תוצאות חיפוש

ניקח רגע הפוגה מגמר ה-NBA. כדאי. אני בסך הכל נייטרלי ביחס לשתי קבוצות שלשתיהן מגיעה אליפות על מה שהן עושות בפלייאוף הזה, וגם ככה מסיים את המשחקים סחוט, צריך כמה ימים הפסקה אחרי כל אחד. אני יכול רק לדמיין מה עוברים אוהדי שתי הקבוצות (אני מתלבט אם להחשיב בכך את מיליוני אוהדי הניקס הרדומים שקיבלו בשבוע האחרון אות הפעלה). בכל מקרה, למי שפספס, אור עמית סיכם את משחק 3 שפתח מחדש את הסדרה.

את הטור הפעם נתחיל דווקא מההחלטה של הדיינים עמיאל ובונר, מבית הדין המשמעתי של איגוד הכדורסל, אשר קבעו משחק חוזר במסגרת הסדרה בין הפועל תל אביב להפועל ירושלים. אמנם השורה התחתונה של ההחלטה ניתנה כבר אתמול, אבל ההחלטה המלאה (אך המתומצתת מאוד) שוגרה בשעות הבוקר המאוחרות. ובכן, קראתי בעיון. ובכן, מבין לגמרי את הטיעונים של אנשי הפועל ירושלים וגם מבין את ההחלטה. יש מאחוריה לא מעט הגיון. ולעניות דעתי המרודה, היא שגויה לחלוטין.

פייר? לא מגיע לסדרה הזו להסתיים בסוויפ. נכון, לאוהדי הניקס היו שאיפות שאחרי שני נצחונות חוץ הספרס ייפלו שדודים מול העוצמות של הגארדן, אבל הספרס קבוצה איכותית מדי כדי ללכת הביתה ככה, ומסע 13 הנצחונות הרצופים של ניו יורק הגיע לסופם.

"להגיד לך את האמת?", נוהגים לפתוח אנשים שאולי משקרים בחלק גדול מהזמן (או שסתם לא חושבים על מטבע הלשון שבו הם משתמשים). והאמת היא שאפשר להבין את השחקנים שהראש שלהם לא היה אתמול ושלשום בכדורסל, והחליטו שגם הגוף שלהם לא יהיה על המגרש. כולנו סוחבים טראומות וחווים דאגות ועוברים לילות בלי שינה, וזה עוד בבית שלנו. אז אסור לשפוט את מי שנקלע מבחוץ לסיטואציה, ובוודאי שאי אפשר להתלונן עליו ש"נטש" את חבריו לקבוצה. למה? כי עוד לא עבר חודש מאז שאותם זרים הם אלה ש"ננטשו" על ידי שותפיהם הישראלים, ונשלחו לשחק גם את הדקות שלהם. אם זה הסטנדרט, אז זה הסטנדרט.

היו לא מעט רגעים אתמול, בשלושת הרבעים שכן שוחקו, אותם אפשר להגדיר כהתגשמות הציפיות המוקדמות של רבים מאיתנו, מהלך הקיץ האחרון. כשחשבנו שאנחנו בפתחה של עונה היסטורית. של העונה הגדולה ביותר בתולדות הענף. קיבלנו אחלה של משחק בין שתי היריבות הוותיקות באדום. קיבלנו אחלה אחלה אחלה של וסיליה מיציץ', השחקן הכי יקר וכו, ששיחק את הכדורסל של וסיליה מיציץ' ההוא וגו. היה קצב, היו כוכבים באנגלית ועברית והייתה אפילו תחושה של כדורסל פלייאוף. כזאת שגורמת לך, או לפחות לי, לחכות כבר להתאמות של המשחק הבא.

אחרי תצוגת שיא במשחק השני של סדרת גמר הליגה הבלגית, כשהוא מייצר מספרים אדירים שכוללים 34 נקודות, 6 אסיסטים, 7 ריבאונדים ומדד יעילות 42! הוא ואנחנו מתכוננים למשחק מספר 3, עם שידור ישיר אצלנו באתר הדיסקו – פתוח וחינם לכולם – החל מהשעה 21:20. עם סיומו של מסע הקומביין האמריקאי של נועם יעקב, איפשהו לקראת סיום העונה הסדירה של ה BNXT, נראה היה שמשהו השתנה – לרעה – במערכת היחסים בינו לבין קבוצתו הבלגית אוסטנד. ממצב שבו הוא גם שחקנה המרכזי וגם אחד המועמדים הסופיים לתואר ה MVP של הליגה, מצא עצמו לפתע יעקב כשהוא מחוץ לחמישיה הפותחת בכל משחקי הפלייאוף שלה בשלבי רבע וחצי הגמר וגם כשהוא לא נבחר בכלל לחמישיית העונה במפעל. כך היה גם במשחק מספר 1 של הסדרה מול אנטוורפן. נועם יעקב עלה מהספסל, ולמרות שסיים עם נתונים סבירים, שיחק הרבה מתחת לרמתו הרגילה. משחק מספר 2 נראה כבר אחרת. ניכר ששלב הניסויים/ סדרת החינוך של המאמן ווכרר הסתיים. החמישיה, הכדור והמפתחות חזרו לידיים של נועם יעקב, שהחזיר עם משחק מפלצתי שהשווה את הסדרה ל 1-1. לצפיה בשני המשחקים הראשונים בסדרה לחצו כאן הערב, כאמור, משחק מספר 3, באולם שבו אנטוורפן נוצחה העונה רק פעם אחת ויחידה. אוסטנד, למרות שזכתה באליפות המקומית 14 שנים ברציפות, מתייצבת לסדרה הזאת ולמשחק הזה כשהיא האנדרדוגית. עוד משחק יוצא דופן של נועם יעקב יכול לאפשר לה לחלום על שימור ושיפור הרצף. איך זה יגמר הערב? שידור ישיר ומלא אצלנו החל מהשעה 21:20. מוזמנים.

