.png)
.png)
.png)
הרוקיס ממשיכים להרשים. מאוד
- אסף רביץ
- 16 בנוב׳ 2025
- זמן קריאה 8 דקות
פתיחת העונה של מחזור הרוקיס של 2025 ממשיכה להיות המרשימה ביותר שנראתה ב-NBA מזה שנים רבות. בדרך כלל החודשים הראשונים של שחקנים חדשים בליגה הם או מהוססים מאוד או מפוזרים מאוד, לוקח זמן להתרגל לדרישות הפיזיות, המנטליות, המקצועיות והטקטיות שצריך לעמוד בהן כדי להיות שחקני NBA לגיטימיים. במחזור הנוכחי יש שורה של שחקנים שכבר עכשיו נראים הרבה יותר משחקנים לגיטימיים בליגה. הם נראים שחקנים בשלים, איכותיים, שמסוגלים לתרום כבר עכשיו לקבוצה מצליחה, בדרך הדי בטוחה להיות כוכבים.
לא כולם, ממש לא. לצד לא מעט שחקנים שמשתלבים יפה, יש גם לא מעט שעדיין לא מצליחים להטביע חותם ולהרוויח דקות משחק. גם מחוץ לברוקלין, למי שתהה. רוב השחקנים שנבחרו במקומות 10-19 בקושי רואים פרקט, כולל שחקנים עם הייפ כמו קמאן מלואץ' ויאנג הנסן, כולל חברו לשעבר של בן שרף באולם נואה אסנגה. מוקדם מאוד להסיק מסקנות לגבי החבורה הזאת, לא חסרים מקרים של סופרסטארים שלקח להם זמן להתניע, הרבה יותר מעניין לעסוק באלה שכן מצליחים מהרגע הראשון, בכך יש אינדיקציה הרבה יותר חשובה.
מי שמשך הכי הרבה תשומת לב בחודש הראשון של העונה הוא וי ג'יי אדג'קומב, גם בזכות משחק ראשון מטורף וגם בזכות החשיבות שלו להצלחה המוקדמת של פילדלפיה. עליו כתבתי בשבוע הראשון של העונה אז לא ארחיב עליו הפעם. רוב האחרים נמצאים בסיטואציות הרבה פחות מוצלחות, כולל כמה מהסיטואציות הכי בעייתיות ב-NBA כרגע. היום אתמקד בשלושה רוקיס נוספים, כולל השם הגדול של המחזור, שמראים ניצוצות של גדולה מוקדמת במועדון שלא יודע מה לעשות איתה כרגע.
אקדיש רגע פסקה קצרה לשלושה שמות ראויים לציון שלא נכנסו לכתבה. הראשון הוא דילן הארפר, הבחירה השנייה מסן אנטוניו, שנראה בשל מאוד מבחינה גופנית ויכולת החדירה שלו היא כבר ברמה גבוהה. הארפר נפצע לאחר שישה משחקים וכשיחזור יצטרך למצוא את מקומו לצד דיארון פוקס, משימה לא פשוטה עבורו. שני הנוספים הם צמד בחירות הלוטורי של ניו אורלינס. ג'רמיה פירס (באנגלית fears. רק אותי זה מצחיק שהוא נבחר באותו לוטורי עם שחקן בשם coward?) הוא גארד-סקורר שבאופן אירוני נראה שלא מפחד מכלום. דריק קווין, השחקן שכדי לבחור בו הפליקנס נתנו בחירה לא מוגנת לאטלנטה בקיץ הבא, מראה איכויות של סקורר בצבע, אבל עדיין לא ברור איך הוא אמור לשתף פעולה עם זאיון וויליאמסון.
קופר פלאג (דאלאס)
מספרים בולטים: 15.2 נקודות, 6.6 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים, 1.1 שלשות ב-26.9 אחוזים.
אם תשאלו את האדם ברחוב על קופר פלאג, הוא כנראה ידבר על פתיחת עונה מאכזבת. הציפיות היו כל כך גבוהות, והמעמסה ששמו עליו בדאלאס מהרגע הראשון כל כך גדולה, שפתיחת עונה טובה של רוקי צעיר במיוחד (עדיין בן 18) נחשבת לאכזבה גדולה.
