בואו ניקח לכמה דקות הפסקה מתודית מהבלגן המתמיד סביב הפועל תל אביב - התפטרויות של מנהל קבוצה ועוד מנהלים בכירים, מחאת אוהדים, החתמה של עוד שני זרים, הצעה שהוגשה או לא לזר נוסף, הראיונות הסוערים של איטודיס, צום הראיונות של עופר ינאי - כדי לדבר על משהו חיובי, לשם שינוי. חיובי? מרהיב. אלייז'ה בריאנט.

האזינו להירש מקריא את הטור

6:32

היו הרבה סיבות למשבר סביב האדומים בשבועות האחרונים, וייתכן שהוא טרם הסתיים, אבל את רוב תקופת המצוקה היא העבירה בלי העוגן, הבסיס, האיש שמחזיק אותה במו ידיו. אולי זה לא היה צריך להיות כך, בטח כשבסגל 11 זרים שאחד מהם הוא ואסיליה מיציץ'. בשורה התחתונה, מי שרק לפני 7 עונות עוד שיחק בהפועל אילת הוא לא רק הרכז האמיתי שלה - הוא המנוע היחיד של המכונה. בכוח החוכמה והיכולות האישיות האדירות, שממשיכות להשתפר רגע לפני יום הולדת 31, הוא נותן להפועל משהו משמעותי יותר מזה של סופרסטארים אחרים ביורוליג - קנדריק נאן או סשה וז'נקוב, למשל: בריאנט הופך את השחקנים לצדו לטובים יותר. אין לי מושג אם ייבחר ל-MVP של הליגה, אבל הוא מגלם את ההגדרה המילולית של המושג. בלעדיו הפועל תל אביב היא אוסף בודדים נטולי חיבור. אלייז'ה הופך אותה לקבוצה.

היו הרבה דוגמאות במשחק אתמול, שאותו סיים עם 25 נקודות, 8 אסיסטים, איבוד אחד בלבד ו-5 ריבאונדים, למשמעות העצומה שלו. אפשר להתעכב על הרבה סלים משמעותיים, אבל ברשותכם אתעכב על שני אסיסטים עצומים, שניהם לדניאל אוטורו (בעוד משחק התקפה אדיר של 16 נקודות ב-8 מ-10 מהשדה).

עוד משחק התקפה אדיר של אוטורו. צילום: יהודה הליקמן, ספורטס רבי

תזכורת - קליק ראשון על הסרטון ינגן את הקטע הרלוונטי. כדי לצפות שוב, יש להעביר את הסרטון לנקודת הזמן המצויינת בסיום הפיסקה.

הראשון קורה מיד כשמילאנו עולה ליתרון 51:54 בתחילת הרבע השלישי, אחרי שהמארחת שלטה לאורך כל המחצית הראשונה. זו נראית כמו עוד קריסה מקצועית ומנטלית, בדרך להפסד שישי ברציפות ביורוליג. רק שבריאנט נראה רגוע כאילו איבד זה עתה יתרון בקאנטרי קלאב השכונתי. אוטורו חוסם לו גבוה במיוחד, בין קו החצי לקשת השלוש, והתרגיל נראה תקוע כי ויינרייט מצופף את העסק בקו העונשין במקום לרווח בפינה. עכשיו, תקפיאו את הווידאו בדיוק כשהטיימליין מראה 5:13 ושעון המשחק 7:32. בשלב הזה ויינרייט עוד לא פינה סופית את השטח, מיציץ' שנע למעלה ואוטורו שנע למטה צמודים זה לזה והאחרון אפילו לא הגיע לאזור קו העונשין. אלא שבריאנט מבחין שבולמרו, ששמר עליו בתחילת הפוזשן ועשה סוויץ' עם ניבו, ממוקם בגבו של אוטורו. כבר כאן, איכשהו, האיש עם הכדור רואה בעיני רוחו את המסירה לדאנק של אוטורו. עצום. (5:07)