קשה שלא להיזכר במשחק אחד שנערך בין מכבי ת"א להפועל חולון העונה. זה קרה ב-23 בנובמבר עוד בשנה שעברה, ומכבי הביסה את חולון ב-27 הפרש. ללא קשר לתוצאת המשחק ההוא, דווקא מה שהתרחש לאחריו במשרדים הפך לאחד הימים המכוננים של המועדון בעשור האחרון, וכאירוע שאולי בו נפל הפור כי שינוי הבעלות במועדון הוא משהו הכרחי שאי אפשר לברוח ממנו, כמו גם שינוי דרך התנהלותו המקצועית של המועדון. כזכור, ארגון הגייט, שכבר במשחק עצמו הציג מחאה חסרת תקדים בעוצמתה כנגד דני פדרמן, דהר למשרדי המועדון בשל שמועה עקשנית על פיטוריו של המאמן עודד קטש. באותה לילה, יש אנשים שמוכנים להישבע כי האוהדים מנעו בגופם אסון מקצועי בדמות פיטורי קטש והצילו את העונה וכנראה גם את העתיד של הקבוצה. בכל שלושים שנותיי כאוהד לא זכור לי אקט כזה של האוהדים שידועים בתור קהל מסור, לויאלי ומחונך להפליא. העוול שריחף באוויר והחששות מפיטורי קטש היו כ"כ גדולים, שזה היה פשוט אירוע ספונטני מתפרץ שלא רק הציל את המועדון משפל מוסרי ומקצועי, אלא התברר כסם ממריץ שהעיר את הקבוצה משנתה ודחף אותה לרצף ניצחונות אדיר גם ביורוליג וגם בליגה, ואף לזכייה מרשימה בגביע המדינה. אירוע שהציל את המועדון משפל מקצועי. עודד קטש. (צילום: אלן שיבר, באדיבות ליגת ווינר סל) ביחס לנסיבות הכלכליות והמקצועיות העגומות שאופפות את המועדון, מכבי מציגה השנה יכולת שמרגישה יותר מהרמה המקצועית של סגל השחקנים שלה. סדרת חצי גמר נגד חולון היא אירוע שמתרחש לא מעט בשנים האחרונות. חולון היא סוג של תמונת ראי למכבי של היורוליג בעשור האחרון. מועדון חם, קהל נלהב ונאמן, ישראלים משמעותיים, אולם ביתי מאוד וזרים טובים שאחר-כך עושים קפיצת מדרגה. אז שוב אנחנו כאן. שוב חולון בחצי הגמר, שוב התקווה שרגע לפני הגמר יש יריבה חזקה בדופק גבוה שתכניס אותנו לקצב לקראת הגמר ותעיר אותנו מהתרדמת שאחרי הדחה מהיורוליג. גם השנה, כמו בעבר, חולון מעמידה סגל של זרים טובים כולל אחד שנראה כמו מישהו שלא שייך לרמות האלה (סאנוגו), רביעיית זרים איכותיים נוספת (דארון גרין ג'וניור, ג'ורדן רייט, טריי קרופט וקווין טיילור), ישראלים מנוסים וקשוחים (זלמנסון, ארצי וקרביץ). כמו תמיד, זה מרגיש ששוב יהיה לנו לא פשוט, אבל איזה כיף סדרת חצי גמר נגד חולון והאווירה הנהדרת שיש נגדה במשחקי החוץ בסדרה. בניגוד לעבר בו הגענו בדריכות גבוהה מאוד לסדרות נגד חולון וגם יצאנו משם עם ניצחונות, מרגיש לי שהפעם אנחנו מגיעים קצת אחרת. מכבי השנה בליגה הישראלית מציגה את אחת מעונות הליגה הטובות שלה בהיסטוריה. נראה שהכל בא יחסית בקלות וזורם, וזה בדיוק מה שמפחיד. כבר במשחק מול הפועל ת"א היה נראה שבאנו זחוחים, וכולי תקווה שנגיע בגישה הנכונה כדי לא להסתבך מול קבוצה שביום נתון יכולה להיות מאוד מסוכנת ונמצאת בכושר נהדר. יהיה מעניין לראות על חשבון מי יירשם ג'ימי קלארק, במידה ואכן הוא כשיר. ההחלטה הזאת יכולה ללמד הרבה על הכוונות של המועדון לקראת סגל הגארדים של מכבי לעונת המשחקים הבאה. כאמור, לוני ווקר מחזיק בחוזה, איפה לונדברג לא. בראיון עמו לאחרונה, העביר לונדברג רמז עבה על כך שאף אחד כלל לא שוחח איתו על העונה הבאה, זאת למרות שבדיוק בחודשיים האלו, מכבי עסקה בלשמור על הסגל שלה והעניקה שדרוגי שכר משמעותיים למספר