top of page
headerBg.png
login-v (1).png
login (1).png
logo-new.png

לאורך השנה וחצי האחרונות, מהרגע שג'ארד הארפר הפך ממי שיועד להיות גארד מחליף לשחקן הכי טוב ביורוקאפ, ואולי בישראל, מרחפת מעל הפועל ירושלים, על בעליה, הצוות המקצועי שלה ואוהדיה, שאלה מטרידה: השקענו סכום נמוך אבל זכינו בפיס, ביקשנו אתונות ומצאנו מלוכה, אבל מתי הנס ייגמר?


האזינו להירש מקריא את הטור

ראשית, הארפר טוב מכדי לשחק במפעל המשני באירופה, תובנה שהובילה לדפיקות הלב המואצות כששמו עלה כמועמד לאולימפיאקוס. שנית, כמה זמן מישהו בגובה 1.78 מ' שמתמחה בסחיטת עבירות תוך חדירה לאזורי צבע צפופים יכול לשרוד בלי פציעה משמעותית? ולסיום, כמה יציב שחקן אחד יכול להיות? מה יקרה כשיתברר שהוא אנושי?



השבוע התקבלה תשובה, ולמרות הניצחון החשוב בלובליאנה 81:84, היא לא מעודדת במיוחד. במשחק הליגה נגד הרצליה קלע הארפר 13 נקודות בלבד באחוזים רעים ולא הלך לקו. ירושלים הובסה. בסלובניה הוא קלע 21 נקודות וניצח את המשחק מהמקום שבו הוא מרוויח את השכר שלו, כלומר מהעונשין (16 מ-17, כולל נקודות מכריעות בדקה האחרונה) אבל כדאי להציץ באותיות הלא כל כך קטנות של דף הסטטיסטיקה כדי לקבל את התמונה האמיתית: 2 מ-11 מהשדה, 5 איבודים מול 4 אסיסטים, עבירת תוקף קריטית בהתקפה חשובה. עוד משחק רע - שכמעט הוביל להפסד, אלמלא כמה אירועים כמעט לא סבירים ויריבה בינונית להחריד.


יונתן אלון פתח את המשחק בהוכחה נוספת למחיקת כל זכר לאסכולת דז'יקיץ', עם חילופים אוטומטיים על כל חסימה, ואז אישית שהופכת לאזורית ואז אזורית לוחצת על כל המגרש שיורדת לאזורית ולפעמים לאישית. מבולבלים? גם אנחנו, וגם לובליאנה. הגנות מתחלפות הן התשובה האולטימטיבית לשאלה "מה ישראלי בעיניך" בגרסת מאמני הכדורסל. אבל במקרה הזה ה"איך" חשוב יותר מה"מה", והביצוע היה לא רע בכלל.


המטרה הייתה, ככל הנראה, לנצל את היצירתיות החסרה בקו האחורי של לובליאנה, בראשות אומוג'ה גיבסון, (בשם האל, למה אלכסיי ניקוליץ', גם רכז וגם השחקן הכי טוב בקבוצה, נכנס רק 3 דקות לסוף הרבע הראשון?) וגם את היותו של מאמנה, זבזדן מיטרוביץ' הזועף, פריק של שליטה שמשחזר את אותם תרגילים ארוכים עוד מימי וילרבאן ומונאקו. להגנה של ירושלים היה עוגן - אוסטין ויילי המושמץ, שגילה לשמחתו שהוא האיש הכי גדול על המגרש, בהרבה, והחל חגיגת חסימות וריבאונד שהסתיימה בערב מרשים של 6 ו-13 בהתאמה. שחקן התקפה גדול עם ידיים מעולות הוא כבר לא יהיה בגלגול הזה, ו-8 הנקודות שלו הן רק בונוס, אבל ברמת היורוקאפ מימדיו העצומים הם נכס.


