים את הטון, בוולנסיה זה המאמן.

בן קפלן: פדרו מרטינס

הוא אולי לא אוהב אותנו, אבל אני אוהב אותו. ולנסיה לא רק ראשונה בטבלה בסיום הסיבוב, אלא גם משחקת את הכדורסל המרשים והמפעים במפעל עד כה. בסיבוב הראשון היא ניצחה בבית את פנרבחצ'ה וריאל ובחוץ את אולימפיאקוס ופנאתינאייקוס תוך הפגנת עליונות. יש נטייה לבקר את ניהול המשחק של מרטינס, את החילופים הקבועים שנעשים כמעט בלי קשר למתרחש על המגרש, את השיתוף המוגזם לעתים של הספסל, אבל בשורה התחתונה השיטה שלו הובילה לתוצאות מעולות ולכדורסל שקבוצות מתקנאות בו. זה גם יכול להסתיים בפיינל פור.

מי הרוקי מה-NBA שהשתלב הכי טוב ומהר?

ארז מילר: טיילן הורטון-טאקר

"טיילר הורטון-טאקר הוא כדור באולינג אנושי, שחקן מסיבי שיהיה קשה מאוד לעצור בדרך לטבעת, שלצד הפיזיות והמהירות יש לו גם לא מעט טריקים בשרוול". כך כתב אסף רביץ בטור לפני תחילת העונה, והנתונים מוכיחים שהוא צדק.

הורטון-טאקר קולע 14 נקודות למשחק ב-56% לשתיים. הוא הולך לקו 4.6 פעמים, מה שמציב אותו במקום ה-12, בין היתר לצד שותפו ווייד בולדווין ושותפו החדש ננדו דה קולו. הוא קלע בדו-ספרתי ב-12 מתוך 16 משחקים, כאשר בחמשת האחרונים קפץ ל-19 נקודות למשחק בכמעט 69% לשתיים.

האמריקאי עושה את זה תחת שרונאס יאסיקביצ'יוס, מאמן שלא מאפשר המון יצירתיות במשחק ההתקפה, ובכל זאת נדמה שהורטון-טאקר הוא חתיכה מרכזית בפאזל של הטורקים בניסיון לעשות בק טו בק.

עקב האכילס שלו הוא הקליעה משלוש (27%), ויהיה מעניין לראות האם הוא ישתפר בתחום. בגיל 25, יש לו הזדמנות טובה להיכנס לקבוצה מצומצמת של 13 שחקנים בלבד - שזכו גם ב-NBA וגם ביורוליג.

רון סימנר: אנטוניו בלייקני (כן, כן)

הרוקי כמעט בן 30 ויש לו יד חמה. על פי הכללים של השאלה הזו, הייתי אמור לבחור בצורה טבעית בהורטון-טאקר או בספנסר דינווידי (שבינתיים הספיק לעזוב את באיירן מינכן), שהצליחו להסתגל למגרש הקטן יותר ולהגנות הנוקשות בליגה שבה לכל משחק יש משמעות ויותר קשה לייצר מרווח לזריקה פתוחה. אבל הראש שלי חורג קצת מהכללים והולך לשחקן שאמנם יש לו ניסיון אירופי, אבל הוא רוקי ביורוליג והוא מרשים אותי יותר במיוחד ואני לא יכול להתעלם ממנו. 

אנטוניו בלייקני עלה עם הפועל ת"א מהיורוקאפ ככוכב וקיבל תפקיד חדש בקבוצת העל שבנו האדומים: להיכנס פתאום לתפקיד שעל הנייר משני זה דבר שכשלעצמו דורש חוסן נפשי ואינטליגנציה רגשית, אבל להיכנס לתפקיד ולמקסם אותו בצורה שהוא עושה העונה זה פשוט תענוג לעיניים.

לבלייקני יש עלייה מהירה וגבוהה מאוד מהמקום, מעטים השחקנים שיכולים לעלות ולתת "פייט" לג'אמפ-שוט שלו, יש לו אחד על אחד אדיר, שליטה בכדור, מהירות, הגנה אישית וקבוצתית, וכמה מההיילייטים הגדולים שלו באו בכלל מההגנה. הוא עולה מהספסל כמו תוסף נייטרו למנוע של הקבוצה, חניכיו של איטודיס רצים, שולטים בקצב, ופתאום הוא עולה מהספסל וברוב המקרים חל עוד שיפור במשחק של הפועל. 