שחקנים. ככה ווקר נראה מול חולון בנובמבר. ישחק גם מחר? (צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל) אי רישום של ווקר לסדרה תהיה אמירה חד משמעית על הכוונות של מכבי לגבי השחקן הכי יקר בתולדותיה. אי רישום של לונדברג עשוי לגרום לציוותי גארדים בעייתיים מאוד, בעיקר מבחינה הגנתית וניהול המשחק, שעשויים להציב בפני מכבי תקלות מקצועיות לא פשוטות בסדרה. תמיד גם יש מצב שקטש יחליט ללכת נמוך ולוותר על סנטוס, ולהתחיל להריץ הרכבי פורוורדים עם הורד ב -5, אולי מעין ניסוי לקראת סדרת הגמר, על מנת לבחון את האפשרויות להחזיק בכח אש גדול בגזרת הגארדים. הייתי שמח לראות את זה קורה, במיוחד לאור העובדה שחולון גם היא מחזיקה רק בשני גבוהים משמעותיים (זלמנסון וסאנוגו) וגם כדי לבחון את הרכב הפורוורדים לקראת סדרת הגמר. השליטה בריבאונד, אחוזים גבוהים מחוץ לקשת, ושמירה על הכדור - אלו המפתחות של מכבי לסדרה הזו, כמו תמיד. כשמכבי שולטת בשלושת הפרמטרים האלו, הדרך ל 100 נק' וניצחון היא קלה, על אחת כמה וכמה בליגה שלנו. אחוזים רעים ל -3 ונחיתות בריבאונד יכולים לכפות סדרה בת 5 משחקים. יאללה מכבי. הכותב הוא אוהד מכבי תל אביב

בסיום משחק 2 בין הפועל חולון לבני הרצליה, טריי קרופט, יוטיובר אחד על אחד מהליגה השנייה בצרפת וגם מצטיין המשחק, נתן ספרינט ליציע האולטראס החולוני, וכל הקבוצה בעקבותיו. קרופט הניף דגל עמוק בתוך יציע השרופים, הקהל נכנס לשיגעון. אם יש משהו שתפס אותי ברגע הזה, הוא ששמחה טהורה כזאת לא נראתה בחולוניה הרבה מאוד זמן. ואז התעוררתי. וזהו דוקטור, זה כל מה שאני זוכר. מודל היציאה ממשבר מסע הגיבור של קמפבל הוא מודל סיפורי שמתאר תבנית חוזרת של גיבור שיוצא למסע, עובר אתגרים, וחוזר כשהוא חכם או חזק יותר. השיא של המסע הוא שלב "המבחן הגדול" - עימות מכריע או משבר שהגיבור חווה, רגע שפל כלשהו בו הוא מבין שהוא חייב להשתנות כדי להמשיך. ההשפלה הגדולה על שם פרנקו- 54 הפרש בבית מול הפועל תל אביב, הייתה הרגע הזה בשביל הפועל חולון של השנים האחרונות. המאמן פוטר, קריאות להתפטרות של כלל חברי ההנהלה נשמעו מהיציעים ושיקפו משבר אמון עמוק בין הקהל להנהלה. יש אנשים שלא נרדמו גם יומיים אחרי הלילה הזה. כאוס שרר בחולון. שם השדרה הניהולית הבינה שהיא צריכה להשתנות. משם אנחנו מגיעים לשלב הבא של המסע- התגמול. שם בדרך כלל הגיבור משיג תובנה משמעותית. במקרה שלנו אפשר לפצל את זה לכמה תובנות משנה: המקום של שחקנים שבעים עם רזומה עשיר אבל פחות רצון לקפוץ על כל לוס בול - הוא לא בחולון. מאז ומתמיד הקהל הסגול שר לשחקנים שיתנו הכול ולא שינצחו, ויש סיבה שהמקום הפך (ואולי הפסיק בשנים האחרונות) להיות בית גידול חם לשחקנים לטופ האירופי. דרוש ריענון בשדרה הניהולית. לא בהכרח באנשים, אלא באופן שבו היא בנויה. לפי הרחש בחש בצינורות המקובלים, מעבר למנהל מקצועי, אנו שומעים גם על תפקידים נוספים שאמורים להצטרף למערכת ולהרחיב אותה - מערכת שבמשך שנים פעלה במבנה מצומצם יחסית. סגנון המשחק. החלק הכי חשוב. חולוניה והקהל שלה מאז ומתמיד מגיבים טוב לסגנונות משחק מהירים שמבוססים על משחק ריצה ופואנטות מהירות. כך לדוגמה אנשים עוד זוכרים פה את הקבוצה ההיא של דדאס כאחת הקבוצות הכי מחוברות שאי פעם היו בחולון. אז כן