הקבוצה השמחה ב-NBA

הגיע הזמן לדבר על הקבוצה שמאז העשירי לינואר יש לה מאזן חיובי של 6:17, ובתקופה הזאת יש לה את הנט רייטינג הגבוה בליגה (11.2) ואת ההתקפה הטובה בליגה (יעילות התקפית של 121.3). במילים אחרות: הגיע הזמן לדבר על מי שהיא פשוט אחת הקבוצות הטובות ב-NBA ברבע העונה האחרונה. שארלוט הורנטס, כמובן. זאת גם אחת הקבוצות המהנות ביותר לצפייה בתקופה הזאת, עם סגנון שהולך ומתגבש ומביא לידי ביטוי את הכשרון ההתקפי שלא חסר בסגל של המאמן המבטיח צ'ארלס לי. היא נראית כמו הקבוצה השמחה ביותר בליגה, והיא ללא ספק הסיפור המשמח ביותר ברגע זה.

החמישייה היעילה בליגה

הסיפור של שארלוט חייב להתחיל בחמישייה הראשונה, שכוללת את לאמלו בול, ברנדון מילר, קון קניפל, מיילס ברידג'ס ומוסא דיאבטה. הפריצה של ההורנטס קדימה התחילה פחות או יותר בשלב בו החמישייה הזאת נהייתה בריאה. זאת חמישייה איכותית, מאוזנת ומגוונת שיש קייס סטטיסטי חזק לטענה שזו החמישייה הטובה ב-NBA השנה. לחמישייה הזאת יש כבר 270 דקות משותפות, כמות משמעותית, והנט רייטינג שלה הוא של 30.5. זה נתון שכדאי להסביר כמה הוא מרשים: נט רייטינג נמדד לפי 100 פוזשנים, שהם פחות או יותר כמות הפוזשנים במשחק ממוצע, מה שאומר שהחמישייה הראשונה של שארלוט מנצחת את 270 הדקות שלה בהפרש שווה ערך ל-30 הפרש במשחק מלא. זאת החמישייה היעילה ביותר, בפער לא קטן, מבין 59 חמישיות ששיחקו לפחות 100 דקות השנה בליגה, כולל החמישיות הבכירות של הקבוצות הגדולות.

בחמישייה היעילה בליגה אין אף שחקן שנבחר השנה לאולסטאר. מה כן יש בה? ארבעה שחקני חוץ כמעט באותו גובה (בין 1.98 ל-2.01 מ') שכולם טובים עד מצוינים בקליעה מבחוץ, יכולת חדירה, יכולת מסירה ותנועה ללא כדור, כל אחד מהם יכול לקלוע 30 נקודות ו-7 שלשות ביום נתון. אין איפה להחביא מולם שומר חלש או למקם שחקן שרוצים שיהיה בעמדת עזרה בצבע. הקליעה מבחוץ היא הנשק המרכזי של החבורה הזאת, והם עובדים נהדר ביחד כדי ליצור אחד לשני מצבי זריקה טובים. בזמן שאף אחד מהם לא נחשב לסטופר הגנתי בכיר, הגודל הקולקטיבי מאפשר לכל אחד מהם לשמור על כמה עמדות, לבצע חילופים ולתרום לריבאונד הגנה. אל הרביעייה הזאת מצטרף סנטר שעושה את כל הדברים הקטנים שחסרים, נפלא בריבאונד התקפה ויכול להצטרף להגנת החילופים.

מפתיע לראות את שמם של לאמלו בול ומיילס ברידג'ס כחלק מחמישייה כל כך מצליחה. מדובר בשני שחקנים שאין עוררין על הכשרון שלהם, אבל עד לפני חודש וחצי הם נחשבו לשחקנים של סטטיסטיקות גדולות בקבוצות קטנות. לא מדובר במטאמורפוזה מלאה, אלא בשני שחקנים שלמדו למתן במעט את הנטיות הרעות שלהם כדי להתאים את עצמם קצת יותר למארג קבוצתי שמוכיח את עצמו. ומה שאולי יותר חשוב, הם ביצעו את הסוויץ' המנטלי שמאפשר להם להיות חלק מרביעייה עם חלוקת זריקות שוויונית, כששני האחרים הם אלה שזוכים לרוב ההייפ כשחקנים הבכירים בקבוצה.

