אפשר לפטר, אי אפשר לפתור

נתחיל במה שאמור להיות מובן מאליו: זכותה של הנהלת מכבי תל אביב להעסיק איזה מאמן שהיא רוצה. מובן גם שזכותם של האוהדים לא לאהוב את ההחלטה ואף למחות נגדה, בגבולות החוק. הנה עוד אמירה שאמורה להיות מובנת מאליה, אם מנכים את שלל האמוציות שמלוות את האירוע, בעיקר מצד אוהדי הקבוצה שהפכו את מאמנם לעוגן של חיוביות ויציבות מול כוחות הרשע, לכאורה, של ההנהלה: עודד קטש לא מצליח העונה.

אולי הוא עושה עבודה מצוינת מאחורי הקלעים, אולי הוא מנסה הכל, אולי הוא ישן שעתיים ביממה וצופה בכל פוזשן חמש פעמים כדי לתקן. כרגע, מה שהוא עושה, או לא עושה, לא מצליח. מכבי תל אביב מדורגת במקום הלפני אחרון ביורוליג. ייתכן שזה לא רע, בהתחשב באיכות הסגל, אבל זה בוודאי לא טוב, בהתחשב בהיסטוריה של המועדון. 

כאן העניינים מסתבכים. התבגרות פירושה התפכחות בתחומים רבים של החיים, רובם משמעותיים יותר מכדורסל. ולהתפכח זה להבין, בין השאר, שאין מאמנים מושלמים, בטח לא קוסמים. בשבוע שבו מסינה מתפטר, כשבמקביל ז'ליקו אוברדוביץ' מקיים ישיבות עם הנהלת פרטיזן בלגרד לגבי מצב הקבוצה, ברור שלאמן ביורוליג בהצלחה זה עניין מורכב מאי פעם. קטש הפסיד השבוע לדושקו איבנוביץ'. מישהו חושב שזנב הסוס יצליח יותר במכבי? יש גם מאמנים פנויים עם רזומה מכובד. הקבוצות של אנדראה טרינקיירי בבאמברג, למשל, שיחקו נהדר, רק שבדיעבד האיטלקי אימן את וונמייקר, תייס ומלי בשיאם, כך שאולי היה צריך להעפיל איתם לפיינל פור, לא לטופ 16. מאז הוא בעיקר נכשל. יאניס ספרופולוס, המחליף המתבקש, התרסק בכוכב האדום. ובואו נדמיין שדימיטריס איטודיס מתפנה באורח פלא - מישהו חושב שמכבי מתכוונת להעניק לו סמכויות דומות לאלו שיש לו בהפועל, או שיסכים לאמן את הסגל הנוכחי בלי חיזוק משמעותי, של שניים, חמישה או 15 שחקנים? לא באמת. 

אחד לא העפיל לפיינל פור, השני התרסק (תמונת AI)

איפה ממוקם עודד קטש בתוך הרשימה הזאת? חייבים לומר שבניגוד לשחקנים, שכל נגיעה שלהם בכדור זוכה לתיעוד סטטיסטי, איכות מאמנים היא סוג של תעלומה, בטח בתקופה הנוכחית ביורוליג, שבה כל הקבוצות מבוססות על זרים אמריקנים עם תחלופה גבוהה, כמעט ללא בסיס מקומי והמשכיות. אחרי שנים רבות של צפייה בתוצאות עבודתו על הפרקט (באימונים, יש להודות, אנחנו לא צופים), ברור שקטש מאמן התקפה מחונן ומאמן הגנה בעייתי, בעיה שאולי אפשר לפתור עם מינוי של עוזר מתאים (ברוקאל, מישהו?). למרות החסרונות, קטש הוביל שתי קבוצות של מכבי לרבע גמר היורוליג, הישגיה הטובים ביותר במפעל מאז התואר הכמעט מקרי ב-2014.

מנגד, לקטש יש מינוסים ברורים - הוא דוגמטי באופן מוגזם, יודע לאמן בדרך אחת בלבד, עקשן ודורש להתאים את השחקנים לשיטתו ולא מסוגל להתאים עצמו למגבלות של הווקרים והדאוטינים של העולם. ייתכן שמאמן אחר היה מפשט מאוד את משחק ההתקפה של מכבי, מסדר בידודים לווקר, מסתפק בתרגילים פחות מקוריים ומשקיע את עיקר זמנו בהגנה. מאמנים לא נמדדים במקוריות, אלא בניצחונות, ובמקרה של קטש אפשר לטעון שהקבוצה ההיא של בולדווין, בראון וקולסון יכולה הייתה להעפיל לפיינל פור. לא תצליחו למצוא משהו מקורי בהתקפה של ואסיליס ספאנוליס, עוד סקורר עבר גדול שהפך למאמן וכבר הוביל עונה לגמר בחצי העונה הראשונה.

