ניסינו להימנע, אבל די. מספיק. צריך לדעת מתי להיכנע. כן, גם אנחנו ניאלץ לכתוב כאן מניפסט על השדים של יד אליהו. אנדי אובסט עושה 0 מ-2 מהעונשין (לראשונה בקריירה!) במאני טיים? וויל ריימן יורה 5 מ-5 לשלוש? מהלך של שלשה ופאול של האורחים לא מספיק לניצחון? תמיר בלאט עם 6 ריבאונדים? רומן סורקין עם שיא אישי של 7 אסיסטים? תביטו על הרצף הפסיכי הזה: ז'לגיריס קובנה על חודו של סל, פנאתינייקוס על חודה של החטאה, פרטיזן בלגרד על הבאזר, אפילו ולנסיה בארנה, ועכשיו גם באיירן מינכן בתום הארכה. כל משחק בית של מכבי ת"א - על הקשקש. לפני, אחרי ותוך כדי כל הניתוחים והפרשנויות, יש דברים שאין להם הסבר מקצועי או רציונלי. ואין בהם כמעט שום היגיון. ובאיזשהו שלב אתה מתחיל להאמין שהם באמת מעל לטבע. אז שדים.

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אהרל'ה ויסברג

קצת לפני בר המצווה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בעיתון (והיא בכלל הייתה על טניס). כשהייתי בן 16 המצאתי את הכינוי "קטשפר", שחיבר בין עודד קטש לדורון שפר. חלפו כמעט 20 שנה, וכשנכנסתי לראשונה לאולפן וואלה, מאמן בכיר בישראל - היי ננו - ראה אותי לצד שי האוזמן ואודי הירש וכתב לי: "יפה, הצטרפת לצמד רָעִים".
אז הנה, אנחנו שוב כאן. שוב ביחד. וזה חדש, וזה יצירתי, וזה מרגש, ובגדול זה נשמע טוב. בעיקר אם פה ושם נזכור להישאר רָעִים. כי הגיע הזמן למשהו קצת שונה. משהו ישיר. בלי מתווכים. בלי פילטרים. אנחנו - ואתם.
כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק. כדורסל הוא החיים. הוא החיבור בין אנשים. וכשאתה זוכה לעבוד במקצוע שאתה אוהב, אין הרבה דברים מרגשים יותר מפגישות של אחד על אחד עם יאניס אדטוקומבו או ז'ליקו אוברדוביץ'. או מלראות משחקים מתובלים בפיצוחים, שבוע אחרי שבוע, יחד עם פיני גרשון. או מהבאת סקופ שמשנה סדר יום. או מהשחזת מקלדת בטור שחושף דברים שלא רצו שתדעו.
נתכתב כאן על משחקים ומגמות ותופעות וסטטיסטיקות, ועל שחקנים ומאמנים ועסקנים ואוהדים, ופה ושם גם על פנטזי, ונקפיד על רפרנסים לסיינפלד.
איש חכם הבטיח שיהיה כאן דיסקו. סוף סוף אני מעז לרקוד בפומבי, רק שלא אסיים כמו איליין בניס.
גגגגידיאפ!