זה נכון במיוחד ללאמלו. זה עדיין אותו שחקן שיכול לקחת שלשות לא קשורות לכלום ויותר מדי פעמים נראה שהערך הבידורי חשוב לו יותר מללמוד את הניואנסים שמנצחים פוזשנים ומשחקים, אפילו בתקופה הטובה הוא קולע בפחות מ-40 אחוזים מהשדה. אבל בכל משחק בחודש וחצי האלה ניתן לזהות רגעים בהם בעבר הוא היה לוקח זריקה קשה וברגע האחרון נזכר שאין בכך צורך ומוסר מסירה פשוטה לשחקן הקרוב כדי שימשיך את ההתקפה. כשהוא חלק מהמשחק הקבוצתי, ראיית המשחק הנדירה שלו מאפשרת לו לספק מסירות בתזמון מושלם לקלעים שנמצאים בתנועה מתמדת, וליכולת שלו להשתחרר ולעלות לקליעה מכל טווח יש חלק חשוב בכך שקשה כל כך לשמור על הרביעייה הזאת.

סעיף השתפכות על קון קניפל

כאמור, שני שחקני החוץ האחרים הם אלה שנחשבים לשחקנים הבכירים בקבוצה הנהדרת הזאת, כאשר הבכיר מביניהם הוא הרוקי קון קניפל. כן, כחלק מעונת הרוקי המופלאה שלו הוא כבר עכשיו השחקן הבכיר בקבוצה החמה של רבע העונה האחרונה. הדבר הראשון שחושבים עליו בהקשר של קון זו הקליעה מבחוץ. בצדק, מדובר באחד הקלעים הטובים בעולם שנדמה שכל משחק שובר עוד שיא. רק בשבוע האחרון הוא הפך לשחקן שהגיע הכי מהר ל-200 שלשות ולרוקי שקלע הכי הרבה שלשות בתולדות הליגה. הוא קולע 3.5 שלשות למשחק ב-44 אחוזים, והוא רק הולך ומשתפר: ב-36 המשחקים האחרונים הוא כבר קלע 3.6 שלשות ב-46.6 אחוזים.

אבל קניפל הוא הרבה, לא סתם הרבה אלא הרבה הרבה הרבה, יותר ממומחה שלשות. הוא שחקן שלם ואיכותי בכל אספקט של המשחק. הוא עשוי להיות שחקן הכדורסל הראשון שנוצר על ידי בינה מלאכותית, ואני מתכוון לכך במובן החיובי ביותר האפשרי. נעצור רגע לשמוע אותו מדבר עם טים לגלר וריצ'רד ג'פרסון על האופן בו הוא משתחרר לקליעה ונמשיך:

מה שקניפל מסביר פה לאט הוא חושב ומבצע מהר במשחקים. גם בהסבר האיטי ניתן להבחין בתשומת הלב שלו לפרטים, בדגש שלו על דיוק בביצוע ובמבנה בו לכל התרחשות יש תגובה נכונה. אני נהנה במיוחד לראות את קון משחק כי זה שחקן שניתן ממש לראות את גלגלי המוח שלו עובדים. יותר מכל דבר אחר הוא מזכיר לי בלש, שרלוק הולמס כזה, כי נראה שהוא מתייחס לכל פוזשן, בשני הצדדים, כחידה שצריך לפתור. הוא מחזיק בראש אלפי נתונים שקשורים למאות תרחישים בעשרות סיטואציות שונות במשחק, מה שמאפשר לו לזהות את הפעולה הנכונה בכל סיטואציה ולבצע אותה. הנקודה המכריעה יכולה להיות קשורה לאופן בו השחקנים משתי הקבוצות מסודרים על הפרקט, לעמידה של שחקן מסוים, לרגע בו השומר שלו מסיט מבט (הוא מתמחה בבריחה לשומר שלו על קו השלוש) או לשלל אפשרויות אחרות. זה גם מה שמאפשר לו להיות שחקן הגנה לא רע בכלל, כזה שלפעמים נראה שיודע לאן היריב ינוע לפני שהיריב יודע בעצמו.