מיסטר דארין גרין, בוא לפה ותרים את השלשה ה17 שלך למשחק, ככה מרגיש החולון-בול. קרוניץ׳ וכך הוחתם לו פרדראג קרוניץ', והחל השלב הבא במסע - הדרך חזרה לעולם המוכר. שחקנים חדשים הוחתמו בחסות המלחמה; צעירים יחסית, בעלי רזומה צנוע, אבל רעבים להוכיח את עצמם לקראת קפיצת המדרגה. הוותיקים בהובלת מקריי ומנפורד סרו לעיסוקיהם, וקרוניץ׳ החל להכתיב קצב מהיר, לחץ על כל המגרש, מחויבות הגנתית, ובעיקר חיבור בין השחקנים לבין עצמם ובינם לבין הצוות. זה עבר מהר מאוד מהפרקט אל היציע. וכשזה מזין את זה - כולם מרוויחים. חולוניה הזו לא חפה מבעיות - היו לא מעט תצוגות הגנתיות לא מספיק טובות, הפסדים מסמרי שיער שעל פניו צריך לנצח, ופתאום ר״ג קולעת עליך 110 נקודות במשחק חשוב. אבל אמרנו כבר. נתתם הכול? נמחא כפיים ונצא איתכם לכל קרב. תהא התוצאה אשר תהא. השלב הבא והכמעט אחרון במסע הוא סוג של מבחן אחרון שמוכיח את השינוי. לזירה נכנסים האקוניסים והאורלנדים, והחבורה בסגול-צהוב מספקת תצוגה מופתית בשני המשחקים. לא פחות. הקהל בא בהמוניו, תפאורות משגעות, המשחק שוטף, קרביץ דופק זינוק שוותיקים ממני אמרו שמזכיר את ישראל אלימלך, והקבוצה הזאת - מעבר לזה שהיא משחקת כדורסל טוב - נראית ומשדרת שמחה. נראה שאצל כולם שם יש את ההבנה שהם כולם חלקים של אותו השלם, לא משנה למי הולך באותו רגע. וזה מה שהופך את קרוניץ', מעבר להיותו אחלה של מאמן, גם למנהיג בעיניי. השבוע האחרון בחולון הוא אופוריה. תצוגות קהל מרשימות, קבוצה שמשחקת כאילו אין מחר וניצחון סופר משכנע על יריבה נאה. בכל פורום אנחנו שומעים קריאות להשאיר את כל הסגל לעוד עונה, וזה מרגיש שוב, וסליחה על החזרתיות, שאנשים פשוט שמחים. ופה אנחנו עוצרים עצירה מתודית. כי מכבי תל אביב היא מגה משוכה. לקראת התמודדות עם הקטשבול הקבוצה הטובה בארץ היא גם מצ'-אפ זוועתי להפועל חולון הזאת. כשהתכוננתי למשחק הראשון בסדרה נגד הרצליה דיברתי לא מעט על הפיק נ' רול הגבוה שחושף את ההגנה הסגולה. גבוהים כבדים בדמותם של עידן זלמנסון ואדאמה סאנוגו מתקשים להזיז את הרגליים, וכשתוקפים את זה פעם אחר פעם, גם ר״ג קולעת 110 נקודות. בסדרה מול הרצליה קרוניץ' הלך לשואו גבוה של מי מהגבוהים שהגיע לפיק נ' רול ועזרה מהצד החלש על הגבוה המתגלגל במידת הצורך. במשחק הראשון זה עבד לא רע. במשחק השני אורלנד זיהה את זה, וביקש גלגול מהיר ומסירה לשחקן המתגלגל. זה נגמר ב-13 אסיסטים של זאק בראיינט והרבה נזק בצבע החולוני. מכבי תל אביב הזו היא מכונה לא רק של פיק נ' רול גבוה, אלא גם של משחק בין גבוהים. התיאום של הורד-סורקין הוא חתיכת אירוע להפועל חולון הזאת, ועם יותר עומק ואיכות בקו האחורי מהרצליה, אין ספק שכאב הראש של קרוניץ' הוא עצום. המאמן הסרבי צריך לחזור למה שעשה כשהיה לו סגל קצר ולהריץ הרכבים עם שני הגבוהים שלו. הם נעלו את הצבע יפה, וזה יכול לשחק לטובתו בסדרה הזאת. מעבר לזה, חולון תצטרך לנצל בהתקפה את סאנוגו הפיזי שיכול לעשות המון נזק בצבע של קטש, ואת העובדה שמדובר בקבוצה שלא תמיד מבריקה בהגנה. הסנטר ממאלי מגיע בכושר התקפי מעולה מהסדרה עם הרצליה. בהגנה, הלחץ על הגארדים יהיה קריטי. קלארק, לונדברג, בלאט, ווקר. אין ספק שפערי הכישרון גדולים. חולון הזו בחסות הסגנון שלה גם נתקעת לא מעט, ויכולה