top of page
headerBg.png
login-v (1).png
login (1).png
logo-new.png

בואו נעשה לרגע זום אאוט ממעמדו של עודד קטש ערב המשחק עם מילאנו, ובוודאי ממצבו הקריטי (ולא יציב) אחריו. בואו נבחן לרגע באופן קר, ככל האפשר, את יחסי הכוחות בין הקבוצה של ארמני המנוח לבין הקבוצה היתומה של המועדון הנפקד מתל אביב. 


קבוצת התחתית הגיעה בהרכב חסר במיוחד - בלי שני שליש מהקו הקדמי שלה - הורד וליף - ובלי מי שמוגדר כרכז המוביל שלה, לצורך העניין, ג'ף דאוטין הבן. גם ללא ידע מוקדם על הברווז הצולע שהתייצב על הקווים, ברור שלקבוצה במקום הלפני אחרון במפעל כדאי לשחק בהרכב מלא. אה כן - רכש חדש הצטרף, איפה לונדברג. הוא לא שיחק כדורסל הרבה זמן, ונחשו מה - ככה זה נראה. גם את התרגילים הוא לא יודע עד הסוף. והוא זה שאמור לארגן אותם כרכז, כן? 


לא שיחק כדורסל הרבה זמן וככה זה נראה. צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב
לא שיחק כדורסל הרבה זמן וככה זה נראה. צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב

בצד השני, מגיעה פאקינג מילאנו. לא בציניות בכלל. כן, ראינו אותם חוטפים בראש בהפועל תל אביב, אבל הסגל ההוא היה חסר את שני הסנטרים המובילים ולמעשה היחידים בסגל, דווין בוקר וג'וש ניבו, שהם טובים בכדורסל. עולה אצלם מהספסל אחד מרקו גודוריץ', שניצח את גמר היורוליג לפני כמה חודשים. משחק שם שאבון שילדס, שזה כמו לוני ווקר אבל יודע לשחק בקבוצה ומבין מה זה כדורסל אירופי. וגם ארמוני ברוקס, שהוא חתיכת גאנר משלוש. ויש שם שחקנים שיודעים גם לשמור וגם להתקיף, קונספט חדשני כזה, כמו לאונרדו בולמרו. מי שהיה הגורם שהמיט על הסגל האיכותי הזה דכדוך ולחץ, אטורה מסינה, הלך הביתה. ומילאנו מאומנת, כי המתפטר יודע דבר או שניים בכדורסל, בכל זאת. 


לסיכום הזום אאוט - לא כוחות. וכשעושים זום אין, ההבדל בין הקבוצות הוא בערך התוצאה בסיום, 88:102. ההגנה של מכבי היא נתון - תקבל 102 נקודות, פלוס מינוס, כלומר פלוס, מכל קבוצה אירופית סבירה. ההתקפה של קטש - ביטוי שכנראה לא תשמעו בקרוב שוב - זקוקה לאנשים שמתרגלים אותה ובעיקר מבינים אותה. שניים מהם חסרו אתמול, בדיוק כמו שחסרו בשבוע שעבר בבולוניה. ג'ימי קלרק השלישי פחות מבין. אושיי בריסט לא כל כך נוגע בכדור. סנטוס מנסה. נשארנו פחות או יותר עם רומן סורקין ותמיר בלאט, מחליפים לא רעים ששודרגו שלא בטובתם ולא באשמתם לבסיס של הקבוצה. הם עשו מאמץ - התקפי - ושמו על הלוח מספרים יפים. 


נשארנו גם עם לוני ווקר, שכבר לא יבין עד הסוף את ההתקפה של קטש, אבל באמת השתדל, ואפילו קיבל תרגיל מרכזי חדש יחסית, סדרת הנדאופים בואכה שמיניה שמסתיימת בחסימה מדורגת עבורו. היה עוד תרגיל שהפואנטה שלו הוא חסימה מדורגת לווקר, וזו הקרבה מבחינת קטש, שמבחינתו חסימה לקלעי זה כמעט חילול הקודש. ובמחצית הראשונה זה עבד, איכשהו. התקפית. רק ש-5 אסיסטים מול 6 איבודים העידו שמכבי הייתה במשחק בזכות יכולת אישית של שחקן בודד, לא בזכות תיאום קבוצתי. והגנתית, כרגיל, היא הייתה קטסטרופה. 