שרלוק הולמס של הכדורסל לא יכול להסתפק בלפתור את החידה, הוא צריך גם לבצע, לכן קניפל נראה כמו שחקן שאובססיבי לגבי דיוק. זה בולט במיוחד בעליה שלו לקליעה, בהקפדה על שלל הניואנסים של הפעולה הזו, אבל ניתן לזהות את זה גם בעבודת הרגליים בהגנה, למשל. האובססיה לדיוק הופכת אותו לשחקן שמאיים למתוח את גבול היכולת האנושית בכל הקשור לקליעה משלוש. נעצרנו סביב ה-45 אחוז של קליעת שלשות בווליום גבוה עם שחרור מהיר בסיטואציה של משחק לאורך זמן (היו שנים בודדות של שחקנים שקלעו באחוזים יותר גבוהים, אבל רק שנים בודדות). אם קניפל מגיע למספר הזה כבר כרוקי בן 20, זה ממש לא מופרך שהוא יהפוך לשחקן הראשון שקולע ארבע שלשות למשחק ביותר מ-50 אחוזים שנה אחרי שנה.

אז אחרי כל המלל, הנה עשר דקות של מהלכים נבחרים של קון קניפל:

https://www.youtube.com/watch?v=3npEUAt3azA

עוד שתי תגליות

שתי הצלעות הנוספות בחמישייה הם שניים מהשחקנים הכי אנדרייטד ב-NBA השנה, כל אחד בסטנדרטים שלו. הראשון הוא ברנדון מילר. השחקן שנבחר שני ב-2024 קצת נשכח בגלל פציעות ובגלל הדומיננטיות של קניפל, אבל מדובר בשחקן כנף איכותי מאוד. מהשחקנים השלמים שטובים בהכל ויכולים להתאים לכל קבוצה ולכל סיטואציה. בתקופה הטובה הנוכחית הוא נמצא בשיאו, הוא הקלע המוביל של שארלוט מאז העשירי לינואר עם 22.4 נקודות למשחק, כולל 3.5 שלשות ב-39.4 אחוזים. הוא משתלב נהדר בסגנון של צ'ארלס לי שכולל הרבה מאוד תנועה ללא כדור, הוא לא מלוטש כמו קניפל אבל אתלט נהדר שמשתמש באתלטיות שלו כדי להשתחרר לזריקה או להגיע לטבעת.

השני הוא הסנטר הצרפתי מוסא דיאבטה, מהתגליות הגדולות של העונה. הוא נבחר במקום ה-43 ב-2022 ע"י הקליפרס, העביר שנתיים בעיקר בג'י ליג, חתם על חוזה דו כיווני בשארלוט ותפס משבצת כסנטר המחליף בעונה שעברה בעיקר בגלל פציעות של הסנטרים הבכירים. גם את העונה הנוכחית הוא פתח על הספסל מאחורי הרוקי המסקרן ראיין קלקברנר, עד שבשלב מסוים הוא ניצל פציעה של קלקברנר כדי להיכנס לחמישייה ומאז הוא מסרב לשחרר את המקום. לפני חודשיים שארלוט נחשבה לקבוצה שעמדת הסנטר היא נקודת התורפה שלה, עכשיו ניתן כבר לדבר על סנטר פותח לגיטימי לגמרי שמשתלב מצוין בחמישייה הנהדרת.

דיאבטה הוא שחקן של הדברים הקטנים. הוא חוסם נהדר, כזה שמרגישים, ואין לו בעיה לבוא לשלוש-ארבע חסימות בפוזשן אם צריך. הוא ריבאונדר התקפה מהטובים בליגה, מדורג שביעי בתחום בחודש וחצי האחרונים. יכולת המסירה שלו הולכת ומשתפרת, 3.3 אסיסטים על 0.9 איבודים למשחק בעשרת המשחקים האחרונים, מה שהופך אותו לאופציה טובה לבצע פעולה חיובית אם השומר שלו מבצע בליץ על השחקן עם הכדור. בהגנה הוא טוב מאוד גם בחילופים על שחקני חוץ וגם בהגנה על הטבעת, ויש פוזשנים בהם נראה שהוא פשוט בכל מקום. הוא מוביל את שארלוט ואת כל הליגה בנט רייטינג מאז העשירי לינואר עם 23.6. הוא יותר מצלע חמישית בחמישייה טובה, הוא בדיוק מה שרביעיית שחקני החוץ הייתה צריכה סביבה. אם בשארלוט יידעו לשמור עליו, אמור להיות להם סנטר פותח לשנים ארוכות.

