.png)
.png)
.png)
All I Do Is Win
- שי האוזמן
- 21 בינו׳
- זמן קריאה 6 דקות
צקצקנים (כמונו) ימשיכו לצקצק, מבקרים ימשיכו לבקר והייטרים, אם נשאל את הבוס, ימשיכו להייטר. הפועל תל אביב של העת האחרונה היא אי של יציבות. היא משחקת רע. היא מנצחת. זה הכל. כתבנו את זה אחרי וילרבאן או נתניה או וואטאבר. היא משחקת הרבה מתחת לפוטנציאל שלה. היא הולכת ופוחתת בכל המדדים שלה. הרבה שחקנים שלה משחקים מתחת ליכולות הרגילות שלהם (או אולי אלו הן היכולות הרגילות שלהם?) והיא מנצחת. היא מנצחת. היא מקום ראשון בליגת העל. היא מקום ראשון ביורוליג. היא מנצחת ככה או ככה או ככה או ככה.
אל מול התחושה שהיא נמצאת בנסיגה, נמצאת הטבלה. אל מול המסקנה של רבים על דברים שקורים לה לאחרונה, נמצא הנתון לפיו רק פנר וריאל ניצחו יותר משחקים ממנה ב-10 המשחקים האחרונים בליגה השניה בטיבה. ואף אחת, בטח שלא פנר או ריאל, לא ניצחה כמות משחקים כמוה העונה. אתם יודעים למה? לא מאמין שאני אומר את זה בפרספקטיבה היסטורית, אבל מה שהפועל תל אביב הזאת, עובדתית, יודעת לעשות, הוא לנצח. כמו די ג'יי חאלד.
לא נייפה
אנחנו לא נייפה את זה. הפועל תל אביב משחקת הרבה דקות של כדורסל שהוא ברמת הבלתי. ואנחנו מדברים על ההתקפה. אתמול, לפרקים, זה אולי היה השיא של כל טרללת הכדררת. ואז, ברבעים או רגעים שעושים הבדל, מגיעה החמישיה שעושה, איכשהו, הבדל. אחרי שויתר על שירותיו הרעים למדי של מיציץ' או מוטלי, וניסה חמישיה של שני גבוהים או של ארבעה נמוכים, התייצב איכשהו איטודיס על ליינאפ שיכול לעשות משהו. בעיקר הגנתית. והתייצב על כריס ג'ונס.
כמו פיצ'ר מחליף בבייסבול, ג'ונס הוא הקלוזר הכמעט אולטימטיבי של איטודיס. הוא שם. הוא לא רואה ממטר. הוא לוקח החלטות כאילו זה שלו. ואולי באמת זה שלו. מעבר לנתונים הכלליים ואלו של הרבע הרביעי בפרט, שני מהלכים של האיש שביקר פעם במונגוליה עשו את ההבדל.
במצב של שיוויון, הוא חיכה יפה וזיהה יפה את כיוון מעוף הכדור, לאחר הג'אמפבול, שעף מעל לראש של קאי ג'ונס, כדי לשעוט באיטיות במורד הפרקט ואל סל שעשה פלוס 2. (6:41)
וכמובן, אחרי פסק זמן איטודיס, שבו מבקש לערב בפיק נ' רול את ק. ג'ונס ולא את אוסמאני, מגיע טיפול הגנתי נסוג (דרופ) של ג'ונס הטורקי, שמייצר לג'ונס האדום מרווח קטן דרכו יכול להטיל שלשה שמכבה את האור. (6:54)
הקבוצה הזאת כל כך מוכשרת. לקבוצה הזאת יש כל כך הרבה כלים בהתקפה. ואלפות שלא מפחדות מאף אחד. ולכן היא מנצחת בלי סוף. ואולי באיזשהו שלב גם תשחק יותר טוב.
נו, תקלע כבר
כתבנו כאן פעם אחר פעם על קשיי הקליעה של הפועל תל אביב. כולל בטור שאחרי וילרבאן. ואולי זאת ביצה ואולי תרנגולת, אבל הריווח הבעייתי בהתקפה המסודרת בא לידי ביטוי באחוזים שהולכים ויורדים. ואולי ההיפך: ככל שהאחוזים מבחוץ פוחתים, כך מרשה לעצמה ההגנה שממול להתכווץ ולהתמקד יותר במכדררים, על פני אנשי פינה כמו וויינרייט. ולמרות שפעם אחת, בחסות הברדק, הרשה לעצמו או נאלץ האיש לכדרר עצמו פנימה בדרך לשום מקום, כל מה שהוא באמת צריך לעשות הוא לחכות לתורו בצד ולקלוע כשחופשי. זה תפקידו בכוח. וכן, כולה 30% העונה ביורוליג, אבל עדיין איום מסוים.
