קדימה. פרק ג' של הפרויקט. בראשון דיברו על סוג של קלאסיקו חד פעמי משנת 2004. בשני על הגמר שלא היה בפיינלפור יורוליג 2005. היום נלך שנה אחת קדימה, רגע לפני גמר יורוליג 2006 בפראג. שוב זאת מכבי תל אביב, הפעם בגרסה המעט שבעה שלה. הפעם צסק"א כן מתייצבת מולה, חדורת רצון להחזיר את מה שהאמינה ששייך לה, בגרסה הכי רעבה שהיא יודעת לייצר.

זה התקציר. המשחק המלא ממתין בסיום הטור

הקליקו על הדו"ח כדי לצפות בו ולדפדף

ובכן, זמן להתכנס אלי 30 לחודש אפריל שנת 2006. לא מעט אנשים אוכלים קיורטושים בחוץ, למרות שזה בכלל הונגרי. קצת יותר אנשים מחוברים הישר אל הבירה הנהדרת והזולה שיש לבירה הצ'כית להציע. שלא לדבר על הקזינו. יום יבוא ונספר כאן אולי סיפורי קזינו של הכדורסל האירופאי, כולל אהההההה, אהרלוס, תזכיר רגע מה אנחנו עושים פה ואיך בדיוק נכנס ומשבש את הארוע אחד אטורה מסינה?

זה היה אמור להיות ערב חגיגי והיסטורי. נכון, זה משפט שאפשר וצריך לכתוב על כל גמר יורוליג - אבל גמר 2006 במיוחד. מכבי ת"א, למרות שאיבדה את שרונאס יאסיקביצ'יוס, הייתה כפסע מת'ריפיט, שלוש זכיות רצופות בגביע אירופה. הישג שרק שתי קבוצות הצליחו להגיע אליו עד אז ומאז (ריגה ב-1961-1959 ויוגופלסטיקה ב-1991-1989). אבל לאטורה מסינה היו תוכניות משלו.

דו"ח הסקאוטינג של מכבי ת"א לפני הגמר מול צסק"א מוסקבה ב-2006 בפראג הוא ממש אקדח במערכה הראשונה. נכתב בו שצסק"א קבוצת הגנה מעולה; הודגש שהחבורה של אטורה מסינה מצטיינת בחטיפות עם 14 במשחק; ושהיא משחקת בקצב איטי ובשליטה. הנקודות האלו התבררו כאזהרות שהתממשו. הגמר היה תצוגת תכלית של הגנת הקבוצה שנכשלה בפיינל פור בשנתיים הקודמות, תחת דושאן איבקוביץ'. היא הגבילה את מכונת ההתקפה המשומנת של מכבי ל-69 נקודות, חטפה לא פחות מ-16 כדורים והשאירה את וויל סולומון, אנתוני פארקר, ניקולה וויצ'יץ' ושות' על מאזן לא נתפס של 8 אסיסטים לעומת 20 איבודים.

מנגד, הדו"ח לא חזה הפתעה טקטית של השועל האיטלקי (דאז, כן?) על הקווים - בפתרונות ההגנתיים לא הוזכרו חילופים בהגנה, שניטרלו את הפיק אנד רול של מכבי ולא איפשרו לה לייצר יתרונות מספריים. גם האזורית, שלפי הדו"ח מסינה בקושי השתמש בה באותה עונה, הפתיעה תוך התאמה מושלמת של הרוסים לתרגילים של מכבי.

בסוף, כמו שאתם בטח יודעים, שחקנים מנצחים משחקים. במקום גאון הכדורסל שאראס הגיע סולומון, רכז סקורר שלא נדבק כל העונה לסגנון של פיני גרשון, ושללכלוכים של הצוות שאימן אותו באותה עונה עליו נחשפנו בדו"ח הסקאוטינג לקראת גמר הגביע ב- 2004, כפי שסיפרנו לכם בפרק הראשון של הפרויקט.

צסק"א, מנגד, הביאה את טרייג'ן לנגדון הנהדר, את דיוויד וואנטרפול החכם שדחק את הולדן הבלגניסט לעמדה שליד, ובעיקר את מתיאש סמודיס שריווח קצת את המשחק לעומת הפקק של דיקודיס ואנדרסן מהעונה הקודמת.