שאלה של סגנון

אז החמישייה של שארלוט מורכבת מארבעה שחקנים יוצרים עם קליעה טובה, שאף אחד מהם לא קרוב להיות סופרסטאר בכיר בליגה כרגע, וסנטר שהוא רול פלייר אולטימטיבי. השחקן הבכיר על הספסל הוא קובי וויט שהגיע לאחרונה משיקגו ונכנס למשבצת של קולין סקסטון שהועבר באותו טרייד. וויט הוא עוד שחקן יוצר עם קליעה נהדרת מבחוץ שאמור לאפשר להתקפה להמשיך לזרום ללא הבדל משמעותי כשהוא מחליף את אחד משחקני החוץ. שאר הספסל מורכב משחקנים אפורים שחלקם יעילים. קלקברנר הוא סנטר קלאסי, שחקן בגובה 2.16 מ' שמרחב המחיה הטבעי שלו הוא הצבע, בשני הצדדים. גרנט וויליאמס מצא לעצמו שוב תפקיד משמעותי בקבוצה טובה, הרוקי השלישי סיון ג'יימס הוא גארד מוצק עם הגנה טובה שמוצא לעצמו דקות ברוטציה. הצטברה פה תשיעייה ראשונה ראויה, וגם מאחוריהם יש מספיק עומק כדי להתמודד עם היעדרויות. 

ניתן להבין איך מהסגל הזה נבנתה קבוצה לגיטימית במזרח, קשה יותר להבין איך נבנתה ממנו ההתקפה הטובה בליגה למשך יותר מחודש וחצי. סטטיסטית, ההצלחה של התקפת ההורנטס נובעת משני גורמים עיקריים: שלשות וריבאונד התקפה. נתעכב רגע על הריבאונד, כי זה נתון שהופתעתי לגלות. בתקופה המוצלחת שמאז העשירי לינואר, שארלוט היא קבוצת הריבאונד הטובה ב-NBA, בפער משמעותי. היא מורידה 56.2 מהריבאונדים במשחקים שלה, מקום ראשון בתחום, ומשלימה דאבל חריג בו היא ראשונה גם באחוז ריבאונד התקפה (38.6, מעל יוסטון בתקופה הזאת) וגם באחוז ריבאונד הגנה (73.7). בהגנה בולט במיוחד שזו עבודה קבוצתית. ארבעת שחקני החוץ בחמישייה מורידים בין 3.9 ל-4.3 ריבאונד הגנה למשחק בתקופה הזאת, ניכר שזה תחום שהם מסמנים וחלק גדול מהריבאונדים לוקח שחקן שהגיע מבחוץ כדי לעזור. גם בהתקפה רבים משחקני החוץ תורמים יותר מהרגיל, קניפל, מילר וברידג'ס מחלקים ביניהם ארבעה כדורים חוזרים בהתקפה במשחק. דיאבטה וקלקברנר הם שניהם מומחי ריבאונד התקפה וביחד הופכים את עמדת הסנטר של שארלוט לאחת החזקות בליגה בתחום. 

תחום נוסף בו שארלוט מובילה את הליגה מאז העשירי לינואר הוא אחוזי השלשות שהם 39. היא גם שלישית בכמות השלשות שהיא זורקת עם 43.9 כאלה, מה שהופך אותה לקבוצת השלשות הטובה בליגה בתקופה הזאת. לאמלו, מילר וקניפל קולעים, בהתאמה, 3.7, 3.5 ו-3.4 שלשות בתקופה הזאת ומדורגים 5-7 בליגה בתחום, באחוז משותף סביב ה-40. אפילו בימינו נדיר למצוא שלושה קלעי שלשות בכזה ווליום ובכאלה אחוזים באותה קבוצה. אך שארלוט לא מסתפקת בנוכחותם של קלעים איכותיים, אלא עובדת כדי ליצור להם מצבי זריקה נוחים בעקביות. מה שמוביל אותנו לגורם החשוב ביותר בהצלחה ההתקפית של שארלוט: הסגנון של צ'ארלס לי. על זה יפרט אודי הירש.

