הסיפור האמיתי של הפועל תל אביב

על הפועל תל אביב נכתוב השנה המון אצלנו. מנויי הדיסקו יקבלו טור אחד, ולפעמים יותר מטור אחד, אחרי כל משחק יורוליג. ולא רק משחקי יורוליג. יהיו משחקים שיהיה מורכב לנתח, ויהיה את משחק חצי גמר גביע ווינר. שזה הולך ככה: אחרי שהעמק סיימה את הריצה שלה מול חמישיה של זיו-פלטין-בלייזר-שגב + בלייקני, החזיר איטודיס אלי פרקט את טימור. את וויינרייט. את אוטורו. ואז בראיינט. ומיציץ'. ושלום שלום. מצד שני, זה לא באמת הסיפור האמיתי של המשחק שהעלה את הפועל תל אביב לגמר.

האזינו לשי האוזמן מקריא את הטור

6:30

לא מרגיש הפועל תל אביב

תיכף נחזור לכדורסל, אבל הסצינות שיגדירו את עונת המשחקים הקרובה של הקבוצה ב(סוג של) אדום התרחשו דווקא ביציעים.

סצנה א' כללה את הזמן שלקח לקואץ' איטודיס להשלים את סבב הכיפים שלו, סביב הספסל, עד שחזר למקום שלו לקראת הג'אמפבול. אחרי שסיים את ההיי פייבים עם 12 שחקני הסגל ושאר דרי הספסל, ניגש אל אלו שיושבים בניצב. היי, הנה מוטלי, וג'ונס, ואניס, ומלקולם, ואידיאסי, וקבוקלו. ואולי פספסתי מישהו, לא כולל ים מדר. זה לא נורמלי זה.

סצנה ב' התרחשה ביציעים הגבוהים יותר. אז נכון, היה כדורגל במקביל. אז נכון שזה לא באמת רלוונטי. אמנם לא נכחתי במגרש עצמו, אבל גם דרך המסכים ניתן היה להבחין בדממה (היחסית). בדלילות. במבוכה. כמעט ככה.

ביום שלישי הקרוב פותחת הפועל תל אביב את עונת הבכורה שלה בליגה השניה בטיבה בעולם. מול פאקינג ברצלונה. במצב רגיל, היא ואוהדיה אמורים בשלב זה להתפוצץ מאושר, להתפקע מרוב דריכות, לספור את השעות, הדקות והשניות.

ולא. לא צריך להיות מומחה לווייבים כדי לדעת שזה לא זה. זה לא מרגיש חגיגי. זה לא מרגיש היסטרי. זה כן מרגיש כמעט נונשלנטי. זה לא מרגיש הפועל תל אביב.

לג'נגל את הרוטציות. לצפות ממיציץ'

נחזור לסצנה א'. אין לדעת כמה זמן יחזיק הסגל המנופח בואכה מטורלל הזה, אבל שלושה דברים יכולים להאריך אותו מעבר לזמן המצופה: נצחונות, פציעות וחוקי הזרים בליגת העל. כל אלו יאפשרו לאיטודיס, בשלב זה, לג'נגל את הרוטציות שלו ולהתפנות אפילו כדי להתייחס להרכבים שיתאימו כדי לנצח את המשחק הספציפי מולו הוא ניצב.

בינתיים, מרבית העיניים מופנות ובצדק אל השחקן היקר ביבשת. ואסה מיציץ' הוא חתכת שחקן. הוא ממש לא צריך איזה מלהג מזרח תיכוני כדי לאשר זאת. גם במצבו הנוכחי אי אפשר להתעלם מהדברים (ההתקפיים) שהוא מביא, כמעט בלי מאמץ, אל השולחן. קריאות הפיק נ' רול המדויקות. היכולת להפעיל בפנים. היכולת לקרוא את מצבי העזרה הגנתיים. זה טבעי עבורו. זה קל בשבילו. כמו למשל הפוזשן שבו התקיף את האזורית של אברהמי בהתחלה. חסימה של גבוה, ומיד החלטה ומסירה טובה החוצה. כשהוא משחק לצידו של אלייז'ה בראיינט, אפשר להבחין בקלות עד כמה גדול ומרהיב הקו האחורי של הפועל תל אביב יכול להיות. בעמדות 1-2. בעמדות 2-3. בגודל. בשכל. בפאסון.