מה יקרה כשיתברר שהוא אנושי? הארפר בלובליאנה. צילום: מיכל בן גיגי, הפועל מידטאון ירושלים
מה יקרה כשיתברר שהוא אנושי? הארפר בלובליאנה. צילום: מיכל בן גיגי, הפועל מידטאון ירושלים

בצד השני החליט הקואץ' המונטנגרי שהקו האחורי של הארפר וקאדין קרינגטון לא ינצח אותו, ושלח שמירה כפולה על שניהם בכל פיק אנד רול. אז ויילי ניצל את הצבע החשוף ופתח בדאנק, ובהמשך ג'וזיה ג'ורדן ג'יימס ואנתוני לאמב קלעו שלשות פנויות לגמרי. למרות החולשה של הארפר וערב פסיבי של קרינגטון, ירושלים הסתדרה איכשהו עד ההפסקה. היא עצרה את לובליאנה על 33 נקודות ב-21 אחוז מהשלוש, וקיבלה קצת מכל אחד מהצוות המסייע - קשיוס וינסטון והובר בסלים של אחד על אחד ויכולת אישית ואפילו שלשה ראשונה העונה של דימה סקפינצב. כן, זה אשכרה התרחש.


הרבה השראה לא הייתה במחצית הראשונה, וגם לא יכולת מרשימה. ככל שהדקות נקפו במחצית השניה, התברר ש-14 נקודות היתרון בתחילת הרבע השלישי קצת רימו. וינסטון איבד שני כדורים על החצי, משל לא ידע כלל לכדרר. סקפינצב ולאמב איבדו גם הם כדורים מיותרים, הראשון במסירת בייסבול מרשימה ליציע, בדרך לערב קבוצתי של 17 איבודים מול 16 אסיסטים. כפי שקורה לו מדי פעם, אלון נתקע עם חמישיות מוזרות, למשל לאמב ב-2 (!), טריפל ג'יי ב-3, ג'סטין סמית ו-ויילי. מעל הכל, ההגנות הנסוגות של ירושלים הפסיקו לעבוד, כלומר לובליאנה התחילה לקלוע שלשות, בראשות בלאזיץ' הקשיש.


בלי הרבה השראה. קשיוס וינסטון. צילום: מיכל בן גיגי, הפועל מידטאון ירושלים
בלי הרבה השראה. קשיוס וינסטון. צילום: מיכל בן גיגי, הפועל מידטאון ירושלים

אז איך היא בכל זאת האורחת ניצחה? קודם כל, מיטרוביץ' הורחק, אחרי שהזדעק בצדק על עבירת תוקף של סמית' שלא נשרקה, 6:49 דקות לסיום, בפוזשן לא סביר שהסתיים בסל ופאול של טריפל ג'יי. בנוסף, בשלב די מוקדם ברבע האחרון הסלובנים ביצעו את העבירה החמישית הקבוצתית, ירייה ברגל כשהארפר בסביבה. לבסוף, זה היה ערב סביר של הצוות המסייע - בעיקר ויילי ולאמב, ש-14 הנקודות שלו, 4 הריבאונדים ו-4 האסיסטים הם בדיוק מה שאפשר לצפות ממנו בכל משחק, כלומר להיות האופציה השלישית האמינה בהתקפה אחרי הארפר וקרינגטון.


אבל אם ירושלים תהיה כנה עם עצמה, היא הייתה רחוקה שלשה חופשית של ניקוליץ' שהוחטאה מהארכה מול יריבה בינונית מאוד. מצד שני, השבוע המקרטע מגיע בעיתוי מוצלח - לפני משחק ליגה מול באר שבע ובמרחק שבועיים מהמשחק הבא ביורוקאפ, מול מנרסה. זמן טוב לשלב את אייזאה מובלי ברוטציה (הימור: מי שייצא ממנה ראשון יהיה דווקא סקפינצב) ובעיקר לתת לאיש שמגרד 1.80 מ' מלמטה לנוח קצת. כי גם לניסים יש תאריך תפוגה.