הבסיס להתקפה טובה בכדורסל תקף גם לשארלוט הורנטס: ריווח והנעת הכדור לשחקן חופשי. פשוט. אז זהו, שממש לא. את הריווח משיגים ההורנטס עם ארבעה שחקנים מסוכנים מחוץ לקשת בכל רגע נתון, כלי נשק שלא היה להם עד נחיתתו של קניפל ועד הבראתם של בול ומילר. הנעת הכדור עוד פחות טריוויאלית, במקום זריקות קשות עם שתי ידיים בפרצוף, אלמנט שבול התעקש עליו, הצרעות מייצרות פוזשנס בסגנון הספרס של 2014: ויתור על זריקות קשות לטובת מסירה ועוד אקסטרה פאס, עד שמוצאים את השחקן הפנוי. 

מעבר לבסיס, שאינו מובן מאליו כלל, לי מספק את הנגיעה הייחודית שלו, שבאה לידי ביטוי בשלושה מרכיבים: 1. שימוש נרחב בזום - חסימה מדורגת שבה החוסם השני - דיאבטה או קלקברנר - מחזיק בכדור ומוסר אותו לנחסם בהנדאוף. כשעל החסימה יוצאים קלעים כקניפל, מילר ובול, קשה מאוד לעצור אותם; 2. שימוש בקניפל כחוסם בפיק אנד רול עם בול, מהלך שמייצר להגנה התלבטות בלתי אפשרית במי משניהם להתקדם; 3. הרכיב הכי מעניין - גוסט סקרינז. לא להיבהל, כבר מסבירים. 

"חסימת רפאים", כשמה כן היא - חסימה ללא חסימה. דמיינו את קניפל או מילר נעים לחסום ללאמלו בול באמצע, ואז במקום לחסום ממשיכים לנוע בלי עצירה לכיוון הווינג. כלומר פיק אנד פופ - בלי פיק. הסבר מקיף יותר, כולל דוגמאות, תוכלו למצוא כאן. התנועה הזאת משיגה שתי תוצאות - מייצרת מרווח לשחקן עם הכדור, כשהשחקן שהיה לצדו עובר מצד לצד ולוקח איתו שחקן הגנה. התוצאה השנייה - אותו שחקן הגנה, שמופקד על מילר או על קניפל, יקפוץ בדרך כלל לעבר הכדור כדי לעצור את לאמלו, מתוך הרגל. קניפל או מילר, שלא בזבזו חצי שנייה על לעצור ולחסום, ינצלו את התנופה של התנועה הרציפה כדי להשתחרר לקליעה. כשזה עובד, זה מרהיב. ולאחרונה, כמו כל ההתקפה של שארלוט, זה עובד מצוין. 

---

העתיד הקרוב והעתיד הרחוק

אחרי כל זה, חשוב להבהיר ששארלוט רחוקה מלהבטיח אפילו מקום בפלייאוף. היא פתחה את העונה במאזן שלילי של 25:13, מה שאומר שההצלחה הטרייה מספיקה רק למקום 9-10 במזרח. אין כמעט סיכוי שההורנטס ישתחלו לשישייה שנכנסת אוטומטית לפלייאוף, וגם מקומות 7-8 רחוקים כרגע. הם פתחו פער ממילווקי שבמקום ה-11, אבל הם עדיין במרחק שבועיים רעים או מכת פציעות קלה מלהיות בסכנה של להישאר אפילו מחוץ לפליי-אין (בטח אם יאניס אנטטוקומפו יחזור בקרוב). אבל אם היא תמשיך בקצב הזה ותיכנס לפלייאוף דרך הפליי-אין, היא תהיה קבוצה שלא ממש מתחשק לקבל בסיבוב הראשון, קבוצה שבימי קליעה טובים שלה, ויש הרבה כאלה, גם לבכירות במזרח יהיה קשה מאוד מולה. 