ועם כל הכבוד לניתוחים מקצועיים, גם המימד האנושי שיחק תפקיד. זה היה הריקוד האחרון של השושלת המכביסטית, כולל תחושת מיאוס של חלק מהמעורבים מההתנהלות של גרשון, בעוד הרוסים תיקנו עם מאמן שהיה טוב יותר וחד יותר (שוב, דאז) מאיבקוביץ'.

והנה הפתעה שיושבת לה ברשת כבר כמעט 20 שנה, ונראה לי שרק אני הבחנתי בה. למה? כי אני העיליתי אותה לשם. בסוף 2006, שבעה חודשים לאחר אותו גמר, פרסמתי ב-ynet כתבה שמתייחסת לדו"ח של צסק"א לקראת הגמר, כפי שהציג אותו במגזין "אסיסט" של פיב"א. הכותרת - "מסינה מציג: כך שברתי את מכבי ת"א".

"כשעבדנו על המצ'אפים ההגנתיים, ראינו בוויצ'יץ' את הלב של משחק ההתקפה. לכן הצבנו עליו את סמודיש (ואת מחליפו סרגיי פאנוב), במטרה שיתקוף אותו בכל פעם שהוא מתחיל לנוע רחוק מהסל. התכוונו שוואנטרפול ייקח על עצמו את האתגר הגדול בעצירת פארקר, כשפפאלוקאס יסייע לו. לא היה לנו שחקן שיוכל להתמודד עם האתלטיות ואקספלוסיביות של מייסיאו באסטון, ובנינו על כך שתומאס ואן דן שפיגל יצליח בכך לפחות חלקית. את אלכסיי סבראסנקו הצבנו קרוב לסל, כדי שיגן שם מפני מצבים של אחד על אחד. הרעיון המרכזי היה לצמצם את הנעת הכדור של מכבי ולעצור את שטף המשחק המהיר שלה, כך שלא כל השחקנים יהיו מעורבים בהתקפה ואלו הפחות מוכשרים יתרמו פחות.

"משחק המעבר היה כלי הנשק הקטלני ביותר של מכבי. הם השתמשו בפיק אנד רול בעשר השניות הראשונות של ההתקפה, כדי לפתות את ההגנה ולבלבל אותה, ואז לנצל את היתרונות של וויצ'יץ' בהיי פוסט - ראיית המשחק ויכולת המסירה. החלטנו שלא להגיב לפיק אנד רול או לנסות למנוע אותו. לא יזמנו דבר בהגנה, כשהמטרות הן לא לאפשר את המרחב הנדרש לחדירות ולהימנע מחילופים.

"כשסולומון תקף באמצעות הפיק אנד רול, הסנטר שלנו נע כאילו הוא בא לעזור, הרכז נשאר צמוד לשחקן עם הכדור והפאוור פורוורד תפס עמדה כדי למנוע מסירה מהירה לעבר וויצ'יץ' בהיי פוסט. סולומון ו/או פארקר מצאו עצמם מול חומה הגנתית ובאזור צפוף, והיו חייבים לקחת זריקה קשה בעצמם.

"בשניות האחרונות להתקפה, או בכל פעם שהשחקן המחזיק בכדור ניסה לחדור לסל, ביצענו חילופים בהגנה ומשכנו את מכבי לצדדים. ההתקפה שלהם התבססה על משחק מסירות בין כל השחקנים, ואנחנו ניסינו לגרור אותם למשחק של אחד על אחד, המבוסס על פעולות אינדיבידואליות. הפרענו לוויצ'יץ' ובאסטון בלואו פוסט ומנענו מהם את אפשרויות המסירה.

"בחירה נוספת, שהתבררה כחשובה, הייתה השימוש בהגנה אזורית בכדורי החוץ ולאחר זריקות העונשין. למרות שהיו למכבי שחקנים בעלי יכולת מסירה וקליעה מצוינת, הרגשנו שהאפשרויות שלהם מול האזורית מוגבלות יחסית. במהלך המשחק התברר שצדקנו, ובדקות האחרונות של המחצית השתמשנו רק באזורית. זו הייתה נקודת מפתח, כי בשלב הזה הבינו במכבי שהמשחק הזה הולך קשה יותר משהם העריכו מלכתחילה, ושהם עלולים להפסיד.