לוני ווקר. יכולת אישית של שחקן בודד, לא תיאום קבוצתי. צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב
לוני ווקר. יכולת אישית של שחקן בודד, לא תיאום קבוצתי. צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב

במחצית השניה, שדווקא התחילה בסדר, מילאנו באה ליישם את דוח הסקאוטינג. מסינה, כבר אמרנו, יודע כדורסל. גם פפה פואטה, מחליפו. ווקר ראה טראפ שהסתיים בחילוף אגרסיבי בכל פעם שקיבל את הכדור. בתרגילים הארוכים יותר, בולמרו מנע ממנו את הכדור בדיניי עצבני. ההתקפה של מכבי, שבשיאה עובדת בתיאום בין גארדים לגבוהים אחרי פיק אנד רול, השתבשה לגמרי. שילדס נזכר שהוא השחקן הכי טוב על המגרש. ברוקס נדהם לגלות שלא יוצאים עליו בפאניקה וניצל זאת ל-5 מ-8 מחוץ לקשת. כי ההגנה של היריבה, כבר התרגלתם, קטסטרופה. בטלוויזיה כבר התפנו לסיכומים בשלב מוקדם, כולל המשפט המוכר "בוא, מילאנו היא לא מאריות היורוליג". הכל יחסי. יחסית למכבי של אמש, היא כן. 


אם קטש אכן סיים את דרכו במכבי, חולשתו של הסגל צריכה להיות ברורה לכולם. בעיקר למי שמחליט. גם אם יהיה חיזוק, וביבשת לא מסתובבים סנטרים טובים על העצים, מכבי לא תגיע העונה לרמת הכישרון של מילאנו, כרגע אפילו לא קבוצת פליי אין. גם לא לזו של ריאל, כרגע במקום העשירי. אפשר גם להניח שהחלפת מאמן, שבדרך כלל מביאה פרץ אופטימיות בקהל ופרץ מוטיבציה בקרב השחקנים (ראו מילאנו), לא תשיג אפקט דומה במקרה של קטש, בטח לא דמות שנואה על שחקניו ובוודאי אהוב על יושבי היציעים. מי שיחליף אותו לא יהנה ממחנה אימונים, לא מקהל אוהד ולא משעה של חסד. אין לייפות את הדברים: נקודת הסיום של קטש היא ככל הנראה קבוצה בדיכאון קליני, אבל זו נקודת התחלה שלמחליפו, אם וכאשר, יהיה קשה להתרומם ממנה.


במה שהיה אולי המשחק האחרון של הקואץ', נותר רק לראות בעיניים כלות איך ג'וש ניבו לא מצליח לתרגם לדאנק מסירה להאלי הופ של גודוריץ', ולהיזכר בימים שפרח תחת מאמן שידע איך להפעיל אותו. "פעם זה עבד, אתה ודאי זוכר/ משהו אבד, זה לא עובד עליי יותר", שרה להקת החצר האחורית למילותיו של יעקב רוטבליט. לשיר קוראים, אגב, "הכל פה משובש". אין הגדרה קולעת מזו למצבו של קטש מאז התפרקה הקבוצה ההיא. וכן, גם למצבה של מכבי תל אביב ביום שאחריו. 






שיתוף:

Banner.jpg

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

talkWithUs.png

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אודי הירש

קוראים לי אודי ואני מכור. מכור לכדורסל.
גדלתי בבית של כדורסל, אבא שלי היה הסנטר האימתני של הפועל קרית חיים והפועל חיפה בליגה הלאומית, אז הליגה ראשונה. שיחקתי כדורסל במחלקת הנוער של מכבי ראשון ובבוגרים של הפועל נס ציונה (פחות טובים מהיום, בסך הכל עלינו מליגה ב' לליגה א'). אימנתי במחלקות הנוער של מכבי ראשון והפועל ירושלים (כולל זכייה היסטורית למחצה בגביע הפועל). הייתי סקאוט של נבחרת ישראל והפועל ירושלים (בצוותא עם אחד, שי האוזמן). 
פעילות הכדורסל שאני מתמיד בה הכי הרבה שנים היא כתיבה. תחילה בשם המשחק, ירחון הספורט המנוח, שהייתי סגן העורך שלו; במקומון כל הזמן של מעריב בירושלים (שם למדתי שאסור לענות לחסומים, זה בוודאי ארז אדלשטיין שזועם על טור שלי) ובהמשך בוואלה ספורט ובהארץ ספורט. ובתוך העיסוק בכדורסל, יש לי כמה אובססיות בואכה סטיות: אני חייב לדעת את ספר התרגילים של כל קבוצה שאני רואה, לשנן אותו ולהשוות אותו לקבוצות מהעבר, על אף שמזמן הבנתי שתרגילים זה לא מאוד חשוב. אני חוזר הרבה למשחקים מהאייטיז והניינטיז כדי להבין עד כמה הכדורסל השתנה מאז. לסבנטיז ולסיקסטיז אני לא חוזר - מה ששיחקו אז לא ממש עונה להגדרה המודרנית של כדורסל, עמכם הסליחה. סטיה נוספת, מביכה במיוחד: צפייה באליפויות נוער וקדטים ביוטיוב, ולא רק במשחקים של ישראל, כדי לגלות כוכבים חדשים, או סתם לראות איך מלמדים היום כדורסל ברחבי אירופה. 
חוץ מזה, יורוליג זה החיים, ליגת העל זה משלנו וגם NBA זה אחלה. אפילו בעונה הרגילה. טוב, חוץ מוושינגטון ושארלוט, אבל כן כולל ברוקלין. 
בקיצור, בין השורות, הבנתם: אני מכור לכדורסל. 