אי אפשר להפריד את זה מהסיטואציה המשונה בדאלאס. פלאג הגיע למועדון שהאוהדים שלו הפנו אליו עורף, הרגישו נבגדים, היו עסוקים בניקו האריסון הרבה יותר מאשר בקבוצה הנוכחית. האריסון היה חייב לנסות לבנות קבוצה שמכוונת להצלחה עכשווית כדי להצדיק את המהלך המטופש בהיסטוריה, גם כשמכת פציעות לא מאפשרת להעמיד סגל סביר בחודש הראשון. בסגל הזה יש מחסור מוחלט במנהלי משחק, ופלאג מצא את עצמו הופך לתקווה הגדולה בתחום בלי שהוא בעצמו יודע אם זה נמצא בטווח היכולות שלו. כל זה מתחבר לאחת משתי ההתקפות הגרועות בליגה בחודש הראשון, ולאחת הקבוצות החלשות בליגה באופן כללי.
האוהדים של דאלאס קיבלו את מה שרצו, איך הם יתייחסו לקבוצה מעכשיו?
ועכשיו ניקו פוטר, מה שמותיר את כולם מבולבלים. האוהדים יצטרכו להבין מה עושים עכשיו, צמד המחליפים הזמניים (אחד מהם הוא מייקל פינלי) יצטרכו להבין איזה מנדט יש להם ובהתאם להחליט האם ממשיכים לחפש הצלחה עכשווית או מתחילים לפרק את החבילה, קודם כל ע"י טרייד על אנתוני דיוויס. נראה שאף אחד לא יודע לאן דאלאס ממשיכה מכאן, כולל מי שהתפקיד שלהם הוא לדעת. בתוך הסמטוחה הזאת השחקנים אמורים להמשיך לשחק וההתקפה המקרטעת אמורה להמשיך להתגבש למשהו מעט יותר ברור.
הפיטורים של ניקו עוזרים למקם את קופר פלאג בהקשר הנכון עבורו ועבור המועדון. במקום המושיע של ההווה, השחקן שאמור היה להגיע ולהשתלט על העניינים מהרגע הראשון, להיכנס לנעליים של קיירי אירווינג הפצוע, הוא העתיד, העוגן היחיד שיש לקבוצה במשבר זהות. כך ניתן להתחיל להסתכל על העונה הזאת כהזדמנות של המאבס להבין מה יש להם ביד, מה פלאג כן ומה הוא לא, מה הוא יצטרך סביבו כדי למקסם את היכולות שלו כשהוא יגיע לפריים שלו. זאת הזדמנות עבור דאלאס לעשות את הדבר ההגיוני היחיד מבחינתה ולהתחיל לתכנן תוכניות בהתאם לציר הזמן של קופר פלאג.
אז מה הוא כן ומה הוא לא בחודש הראשון שלו ב-NBA? נתחיל בכך שהוא לא מנהל משחק טבעי. הוא יודע להוביל כדור, אבל לא כל מי שיודע להוביל כדור הוא רכז. הוא לא שולט בקצב המשחק, לא מייצר שטף שנותן למשחק ההתקפה צורה, לא יודע ליצור יתרונות מגוונים בעקביות. הקליעה שלו מבחוץ לא נראית טוב, בזמן שבקולג' הוא קלע טוב (38.5 אחוזים) בווליום נמוך (3.6 זריקות למשחק). חלק מהזריקות מבחוץ נראות כאלה שהוא לא רוצה לקחת אבל מרגיש שזה התפקיד שלו.