להיקלע לרצף של כמה דקות בלי סל. ההגנה האישית על הגארדים של קטש חייבת להיות ברמה הכי גבוהה שהסגל הזה יכול לייצר. בהקשר הזה, שווה לשים זרקור על ג'ורדן רייט. שחקן שבהחלט יכול לשמש מפתח בעבור קרוניץ' בסדרה הזאת, אם ימשיך באותה מגמה כמו הטיפול שלו בזאק בראיינט ברבע האחרון של משחק מספר 2. יש לו את הנתונים והיכולת להציק גם לגארדים ברמה גבוהה ממנו. חידת זלמנסון בתוך הרוטציה חולון, מאז החזרה של קררה והנסיגה של קרוניץ' מהרכב שני הגבוהים, בולט מאוד ששחקן אחד לא מצליח למצוא את עצמו. עידן זלמנסון. ימים לא טובים עוברים על הביגמן הוותיק. הקצב המהיר לא עושה לו טוב. כגבוה יחיד הוא לא מספיק מרתיע בצבע, וקבוצות יריבות מסמנות ומנצלות את (חוסר)הנוכחות שלו בפנים. 4 נקודות, 3 ריבאונדים, ואסיסט בממוצע למשחק בסדרה מול הרצליה. הפעם האחרונה בה קלע בדו ספרתי הייתה אי שם בארנה בסוף אפריל. מעבר למספרים היבשים, מרגיש שהוא פשוט לא מצליח לבוא לידי ביטוי אם לא מארגנים לו מיסמאץ' ופוסט אפ בעמדה נוחה. כשסאנוגו לא ביחד איתו על המגרש, מושך אליו גוף גדול ותשומת לב, יותר קשה לארגן כזה התאמה כזו לזלי. בסדרת רבע הגמר, המאצ'-אפ שלו עם אונואקו וברנס לא היה נוח במיוחד. הם יותר פיזיים ממנו ואין לו יותר מידי מה לחפש כשהוא לוקח אותם בפוסט-אפ. אבל בסדרה הזו המצב שונה. לזלי אמור להיות נוח יותר (אם כי עדיין לא פשוט) לנהל את ההתקפה ולייצר מהפוסט מול צבע יחסית רך של מכבי. היכולת שלו בדקות בלי (ובתקווה גם עם) סאנוגו תהיה קריטית. במיוחד כשהאחרון נוטה להיכנס לבעיית עבירות, ומול עומק יחסי של מכבי בעמדות הפנים - אין סיבה לחשוב שזה לא יקרה שוב. אם חולון תצליח להפוך את הסדרה לקרב פיזי, מהיר ומבולגן - יש לה סיכוי לעשות משהו. אם היא תיגרר לכדורסל המסודר, הפערים באיכות עלולים לצוף מהר מאוד. זלמנסון בהקשר הזה הוא סימן שאלה שיכול להשפיע מאוד על הכיוון שהסדרה הזו תלך אליו. האוצר האמיתי הוא החברים שאספנו בדרך? החלק האחרון במסע הגיבור הוא חזרה עם אוצר. יש כאלה שיפנטזו על צלחת - אבל אני חושב שהאוצר האמיתי של חולון הזו היא הניצחון התודעתי שלה על עצמה. אולי הסדרה מול מכבי תגמר בניצחון. סביר להניח שתיגמר בהדחה. אבל האוצר שחולון מצאה בדרך לא תלוי בתוצאה. היא חזרה להיות דבר שהקהל שלה מזדהה איתו, ומאמין שתוכל לעמוד שווה מול כל יריב. בליגה שבה סגלים מתחלפים כל קיץ, זה שווה לפעמים יותר מכל שחקן או תואר. וזה החולון-בול האמיתי. הכותב הוא אוהד הפועל חולון

הנה מגיעה העונה הזו בשנה. העונה הזו ששמים הכל בצד ומתרכזים בדבר אחד: סדרות הגמר. ה-Moneytime. שוכחים לרגע מהמלחמה, מהריחוק של בלגרד או סופיה, שמים הכל בצד ומתרכזים במאני טיים. כפתור הריענון הוחלף באחד חדש ונוצץ שיעמוד בלחיצות רבות בשניות שלפני פתיחת מכירת הכרטיסים וכולנו נרגיש את האדרנלין. תלבושות הנאחס/אנטי נאחס מוכנות כבר, הרכב מתודלק וגם המענה האוטומטי במייל שאומר שנחזור רק בסוף החודש (חמסה חמסה, שום בצל). הותיקים זוכרים את הסדרות הרותחות של שנות ה 90 עם עדי, פפי וקולמן ומצד שני ת'רדקיל, מרקוביץ' הרוצח השקט, אמסלם ונאווי. סלים על הבאזר, הסאונה של אוסישקין והר הגעש של מלחה. הצעירים בונים את המורשת שלהם עם ההופעות הבלתי נשכחות של נייט רובינסון, ההחטאה