1.png

אודי הירש

27.11.2025

אהבה לעולם לא נכשלת

28.6.2026

ארבעה סיפורי פלייאוף לסיום העונה האירופית

27.6.2026

החלוק הלבן התמלא כתמי דם ובוץ. קטש טיפס עוד מדרגה

26.6.2026

הארפר. הארפר. הארפר. והשאר? הפועל ירושלים החדשה על שולחן הניתוחים

25.6.2026

תם הטקס

24.6.2026

עוד טורים של אודי

דראפט 2026: הקבוצה שרצחה וגם ירשה

25.6.2026

disco-icon.png

נס בגארדן. מחשבות בתפזורת

11.6.2026

disco-icon.png

כשהניקס הסתכלו לוומבי בלבן של העין

4.6.2026

disco-icon.png

משחק לא נורמלי, עונה לא נורמלית

29.5.2026

disco-icon.png

ריאל ריסקה את הקלישאות

23.5.2026

disco-icon.png

ולנסיה הייתה אמורה להיכנע. רק שאף אחד לא עדכן את מונטרו

9.5.2026

disco-icon.png

כשהכישרון לא קרוב ללהספיק

2.5.2026

disco-icon.png
A.png
yo

צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב

הכל פה משובש

image (11).png

הכל פה משובש

  • תמונת הסופר/ת: אודי הירש
    אודי הירש
  • 27 בנוב׳ 2025
  • זמן קריאה 3 דקות

בואו נעשה לרגע זום אאוט ממעמדו של עודד קטש ערב המשחק עם מילאנו, ובוודאי ממצבו הקריטי (ולא יציב) אחריו. בואו נבחן לרגע באופן קר, ככל האפשר, את יחסי הכוחות בין הקבוצה של ארמני המנוח לבין הקבוצה היתומה של המועדון הנפקד מתל אביב. 


קבוצת התחתית הגיעה בהרכב חסר במיוחד - בלי שני שליש מהקו הקדמי שלה - הורד וליף - ובלי מי שמוגדר כרכז המוביל שלה, לצורך העניין, ג'ף דאוטין הבן. גם ללא ידע מוקדם על הברווז הצולע שהתייצב על הקווים, ברור שלקבוצה במקום הלפני אחרון במפעל כדאי לשחק בהרכב מלא. אה כן - רכש חדש הצטרף, איפה לונדברג. הוא לא שיחק כדורסל הרבה זמן, ונחשו מה - ככה זה נראה. גם את התרגילים הוא לא יודע עד הסוף. והוא זה שאמור לארגן אותם כרכז, כן? 


לא שיחק כדורסל הרבה זמן וככה זה נראה. צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב
לא שיחק כדורסל הרבה זמן וככה זה נראה. צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב

בצד השני, מגיעה פאקינג מילאנו. לא בציניות בכלל. כן, ראינו אותם חוטפים בראש בהפועל תל אביב, אבל הסגל ההוא היה חסר את שני הסנטרים המובילים ולמעשה היחידים בסגל, דווין בוקר וג'וש ניבו, שהם טובים בכדורסל. עולה אצלם מהספסל אחד מרקו גודוריץ', שניצח את גמר היורוליג לפני כמה חודשים. משחק שם שאבון שילדס, שזה כמו לוני ווקר אבל יודע לשחק בקבוצה ומבין מה זה כדורסל אירופי. וגם ארמוני ברוקס, שהוא חתיכת גאנר משלוש. ויש שם שחקנים שיודעים גם לשמור וגם להתקיף, קונספט חדשני כזה, כמו לאונרדו בולמרו. מי שהיה הגורם שהמיט על הסגל האיכותי הזה דכדוך ולחץ, אטורה מסינה, הלך הביתה. ומילאנו מאומנת, כי המתפטר יודע דבר או שניים בכדורסל, בכל זאת. 