מה כן? לא מעט. כשרואים את פלאג משחק ניתן להבין על מה המהומה. הניסוח הטוב ביותר שיש לי הוא שלנוכחות שלו יש משמעות. הוא גדול (2.06 מ'), אתלט אדיר, עם כוח מתפרץ יוצא דופן וקריאת סיטואציות מהירה בכמה עשיריות שנייה מרוב השחקנים. הוא יכול לבוא לדאבל-טים או לריבאונד התקפה באופן בו שחקני היריבה לא מבינים מאיפה הוא צץ. הוא רואה מסירות מהר יותר מההגנה וכך משאיר שחקנים חופשיים לזריקות לפני שהרוטציה מגיעה אליהם, במיוחד שלשות מהפינה. הוא יודע להגיע לצבע ויודע לסיים שם. בשבוע שעבר, מול מילווקי, היה המשחק הטוב ביותר שלו ב-NBA עד כה. ככה זה נראה כשהוא קולע 26 נקודות:
את רוב הנקודות בסרטון הזה פלאג משיג כשהוא תוקף גארדים. נוח לו מאוד לקחת שחקנים קטנים ממנו לסל בסגנון שנקרא בולי בול. אם הוא מזהה אחד כזה מולו במעבר הוא פשוט ימשיך איתו עד לטבעת. בהתקפה העומדת, המהלך העיקרי שלו הוא לקרוא לחסימה של מי ששומר עליו אחד השחקנים הנמוכים של היריבה. ברוב המקרים קבוצות ב-NBA מבצעות חילוף במצבים כאלה, כי גארדים פחות מיומנים בשמירה על החוסמים בפיק נ' רול והן לא רוצות להסתבך עם זה. אבל פלאג כבר הופך לשחקן שמסוכן מדי לבצע חילוף מולו, והוא יודע לזהות את הרגע בו היריבה מסתבכת כדי לתקוף, כמו במהלך האחרון מול מילווקי שכמעט הפך לסל נצחון.
פלאג עדיין לא יודע לעשות הרבה יותר מזה באופן עקבי בהתקפה העומדת. אם ההגנה מצליחה לנטרל את המהלך הראשי שלו, הוא נראה קצת אבוד בנסיון לאלתר. הוא מסתדר הרבה פחות טוב עם שחקני פנים, לכן הוא פחות אפקטיבי בינתיים בפיק נ' רול עם הסנטר. אבל עצם זה שאחרי חודש יש לו כבר מהלך שקשה מאוד לעצור (חסימות של גארדים) זה הרבה מאוד. בסיטואציה נורמלית, עם רכזים סבירים ומעלה, הוא כנראה היה הרבה יותר יעיל ומתחיל לפתח יותר יכולות רחוק מהכדור (בסרטון היה סל שלו מתנועה ללא כדור וסל כחוסם בפיק נ' רול, אלה היו מקרים נדירים מאוד במשחק הזה). בקבוצה נורמלית לא היו נותנים לשחקן עם כזאת נוכחות לבזבז כל כך הרבה פוזשנים בשני הצדדים כשהוא עומד בפינה. אבל בקבוצה נורמלית לא הייתה לו הזדמנות לבחון את היכולות שלו כיוצר מרכזי כפי שהוא עושה כרגע, ואולי לעתיד זה יותר חשוב.
סדריק קווארד (ממפיס)
מספרים בולטים: 14 נקודות בספליט אחוזים של 48/37/90, 6.1 ריבאונדים, 3 אסיסטים על 1.2 איבודים.
פעם בכמה שנים אני רואה ספורטאי צעיר ונדלק, מרגיש שזה זה, שהוא הולך להיות מיוחד, גדול. לא תמיד אני צודק, אבל נדמה לי שהאחרון היה קרלוס אלקרז בגיל 18. אם לא יצא לכם, אני ממליץ לתפוס משחקים של ממפיס ולהתמקד בסדריק קווארד, הבחירה ה-11 בדראפט האחרון, משחק כדורסל. יש בו משהו אצילי, כאילו המשחק זורם לו בדם.
קווארד כבר בן 22, הגיע לליגה בגיל מבוגר, כי בשום שלב הוא לא נכנס לפנקסים הנכונים. הוא התחיל את קריירת המכללות בכלל בליגת המכללות השלישית, עלה למכללה זניחה בליגה הראשונה ורק בשנה הרביעית הגיע למכללה רצינית יותר, אך נפצע לאחר שבעה משחקים. שום דבר לא הגיוני בסיפור שלו, וגם כרגע לא הגיוני כמה הוא טוב מהרגע הראשון שלו ב-NBA.