עם כמעט 13.5 נקודות ב-21 דקות, כשהוא קולע ביותר מ-50% מהשדה וכמעט 42% מהשלוש, קולט 2.2 ריבאונדים, והכל בשטף של המשחק, ולזה תוסיפו את ההגנה, הלחימה והאישיות - קיבלתם את רוקי חצי העונה שלי.

איזו קבוצה תחולל מהפך בסיבוב השני?

בן קפלן: אולימפיאקוס

למרות שהיא עם 11 ניצחונות ובמקום השביעי, הסיבוב של אולימפיאקוס קצת מאכזב. היא שווה יותר. ליוונים מפיראוס יש את אחד הסגלים הטובים והעמוקים ביורוליג ואת אחד המאמנים הטובים במפעל. הניצחון בדרבי היווני, שבו אולימפיאקוס נראתה כמו הקבוצה הגדולה שהיא יכולה להיות, מסמל את תחילת הנסיקה שתסתיים לכל הפחות במקום השני בסיום העונה הסדירה. בטח כשלסגל המעולה גם ככה מצטרף טייריק ג'ונס, בדיוק הגבוה האתלטי שחסר כדי להשלים את מילוטינוב בעמדת הסנטר.

ארז מילר: אנאדולו אפס

לאחר מסע רכש מרשים בקיץ שכלל את ניק וויילר באב, אייזיאה קורדינייה, ג'ורדן לויד, יורגוס פפאיאניס, קול סוויידר, קאי ג'ונס ושהמוס האזר, ציפיתי מאנאדולו אפס להתחרות על יתרון ביתיות. במקום זאת, היא סיימה את הסיבוב הראשון במאזן 13:6, הגרוע בליגה (יחד עם חמש קבוצות נוספות). 

הפציעות היוו גורם משמעותי ליכולת הירודה: שיין לארקין הופיע רק ב-11 משחקים, רודי בובואה ב-9, פי.ג'יי דוז'ר ב-8 וונסן פוארייה ב-5. המרחק מהפלייאין הוא חמישה ניצחונות, כך שהסיכויים של פאבלו לאסו לא נוטים לטובתו, אבל לארקין אמור לחזור בקרוב, ויחד איתו יש מספיק איכות בסגל כדי לעשות לכל הפחות מאזן חיובי בסיבוב השני. 

אל תופתעו אם הטורקים יצליחו להשתחל לאזורי המאבק על הפלייאין. ניצחונות על היריבות הבאות (פריז, מילאנו ובאסקוניה) יוכלו לסמן דרך חדשה עבורם.

דניאלה אלבאום: ברצלונה

התלבטתי לא מעט, והנטייה הטבעית שלי הייתה ללכת על אנאדולו אפס. אבל כדורסל, כמו כדורסל, נמדד גם במציאות. מאזן של 13:6 הוא בור עמוק שכמעט בלתי אפשרי לצאת ממנו, ואם אני מחפשת מהפך אמיתי, כזה שמבוסס על הישגיות ולא רק על פוטנציאל - קשה להצדיק בחירה באנאדולו.

אז מי כן? ברצלונה. עם מאמן מהטופ האירופי, סגל מנוסה והרבה מאוד רעב להוכיח, אני לחלוטין מאמינה שבארסה יכולה לטפס גבוה בטבלה ולהפוך לאיום ממשי על כל יריבה. לא שמישהו אי פעם זילזל בקבוצה ספרדית, אבל התחושה היא שברצלונה עדיין לא מימשה את מלוא הפוטנציאל שלה. יש לה מאזן 7:12, היא במקום שישי, ועם מגמת שיפור ברורה, שקשה להתעלם ממנה. מבחינתי? זו קבוצה עם כל הכלים להגיע רחוק, ואין לי ספק שעוד נראה אותה בפיינל פור.