בלי הסבר, ללא היגיון, מעל הטבע: זה שהגיע לו, ואלה שהגיע להם יותר

ניסינו להימנע, אבל די. מספיק. צריך לדעת מתי להיכנע. כן, גם אנחנו ניאלץ לכתוב כאן מניפסט על השדים של יד אליהו. אנדי אובסט עושה 0 מ-2 מהעונשין (לראשונה בקריירה!) במאני טיים? וויל ריימן יורה 5 מ-5 לשלוש? מהלך של שלשה ופאול של האורחים לא מספיק לניצחון? תמיר בלאט עם 6 ריבאונדים? רומן סורקין עם שיא אישי של 7 אסיסטים? תביטו על הרצף הפסיכי הזה: ז'לגיריס קובנה על חודו של סל, פנאתינייקוס על חודה של החטאה, פרטיזן בלגרד על הבאזר, אפילו ולנסיה בארנה, ועכשיו גם באיירן מינכן בתום הארכה. כל משחק בית של מכבי ת"א - על הקשקש. לפני, אחרי ותוך כדי כל הניתוחים והפרשנויות, יש דברים שאין להם הסבר מקצועי או רציונלי. ואין בהם כמעט שום היגיון. ובאיזשהו שלב אתה מתחיל להאמין שהם באמת מעל לטבע. אז שדים.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

5:29

הצהובים שחקו את עצמם עד דק, כשעל השעון 72 שעות למפגש עם הפועל ירושלים בחצי גמר גביע המדינה. כולם (כולנו) אומרים כבר בערך ארבעה חודשים שעונת היורוליג שלהם אבודה. גם עודד קטש מתאמץ להדוף את הלחצים האלה כשהוא מדבר על העתיד הקרוב. אבל כך לא מתנהגת קבוצה שאין לה על מה לשחק.

מכבי יודעת שעוד לפני טובות מחברים - למשל, הפועל ת"א הערב בקובנה - היא תוכל לפנטז על מאבק כניסה לפלייאין רק אם תשכיל לייצר רצף ניצחונות, בדומה לזה שהיה לה בדצמבר. ובין הדאבל על הבלגרדיות לבין מונאקו והדרבי שמחכים לה לאחר הפגרה הקצרה, היא הבינה מה תהיה משמעותו של הפסד ביתי לבאיירן. וכך בדיוק היא התייחסה למשחק. וזה הצליח לה. איכשהו.

https://www.youtube.com/watch?v=FzKeRhw-HNY

בתור עבדים של מספרים (1), כששחקן צולף שלשות ללא הכרה, אנחנו אוהבים להשוות את הנתון שלו לזה של שאר הקבוצה. דוגמה: לפני פחות מחודש, כשבלאט ירה 5 מ-6 לשלוש, ציינו כאן שחבריו חיברו יחד 4 מ-27, ולכן מכבי ת"א נתקעה על 75 נקודות שהספיקו בקושי לניצחון על פאו.

אתמול היה שונה: הוא פגע ב-6 מ-6. ויחד עם ריימן = 11 מ-11. אחת-עשרה מאחת-עשרה. והאחרים? אפילו אם ננכה את מופע השלמות של השניים הללו, ונתעלם ממנו כאילו הוא לא קרה, עדיין לאחרים היו 9 מ-22. שזה כמעט 41%. שזה מצוין. שבדרך כלל זה אמור להספיק לניצחון. אלא אם כן... אלא אם כן אנדי אובסט.

כי בתור עבדים של מספרים (2), אנחנו תמיד מתפעלים משחקנים שהתעלו ברגעי האמת וההכרעה. לפני כשבוע הצגנו את 19 הנקודות שקלע ג'ארד הארפר בשמונה הדקות האחרונות בניצחון של ירושלים בהארכה. ולפני שבוע בדיוק הבאנו את ה-19 שהרשית שובר הקרסולים ז'אן מונטרו לזכות ולנסיה ברבע הרביעי ובהארכה. אז הנה, אנחנו שוב כאן, ואיתנו אובסט. רק הפוך.

זו הייתה אחת ההצגות הפנומנליות שנראו ביד אליהו, לפחות מאז החלו לשחק בו יורוליג, אי אז לפני חצי יובל. 32 נקודות, 8 מ-11 לשלוש, מדד 29. את כל זה הוא עשה ב-37 הדקות הראשונות, ובדרך גם השווה את שיא השלשות לשחקן אורח בהיכל. סווטיסלאב פשיץ' הוריד אותו למנוחות הכרחיות ומדודות, והכי קצרות שרק אפשר. אבל כדורסל משחקים 40 דקות, לפעמים 45, ובסוף הגרמנים... מפסידים (אוהדי הפועל, נא להירגע. זה לא הזמן ולא המקום).

בשלוש הדקות האחרונות של הזמן החוקי, ואחריהן בחמש הדקות של ההארכה, זו הייתה שורתו של האיש האדיר שנמוג וכוחו נגמר לנגד עינינו:

• נקודה אחת. 0 מ-1 לשתיים. 0 מ-2 לשלוש. 1 מ-4 מהעונשין. מדד 4-.

• כאמור: לראשונה ב-140 הופעות ביורוליג, אובסט רשם 0 מ-2 מהקו בביקור אחד.

• לראשונה, הוא החטיא שלוש זריקות עונשין במשחק אחד.

• הזריקה הראשונה והיחידה שלו מהשדה במהלך ההארכה נרשמה 37 שניות לסיום, בפיגור 111:106, והוא החטיא אותה - רק כדי לסמן לקבוצתו שזו העת להשלים עם ההפסד.

האמת היא שהגיע לאובסט לנצח. הגיע לו שערב כמעט-מושלם כזה ייגמר בניצחון. אבל היו לפחות שניים שהגיע להם יותר. והם באמת ניצחו. כי להם היה ערב מושלם-ממש.

מושלם ממש, תמיר בלאט. גם רומן לא רע. צילום: דב הליקמן, ספורטס רבי

רגע רגע, מה מושלם, איזה מושלם? את הטור הזה נסיים בתהייה קיומית על וויל.פאקינג.ריימן. עזבו שנייה את ה-5 מ-5 לשלוש. ועזבו לרגע את העבירה השערורייתית על ננו דימיטרייביץ', שכמעט עלתה לקבוצה שלו במשחק (ובעצם, בתקווה האחרונה להשיג משהו בעונת היורוליג הזאת). קחו סיטואציה אקראית, רנדומלית וגנרית לחלוטין כדי להמחיש את רכבת ההרים הכתומה הזאת:

דקה לתוך הרבע הרביעי. באיירן במומנטום אדיר. קולעת כל זריקה. הווליום של הרחש המלחיץ, שבוקע מיציעי ההיכל, מתגבר ומתגבר. ריימן, שר ההגנה, מבצע טעות פטאלית ומותיר את אובסט פנוי לחלוטין לשלשה. האיש לקח לא מעט זריקות אתמול (21 ליתר דיוק), וזו הייתה הקלה מכולן, ודווקא אותה הוא החטיא. בצד השני, חדר ריימן והוסיף חטא על פשע. הוא יידה איזה מין כדור מוזר שאיים לעקם את הטבעת, והוציא את הגרמנים למתפרצת. ואז הוא חטף את הכדור, רץ להתקפה ונעץ שלשה. ההיכל באוויר.

לך תבין. שדים.