מדובר בשחקן כנף שיודע לעשות הכל. הוא חזק מאוד, פיזי, מנצח קרבות קטנים. קבלת ההחלטות שלו מדויקת מאוד ונראה שתמיד הוא מבין מה הקבוצה שלו צריכה באותו רגע בשני הצדדים. הקליעה שלו נהדרת והאחוזים שלו גבוהים מאוד מכל טווח. הוא ריבאונדר נהדר עם חוש להיות במקום הנכון. הוא מוסר טוב מאוד שיודע לאפשר להתקפה להמשיך לזרום. הוא מסוגל ליצור לעצמו מצבי זריקה עם הטעיות חדות והשתחררות לקליעה. בהגנה הוא שומר על אחד השחקנים הבכירים של היריבה ולא נותן שום דבר. בקיצור, במעט שראיתי לא מצאתי חסרונות במשחק של קווארד, הוא יודע לעשות הכל ברמה גבוהה. גם כשהוא לא בולט, לא לוקח יותר מדי מהמשחק עליו, הוא משפיע לטובה על הקבוצה כשהוא על הפרקט. ככה זה נראה כשהוא קולע 27 נקודות:
קווארד משיג את הנקודות שלו, בעיקר את השלשות, בתוך שטף המשחק. בתקצירים רואים את החלק בו הוא מוציא לפועל, נע בתזמון הנכון ביותר למקום הנכון ביותר כדי להיות חופשי לקליעה. מה שלא נכנס לתקצירים זה שהוא מבצע עשרות פעולות קטנות ונכונות שמאפשרות להתקפת הגריזליז להמשיך לזרום. הוא מסוג השחקנים שיוכלו להשתלב גם במערכות מתוחכמות במיוחד כי הוא כל הזמן מחפש את הפעולה הנכונה.
חבל שהוא משחק כרגע בקבוצה שבמקום זרימה מרגישה בעיקר צרימה. היחסים בין ג'ה מוראנט למועדון הגיעו לשלב המבוי הסתום. אחרי שלל הבעיות שלו בשנים האחרונות, ואחרי שהיה הגורם המרכזי בפיטורים של טיילור ג'נקינס רגע לפני סיום העונה שעברה, הוא לא מסתדר גם עם המאמן הנוכחי תומאס איסלו. ג'ה משחק את הכדורסל הגרוע בקריירה שלו כרגע, קולע 17.9 נקודות ב-35.9 אחוזים מהשדה ו-16.7 אחוזים משלוש (!!), וזה כמובן משפיע גם על כל מי שסביבו.
הבעיה היא שלפני שהתחילו הבעיות ג'ה הספיק להפוך ליקיר העיר ממפיס, הוא אהוב מאוד ע"י הקהל המקומי בזמן שבשום מקום אחר לא ממש רוצים את התיק הזה. אני בטוח שכמו במקרה של דאלאס, גם הנהלת הגריזליז הייתה שמחה בשלב הזה ללכת למהלך של בנייה מחדש בהתאם ללוח הזמנים של קווארד, אבל זה הרבה יותר מורכב. קשה לראות טרייד כזה קורה בעתיד הנראה לעין. אבל עדיף להיות תקוע ככה כשיש לך ביד כוכב עתידי פוטנציאלי שעוזר לדמיין עתיד אחר יום אחד.
קון קנופל (שארלוט)
מספרים בולטים: 17.2 נקודות, 3.2 שלשות ב-40.2 אחוזים, 5.9 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים.
הגענו לשם החם של הרגע. חברו של קופר פלאג במכללת דיוק, שהמעמד שלו הלך והתחזק לאורך העונה שעברה עד שנבחר רביעי בדראפט, לא נמצא בסיטואציה בעייתית כמו בדאלאס וממפיס, אבל גם בשארלוט מתסכל כרגע. לאמלו בול פתח את העונה עם מספרים יפים ואז נפצע, כמו תמיד. ברנדון מילר הצטרף אליו ונפצע מוקדם, אחרי שהחמיץ חלק גדול גם מהעונה שעברה. ראשי ההורנטס פותחים עוד עונה בה יהיה להם קשה מאוד להבין מה יש להם ביד, מה ניתן לבנות סביב לאמלו ומילר, כי הם פשוט לא מסוגלים להישאר על הפרקט. בינתיים שארלוט ממשיכה בעיקר להפסיד וסביר להניח שלא תאיים על הפלייאוף גם הפעם, והשנים עוברות וכלום לא משתנה.