של רוטבארט והסל האלמותי של הארפר. Moneytime כבר אמרנו? איכשהו הרגע הזה גורם לכולנו לשים כל ביקורת שהייתה במשך כל העונה בצד ולתת לאמוציות לדבר. רק אמוציות. הלחץ מתחיל להיבנות בשעות אחר הצהריים בואכה לה גארדיה, הדוחק והצפיפות במרומי היציעים של יד אליהו גורם ללחץ לעבור בדיפוזיה מאחד לשני ככל שהדקות עוברות. אף אחד לא יושב, אי אפשר לשבת בלחץ הזה גם לא במחצית, הגרון יבש, אתה מת לשתות אבל לא מעיז לזוז מהמקום שלך. נשתה כבר בסוף המשחק. ולחשוב שזה רק המשחק הראשון. פעם, בניינטיז של המאה הקודמת, אלו היו סדרות של שתי האדומות שליקטו שקל לשקל כדי לעבור עוד עונה. נלחמו ביניהן על הזכות להתחרות מול הקבוצה ההיא העשירה, שבדרך לא דרך ניכסה לעצמה ערוץ שלם שיממן אותה לעומת מלקטי הפירורים. אבל לא עוד, Moneytime כבר אמרנו? עכשיו הכסף הוא כבר לא אישיו, עכשיו זה רק הלבן שבעיניים. האם נצליח לשים בצד את הכישלון המהדהד ביורוקאפ, להתפקס ולהסתכל בלבן שבעיניים? יונתן אלון מול איטודיס זה קרב מוחות. הטקטיקות יהיו טובות לדקות הראשונות של כל מפגש בסדרה אבל בסוף זה יוכרע בזינוקים על הפרקט, על הניצוץ, וכמה שזה ישמע מוזר, על הישראלים. בסופו של דבר, האטרף יבוא מהם, ורק מהם, וזה מה שאנחנו רוצים - אטרף, מאבק על כדורים, השתטחויות. כל משחק זה גמר גביע, כל כדור זה חיים ומוות. וזה קרב המוחות, מי מהמאמנים ישכיל בדקות ההכרעה לזרוק לפרקט את השחקן עם האטרף בעיניים שידליק את הכל. בשנה שעברה אלו היו הובר וזוס. והשנה? אז רגע לפני, הגיע הזמן שנדבר גם על ה-Moneytime - אבל מילולית. כי את הכסף סופרים במדרגות ליציעים של הארנה, של יד אליהו והפחים החדש. רגע לפני, המנהלת מוציאה הודעה שזו לשונה: "במסגרת המהלך, הקבוצות יחלקו את הכרטיסים וההטבות למנויים שלהן, אשר אינם כלולים במסגרת שלב חצי הגמר. ההחלטה, שהובילו יו”ר הליגה ארי שטינברג ומנכ”ל הליגה דייוויד בסן, התקבלה כחלק מחזון הליגה "הקהל הוא זכות הקיום שלנו" והעמקת הקשר עם האוהדים, כמו גם הבעת הערכה לאלו המלווים את הקבוצות לאורך כל העונה, שהייתה רווית אתגרים משמעותיים". אז מנהלת יקרה וקבוצות יקרות (יקרות במובן הכספי). בעולם צרכני מתוקן, אם היה נעשה תחשיב מסודר, אוהדי הקבוצות היו זכאים לסדרות פלייאוף חינם לפחות עד שישלימו את הקו הסגול בגוש דן. לא מספיק שאתם לא סופרים אותנו, שגזלתם לנו את סדרות הפלייאוף מהמנוי, ולא מספיק שלא פיציתם אותנו בשלוש השנים האחרונות על לא מעט משחקים אבודים, אתם מציגים את עצמכם כנדיב הידוע? אם באמת היינו זכות הקיום שלכם הייתם מוצאים דרך אמיתית לפצות אותנו. אם באמת היינו זכות הקיום שלכם, הייתם מחזירים לשעון את השעות 7 ו-8 בערב שהעלמתם משעות המשחקים לאורך כל העונה כשטרחתם לשבץ משחקים בשעות הזויות. עדיין לא מאוחר לתקן ולהראות לכולנו שאנחנו באמת היינו זכות הקיום שלכם. הכותב הוא אוהד הפועל ירושלים