"למרות שמכבי הייתה קודם כל קבוצה של התקפה, שיטות ההגנה שלה גרמו לנו לבעיות שלא נתקלנו בהן בעבר. חילופי השמירות שלה יצרו מצבים של מיס מץ'. במקום לשלוח את הסנטר שלנו פנימה, מול שומר נמוך, העדפנו להשאיר את הכדור בידיים של הגארד, כשעליו שומר אחד הגבוהים של מכבי. זה פתח את המשחק ואיפשר לנו להגיע למצבים מצוינים של אחד על אחד, ללא סכנת הסתבכות. את סולומון ודריק שארפ תקפנו בלואו פוסט, באמצעות וואנטרפולופפאלוקאס, החזקים וגבוהים מהם בהרבה.

"סמודיש, ששיחק ב-2004 בבולוניה והובס בידי מכבי בגמר בת"א ב-44 הפרש, סיפר לנו על הקהל הישראלי. כדי למנוע את המומנטום והדחיפה של 9,000 האוהדים בפראג, החלטנו לשלוט בקצב ולשחק לאט אחרי כל סל של מכבי. במצבים האלה, עדיף היה לנו לבלות כמה שיותר זמן בהתקפה ולגרום למכבי לשמור לאורך כל 24 השניות, ובכך עצרנו את התנופה שלהם. הודות למשחק הקבוצתי ולמפתחות שהצגנו, תוכנית המשחק עבדה היטב ויצאנו מפראג כשגביע אירופה בידינו. המטרה הושגה".

כמה דברים, ברשותכם. קודם כל, יחסית לאחד שכבר נאבק בשאריות זכרונו, אני זוכר היטב את המחשבות שלי לפני גמר 2006. תהיתי, ביני לבין עצמי, איך תצליח הגנת הבוא-נראה-משהו-אחד-ואז-נלך-למשהו-אחר תעבוד מול הגרסה המסוימת הזאת של הרוסים בכלל ושל פפאלוקאס בפרט. כלומר איך מסדרים הגנת בוא נגרום להם לחשוב (מול מסינה, כן?) מול גאון יווני שחושב מהר ולא מכיר זוויות, כי אצלו זה קודם כל צפון-דרום. וכן, הגמר הזה התחיל 0-7 צהוב. וכן, אלו היו הדקות היחידות שבו שלטו הצהובים על הנעשה בפרקט.

תזכורת - קליק אחד על הסרטון ינגן את הקטע הרלוונטי. בשביל לצפות בשנית העבירו את הסרטון לנקודת הזמן המצוינת בסיום הפיסקה.

נתחיל דווקא בסוף, ונתכתב עם הדברים שמכבי תל אביב סימנה כמטרה (ועמדה בזה לא רע בכלל, כן?). אחרי שלשה של סולומון שעשתה פלוס 2 לקבוצה שלו, כשהשעון הגדול הראה כ-6 דקות טו גו, ההגנה של מכבי תל אביב בכלל וסולומון בפרט (ו-וויצי'ץ'?) שכחו שקודם כל צריכים לנעול וללכת על הגב של פלא הקליעה לנגדון. הנה, כאן ההנחיה.

והנה, כאן הטעות והשלשה. (4:15)

עוברים הלאה. עכשיו סייד פיקנרול של הרוסים, שאחריו קופץ החוצה ברמת הפיקנפופ סמודיס המכונה שמודיס. ואנתוני פארקר החכם מגיע אליו ברוטציה, בדיוק כמו שנתבקש ממש כאן.

העניין הוא שהסעיף הזה מבקש לא רק לצאת עם הגבוהים שיכולים לקלוע ולא רק ללכת על רוטציה מלאה עליהם, אלא התעקש ודיבר על להישאר צמוד אליהם. ופארקר אמנם יצא אל הסלובני והתסרוקת, אבל אכל את ההטעיה, עזב אותו לרגע ואכל טריצה בתוך פרצוף. (4:22)

ממשיכים הלאה. מכבי תל אביב ידעה מראש, והדו"ח הזה מתמקד בסוגיה זו מספר פעמים, שבצסק"א צריכים לדעת ממי מרמים וממי ממש לא. בפוסט פורטם של המשחק הזה, הם פספסו רק עם פפאלוקאס, גיבור הסקאוטינג גם של העונה שלפני, שדפק שתי שלשות כואבות, כשאת השניה ליווה בתנועת הידיים המפורסמת של ג'ורדן מהגמר מול פורטלנד.

אגב, זאת התנועה של ג'ורדן.