מצד שני, וזה כרגע הצד החשוב, הכי עדין שיש לכתוב עליו כרגע זה שהוא לא בעניין. קודם כל, אולי בעיקר ואולי רק בצד הגופני. אין שום קיק ברגליים הסרביות הלאות שלו. גם הצעד הראשון ו-הצעד השני לא ממש נשמעים לו. מאחר שאין לי שמץ של מושג אם מדובר כאן בחלודה גופנית או שמא מעבר לכך, הנחת העבודה חייבת להיות שהדברים שם יסתדרו מתישהו. כל עוד הם לא, התפקיד שלו בהתקפה עלול לבוא לידי ביטוי רק ביצירת יתרון ראשוני מול חלק מהשומרים ואיזו שלשת סטפ באק נאה מדי פעם. זה לא מעט, אבל הפער בין זה לבין הציפיות מהשם ותג המחיר עלולות לייצר כאן וואחד בקע בקבוצה הזאת ובאנשים שסביבה.

הציר

יכול להיות שהוא לא נחשב, במדד הסקסיות, בטופ 3 החתמות של הפועל תל אביב בקיץ הזה, אבל כרגע נראה שדניאל אוטורו הוא האיש שלה. ולא רק בגלל ענייני מוטלי והפרשיה העלומה, אלא בגלל שהוא עד כדי כך טוב.

אל המשחק מול העמק הגיע כשבמשחקים שלפני רשם דומיננטיות מול כל מי שנקרה בדרכו, כולל מדד אפקטיביות של סלי שדה שהתייצב על 90%. אתמול, גם אתמול, הראה שוב שכרגע הוא הציר של משחק ההתקפה. מול הדברים ההגנתיים השונים שהעמק זרקה מול הקבוצה שלו, אוטורו פתר את הבעיות מבלי להגיר זיעה. בין אם בתפיסת מיקום/נעילה ויצירת מטרה ברורה וקלה למסירה. בין אם בגלגול קצר אחרי הפיק נ' רול (יענו שורט רול). בין אם דייב (יענו חיתוך עמוק) עד הטבעת. והנה דריבל חזק שמקדם אותו במצב אחד על אחד. והנה עוד נעילה שמפנה את הצבע לחדירה של גארד כלשהו שמשחק איתו, כולל מיציץ'.

רק לפני כמה ימים בחן החבר אהרלוס את מצבו של הקו הקדמי של איטודיס אל מול המתחרות במפעל. נכון לעכשיו, הקו הקדמי הוא קודם כל אוטורו, ואז כל המוטלי'ס של העולם.

4 הערות לסיום

1. העמק – וואלאק, קבוצה מעניינת מאוד. משאיר לחבר הופמן לנתח אותה במהלך העונה כמו שהוא יודע, אבל בסוף ובהתחלה זה ניב משגב. שרשם משחק רע במושגים שלו, אבל שוב הרשים (אותי). אולי בגלל המאצ'אפ עם יפתח זיו, ועוד בחולון, לא יודע. גם לא יודע מה היה קורה אם הוא, למשל, היה בסגל שלנו ליורובסקט האחרון, בשביל לקבל כמה דקות של קשיחות וערסיות על המגרש.

2. גינת – איטודיס יכול לבטל את השאלה, כהרגלו, אבל בפעם השניה ברציפות גינת עולה בחמישיה ונשלח עמוק אל תוך הפריזר עד סוף המשחק, או כמעט סוף המשחק. מקרי? מסר? עניינים? נעקוב בעניין.

3. 13/26 – כוח האש של הפועל תל אביב באמת יוצא דופן. זה נראה, כרגע, שרמת היריבה (המקומית) כמעט ואיננה רלוונטית, כי כמעט הכל תלוי במיציצ'ים של העולם. בטח כשאיש וויינרייט דופק 3 מ-4 מחוץ לקשת. בטח כשהקבוצה כולה עושה 13/26 לשלוש.

4. זמן יורוליג – זהו, זמן יורוליג. כן קהל לא קהל, כן אולטראס לא אולטראס. הפועל תל אביב חלמה או אולי אפילו לא העזה לחלום על הרגע הזה. עכשיו זה אמיתי. שיתחיל כבר.

שבוע טוב. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.