שני אירועים משמעותיים סביב שילוב שחקנים מרחבי העולם בכדורסל האמריקני מתרחשים בימים אלה במקביל, לכאורה בלי כל זיקה ביניהם. הראשון, והמובן מאליו, הוא טורניר משחקוני האול סטאר (המושג הכי קרוב שמצאתי לתיאור האירוע המוזר הזה) בין שתי קבוצות אמריקניות לבין נבחרת של כוכבי NBA מרחבי העולם, ובהם דני אבדיה הישראלי. הקמת קבוצה שמייצגת את הכדורסלנים מרחבי העולם אמנם נבעה מהמצוקה שאליו נקלע האירוע החגיגי בשנים האחרונות, אבל משקפת הכרה מאוחרת בתרומה של שחקנים בינלאומיים לליגה, שהגיעה בעונות האחרונות לשיאה: ניקולה יוקיץ', לוקה דונצ'יץ', שיי גילג'וס אלכסנדר (קנדה), יאניס אנטטוקומפו וויקטור ומבניאמה נחשבים לכוכבים הכי גדולים ב-NBA, וכולם נולדו מחוץ לארצות הברית. וקצת, אבל לא הרבה מאחור, נמצא אבדיה, השחקן הטוב ביותר בפורטלנד טרייל בלייזרס, היסטוריה פרטית שלו - וקצת שלנו.

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אודי הירש

קוראים לי אודי ואני מכור. מכור לכדורסל.
גדלתי בבית של כדורסל, אבא שלי היה הסנטר האימתני של הפועל קרית חיים והפועל חיפה בליגה הלאומית, אז הליגה ראשונה. שיחקתי כדורסל במחלקת הנוער של מכבי ראשון ובבוגרים של הפועל נס ציונה (פחות טובים מהיום, בסך הכל עלינו מליגה ב' לליגה א'). אימנתי במחלקות הנוער של מכבי ראשון והפועל ירושלים (כולל זכייה היסטורית למחצה בגביע הפועל). הייתי סקאוט של נבחרת ישראל והפועל ירושלים (בצוותא עם אחד, שי האוזמן).
פעילות הכדורסל שאני מתמיד בה הכי הרבה שנים היא כתיבה. תחילה בשם המשחק, ירחון הספורט המנוח, שהייתי סגן העורך שלו; במקומון כל הזמן של מעריב בירושלים (שם למדתי שאסור לענות לחסומים, זה בוודאי ארז אדלשטיין שזועם על טור שלי) ובהמשך בוואלה ספורט ובהארץ ספורט. ובתוך העיסוק בכדורסל, יש לי כמה אובססיות בואכה סטיות: אני חייב לדעת את ספר התרגילים של כל קבוצה שאני רואה, לשנן אותו ולהשוות אותו לקבוצות מהעבר, על אף שמזמן הבנתי שתרגילים זה לא מאוד חשוב. אני חוזר הרבה למשחקים מהאייטיז והניינטיז כדי להבין עד כמה הכדורסל השתנה מאז. לסבנטיז ולסיקסטיז אני לא חוזר - מה ששיחקו אז לא ממש עונה להגדרה המודרנית של כדורסל, עמכם הסליחה. סטיה נוספת, מביכה במיוחד: צפייה באליפויות נוער וקדטים ביוטיוב, ולא רק במשחקים של ישראל, כדי לגלות כוכבים חדשים, או סתם לראות איך מלמדים היום כדורסל ברחבי אירופה.
חוץ מזה, יורוליג זה החיים, ליגת העל זה משלנו וגם NBA זה אחלה. אפילו בעונה הרגילה. טוב, חוץ מוושינגטון ושארלוט, אבל כן כולל ברוקלין.
בקיצור, בין השורות, הבנתם: אני מכור לכדורסל.