הלאה, עוד לא חלפה דקה, והפעם בריאנט מקבל את הכדור מהנדאוף של ויינרייט. למרות שאוטורו לא באמת חוסם, מילאנו שוב עושה סוויץ', שוב בולמרו עם ניבו. הפעם הסוויץ' מתבצע היטב, רק שבולמארו עושה סטאנט קטן לכיוון בריאנט, שמכדרר את הכדור כמה פעמים מאחורי הגב משל שיחק שלוש על שלוש בספורטק. אם תקפיאו את התמונה ב-5:24, וכששעון המשחק על 6:28, תראו את הגארד הארגנטינאי קופץ קצת לכיוון בריאנט, וזה מספיק לו לבשל עוד מסירה גאונית לליי אפ של אוטורו, שבשלב הזה נמצא בכלל על קשת השלוש. הפועל עולה ליתרון 56:57, וצולחת את דקות המשבר. (5:19)

צריך להבין שמעבר לקור הרוח וראיית המשחק הפנומנלית, המסירות האלו של בריאנט הופכות את ההתקפה של הפועל מבנאלית לאפקטיבית. איטודיס משחק תרגילים קצרים ופשוטים - פיק אנד רול, הנדאוף והיידה, לסל. ראיתם. השחקנים שמרוויחים מיליונים צריכים לצקת תוכן לתוך החופש שהם מקבלים. רוב הקו האחורי של הפועל - בריאנט, מיציץ', ג'ונס, בלייקני - מסוגל לצקת אחד על אחד ונקודות. בריאנט מביא את הערך המוסף, את המסירה החכמה, את קריאת המצבים העילאית. את מה שיכול לעשות את ההבדל בין פליי אין לטופ 6.

המשחק הזה גם מסמן שמבחינת איטודיס הבטחת עונה נוספת ביורוליג היא לא המטרה העיקרית של הפועל תל אביב - היא המטרה היחידה. אמנם ליוויי רנדולף לא התלבש וקסלר אדוארדס שותף ל-50 שניות תמוהות, אבל מעבר לעוד זרים שהתווספו לסגל העמוס, היווני הבהיר שנגמרו הניסויים והסיכונים. ליתר דיוק - הישראלים לא קיבלו שניית משחק, בדגש על ים מדר. הליגה המקומית וחוקיה המעיקים יכולה לחכות. עוד ניסוי שייתכן שהסתיים - מוטלי בעמדה 4. אחרי כמה דקות בהרכב שני גבוהים של במחצית הראשונה, עלה החשש שאיטודיס ישחזר את השגיאה מקובנה, כשמוטלי פלוס אודיאסי או אוטורו עלו לו בחגיגה התקפית של ז'לגיריס ובהפסד. הפעם, כשויינרייט ביצע עבירה רביעית 1:18 לסיום הרבע שלישי, מלקולם החליף אותו ואיכלס את העמדה גם ברבע האחרון. במילים אחרות - סמול בול. כישרון בול.

עוד החלטה של הקואץ', ככל הנראה: נגמרו סדרות החינוך. בקובנה איטודיס העיף את כריס ג'ונס מהמשחק אחרי איבוד כדור בשלהי הרבע השלישי, לטובת מדר חסר הביטחון. הוא יכול היה לנהוג כך שוב, כשהפוינט גארד האמריקני הסתבך בכדרורים מיותרים ואיבד כדור בתחילת הרבע האחרון - תעיפו מבט בווידאו. הפעם, איטודיס התעצבן על הקווים אבל אף אחד לא נשלח לכסא המחליפים. הפועל תקום ותיפול עם הגארדים הזרים והכישרון שלה. אתמול היא ניצחה בעיקר בזכות ההתעלות של בריאנט ו-19 הנקודות של מיציץ', אבל היא עוד תזדקק לביטחון של ג'ונס. (6:29)