שיתוף:

Banner.jpg

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

talkWithUs.png

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אודי הירש

קוראים לי אודי ואני מכור. מכור לכדורסל.
גדלתי בבית של כדורסל, אבא שלי היה הסנטר האימתני של הפועל קרית חיים והפועל חיפה בליגה הלאומית, אז הליגה ראשונה. שיחקתי כדורסל במחלקת הנוער של מכבי ראשון ובבוגרים של הפועל נס ציונה (פחות טובים מהיום, בסך הכל עלינו מליגה ב' לליגה א'). אימנתי במחלקות הנוער של מכבי ראשון והפועל ירושלים (כולל זכייה היסטורית למחצה בגביע הפועל). הייתי סקאוט של נבחרת ישראל והפועל ירושלים (בצוותא עם אחד, שי האוזמן). 
פעילות הכדורסל שאני מתמיד בה הכי הרבה שנים היא כתיבה. תחילה בשם המשחק, ירחון הספורט המנוח, שהייתי סגן העורך שלו; במקומון כל הזמן של מעריב בירושלים (שם למדתי שאסור לענות לחסומים, זה בוודאי ארז אדלשטיין שזועם על טור שלי) ובהמשך בוואלה ספורט ובהארץ ספורט. ובתוך העיסוק בכדורסל, יש לי כמה אובססיות בואכה סטיות: אני חייב לדעת את ספר התרגילים של כל קבוצה שאני רואה, לשנן אותו ולהשוות אותו לקבוצות מהעבר, על אף שמזמן הבנתי שתרגילים זה לא מאוד חשוב. אני חוזר הרבה למשחקים מהאייטיז והניינטיז כדי להבין עד כמה הכדורסל השתנה מאז. לסבנטיז ולסיקסטיז אני לא חוזר - מה ששיחקו אז לא ממש עונה להגדרה המודרנית של כדורסל, עמכם הסליחה. סטיה נוספת, מביכה במיוחד: צפייה באליפויות נוער וקדטים ביוטיוב, ולא רק במשחקים של ישראל, כדי לגלות כוכבים חדשים, או סתם לראות איך מלמדים היום כדורסל ברחבי אירופה. 
חוץ מזה, יורוליג זה החיים, ליגת העל זה משלנו וגם NBA זה אחלה. אפילו בעונה הרגילה. טוב, חוץ מוושינגטון ושארלוט, אבל כן כולל ברוקלין. 
בקיצור, בין השורות, הבנתם: אני מכור לכדורסל. 

1.png

אודי הירש

17.12.2025

אהבה לעולם לא נכשלת

28.6.2026

ארבעה סיפורי פלייאוף לסיום העונה האירופית

27.6.2026

החלוק הלבן התמלא כתמי דם ובוץ. קטש טיפס עוד מדרגה

26.6.2026

הארפר. הארפר. הארפר. והשאר? הפועל ירושלים החדשה על שולחן הניתוחים

25.6.2026

תם הטקס

24.6.2026

עוד טורים של אודי

דראפט 2026: הקבוצה שרצחה וגם ירשה

25.6.2026

disco-icon.png

נס בגארדן. מחשבות בתפזורת

11.6.2026

disco-icon.png

כשהניקס הסתכלו לוומבי בלבן של העין

4.6.2026

disco-icon.png

משחק לא נורמלי, עונה לא נורמלית

29.5.2026

disco-icon.png

ריאל ריסקה את הקלישאות

23.5.2026

disco-icon.png

ולנסיה הייתה אמורה להיכנע. רק שאף אחד לא עדכן את מונטרו

9.5.2026

disco-icon.png

כשהכישרון לא קרוב ללהספיק

2.5.2026

disco-icon.png
A.png
yo

צילום: מיכל בן גיגי, הפועל מידטאון ירושלים

ג'ארד הארפר. נס עם תאריך תפוגה?

image (11).png

ג'ארד הארפר. נס עם תאריך תפוגה?