האופטימיות, בדרך כלל, היא ממני והלאה. גם אם הפועל תל אביב הייתה פוגשת בחצי גמר הפלייאוף את הפועל העמק נטולת זרים, לא הייתי חש שמקומנו בגמר מובטח. נפש מצולקת מאכזבות ומציפיות שהתנפצו כנראה כבר לעולם לא תירפא. אז מה אני אמור להרגיש כשלפנינו עומדת קבוצה שמצליחה לנצח אותנו פעם אחר פעם בשנתיים האחרונות? סדרת הפלייאוף בעונה שעברה, משחק הגביע העונה, גמר גביע ווינר ושני משחקי ליגה. ואם זה לא מספיק, הפועל מתייצבת לפחות למשחק הראשון בסדרה, ואולי יותר, בלי שלושת שחקניה הטובים ביותר העונה: אלייז'ה בראיינט שסיים את העונה, דן אוטורו ואנטוניו בלייקני. כן, גם אני אוהב להתעסק בסוגי הגנות ובהתקפות מתוחכמות, אבל למרות הקלישאות (הנכונות) על קבוצתיות ושלם הגדול מסך חלקיו, כדי להצליח צריך גם כוח אדם. החיסרון של שלושת השחקנים האלה הוא משמעותי מאוד. קחו לירושלים את הארפר, וויילי וקרינגטון – איך היו נראים יחסי הכוחות אז? מקובל לטעון כי ירושלים מנצחת את הפועל פעם אחרי פעם בזכות הברקות טקטיות של יונתן אלון. אני שותף לביקורת על חוסר מוכנותו של איטודיס במשחקי הליגה ועדיין, אני סבור כי היתרון המרכזי של ירושלים על הפועל, גם בסגלים מלאים, הוא אופי הקו האחורי של הקבוצה מהבירה. הפועל תל אביב מתקשה – לא רק העונה – מול גארדים זריזים. לירושלים יש את אחד הגארדים הזריזים והמוכשרים ביותר באירופה. זה קצת מבאס לומר, אבל עד כה, בהתמודדויות מול הפועל, הארפר הוכיח שהוא תלוי בעיקר בעצמו ואיטודיס לא ממש הצליח למצוא פתרון שיאט את קצב צבירת הנקודות של הרכז הירושלמי המעולה ואת ניהול המשחק החכם שלו. בתור התחלה, אני מקווה שהמאמן היווני יואיל לחסוך מאיתנו את הניסיון המייאש להציב את איש ויינרייט על הארפר. זה לא עבד ולא יעבוד עקב מחסור חמור ברגליים אצל מיסטר ויינרייט. האם ים מדר יצליח? אולי קצת פלטין? זו שאלת מפתח בסדרה. פורח דווקא כגארד השני לצד מיציץ' (צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל) קבלו את המספרים הבאים: 9,5,10,8,6,9,6. אלו נתוני הנקודות של דן אוטורו העונה בשבעת משחקי הליגה בהם שותף. רחוקים שנות אור ממספריו המרשימים ביורוליג ואולי מסבירים יותר מכל מדוע הוא לא חזר לפה עד היום. תחושה מוזרה שכל הסיפור הזה לא חשוב לו מספיק. כשטאי אודיאסי החזיק את ידו בכאב במהלך המחצית הראשונה של המשחק נגד מכבי ראשון לציון האוהדים ביציעי יד אליהו דיברו על שני דברים: 1 – הלכה הסדרה נגד ירושלים 2 – הקארמה שתקפה את המועדון, שלתחושת לא מעט אוהדים, לא עשה מספיק כדי שאוטורו יהיה פה. בינתיים אודיאסי מתאושש ואמור לשחק, למרות הכאבים, במשחק הראשון. אבל גם אם יצטיין – זה לא יקטין את גודל המחדל. אודיאסי כשיר הוא יתרון גדול בליגה. גם מול ירושלים. למעשה הוא הגבוה הטוב ביותר של הפועל העונה בליגה. ובמידה רבה יכולתו להיות יעיל למרות הפציעה תכריע את סיכויי הפועל בסדרה. הגיבוי של אודיאסי, ג'ונתן מוטלי, חווה רנסנס התקפי לאחרונה, אבל הגנתית הוא מאבד קשר למשחק כמעט בכל פוזשן הגנתי ומול הגארדים החכמים והיצירתיים של ירושלים שמפעילים היטב את הגבוהים האתלטים שלה זה עלול להיות כואב מאוד. לאור הבעיות נדמה שאחריות גדולה מתנקזת לעבר הצמד החדש והאדום: ימיציץ'. הסדרה נגד ראשון לציון הציגה שיתף פעולה נפלא בין שני הגארדים המובילים של הפועל. ניכר כי הם נהנים לשחק יחד, מחפשים אחד את השני. מדר פורח לאחרונה דווקא כגארד השני, הקומבו גארד של הפועל, בעוד מיציץ', כמו שהרגשנו לאורך כל העונה, משחק טוב יותר כמנהל משחק שלא מחפש כל הזמן את הסל. כשמיציץ' משחק ליד כריס ג'ונס יש תחושה שהוא מהסס למסור לו מתוך הבנה שהסיכוי שהכדור יחזור