מנגד, צריך לומר שמילאנו היא יריבה נוחה יחסית כדי להתאושש ממשברים. הניצחון של הפועל באיטליה 83:105 ב-20 בנובמבר הוביל להתפטרות של אטורה מסינה ולמינוי של פפה פואטה, ששינה בעיקר את האווירה. במקום לזעוף על הספסל, הוא מעודד ודוחף - וזה חשוב. רק שמקצועית, ארמאני לא בנויה לנצל את החולשות של הפועל בהגנת הפיק אנד רול או בצבע, בהיעדר רכז דומיננטי (לאור הזיקנה שקפצה על גודוריץ') או שחקן ציר עם יכולות בגבו לסל (ניבו סיים משחק מושלם עם 7 מ-7 מהשדה, אבל בתנועה ולא במצבים סטטיים). היא בנויה לחלוטין על היכולת של שבון שילדס ובעיקר ארמוני ברוקס לקלוע מחוץ לקשת. האיטלקים סיימו עם 9 מ-29 משלוש, כשארבע מהשלשות נקלעות ב-5:07 הדקות האחרונות של הרבע השני, שבהם נגסו ביתרון. שלוש שלשות בלבד במחצית השנייה, גם כתוצאה מסוויצ'ים אגרסיביים על ברוקס, לא השאירו להם סיכוי.

כך שהפועל תל אביב צלחה את המשחק הראשון של השבוע הכי קריטי בעונה, אבל ייתכן שהוא גם הקל ביותר מבין השלושה. פריז היא יריבה מנג'סת, שגברה על פנאתינייקוס בחוץ ותגיע לנשוך, לרוץ ולהתפרע, בראשות נדיר חיפי. ואז הקרב מול מכבי, שתגיע עם המומנטום, עם הקהל, עם יציבות בסגל, עם ישראלים דומיננטיים, עם התחושות שרק השתפרו מאז שחזרה לארח בישראל. עם כל הדברים שהבטחנו להתעלם מהם בתחילת הטור הזה. עם כל הדברים שהם ההפך הגמור מהפועל, שתגיע למשחק הזה עם שני כלי נשק שאי אפשר לבטל - עם הכסף, ועם הכישרון. בעיקר של איש אחד, שמחזיק אותה כמעט לבד.

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אודי הירש

קוראים לי אודי ואני מכור. מכור לכדורסל.
גדלתי בבית של כדורסל, אבא שלי היה הסנטר האימתני של הפועל קרית חיים והפועל חיפה בליגה הלאומית, אז הליגה ראשונה. שיחקתי כדורסל במחלקת הנוער של מכבי ראשון ובבוגרים של הפועל נס ציונה (פחות טובים מהיום, בסך הכל עלינו מליגה ב' לליגה א'). אימנתי במחלקות הנוער של מכבי ראשון והפועל ירושלים (כולל זכייה היסטורית למחצה בגביע הפועל). הייתי סקאוט של נבחרת ישראל והפועל ירושלים (בצוותא עם אחד, שי האוזמן).
פעילות הכדורסל שאני מתמיד בה הכי הרבה שנים היא כתיבה. תחילה בשם המשחק, ירחון הספורט המנוח, שהייתי סגן העורך שלו; במקומון כל הזמן של מעריב בירושלים (שם למדתי שאסור לענות לחסומים, זה בוודאי ארז אדלשטיין שזועם על טור שלי) ובהמשך בוואלה ספורט ובהארץ ספורט. ובתוך העיסוק בכדורסל, יש לי כמה אובססיות בואכה סטיות: אני חייב לדעת את ספר התרגילים של כל קבוצה שאני רואה, לשנן אותו ולהשוות אותו לקבוצות מהעבר, על אף שמזמן הבנתי שתרגילים זה לא מאוד חשוב. אני חוזר הרבה למשחקים מהאייטיז והניינטיז כדי להבין עד כמה הכדורסל השתנה מאז. לסבנטיז ולסיקסטיז אני לא חוזר - מה ששיחקו אז לא ממש עונה להגדרה המודרנית של כדורסל, עמכם הסליחה. סטיה נוספת, מביכה במיוחד: צפייה באליפויות נוער וקדטים ביוטיוב, ולא רק במשחקים של ישראל, כדי לגלות כוכבים חדשים, או סתם לראות איך מלמדים היום כדורסל ברחבי אירופה.
חוץ מזה, יורוליג זה החיים, ליגת העל זה משלנו וגם NBA זה אחלה. אפילו בעונה הרגילה. טוב, חוץ מוושינגטון ושארלוט, אבל כן כולל ברוקלין.
בקיצור, בין השורות, הבנתם: אני מכור לכדורסל.