התלות של ירושלים. ויילי הגיע. מתי זוסמן ינחת?

לא קל לעבור מצפייה בהפועל תל אביב-ברצלונה להמבורג-הפועל ירושלים. הירושלמים לא אשמים בזה. הפער בין הקבוצה הישראלית הבכירה ביורוליג (היא לובשת אדום, תתרגלו) לבין הגרמנים מרובי הזרים תהומי. למרבה האירוניה, סגנון המשחק של הקבוצות דומה למדי – ריצה בכל הזדמנות, הרבה פיק אנד רול, בלי תסבוכות טקטיות. זו חלק מאופנת הראן אנד גאן של תומאס איזאלו הפיני, ההוא מפריז ובון, ששוטפת את היבשת.

רק שלדימיטריס איטודיס של המון כישרון בסגל (והמון סגל) והוא משלב בין קצב גבוה לדגשים הגנתיים נכונים. לברלושקי יש מעט כישרון בסגל (כמה מעט? ג'יי פי טוקוטו הוא אחד הזרים), והזרים שאינם טוקוטו סיימו עכשיו קולג' או עברו עד עכשיו בקבוצות נידחות בקפריסין, בלגיה ורומניה. אם יש דגשים הגנתיים קשה לאתר אותם והראן אנד גאן משולב בהשלכת 10 מ-34 לשלוש, כולל שני שחקנים (ג'סטין אדלר דיוויס ואריק ריד) שזרקו לבדם 25 פעמים (וקלעו 6).

קרינגטון המשיך להיות חד כתער. צילום: עודד קרני, ליגת ווינר סל

הפועל ירושלים אמנם הפסידה אשתקד בהמבורג, ואפילו סיימה אז ערב טראומטי עם ארבעה שחקנים בלבד על הפרקט, אבל בואו נשים את הניצחון 85:100 בפרופורציות. המבורג היא ברמה של קבוצת תחתית בליגת העל שלנו, חממת צעירים (כולל הסנטר הצרפתי הצעיר זכארי פרין והגבוה ההונגרי בעל השם הנפלא זומבור מרונקה) שאולי אחד מהם, הרוקי קרלוס סטיוארט, יתקדם לרמות הגבוהות באמת. ועדיין, התוצאה הסופית מרמה. במחצית הובילה ירושלים 50:53, בסוף הרבע השלישי 68:74. היה משחק צמוד למדי, כלומר לא מבריק למדי של הפועל ירושלים. ויש מסקנות.

הראשונה, שבטח תפיל אתכם מהכסא: ירושלים תלויה בג'ארד הארפר, ולעיתים רחוקות הוא לא משהו. אתמול היה יום כזה, שבו העניינים פחות מתחברים להארפר, אולי בגלל העומס של גביע וינר והסופרקאפ, רגע לפני מסע מפרך לברוקלין של קודש למשחק של יום חול. ברבע השני הוא אפילו איבד שני כדורים בשני פוזשנים רצופים והתקשה הגנתית לעצור את סטיוארט המהיר.

https://www.youtube.com/watch?v=v6qp7fIe-oI

בלי השליטה של הארפר בקצב, ירושלים נגררה קצת לקצב המהיר של המבורג, קצב שבו היא פחות מרגישה בו בנוח. ההתקפה של יונתן אלון במיטבה כשהכדור מגיע אחרי כמה שניות וכמה מהלכי סרק שנועדו לבלבל את היריבה לידיים של הארפר או קרינגטון, והם יוזמים מבידוד או מפיק אנד רול. למזלו של אלון, קרינגטון המשיך להיות חד כתער, כמו בכל משחקיו מאז הסיוט במדי הנבחרת, עם 5 מ-5 משתיים ו-3 מ-6 משלוש. כרגיל אצלו, אפשר לשאול למה הוא לא היה אסרטיבי יותר ולמה לא זרק יותר. התשובה, כנראה, היא שאם היה עם אופי אחר, הוא לא היה כאן.

