קטש הגיע לעונה: השעון אכל את ולנסיה, ובריסט הפך לסמל השינוי

מכבי ת"א, זו שאומרים עליה שהיא לא יודעת לשמור (בואו. אנחנו אומרים עליה את זה), הגיעה לוולנסיה עם מטרה קצת מוזרה, או לפחות לא אופיינית: להאט את היריבה. ברור שאי אפשר למנוע מהספרדים לרוץ ולהגיע לפואנטות סילוניות, אבל הצהובים התייחסו למשימה ההגנתית הזו במשקפיים ריאליסטיים: ככל שנצליח בכך, בוודאי חשבו לעצמם, נגדיל את סיכויינו לנצח. והם הצליחו. וניצחו.

האזינו לאהרלה מקריא את הטור6 דק׳1x

צפו בהאוזמן בלייב עם קהילת הדיסקו אחרי המשחק

ולנסיה מציגה בשנה וקצת האחרונות את שידרוג השיטה של פריז, שבעצמה שידרגה את מה שעשתה לפניה בון. וממש את זה היא ניסתה, כמו בכל ערב, לעשות גם אתמול: לשחק התקפות קצביות ומהירות, לא ללכת אפילו לשנייה - אלא רק לרוץ, ולהחליף רגליים טריות בלי הפסקה. 

רוב ההתקפות שלה אמש, 47, הסתיימו בזריקה כבר בעשר השניות הראשונות, והיא הפיקה מהן 58 נקודות, עם 75% לשתיים (12 מ-16) ו-40% לשלוש. לכאורה, נשמע שצ'אבי אלברט שמר על השגרה שלו. ובכל זאת, יש סיבה לכך ששחקניו נעצרו לראשונה העונה על קצת פחות מ-90.

כי מול 47 ההתקפות המהירות, היו למארחת 40 פוזשנים שלא הסתיימו כל כך מהר. בכמחציתם, 19 ליתר דיוק, היא אפילו הגיעה לחמש השניות האחרונות של שעון ה-24. ושם, תראו מה קרה לה שם: 19% לשתיים, 22% לשלוש ובסך הכל 3 מ-16 מהשדה.

ככל שההתקפה של ולנסיה נמשכה יותר זמן, כך היא הייתה פחות טובה: 1.23 נקודות לפוזשנים שהסתיימו בעשר השניות הראשונות; נקודה בדיוק בהתקפות הביניים שנמשכו בין 11 ל-18 שניות; ורק 0.42 נקודות לפוזשן כשהיא נקלעה לסוף שעון. 

נתון המפתח הוא כמותי - 19 המקרים שבהם הצליחו הצהובים לגרור את יריבתם למשחק מסודר, מאורגן ואיטי היו יותר מדי עבורה. זה היה קרוב ודחוק ובקושי הספיק, אבל אותו אדג' הושג והביא ניצחון חוץ ראשון.

ואחרי שחפרנו על מספרים, בואו נדבר על אנשים. 

בפתיחת העונה הפך עודד קטש את אושיי בריסט לסמול פורוורד המחליף שלו. זה החל בסופרקאפ מול הפועל ת"א, שאליו מספר 10 אפילו לא נרשם. היה משהו טבעי בהחלטה להרכיב על חשבונו את בונזי קולסון, ולאו דווקא מסיבה מקצועית; בזמן אמת, מישהו יכול היה לדמיין את הדרבי הראשון משוחק ללא הכוכב האובד מהכמעט-שושלת ההיא, שרק עכשיו חזר?

באותו ערב הכל עבד כשורה, אבל אז נפתחה גם היורוליג. בשלושת מחזורי הפתיחה המשיך קולסון לפתוח בחמישייה, והקבוצה (לא חלילה באשמתו, או לא רק באשמתו) אפילו לא הייתה תחרותית. לקראת חצי גמר גביע ווינר נגד הפועל ירושלים, החליט קטש להחליף בין שני הפורוורדים שלו - והאפקט היה מיידי.

שוב השפיעה הזירה המקומית באופן ישיר על ההופעות ביורוליג: בריסט, בעזרת הסט המוכר של עבודת ההגנה והריבאונד, החדירות לסל ולעיתים גם הקליעות לשלוש, הוציא את מכבי מהאדישות. בדרך הזו הוא הרוויח בחזרה את מעמדו, והפך לסמל ולפנים של השינוי המהיר שעברה הקבוצה; יותר רוצה, יותר משתדלת, יותר תחרותית ויותר מצליחה. היא הביסה את מילאנו, כמעט הפתיעה בברצלונה וניצחה בוולנסיה.

בינתיים, המשיכו בריסט וקולסון לדרוך זה לזה על הבהונות, ולא ממש קיבלו הזדמנות לבוא יחד לידי ביטוי. הם קיבלו דקות ספורות ואקראיות בצוותא על המגרש, והן לא היו מוצלחות במיוחד. גם אתמול היו להם רק שש כאלה, אבל רובן נרשמו בסטרץ' האחרון של המשחק, כשעל השעון היו 5:03 דקות. בזמן הזה ברחה הקבוצה משוויון 78:78 ליתרון מכריע של 85:91.

אז קטש הלך לרגעים החשובים ביותר עם קולסון ובריסט יחד, למרות שלא ניסה כמעט לשלב ביניהם עד עכשיו. ובמובן מסוים הוא חזר לעצמו, ויצא מהתבניתיות שאפיינה את תחילת העונה הזו.

* לרגעים ממוקדים הוא הרכיב שלושה גארדים. ים מדר היה נהדר בפתיחה, וג'ימי קלארק הפגין סיומת מצוינת ואפילו קבלת החלטות בוגרת.

* דניאל תייס סיפק דקות סולידיות על תקן הסנטר הפותח, כולל משחק בין גבוהים עם ג'יילן הורד (ואפילו ניצחון נדיר בכדור הביניים). 

* וכשרומן סורקין עלה במקומו מהספסל, הוא דווקא היה הרבה יותר ממוקד ויעיל, והפגין את היכולת הטובה ביותר שלו העונה.

אפשר להגיד שגם מאמן מכבי ת"א הגיע אמש לעונה הזו. ועכשיו - כשהקבוצה עדיין בתחתית, אבל כבר לא בקרקעית - היא יכולה קצת יותר לסמוך על עצמה.

לפני שניפרד, שלושה נתונים נדירים:

* 31.3 השניות האחרונות של המשחק, מהסל המסיים שקלע קלארק ועד לבאזר הסופי, נמשכו לא פחות מ-16 דקות ו-24 שניות.

* מאז 2023, ולנסיה הפסידה שלוש פעמים למכבי ת"א על חודו של סל. מאזנה ב-20 השניות האחרונות של כל המשחקים הללו: 0 מ-6 לשלוש.

* 8:30 דקות לתום הרבע השלישי, ביום שלישי, טיפסו הספרדים ליתרון שיא של 34:62 על אולימפיאקוס. ב-33 וחצי הדקות הבאות הם הובסו 99:55, ואת המחזור הכפול סיימו בהפסד כפול.