  • תמונת הסופר/ת: אודי הירש
    אודי הירש
  • 17 בדצמ׳ 2025
  • זמן קריאה 3 דקות

לאורך השנה וחצי האחרונות, מהרגע שג'ארד הארפר הפך ממי שיועד להיות גארד מחליף לשחקן הכי טוב ביורוקאפ, ואולי בישראל, מרחפת מעל הפועל ירושלים, על בעליה, הצוות המקצועי שלה ואוהדיה, שאלה מטרידה: השקענו סכום נמוך אבל זכינו בפיס, ביקשנו אתונות ומצאנו מלוכה, אבל מתי הנס ייגמר?


האזינו להירש מקריא את הטור

ראשית, הארפר טוב מכדי לשחק במפעל המשני באירופה, תובנה שהובילה לדפיקות הלב המואצות כששמו עלה כמועמד לאולימפיאקוס. שנית, כמה זמן מישהו בגובה 1.78 מ' שמתמחה בסחיטת עבירות תוך חדירה לאזורי צבע צפופים יכול לשרוד בלי פציעה משמעותית? ולסיום, כמה יציב שחקן אחד יכול להיות? מה יקרה כשיתברר שהוא אנושי?



השבוע התקבלה תשובה, ולמרות הניצחון החשוב בלובליאנה 81:84, היא לא מעודדת במיוחד. במשחק הליגה נגד הרצליה קלע הארפר 13 נקודות בלבד באחוזים רעים ולא הלך לקו. ירושלים הובסה. בסלובניה הוא קלע 21 נקודות וניצח את המשחק מהמקום שבו הוא מרוויח את השכר שלו, כלומר מהעונשין (16 מ-17, כולל נקודות מכריעות בדקה האחרונה) אבל כדאי להציץ באותיות הלא כל כך קטנות של דף הסטטיסטיקה כדי לקבל את התמונה האמיתית: 2 מ-11 מהשדה, 5 איבודים מול 4 אסיסטים, עבירת תוקף קריטית בהתקפה חשובה. עוד משחק רע - שכמעט הוביל להפסד, אלמלא כמה אירועים כמעט לא סבירים ויריבה בינונית להחריד.


יונתן אלון פתח את המשחק בהוכחה נוספת למחיקת כל זכר לאסכולת דז'יקיץ', עם חילופים אוטומטיים על כל חסימה, ואז אישית שהופכת לאזורית ואז אזורית לוחצת על כל המגרש שיורדת לאזורית ולפעמים לאישית. מבולבלים? גם אנחנו, וגם לובליאנה. הגנות מתחלפות הן התשובה האולטימטיבית לשאלה "מה ישראלי בעיניך" בגרסת מאמני הכדורסל. אבל במקרה הזה ה"איך" חשוב יותר מה"מה", והביצוע היה לא רע בכלל.


המטרה הייתה, ככל הנראה, לנצל את היצירתיות החסרה בקו האחורי של לובליאנה, בראשות אומוג'ה גיבסון, (בשם האל, למה אלכסיי ניקוליץ', גם רכז וגם השחקן הכי טוב בקבוצה, נכנס רק 3 דקות לסוף הרבע הראשון?) וגם את היותו של מאמנה, זבזדן מיטרוביץ' הזועף, פריק של שליטה שמשחזר את אותם תרגילים ארוכים עוד מימי וילרבאן ומונאקו. להגנה של ירושלים היה עוגן - אוסטין ויילי המושמץ, שגילה לשמחתו שהוא האיש הכי גדול על המגרש, בהרבה, והחל חגיגת חסימות וריבאונד שהסתיימה בערב מרשים של 6 ו-13 בהתאמה. שחקן התקפה גדול עם ידיים מעולות הוא כבר לא יהיה בגלגול הזה, ו-8 הנקודות שלו הן רק בונוס, אבל ברמת היורוקאפ מימדיו העצומים הם נכס.