לסיכום הזום אאוט - לא כוחות. וכשעושים זום אין, ההבדל בין הקבוצות הוא בערך התוצאה בסיום, 88:102. ההגנה של מכבי היא נתון - תקבל 102 נקודות, פלוס מינוס, כלומר פלוס, מכל קבוצה אירופית סבירה. ההתקפה של קטש - ביטוי שכנראה לא תשמעו בקרוב שוב - זקוקה לאנשים שמתרגלים אותה ובעיקר מבינים אותה. שניים מהם חסרו אתמול, בדיוק כמו שחסרו בשבוע שעבר בבולוניה. ג'ימי קלרק השלישי פחות מבין. אושיי בריסט לא כל כך נוגע בכדור. סנטוס מנסה. נשארנו פחות או יותר עם רומן סורקין ותמיר בלאט, מחליפים לא רעים ששודרגו שלא בטובתם ולא באשמתם לבסיס של הקבוצה. הם עשו מאמץ - התקפי - ושמו על הלוח מספרים יפים. 


נשארנו גם עם לוני ווקר, שכבר לא יבין עד הסוף את ההתקפה של קטש, אבל באמת השתדל, ואפילו קיבל תרגיל מרכזי חדש יחסית, סדרת הנדאופים בואכה שמיניה שמסתיימת בחסימה מדורגת עבורו. היה עוד תרגיל שהפואנטה שלו הוא חסימה מדורגת לווקר, וזו הקרבה מבחינת קטש, שמבחינתו חסימה לקלעי זה כמעט חילול הקודש. ובמחצית הראשונה זה עבד, איכשהו. התקפית. רק ש-5 אסיסטים מול 6 איבודים העידו שמכבי הייתה במשחק בזכות יכולת אישית של שחקן בודד, לא בזכות תיאום קבוצתי. והגנתית, כרגיל, היא הייתה קטסטרופה. 


לוני ווקר. יכולת אישית של שחקן בודד, לא תיאום קבוצתי. צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב
לוני ווקר. יכולת אישית של שחקן בודד, לא תיאום קבוצתי. צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב

במחצית השניה, שדווקא התחילה בסדר, מילאנו באה ליישם את דוח הסקאוטינג. מסינה, כבר אמרנו, יודע כדורסל. גם פפה פואטה, מחליפו. ווקר ראה טראפ שהסתיים בחילוף אגרסיבי בכל פעם שקיבל את הכדור. בתרגילים הארוכים יותר, בולמרו מנע ממנו את הכדור בדיניי עצבני. ההתקפה של מכבי, שבשיאה עובדת בתיאום בין גארדים לגבוהים אחרי פיק אנד רול, השתבשה לגמרי. שילדס נזכר שהוא השחקן הכי טוב על המגרש. ברוקס נדהם לגלות שלא יוצאים עליו בפאניקה וניצל זאת ל-5 מ-8 מחוץ לקשת. כי ההגנה של היריבה, כבר התרגלתם, קטסטרופה. בטלוויזיה כבר התפנו לסיכומים בשלב מוקדם, כולל המשפט המוכר "בוא, מילאנו היא לא מאריות היורוליג". הכל יחסי. יחסית למכבי של אמש, היא כן. 


אם קטש אכן סיים את דרכו במכבי, חולשתו של הסגל צריכה להיות ברורה לכולם. בעיקר למי שמחליט. גם אם יהיה חיזוק, וביבשת לא מסתובבים סנטרים טובים על העצים, מכבי לא תגיע העונה לרמת הכישרון של מילאנו, כרגע אפילו לא קבוצת פליי אין. גם לא לזו של ריאל, כרגע במקום העשירי. אפשר גם להניח שהחלפת מאמן, שבדרך כלל מביאה פרץ אופטימיות בקהל ופרץ מוטיבציה בקרב השחקנים (ראו מילאנו), לא תשיג אפקט דומה במקרה של קטש, בטח לא דמות שנואה על שחקניו ובוודאי אהוב על יושבי היציעים. מי שיחליף אותו לא יהנה ממחנה אימונים, לא מקהל אוהד ולא משעה של חסד. אין לייפות את הדברים: נקודת הסיום של קטש היא ככל הנראה קבוצה בדיכאון קליני, אבל זו נקודת התחלה שלמחליפו, אם וכאשר, יהיה קשה להתרומם ממנה.


במה שהיה אולי המשחק האחרון של הקואץ', נותר רק לראות בעיניים כלות איך ג'וש ניבו לא מצליח לתרגם לדאנק מסירה להאלי הופ של גודוריץ', ולהיזכר בימים שפרח תחת מאמן שידע איך להפעיל אותו. "פעם זה עבד, אתה ודאי זוכר/ משהו אבד, זה לא עובד עליי יותר", שרה להקת החצר האחורית למילותיו של יעקב רוטבליט. לשיר קוראים, אגב, "הכל פה משובש". אין הגדרה קולעת מזו למצבו של קטש מאז התפרקה הקבוצה ההיא. וכן, גם למצבה של מכבי תל אביב ביום שאחריו. 






תגובות


bottom of page