המשחק האנמי של הארפר מבהיר למה ירושלים זקוקה לקשיוס וינסטון. ההתקפה שלה תלויה באיש שיניע אותה במהלכי אחד על אחד, ולו היה בריא וינסטון יכול היה לחגוג מול הגרמנים הנדיבים הגנתית. בהיעדרו רועי הובר לקח אותה על הגב יחד עם קרינגטון בדקות הפחות טובות, למרות 3 איבודים, אחד מהם במסירה הראשונה שלו. להובר לא משנה אם זו המבורג או השניות האחרונות במשחק האחרון בישראל לפני מלחמה עם איראן – הוא בטוח בעצמו מספיק למסור את המסירה המכריעה (5 אסיסטים) ולזרוק שלשות מקילומטר (10 נקודות, 2 מ-3 מחוץ לקשת). כרגע הוא הישראלי המוביל של ירושלים (תכף נגיע למי שפחות מוביל).

משחקים מול קבוצות מהירות שלא ממש שומרות הם הלחם והחמאה של ג'סטין סמית, והוא אכן חגג עם 14 נקודות ב-21 דקות. אלא שהפועל סבלה במחצית הראשונה, גם בדקות שלו, מבעיה קשה בריבאונד – הגרמנים לקחו 15 שירושלים בהתקפה מול 14 ריבאונד הגנה של ירושלים, גם בגלל פוזשן אחד של 4 ריבאונדים בהתקפה. יש מחיר לזה שה-4 שלך 1.98 מ' (אנתוני לאמב במשחק סולידי של 12 נקודות, 6 ריבאונדים ו-4 אסיסטים) ושבחמישיות מסוימות אין לירושלים אין אף שחקן מעל 2 מטר (אוקיי, אולי כשסמית עם נעליים).

הנתון הבעייתי התייצב במחצית השניה, כשהגרמנים הוסיפו רק עוד 7 ריבאונד בהתקפה והמשחק הסתיים עם יתרון ירושלמי 38:40. זה קרה בעיקר בזכות המשחק הכי סולידי ומדויק של אוסטין וויילי מאז הגיע להפועל ירושלים. זה עוד לא היה ה-MVP מהליגה הטורקית, אבל הסנטר אשכרה קלע 6 מ-7 מהשדה, 2 מ-2 מהקו ולקח 11 ריבאונדים. עם זאת, כוכבית קטנה: הסנטר הפותח של פריז, פארין, בן 21, והסנטר השני, טורודיץ', הוא ככל הנראה השחקן הכי גרוע ביורוקאפ. לוויילי צפויים מבחנים רציניים יותר.

הזכרנו שהובר הישראלי המוביל של ירושלים, וקשורים לכך גם אלו שהיו אמורים להוביל. נמרוד לוי רשם אתמול מגמת שיפור מסוימת אחרי תקופה לא טובה שהחלה למעשה כשחזר מפציעה בשלהי העונה שעברה. היה לו אפילו דאנק אסרטיבי בסיום המחצית הראשונה. מנגד, הוא עדיין מתעקש על עבירות מטופשות (אמש עבירה מיותרת על שלשה) והקליעה לא מאופסת (0 מ-4 משלוש).

במקרה של יובל זוסמן, הבעיה היא לא מקצועית, אלא מנטלית. בעונה שעברה נראה לפרקים שהבחור מתחיל להיות אסרטיבי, גם התקפית. בניגוד לקרינגטון, הוא לא מצליח להסיר את קורי העכביש מתקופת הנבחרת. 5 הנקודות שלו, 3 הריבאונדים ו-3 האסיסטים עשויים לרמז על ערב סולידי, אבל זוסמן שוב היה עם ידית לא מאופסת, לא תקף מספיק את הסל בחדירה ונראה פסיבי ומפוחד. גם הגנתית היו פוזשנים שבהם שחקנים עוברים אותו בכדרור או חותכים לו על הגב. זוסמן כבר בן 27, השכר שלו גבוה והמעמד שלו מבוסס. לילדים עם פוטנציאל סולחים על ימים פחות טובים, בטח לישראלים. בעונה שבה ירושלים חייבת לסיים עם גביע וכרטיס ליורוליג, הגיע הזמן שהילד יתבגר.