דניליטיקס: הנתונים ההיסטורים של אבדיה

דני אבדיה, אולי שמעתם עליו, נמצא בפתיחת עונה היסטורית ברמה הסטטיסטית. כשהדוגמה האחרונה הגיעה בדמות הציוץ הנ"ל, שהפך לויראלי בפיד ה-NBA בארץ.

גם אם מקלפים - וצריך לקלף - את מגבלות האובר פיט (לחפירה ספציפית אצלי בפיד) פתיחת העונה של דני שמה אותו ברשימה שכוללת - לצידו - עוד 14 זוכי עבר ב-MVP\רשימת 50 הגדולים של ה-NBA ואת ג'ייסון טייטום.

סיקור של דני אבדיה, למרות מה שנדמה, הוא משימה לא פשוטה. ביקורת ואתה מתויג עם שונאי ישראל, פרגון תמיד יגלוש למחוזות ההקצנה והגאווה הלאומית. אבל במקום מילים בואו נדבר שניה מספרים וספציפית - מה הופך את דני לחלום הרטוב של האנליסטים.

ממחר דיאטה

כדי להגיע לאיפה שאנחנו היום צריך להתחיל מההתחלה: שלוש העונות הראשונות של דני בוושינגטון שמו אותו בפוזיציה שלא מתאימה לו: ספוט אפ שוטר. בעונה הראשונה שלו למעלה מחצי מזריקות השדה של דני הגיעו מחוץ לקשת. בעונה השניה והשלישית המספר הזה ירד, אבל עדיין נשאר עיקר ההתקפה שלו. זה לא שדני היה קלעי מוצלח במיוחד, 31% בשלוש השנים האלו הן קצת יותר מ-5% מתחת לממוצע הליגה. למעשה, מתוך 161 שחקנים שזרקו לפחות 600 שלשות בשלוש העונות האלו במצטבר רק שלושה - יאניס, ראסל ווסטברוק ודריוס בייזלי - קלעו באחוזים נמוכים יותר מדני. ואז וושינגטון הלכה לבניה מחדש, וגם דני.

שני דברים קרו בעונה הרביעית של דני בליגה והאחרונה שלו עם הווזיארדס: אחוזי הקליעה משלוש זינקו מ-31% ל-37.5% - שזה טוב, אל תטעו, ובמקביל כמות זריקות השלוש שלו ירדה. סליחה, אני אתקן: כמות זריקות השלוש שלו נשארה כמעט אותו הדבר (מ-232 זריקות ב-76 משחקים בעונה השלישית בליגה ל235 זריקות ב-75 משחקים בעונה הרביעית), אבל השיעור שלהן מסך זריקות השדה - מה שמקוצר ל- 3PAr - ירד. הנה טבלה:

הסיבה לירידה בכמות זריקות השלוש הייתה שדני, שאז כבר דבק בו הכינוי 'טורבו', גילה שחוץ מזה שהוא מהיר יחסית לעמדה שלו הוא גם בחור די חזק. הוא ניצל את הקומבינציה הייחודית הזו כדי להגיע יותר לטבעת. חוץ מהעליה באחוזי השלשות שלו עלה גם האחוז של קליעות השתיים, והוא הגיע בזכות העובדה שדני התחיל להגיע יותר אל הטבעת. מה שבמקביל עלה היה השיעור שבו דני הגיע לקו העונשין: בשלוש העונות הראשונות אבדיה לקח 23.5 זריקות עונשין לכל 100 זריקות שדה (או בתרגום לסטטיסטית: 23.5% FTr) בעונה הרביעית הנתון העונתי עמד על 34%. העליה הייתה הדרגתית במהלך העונה אבל בחלוקה פשוטה החל מחודש ינואר 2023 דני עמד על 37.8 זריקות עונשין לכל 100 זריקות שדה.

דיאטת הזריקות של דני בשנה השלישית הדליקה נורות לכל מחלקת אנליטיקס: שליש מהזריקות במרחק של עד מטר מהטבעת, שליש מהזריקות משלוש, יחס של יותר משליש ב-FTr ואחוזי קליעה משלוש שעברו את ממוצע הליגה. זו הייתה הנקודה שבה דני עבר לכיתת המצטיינים, כשבמקביל אמרו לו שהוא יכול יותר.

ממוצע זה טוב

את העונה הראשונה בפורטלנד דני אבדיה סיים כקלעי ממוצע, אבל אחד היעילים בליגה. זה נשמע סותר, אבל זה לא. למרות שהוא דורג בערך בממוצע הליגה באחוזי קליעה לשלוש (36.5% לעומת ממוצע ליגה של 36%) ולשתי נקודות (55.2% לעומת 54.5% ממוצע ליגה) ובדיוק בממוצע הליגה באחוזי עונשין (78%) הוא דורג במקום ה-23 מתוך 112 שחקנים שלקחו לפחות 11 זריקות בממוצע למשחק באחוזי קליעה 'אמיתיים' (טרו שוטינג). דני סיים את העונה עם טרו שוטינג של 60.5% - יותר משחקנים כמו אנתוני אדוארדס (59.5%) או אפילו וומבי (59.4%), הרבה מעל שחקנים כמו פרנץ וגנר (55.8%) ובספרה אחרת מהשחקנים שהיו המרכזיים בקבוצות שלו - קייל קוזמה (51.4%) וג'רמי גראנט (52.3%).