אליו - נמוך. עם מדר הסיפור אחר לגמרי. השניים חולקים ביניהם את הכדור, ונוצרה ביניהם הבנה יעילה. לכו תדעו, אולי סיום העונה הזה יביא למחשבה מחודשת באשר למצבת הגארדים האדומה לקראת העונה הבאה (עמדתי: חייבת להביא. ים מדר חייב להישאר בהפועל תל אביב) ואולי מי שישאיר את ים בהפועל יהיה דווקא ואסיליה מיציץ'. מי שחייבים לעזור לימיציץ' הם הישראלים: הפועל לא הייתה עוברת את הסדרה מול ראשון ללא הכדורסל הנפלא של עוז בלייזר (נא להאריך לו חוזה במיידי), ההגנה של גיא פלטין, הקאמבק של תומר גינת והבגרות של בר טימור במשחק מספר 2. אופי המשחק של השחקנים האלה כופה על הפועל לשחק כדורסל אחר מזה ששיחקה ביורוליג (ואם יורשה לי, כדורסל יותר מהנה לצפייה). יותר תנועתי, יותר קבוצתי וכזה שמתאים הרבה יותר לגנרל הסרבי 2.0. מאידך הוא פחות מתאים לכריס ג'ונס שהלך ונמוג בסדרה נגד ראשון לציון. בכדררת אינסופית הפועל לא תוכל לנצח את ירושלים. בכדורסל קבוצתי, תנועתי וחכם – יש סיכוי. הבגרות שלו במשחק השני מול ראשל"צ, בר טימור (צילום: אלן שיבר, באדיבות ליגת ווינר סל) במובן מסוים הסדרה הזו מזכירה את הסדרה בין הקבוצות בעונת 2022-3, אז אחרי ניצחון תל אביבי בארנה בתחילת הליגה, ירושלים הכתה את הפועל בכל משחק ביניהן, כולל ברבע גמר הגביע. לפלייאוף הפועל הגיעה בחשש גדול ובקרב האוהדים התל אביביים היה קונצנזוס כי השחקנים של דז'יקיץ ינצחו בקלות את אלה של פרנקו. אני, באופן לא אופייני, דווקא חשבתי אז שיש לנו סיכוי, בזכות האופי והגאווה שהיו לסגל התל אביבי באותה עונה. זו הייתה חבורה של שחקנים שאהבה להתעלות דווקא נגד כל הסיכויים. האופי והגאווה אכן הביאו להתפוצצות במשחק הראשון בארנה ולניצחון 55:86. בדרייב אין המשימה הושלמה והפועל עלתה לגמר מול מכבי. כמובן שעזרה לכך העובדה שהפועל הגיעה לסדרה בהרכב מלא והעונה היא מגיעה בהרכב חסר. ועדיין, אם יש משהו שצריך להוביל את הקבוצה של איטודיס בסדרה הזו, עוד לפני התנועות ההתקפיות והטיפולים ההגנתיים, זו גאווה, רוח לחימה ורצון לנצח, דווקא בגלל תנאי הפתיחה הבעייתיים. וזה צריך להתחיל מהמאמן היווני עצמו. במהלך העונה הפועל תל אביב הצליחה להפתיע כמה פעמים כשהגב שלה היה צמוד לקיר (זוכרים את הניצחון על פנאתינאייקוס אחרי ההפסד המביש בבסקוניה?). עוד פעם אחת, בבקשה. הכותב הוא אוהד הפועל תל אביב

0:2 לניקס. אחרי שני נצחונות חוץ. הרצף ממשיך ל-13 נצחונות. הם יכולים בשבוע הבא לסגור את הסיפור ב-MSG. אנשים שוקלים למכור דירה בשביל כרטיס למשחק 4. ג'יילן ברונסון לא מפחד מכלום. קארל אנתוני טאונס הוא הסנטר הטוב בסדרה בינתיים. אני מסוגל לכתוב רק משפטים קצרים. צריך לקחת אוויר רגע.

ביום שני פרסמתי פה טור שבו דיברתי על סיכום סוף העונה שיועדתי לכתוב עבור מכבי ראשון לציון. סיפרתי איך ביקשו ממני, עוד לפני המשחק הראשון, להתחיל לכתוב, כי הרי 2:0 קל, נכון? אז מסתבר שלא. ראשון, כאמור, גנבה משחק אחד ועמדה ברגעים לא קצרים כשווה מול הפועל תל אביב הגדולה. אז נכון, בכל פעם שמיציץ' או מוטלי רצו היה סל, ובכל פעם שהם לחצו על הגז הפועל ברחה. אבל אתם יודעים מה? זה לא באמת משנה. אני חושב שהסדרה הזאת של ראשון מול הפועל תל אביב יכולה, באיזשהו מקום, לסכם את העונה כולה של מכבי ראשון, של הקבוצה שלי.