אין מועדון. אין הגנה. אין סיבה לאופטימיות

בשביל משחקים כמו זה של מכבי תל אביב בבולוניה מועדונים בונים סגל רחב. לא, אין הכוונה בהכרח להפועל תל אביב, שבנתה סגל מגה רחב. גם סתם מועדוני יורוליג מהדרג הבכיר עד סביר, מבינים שהעונה ארוכה מאי פעם, גדושה בשבועות כפולי משחקים, ושהסיכון לפציעות והיעדרויות גבוה. בליגה שבה הפסד אחד יכול להיות ההבדל מטופ 6 לטופ 10 או מפליי אין לעונה נטולת פלייאוף, לא משאירים דבר ליד המקרה. אין ברירה, חייבים להביא שניים ולפעמים שלושה שחקנים טובים על כל עמדה. מכניסים את היד לכיס, מוצאים מקורות מימון, אולי אפילו נכנסים למינוס. רק כדי להתחרות. או לכל הפחות, לא להתבזות. 

האזינו להירש מקריא את הטור

7:23

https://www.youtube.com/watch?v=49w4MKBkQRQ

מצד שני, אמרנו "מועדונים". ספק אם מכבי תל אביב עונה להגדרה הזאת כרגע. זוהי קבוצת כדורסל שמתפקדת לפחות ברמה הלוגיסטית ומשחקת ביורוליג. היא מייצגת מה שהיה פעם מועדון פאר. ואתמול, במשחק ההפסד 99:89 בבולוניה, הופיעה עם סגל יורוקאפ, או בי.סי.אל, כדי לא לקפח את הליגה השניה באיכותה ובחשיבותה בכדורסל האירופי, כמו שדואגים לספר לנו. בזמן שמחוץ לאולם התנהלו הפגנות אנטי ישראליות סוערות, הקבוצה החסרה התנהלה לה בניחותא בפלאדוצה בבולוניה, והמועדון, למרות נוכחותו של הג'נרל מנג'ר קלאודיו קולדבלה, דפק נפקדות. פעם ידעה מכבי תל אביב למנף משחקים בעלי משמעות פוליטית, למשל התמודדויות מול צסק"א בימי מסך הברזל, לאירועים שמגבירים את הזהות בין המועדון למדינה. כיום, אין מועדון, ולגבי המדינה - זה כבר נושא כבד מדי לבמות שנושאות את השם "הדיסקו".

בסגל הנוכחי והקצר שלה, מכבי לא יכולה להרשות לעצמה היעדרויות משמעותיות. הכוח המרכזי שלה, אולי היחיד, הוא התפוקה ההתקפית של הקו הקדמי. אז אמש היא הופיעה בלי טי ג'יי ליף וג'יילן הורד. האחרון הוא גם תוכנית א' של עודד קטש להגנה על סקוררים יריבים. וגם תוכנית ב' ו-ג'. קארסן אדוארדס, עם 8 מ-15 פסיכי משלוש, וגם מתיו מורגן, עם 3 מ-7, יכולים להעיד. מאז שהצטרף אליה החיזוק איפה לונדברג והתגלה כפצוע, התברר שגם החיזוק מהקיץ, לוני ווקר, לא כשיר. או שלא כשיר בעיני עודד קטש? באין לדעת ומכיוון שהדובר היחיד של המועדון, או הקבוצה, הוא עודד קטש, נסתפק בגרסה הלא כשירה שלו. בכל מקרה, זה השאיר את מכבי כמעט בלי קו קדמי, וגם בלי מי שהיה אמור להיות הקלעי המרכזי שלה בקו האחורי, האדוארדס שלה. המורגן שלה (?), ג'ף דאוטין, שמוגדר כ"רכז", סיים עוד משחק נרפה הגנתית ונטול הפעלה קבוצתית בהתקפה (2 אסיסטים). 

בהיעדר עומק, הבסיס של מכבי תל אביב הנוכחית הם שני ישראלים, תמיר בלאט ורומן סורקין. דיברו עליהם הרבה השבוע כיתרון היחסי של הצהובים בליגה על הפועל, ההיא עם העומק מהיורוליג. וזה נכון, בזירה המקומית. אבל ביורוליג, הם מייצגים שלא באשמתם את הכשל בעומק (של ההנהלה) ובהגנה (של המאמן, תכף נגיע אליו). התקפית, בלאט היה באחד מאותם ימים של 1 מ-7 משלוש ו-0 זריקות מ-2 (ג'ימי קלארק השלישי היה עם 0 מ-6 לשלוש ו-0 זריקות מ-2, אבל לפחות מסר 9 אסיסטים). הגנתית, בלאט נשלח אתמול לשמור את אדוארדס בתחילת המשחק. מתברר שזו אופציה ד', לא עלינו. יחד עם סורקין הוא התמודד עם חסימות פיק אנד רול ובעיקר עם חסימות לקלעים, שחביבות על אדוארדס ומורגן ובעיקר על דושקו איבנוביץ', מאמנם. 