יהיה מעניין במיוחד אם היא תעלה מהמקום השמיני ותקבל את דטרויט, כי במשחק ביניהן לפני כמה שבועות התפתחה התגרה הגדולה ביותר העונה, שהביאה להשעיות יחסית משמעותיות. סדרה כזאת תהווה אתגר גדול לפיסטונס כבר בסיבוב הראשון, מול יריבה שלא תפחד מההגנה או מהריבאונד של דטרויט ובעיקר תעמיד למבחן את היכולת של איזיאה סטיוארט להתאפק כאשר ממש מתחשק לו לדמיין שהוא מתאבק ב-WWE שפורץ לזירה כדי לעזור לחבר בצרה לקול תשואות הקהל. אל תדאגו, לא אשאיר אתכם בלי סרטון:

https://www.youtube.com/watch?v=bEzWorRVDOY

בכל מקרה, העונה הנוכחית היא רק בונוס עבור שארלוט, הזדמנות לצבור נסיון פליי-אין ופלייאוף שיוכל לעזור בהמשך. המבט שלהם הוא קדימה. כל שחקני הרוטציה של ההורנטס בני 27 ומטה, כאשר שני השחקנים הבכירים, קניפל ומילר, בני 20 ו-23. ניתן להניח שהמטרה המרכזית של הג'נרל מנג'ר ג'ף פיטרסון, שם שלא הוזכר עד כה בכתבה אך יש לו מניות רבות בהצלחה הנוכחית, תהיה לשמור על כמה שיותר מהסגל הקיים לטווח ארוך. בקיץ הקרוב רק קובי וויט מסיים חוזה, וסביר להניח שפיטרסון הביא אותו מתוך הנחה שיוכל להשאיר אותו במחיר שמתאים לו. מעניין יותר יהיה לבחון האם ברנדון מילר יקבל הארכת חוזה כבר בקיץ הקרוב, ומה יהיה הגודל שלה. 

מה שיעזור לפיטרסון זה שחוזה המקסימום של לאמלו יסתיים בעוד שלוש וחצי שנים, בדיוק כאשר יגיע הזמן לתת לקניפל את מה שסביר להניח יהיה חוזה מקסימום משלו. זה היתרון בכך שקניפל כל כך טוב כבר בעונת הרוקי שלו, זה אומר שיש לשארלוט עוד שלוש עונות אחרי הנוכחית ליהנות ממנו בחוזה רוקי. כך, אם הסגל הזה ימשיך לעבוד טוב ביחד פיטרסון יוכל לשמור עליו בלי להזדקק לשלושה חוזים כבדים מאוד אלא רק לשניים כאלה. שאלת לאמלו עשויה להיפתח מסיבות מקצועיות לאורך התקופה הזאת, אך לפחות מבחינת שכר הסגל הנוכחי אמור להיות כזה שניתן לשמור עליו לשנים הקרובות בלי להסתבך עם יותר מדי מיסים ואפרונים.

שארלוט נמצאת במצב מצוין גם בגזרת הנכסים העתידיים. היא לא חייבת בכלל בחירות סיבוב ראשון לאף קבוצה, ותקבל ארבע כאלה בשנים הקרובות, כולל בחירה של דאלאס ב-2027 מוגנת טופ 2 שיכולה להיות אטרקטיבית. פיטרסון יוכל להשתמש בבחירות האלה כדי לקבל הזדמנויות מרובות לנסות להשיג שחקני רוטציה יעילים בחוזי רוקי זולים. הוא יוכל גם להשתמש בהם עבור מהלך גדול אם יגיע השלב בו הוא ירגיש שיש צורך באחד כזה, או שתיווצר הזדמנות להביא שחקן משמעותי. אחרי שנים ארוכות מאוד של חוסר רלוונטיות, שארלוט עשויה להפוך ליעד אטרקטיבי עבור שחקנים בכירים, בעיקר אם קניפל יהפוך לכוכב שנראה שהוא בדרך הבטוחה להיות.