הדרך לשם נסללה - נו הבנתם לאן זה הולך - בזכות בחירת הזריקות שלו. דני חזר לזרוק יותר שלשות, לחץ עוד על הדוושה שהביאה אותו לקו העונשין וסיים את העונה עם 3PAr של 40.5% ו-FTr של 44.1%. וזה נדיר. תיכף נגיע לכמה, אבל במשפט על הלמה: מי שזורק הרבה שלשות לא נוטה להגיע הרבה לקו. בעיקר כי על שלשות מבצעים הרבה פחות עבירות. סטף קרי, לדוגמה, עבר רק בעונה אחת (מלאה) בקריירה שלו את רף 30% FTr, כי כשיותר מחצי מהזריקות שלך הן מחוץ לקשת, כמות הזריקות בהן אתה יכול לסחוט עבירות מתחת לטבעת היא, נו, חצי. דני הוא גם לא קלעי עם האימפקט של סטף קרי או ג'יימס הארדן שיכול למשוך עבירה על זריקת שלוש (בוצעו עליו שבע עבירות בזריקות לשלוש בכל הקריירה).

אז עכשיו הכמה: דני עמד בשנה שעברה כאמור על 11.7 זריקות מהשדה, 40.5% 3PAr ו-44.1% FTr. אנחנו הולכים על מספרים עגולים כי אנחנו לא אוהבים אובר-פיט, אז בואו נגיד שחקנים שלאורך עונה שלמה היה להם ממוצע של 10 זריקות שדה ו-40% ב-FTr ו-3PAr. נוציא לרגע את האנומליה של השנה ונשארנו עם דני ועוד 37 עונות שתואמות למספרים האלו. המלך הבלתי מעורער של הקטגוריה הוא כמובן ג'יימס הארדן שלא פחות מ-12 (!) מתוך ה-37 עונות האלו שייכות לו. גם מרבית העונות האחרות שייכות לשחקנים שהם מובילי כדור ראשיים: לו וויליאמס וטריי יאנג, לוקה דונצ'יץ' ודמיאן לילארד וגם האקס-מאמן של דני, צ'אנסי בילאפס שהקדים את זמנו בלי לדעת. השחקנים היחידים שמתאימים לפרופיל המשחק של דני ברשימה הזו הם האריסון בארנס (בעונת 21-22) ודנילו גאלינרי. לא בטוח שמי שהשווה את דני לגאלו לפני הדראפט ידע שזו תהיה התבנית, אבל אחלה. למה לא.

ולמה החרגתי את העונה הזו? כי כמות השריקות, וכתוצאה מזה זריקות העונשין, עלתה משמעותית. בעונה שעברה ה-FTr של הליגה היה 24%? העונה הוא 28%. כתוצאה מזה יש שישה שחקנים שעומדים בקריטריון השנה - כולל הארדן וכמובן שכולל דני. למעשה, דני השנה עומד על 40.5% 3PAr ועם 55.6% 3PAr, שזה מקום שלישי היסטורית בין שחקנים עם מינימום 10 זריקות שדה למשחק ו-40% 3PAr אחרי שתי עונות של הארדן. חלום של אנליטיקס, אמרנו?

ובקטנה על הדבר הבא:

נחזור שניה לרשימת 16 השחקנים ו-51 פתיחות העונה שהתחילו בממוצעים של 25/7/5.5 את 20 המשחקים הראשונים של העונה. אחד המדדים שמסתכלים עליהם, דווקא שקשורים לפליימייקינג הפעם, הוא היחס בין האסיסטים לאיבודים. שחקנים שמחזיקים בכדור צריכים להיות לפחות עם יחס חיובי, שחקנים שהם פליימייקרים משמעותיים כבר צריכים לכוון לשני אסיסטים על כל איבוד. שלושה אסיסטים על כל איבוד זו כבר קטגוריה עילית.

אחרי שמוציאים מרשימת ה-51 שבע עונות שבהן עדיין לא נמדדו איבודים (אוסקר רוברטסון, ג'ון הבליצ'ק וג'רי ווסט), דני מדורג במקום ה-38 מתוך 44 ביחס אסיסטים\איבודים, כשמתחתיו ארבע עונות של יאניס ועונה אחת של קובי בראיינט. דווקא העונה של קובי היא המעניינת: עונת 2004-5, שהגיעה אחרי הפירוק של הלייקרס והשאירה את קובי עם מעט צוות מסייע באופן יחסי. גם פתיחת העונה שמדורגת מעל דני היא עם דפוס דומה: מייקל ג'ורדן בעונת 88-89, העונה השניה של סקוטי פיפן ואחת לפני שפיל ג'קסון הגיע לקבוצה.

אז כן, הדירוג הזה לא מחמיא, ובהחלט יש מקום לשיפור, אבל גם כאן יש מקום מסוים לאופטימיות.

אור עמית, Insignifistats, טור אורח