ואתמול, למרות ואולי בגלל שכל האוסמאני'ז והשמיטסים של העולם השאירו אותו חופשי בווינג או בפינה, וויינרייט קיבל כדורים ומבטים וסיפק בתמורה החטאות והחטאות. הוא החטיא את 4 השלשות הראשונות שהרים. הוא החטיא, בסך הכל, 6 שלשות מהלך המשחק כולו. מצד שני, כל אחת משלוש השלשות שכן קלע אתמול הייתה קריטית לנצחון האדום. כאן, בהתקפת מעבר, זיהה מיציץ' נהדר את העזרה של שמיטס פנימה, כדי לייצר תענוג של סקיפ פאס בדרך לטריצת פינה של האיש. (4:17)
כאן, על הדרייב של ג'ונס פנימה וחוסר התיאום בעזרה של קאי ג'ונס ואוסמאני, עוד שלשת פינה פנויה. עוד שלשת פינה שנכנסת. (5:28)
כאן, בחסות הפאניקה שכריס ג'ונס גרם להגנה הטורקית, אוסמאני מחכה לו גבוה ומעל הקו בו נמצא וויינרייט בפינה. במקום להיכנס בדריבל אל תוך קשת השלוש ושם, אולי, להסתבך עם רוטציה שבה יירד דוזייר אלי פינה, מקדים הרכז האדום תרופה לרוטציה ומעיף את הכדור אל הפינה. וויינרייט. פינה. טריצה. שלישית. הצגה. (5:51)
כדורסל הוא משחק פשוט למדי, יו נואו. צריכים לזהות שחקן פנוי ומתאים ולמסור לו. יותר מאחרים, ג'ונס זיהה נכון מי הפנוי בכמה רגעים שהספיקו כדי לקחת את המשחק הזה. שזה גם הוא עצמו. וגם וויינרייט מהפינה. מי יודע, אולי אפשר לעשות את זה יותר.
מעשה בארבעה איבודים
על ארבעה איבודים נדבר עכשיו. ארבעה איבודים של וסיליה מיציץ', שסיים כמעט 18 דקות משחק בהן התרומה שלו לקבוצה שלו הייתה שלילית. וזאת לא הדעה שלי, אלא המספרים. מדד יעילות -1. מדד פלוס מינוס -2. 3 נקודות, 2 אסיסטים, 4 איבודים. ועכשיו נעבור איבוד איבוד.
איבוד מספר 1: כחמש דקות וחצי לסיום הרבע הראשון, הולכת הפועל תל אביב לתרגיל שבעיקרו הוא פיק נ' רול/ הנד אוף גבוה של מיציץ' את אוטורו, כשבמקביל יש חסימת רוחב נמוכה של מדר למוטלי. אם הכל מתבצע באופן קצבי וחד, זה אמור להסתיים במסירה קלה לסל קל של מוטלי בפנים. קל. אבל הקצב הוא לא קצב, היציאה של אוטורו למטה לא מסונכרנת עם החסימה של מדר והמסירה נעצרת אצל אוסמאני שעובר מלמעלה.
וזה קודם כל על המוסר וקודם כל על מיציץ', כמובן. מצד שני, ברמת הרפרנס הטקטי, יש שקוראים לאלמנט הזה בשם הטרנזישן של ארגנטינה. וכשרוצים לבצע אותו כמו שצריך, זה אמור להיות מהיר, בתחילת התקפה, חד – וככה.
איבוד מספר 2: כשתי דקות לסיום הרבע הראשון ואחרי שזה חוסם לו, מיציץ' מגביה כדור לכיוון הכללי של אוטורו, רק כדי לגלות שקאי ג'ונס נמצא בדרך ומתערב.
איבוד מספר 3: כ-40 שניות לסיום המחצית הראשונה, מיציץ' מכדרר לו במגרש הפתוח, אבל לא מוצא אופציות ומסתובב כדי ללכת לאלמנט שפעם קראו לו "לעשות סדר". ותוך כדי הסדר ותוך כדי שהוא מסתובב, עט לעברו של הואסה סייבן לי ושולק את הכדור מתוך הידיים שלו.