מה יקרה כשיתברר שהוא אנושי? הארפר בלובליאנה. צילום: מיכל בן גיגי, הפועל מידטאון ירושלים
מה יקרה כשיתברר שהוא אנושי? הארפר בלובליאנה. צילום: מיכל בן גיגי, הפועל מידטאון ירושלים

בצד השני החליט הקואץ' המונטנגרי שהקו האחורי של הארפר וקאדין קרינגטון לא ינצח אותו, ושלח שמירה כפולה על שניהם בכל פיק אנד רול. אז ויילי ניצל את הצבע החשוף ופתח בדאנק, ובהמשך ג'וזיה ג'ורדן ג'יימס ואנתוני לאמב קלעו שלשות פנויות לגמרי. למרות החולשה של הארפר וערב פסיבי של קרינגטון, ירושלים הסתדרה איכשהו עד ההפסקה. היא עצרה את לובליאנה על 33 נקודות ב-21 אחוז מהשלוש, וקיבלה קצת מכל אחד מהצוות המסייע - קשיוס וינסטון והובר בסלים של אחד על אחד ויכולת אישית ואפילו שלשה ראשונה העונה של דימה סקפינצב. כן, זה אשכרה התרחש.


הרבה השראה לא הייתה במחצית הראשונה, וגם לא יכולת מרשימה. ככל שהדקות נקפו במחצית השניה, התברר ש-14 נקודות היתרון בתחילת הרבע השלישי קצת רימו. וינסטון איבד שני כדורים על החצי, משל לא ידע כלל לכדרר. סקפינצב ולאמב איבדו גם הם כדורים מיותרים, הראשון במסירת בייסבול מרשימה ליציע, בדרך לערב קבוצתי של 17 איבודים מול 16 אסיסטים. כפי שקורה לו מדי פעם, אלון נתקע עם חמישיות מוזרות, למשל לאמב ב-2 (!), טריפל ג'יי ב-3, ג'סטין סמית ו-ויילי. מעל הכל, ההגנות הנסוגות של ירושלים הפסיקו לעבוד, כלומר לובליאנה התחילה לקלוע שלשות, בראשות בלאזיץ' הקשיש.


בלי הרבה השראה. קשיוס וינסטון. צילום: מיכל בן גיגי, הפועל מידטאון ירושלים
בלי הרבה השראה. קשיוס וינסטון. צילום: מיכל בן גיגי, הפועל מידטאון ירושלים

אז איך היא בכל זאת האורחת ניצחה? קודם כל, מיטרוביץ' הורחק, אחרי שהזדעק בצדק על עבירת תוקף של סמית' שלא נשרקה, 6:49 דקות לסיום, בפוזשן לא סביר שהסתיים בסל ופאול של טריפל ג'יי. בנוסף, בשלב די מוקדם ברבע האחרון הסלובנים ביצעו את העבירה החמישית הקבוצתית, ירייה ברגל כשהארפר בסביבה. לבסוף, זה היה ערב סביר של הצוות המסייע - בעיקר ויילי ולאמב, ש-14 הנקודות שלו, 4 הריבאונדים ו-4 האסיסטים הם בדיוק מה שאפשר לצפות ממנו בכל משחק, כלומר להיות האופציה השלישית האמינה בהתקפה אחרי הארפר וקרינגטון.


אבל אם ירושלים תהיה כנה עם עצמה, היא הייתה רחוקה שלשה חופשית של ניקוליץ' שהוחטאה מהארכה מול יריבה בינונית מאוד. מצד שני, השבוע המקרטע מגיע בעיתוי מוצלח - לפני משחק ליגה מול באר שבע ובמרחק שבועיים מהמשחק הבא ביורוקאפ, מול מנרסה. זמן טוב לשלב את אייזאה מובלי ברוטציה (הימור: מי שייצא ממנה ראשון יהיה דווקא סקפינצב) ובעיקר לתת לאיש שמגרד 1.80 מ' מלמטה לנוח קצת. כי גם לניסים יש תאריך תפוגה.

תגובות


bottom of page