המונטנגרי בעל זנב הסוס היה קלעי גדול בספליט האגדית והוא אוהד קלעים כמוהו. מעולם זה לא נראה קל יותר וחלק יותר מאשר אתמול. כל התרגילים מסודרים כמו באימון של 5 על אפס, במיוחד כשבלאט וסורקין מעורבים בניסיונות בלימתם. הם לא טובים בהגנה, שניהם. כל כך לא טובים, שאפילו קטש התייאש. סורקין יצא 52 שניות לסוף הרבע השלישי ולא חזר. בלאט שיחק 3:55 דקות במחצית השנייה, כולן ברבע השלישי. אפילו קליפורד אומורי יצא מהמקפיא כדי לתת קצת מלחמה (ליותר הוא לא מסוגל), יחד עם ג'ון דיברתולומיאו (3 חטיפות והמדד המצטבר הגבוה ביותר במכבי, 18, יחד עם סנטוס) ו-וויל ריימן (9 נקודות, 4 ריבאונד, 3 ריבאונד התקפה וסחיטת 8 עבירות!) שהיו על הפרקט ברבע האחרון כמי שמייצגים זיכרון ארגוני מסוים, או סתם אופי, של מה שמכבי תל אביב ייצגה פעם כמועדון. 

דווקא בתחילת הרבע הרביעי הגיע הרגע שמייצג בעיניי את הכשל ההגנתי, שלו אחראי, עם כל הצער, קטש. הבולונזים יצאו להתקפה מתפרצת, הכדור הגיע למורגן בפינה, ומשם עשה את דרכו לפאיולה חצי הפינה הנגדית, שמחפה בשכל (7 אסיסטים) על מה שחסר לו ביכולת קליעה. הכדור הגיע לרכז כשעל השעון 14 שניות. כבר לא מתפרצת, אולי התקפת מעבר. רוב הקבוצות בכדורסל המודרני ינסו להמשיך איכשהו את הפלואו ההתקפי כדי לחפש חדירה או מסירה פנימה, או לחילופין יבצעו פיק אנד רול בזמן המוגבל שנותר. רק שהאיטלקי כידרר לו בנחת לכיוון האמצע, וסימן תרגיל. ארבעת השחקנים האחרים ראו, הסתדרו בזריזות לחסימה לקלעי, שמכונה בעגה המקצועית פלופי. מכבי לא הפריעה, כהרגלה, ומורגן יצא מפינה לחצי הפינה הנגדית וקלע ג'אמפ פנוי לחלוטין משתי נקודות.

למה דווקא הסל הזה? מכיוון שהוא מייצג את הבסיס הפגום להגנה של מכבי. אם מכבי הייתה שומרת באמת, הכדור לא היה מגיע כל כך בקלות מצד לצד. ואם היה לחץ אמיתי על פאיולה, הוא לא היה יכול לסמן תרגיל בשלב כל כך מאוחר על שעון הזריקות, מהלך שלקוח מעידן 30 השניות. ואם סימן תרגיל, לא היה יכול לכדרר לאמצע כל כך בקלות. ומורגן - הוא לא היה עובר מצד לצד על חסימה כאילו אין מתנגד. לא טקטיקה, טכניקה. שאיננה. נכון, במהלך המשחק לקח קטש טיים אאוטים עצבניים, ולפחות באחד מהם גער בשחקניו מול המצלמות על ההגנה. אבל גם כשהגיע טראפ אגרסיבי יותר על אדוארדס, למשל, הכדור המשיך בדרך כלל בתוך שתי מסירות לליי אפ של גבוה איטלקי כלשהו בצבע. כך, לא רק שאדוארדס קבע שיא עונתי בשלשות, ו-וירטוס כולה הפגיזה 17 מ-38 מחוץ לקשת, גם הסנטר מוחמט דיוף קבע שיא עונתי של 14 נקודות, והפאואר פוורוורד דרק אלסטון השווה את שיא העונה עם 15. וכל זה בלי סמיאלגיץ', שחקן הפנים המוביל התקפית של בולוניה. 

סתם אופי, וויל ריימן. צילום: מכבי Rapyd תל אביב

מכבי לא הצליחה לקחת שום דבר מההתקפה של בולוניה, לא מבחוץ ולא מבפנים, כי היסודות ההגנתיים שלה לוקים בחסר, החל מהלחץ על הכדור ועד לתיאום קבוצתי ותקשורת ביציאה מחסימות - און דה בול או אוף דה בול - ועד לרוטציות. על הירידה להגנה חבל להכביר מילים. כשהבסיס רעוע, פיתרון טקטי כזה או אחר לא יעזור, ונותר רק להרים מהספסל את ריימן ודיברתולומיאו, שרוצים קצת יותר. בולוניה, אגב, דווקא כן הצליחה לקחת למכבי את הריקודים והדאנקים מתחת לסל בהתקפה, כששמרה נסוג בואכה בונקר, ואילצה את יריבתה לזרוק 40 פעם משלוש ורק 31 משתיים. 

בשורה התחתונה, התחושה היא שהעונה נטולת ערך ספורטיבי כבר בנובמבר. במדגם לא מייצג, אוהדי מכבי שרופים שהסתמסתי איתם או שלא טרחו לצפות במשחק או שצפו בחצי עין, בזמן שעסקו בדברים אחרים. זה היה משחק של חורף חם (זוכרים?) באווירה של סוף עונה. ויש לזכור - בולוניה היא בשום פנים ואופן לא קבוצת צמרת במפעל.  גם היריבה הבאה, מילאנו, לא ממש. אפילו ממש לא. רק שמכבי, כרגע המקום ה-19, עמוק בתחתית. ולא נראה שהקבוצה מעניינת מספיק את המועדון כדי להיחלץ משם.