איבוד מספר 4: קצת יותר מדקה לתוך הרבע השלישי, ואחרי לא מעט כדרורים שאינם מקדמים, חודר מיציץ' לכיוון הטבעת מצד שמאל ושם זוכה לתשומת לב מצידו של הגבוה דסר. עכשיו אפשר לעצור ולחזור אחורה במסירה, או לחפש משהו ממה שיש, או אין. מיציץ' בוחר למסור לפינה הרחוקה, ושם מגלה שגובהו של קולין מלקולם איננו עולה על 3 מטרים.
ועכשיו, מעשה בחמישה מדדים בחמשת המשחקים האחרונים בהם נטל האיש חלק:
2 היה מדד היעילות של מיציץ' נגד הכוכב האדום.
1 היה מדד היעילות של מיציץ' נגד פאו.
23 היה מדד היעילות של מיציץ' מול דובאי.
5 היה מדד היעילות של מיציץ' נגד וילרבאן.
-1, כאמור, היה מדד היעילות של מיציץ' אמש, נגד אנאדולו.
לא צריכים בכוח ללכת כעת למסקנות רוחב מורכבות. גם אם אין טעם לדבר על כמה כסף ואם שווה. לא רלוונטי. הפועל תל אביב מנצחת כעת וזה מה שחשוב. השאלה היא אם היא מנצחת בגלל או למרות מיציץ'. אני, באופן אישי, מאמין וחושב שהאייקון הזה נתן וייתן בהמשך. בינתיים, כל עוד הוא מתקשה וכל עוד המגמה שלו ואיתו כל כך ברורה וחדה לכולם, כלומר כמעט לכולם, יש שתי אופציות יעילות איתו: הראשונה היא לשכנע אותו ואת המאמן שלו לעשות דברים אחרים, בקצב אחר ועם יוסג' מופחת (כלומר להשתמש בו פחות כשהוא על הפרקט). השניה היא להגיע למסקנת הרבע הרביעי עוד לפני שמגיעים לרבע הרביעי.
3 נקודות לסיום
מדר – עד שלא יוכח אחרת, יש פשוט אי התאמה בין הדברים שמדר יודע להביא לבין מה שקבוצת היורוליג של איטודיס רוצה לעשות. עובדתית, אחרי ייבוש במשחק הקודם, הפעם פתח בחמישיה. ואיתו הדברים היו קצביים ותנועתיים בהרבה מהרגיל. וגם קלע את הנקודות הראשונות. אבל הקצב הזה, התזזיתיות הזאת, כרגע, זה דבר שלא מתאים לסכמה של איטודיס. וכל עוד זה לא קורה, בהנחה שרק זה העניין, מדר – כמו גינת – ישאר בגדר חלקי חילוף במשחקים שאינם בליגה. וכל עוד מנצחים, החיים יפים.
הגנה – דיברנו על ג'ונס ועל וויינרייט וכו, אבל צריכים כאן לתת קרדיט לכמה פוזשנים הגנתיים מופתיים של הפועל תל אביב אתמול בכלל וברגעים האחרונים בפרט. כן, היו כמה החטאות לייאפ שעזרו לה, אבל אין בכך כדי לגרוע מהטיפולים האגרסיביים והחכמים על סייבן לי וגו בדקות שהכריעו. גם ברמת הדיוק, גם ברמת העזרות וגם ברמת האגרסיביות. קרדיט גדול לכל חמישיה שהייתה על הפרקט. קרדיט גדול למאמן ששם שם אותה.
לאסו ואיטודיס – פבלו לאסו, עד ממש לא מזמן, היה מאמן טופ ביבשת הזאת. הוא הפך את ריאל מדריד להיות GREAT AGAIN וניווט שם, בהצלחה סופר מרשימה, חבורת כוכבים ואגואים, עד לכדי נצחונות גדולים ותארים גדולים. ומאז שהוא כבר לא שם, מדשדש לו האיש החביב בבסקוניה, באיירן ועכשיו בטורקיה. מבלי שנחזור לרגע לדיון חשיבות המאמן אם לאו, יש פער גדול בין מישהו שיודע לנהל את ההצגה ואת הכוכבים לבין מישהו שיכול להרים קבוצות הרבה פחות מוכשרות. הפועל תל אביב הביאה מנהל אחד כזה בדיוק כדי לעמוד אצלה על הקווים. אחד שכולם יודעים שיש מוכשרים, מבינים ועמוקים ממנו ברמת השרטוטים והטקטיקה. אבל הוא, להבדיל מכל מיני גאוני יוטיוב, אמור להיות זה שמוצא את הדרך לנווט את האנשים בדרך אל התארים. לא בפיק נ' רול ספרדי. כן ביכולת לנצח כשחשוב. נעקוב בעניין.
שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.
תגובות