לפחות הפעם יש מי שייקח את ההזדמנות שהפציעות האלה מייצרות. שארלוט היא מצטיינת הדראפט של החודש הראשון של העונה, כששלושה מארבעת השחקנים שבחרה בין 34 המקומות הראשונים תקעו יתד בחמישייה. הסנטר הגבוה ראיין קלקברנר (2.16 מ') הוא הפתעת פתיחת העונה, עם נתונים יוצאי דופן של 10.2 נקודות ב-81.8 אחוזים מהשדה ו-2.3 חסימות למשחק. יכול להיות שההורנטס השיגו עוגן חדש בעמדת הסנטר אחרי שוויתרו על מארק וויליאמס. הגארד סיון (sion) ג'יימס, עוד נציג של דיוק, תפס לאחרונה מקום בחמישייה על חשבון וותיקים כמו קולין סקסטון וטריי מאן. לעומתם, ג'יימס בנוי הרבה יותר לשחק אוף דה בול ולספק הגנה, תנועה ללא כדור וקליעה מבחוץ.
אבל גולת הכותרת היא קון קנופל, הסקורר הבכיר במחזור כרגע. שחקן הכנף הוא קודם כל מומחה קליעה, ועם לאמלו ומילר כנראה היה מסתפק במשבצת הזאת, אבל בלעדיהם יותר ויותר מהמשחק עובר דרכו ובשבועיים האחרונים הוא מוכיח שזה לא גדול עליו. ככה זה נראה כשהוא קלע 30 נקודות מול מיאמי:
הכוכב של הסרטון מבחינתי הוא צ'ארלס לי, המאמן של שארלוט. שימו לב כמה התרחשות יש בכל פוזשן של שארלוט: חסימות מדורגות, חסימות ותנועה ללא כדור, חדירות והוצאות. קנופל נראה כמו השחקן המושלם לשיטה של לי, מבין את המטרה של כל תרגיל וכל מהלך, מוכן לעבוד גם בשביל אחרים, קולע נהדר מבחוץ ומנצל את הפאניקה של ההגנה מהקליעה שלו כדי להגיע לטבעת באפקטיביות. בזמן שהוא לא שחקן ששמים לו כדור ביד והוא מייצר משהו מכלום, בתוך השיטה הזאת הוא יכול להיות גם השחקן שרוב ההתקפה עוברת דרכו. ואם היה חשש שהחזרה של לאמלו תקשה עליו, אז במשחק החזרה של הרכז הדומיננטי קנופל קלע 32 נקודות מול מילווקי, חלק מהן ממהלכים בהם בא לחסום ללאמלו. ככה זה נראה:
שלוש פעמים קנופל מגיע לחסום ללאמלו בסרטון הזה. בפעם הראשונה הוא מפתיע את ההגנה וחותך פנימה במקום הצידה אל קו השלוש, בשתי הפעמים הבאות הוא מתזמן את החיתוך כך שהוא מייצר לעצמו את השנייה שהוא צריך כדי לעלות לקליעה. רוב הסלים הנוספים שלו הם מופת של חוכמת משחק וקריאת סיטואציות שלא אמורה לאפיין שחקן בחודש הראשון שלו בליגה. קנופל נראה בדרך הבטוחה להיות משהו מיוחד, וגם אם לא ברור מי יהיו השחקנים סביבו, נראה שהגיע למאמן שיידע לבנות משחק התקפה סביב האיכויות שלו.
ומה לגבי ההגנה? מי שמוטרד מכך שקנופל נראה כמו הסטריאוטיפ של שחקן שלא מסוגל לשמור על אף אחד ב-NBA ישמח לדעת שהרושם הראשוני שהוא מותיר טוב בהרבה. כמובן, הוא לא אתלט ברמה גבוהה, וזה בא לידי ביטוי בקושי להגיב בסיטואציות בהן לשחקן התוקף יש יתרון ראשוני או שהוא יצר אחד כזה. אבל רוב הזמן הוא לא נותן ליריב את היתרון הזה, הוא שומר טוב על הכדור עם עבודת רגליים מדויקת וכופה זריקות קשות (הוא מדורג גבוה מאוד בין שחקני החוץ שמורידים את אחוזי הקליעה הצפויים של השחקנים שמולם). נראה שיש לו כלים להימנע מלהפוך לחוליה חלשה שיריבות מחפשות לתקוף. הוא גם נמצא במקום הנכון בהגנה הקבוצתית וריבאונדר הגנה טוב לעמדה, אז גם בצד הזה הסך הכל הוא חיובי.
תגובות