וזאת התנועה של פפאלוקאס. (3:39)

הקיצר, למרות עניין היווני, הדגש הוא ברור לגמרי. אם זה לא לנגדון, פאנוב או סמודיס המכונה שמודיס, לצופף בכל הכוח את הצבע ולאתגר את האחרים.

ובכן, כך קרה גם הפעם. והכל היה נכון. גם שוואנטרפול, בשתיים הכי ארוך שתוכלו לדמיין, קילקל רק פעם אחת את התכניות. פעם אחת יותר מדי. (4:39)

ואחרי שאמרנו והראנו את כל זה, בסוף העניין היה ההתקפה הצהובה ששותקה. כשאני קורא מתוך הטקסט של אהרל'ה על הטיפולים ההגנתיים של מסינה בכלל ועל ההכוונה לצדדים בפרט, כשהכל כולל הכל נועד כדי לשבש את הכדורסל ההתקפי המתואם והספקטקולרי לעיתים שלה, זה לוקח אותי אחורה לפיינלפור אחר ולמאמן (יותר) גדול אחר. במאי 2002 פגשה מכבי תל אביב בפיינלפור אשר בבולוניה את פנתינאיקוס הבינונית והזקנה למדי (כלומר, זאת ששיחק בה מידלטון) של קואץ' אוברדוביץ'. שהעביר במשחק הזה קליניקה לדיוויד בלאט, בין היתר, באמצעות הגנת טופ סייד אגרסיבית, גם בהיעדר פיקנרול בצד, באופן שכפה את הפארקרים ומקדונלדים של העולם לכדרר לכיוון קו האורך במקום להגיע לאזורים הרצויים מבחינתם. שם זה שובש לגמרי, באימפריה שעמדה לפני פירוק וסיום. 14 שנים מאוחר יותר, זה עבד שוב מול אימפריה שעמדה לפני פירוק וסיום.

שלוש נקודות קטנות לקינוח: האיש שחיבר את אותו דו"ח הסקאוטינג, דן שמיר, ישתף פעולה בהמשך הדרך עם מסינה בצסק"א ובמילאנו, ויהפוך לחברו הטוב; שני שחקני חמישיה משתי הקבוצות יהפכו לג'נרל מנג'רים - וויצ'יץ' במכבי, ולנגדון בדטרויט, שהפכה לקבוצה הכי טובה במזרח ב-NBA. על הקדנציה של ניקולה בצהוב - נאמר ונכתב כבר הכל; ולמרות שהמשחק השתנה ב-20 השנים שחלפו, התרגיל המרכזי של מכבי בגמר, חסימה של גארד לגבוה שנע לחסום (פיק אנד רול) לגארד אחר שמחזיק בכדור (Ram screen) הוא היום התרגיל המרכזי של הפועל ירושלים. החוט המקשר? אולי ג'נרל מנג'ר שלישי שהיה שם, שמיר.

מכבי ת"א, כאמור, נעצרה על 69 נקודות - שיא שלילי שלה באותה עונה - דווקא בגמר. וויצ'יץ' ובאסטון סגרו את הערב על 2 מ-13 מהשדה. פארקר נתקע על מדד חד-ספרתי (9) ולא הגיע לקו העונשין אפילו פעם אחת. סולומון אמנם קלע 20 נקודות, אך גם הוא לא ביקר על הקו, וסיים עם 2 אסיסטים ו-5 איבודים ב-35 דקות. ובסוף, המדדיסט הכי גבוה באלופה היוצאת היה ג'יימי ארנולד (20 ב-17 דקות). זה, כנראה, אומר הכל.

האמת? בהמשך לכל מה שכתבנו, הדגמנו וניתחנו כאן: אם יש לנו המלצה אחת עבורכם הקשורה בדו"חות ההיסטוריים האלו ובקבוצות ההיסטוריות הללו, היא שתלכו ליוטיוב או ליורוליג טי.וי או וואטאבר, תאתרו את המשחקים ופשוט תצפו. הכדורסל אמנם השתנה, באופן שיכול לגרום לכם לראות דברים אחרת, אבל החוויה נשארת עוצמתית ומיוחדת. למי שרואה בפעם המיליון. לפי שיראה בפעם הראשונה.

איזה כיף זה הכדורסל הזה, אה?

עד כאן הפרק השלישי. בקרוב הפרק הבא.

שיהיה לנו טוב.