גם אדישותו המסוימת על הקווים של קטש היא מינוס, לפחות ברמה התדמיתית. היתרונות? כשהכדורסל עובד, הוא מרהיב. כן, זה קורה לפעמים גם העונה. אז מה השורה התחתונה, טוב או סתם בסדר? קשה לדעת. הנקודה העצובה היא שלאור הדימוי הנוכחי של ישראל, ביום שאחרי מכבי, שיבוא במוקדם או במאוחר, ספק אם נוכל לבחון את היכולות של קטש בקבוצה לא ישראלית בכירה. 

יש עוד יתרון לקטש, שלא קשור לכדורסל. בוואקום שנוצר במכבי תל אביב בעונות האחרונות והמשבריות, בעידן פוסט 7 באוקטובר, כשכל משחק יורוליג הוא משחק חוץ, כשאין מנהל ספורטיבי או לפחות מנהל ספורטיבי מוחצן וכשההנהלה מסתתרת בבונקרים, הוא הפך לפנים היחידות של המועדון, או הקבוצה. מספר פעמים בשבוע הוא עומד מול המצלמות ומסביר, בדרך כלל את ההפסד האחרון. הסברים נכונים? פחות נכונים? זה לא מאוד משנה, כי חוץ ממנו אף אחד לא טורח. קטש הוא לא רק מאמן, אלא מנהל משברים. 

בסופו של דבר, בהנחה שהמאמן לכל הפחות סביר ולא גרוע (והיו מאמנים גרועים בהיסטוריה של מכבי תל אביב, חלקם אפילו הובילו אותה לגמר אירופי), הנקודה שמכריעה את גורל האנשים על הקווים, בכל רמה, היא מערכות יחסים - עם השחקנים, עם ההנהלה או גם וגם. בשלהי העונה שעברה פיטרה דנבר נאגטס מאמן שהוביל אותה לאליפות, מייק מאלון, בשל מערכת יחסים עכורה עם הג'נרל מנג'ר, קלווין בות'. רק שדנבר פיטרה גם את בות'. במקרה של מכבי תל אביב, היחס לקטש מהרגע שחתם מצד חלקים בההנהלה היה של ברירת מחדל, לפחות לפי פרסומים זרים (אני עושה זאת נכון?). הוא לא היה "אחד משלנו", במועדון שבו שרדו ג'נרל מנג'רים ומאמנים שנים ארוכות כי ידעו לשמר יחסים עם האנשים הנכונים.

קטש לא שיתף בהפסדים בדרבי ונגד בולוניה את לוני ווקר, הרכש היקר ביותר של המועדון, ספק בשל מצבו הבריאותי, ספק בשל סלידה מסגנונו האנוכי. מוקדם יותר הוא השאיר על הספסל למשך משחק שלם את ג'ף דאוטין ג'וניור, עוד רכש יקר. אם קטש לא מרוצה מהסגל, בעולם מושלם הוא היה אמור להתפטר. במציאות העכורה של מכבי תל אביב, לגיטימי מהמועדון לפטר אותו וללכת עם הג'נרל מנג'ר שבנה את הסגל (נניח), קלאודיו קולדבלה. כך מועדון מתוקן אמור לעבוד. 

רק שמכבי תל אביב היא לא מועדון מתוקן. מערכת היחסים הבעייתית היא לא רק בין קטש לחלקים בהנהלה, אלא בין האוהדים לבין ההנהלה. פיטורי מאמן אמורים בדרך כלל להשקיט את האוהדים, אבל במקרה הזה, אם וכאשר, הם רק ילהיטו אותם יותר. במוקדם או במאוחר עודד קטש לא יאמן את מכבי תל אביב, וזה לגיטימי לגמרי. למרבה הצער, את בעיות היסוד של המועדון הזה, בתצורתו הנוכחית והעגומה, אף מאמן לא יכול לפתור.