תוצאות חיפוש

יש יתרונות בלהיות הפועל ירושלים של העונות האחרונות. בעיקר בגזרת תשומת הלב הציבורית. היא קטנה יחסית. הפועל תל אביב של עופר ינאי שואבת את רוב החמצן בחדר הקטן למדי שהוא הכדורסל הישראלי, מכבי תל אביב לוקחת לעצמה את מה שנשאר, בעוד הקבוצה של אדלסון קצת נשכחת, גם בזכות שקט תעשייתי הנגזר מאופיים הנחבא אל הכלים של ראשיה, מהבעלים ועד המאמן, וגם עקב גלות למסגרות שידור נידחות יחסית ביורוקאפ - אפליקציית ישראל היום אשתקד, צ'רלטון (שמושכת אליה בעיקר אוהדי כדורגל) העונה. כשלא נמצאים בתודעה, הפסד הוא לא אסון ומשברים חולפים חיש קל. כמה נוח, כמה קל.

צקצקנים (כמונו) ימשיכו לצקצק, מבקרים ימשיכו לבקר והייטרים, אם נשאל את הבוס, ימשיכו להייטר. הפועל תל אביב של העת האחרונה היא אי של יציבות. היא משחקת רע. היא מנצחת. זה הכל. כתבנו את זה אחרי וילרבאן או נתניה או וואטאבר. היא משחקת הרבה מתחת לפוטנציאל שלה. היא הולכת ופוחתת בכל המדדים שלה. הרבה שחקנים שלה משחקים מתחת ליכולות הרגילות שלהם (או אולי אלו הן היכולות הרגילות שלהם?) והיא מנצחת. היא מנצחת. היא מקום ראשון בליגת העל. היא מקום ראשון ביורוליג. היא מנצחת ככה או ככה או ככה או ככה.

כל עוד מכבי ת"א משחקת ללא לוני ווקר, היא שונה ממה שרצתה להיות. ממה שתוכננה להיות. ממה שאמורה להיות. ממה שעוד תהיה. היא פחות ורסטילית, היא לא יכולה להישען על הנקודות שיבואו מהגארדים, והיא מנסה (בדרך כלל בהצלחה לא מבוטלת, יש לומר) להבליט את היתרון שיש לה מסוללת הפאוור פורוורדים שבנתה בדמותם של רומן סורקין, ג'יילן הורד, טי.ג'יי ליף ומרסיו סנטוס.

נתחיל מהסוף, ריטאס וילנה ניצחה את הפועל חולון 78-58. זו לא באמת התוצאה של המשחק, אלא התוצאה של שלושת הרבעים הראשונים בלבד, הרבע האחרון ממילא היה מיותר. הייתה שם איזושהי תוצאת סיום, אבל היא לא רלוונטית לטור הזה, ובטח שלא להמשך העונה של חולון, אז נשחרר ממנה לחלוטין.

הרבה אחראים/ אשמים יש למשחק הנפל שפתח את יום א', בו אירחה הפועל תל אביב את אליצור נתניה אל מול יד אליהו ישן ומפוהק. אפשר לדבר על איטודיס, בחירת הזרים, סגנון ורוטציות. אני בוחר לבוא בטענות לגיא פלטין.

אם יש צמד מילים שאוהד הפועל חולון ממוצע מתעב יותר מכל, זה "הפסד מכובד". ובכל זאת, זו בדיוק התחושה שאיתה יצאנו מהיכל טוטו במוצ"ש האחרון אחרי ה-88:83 למכבי תל אביב. על הנייר? פייט צמוד. בפועל? תחושת פספוס חמצמצה מול יריבה שבאה בגישה של "לדפדף" את המשחק.

מפה לשם אנחנו כבר באמצע עונת ה-NBA, מה שאומר שאפשר לעצור ולחלק תארי אמצע. בכתבה הזאת אבחר את ששת התארים המרכזיים: ה-MVP, המאמן, שחקן ההגנה, השחקן המשתפר, הרוקי והשחקן השישי. אנצל את הבחירה ב-MVP כדי ליצור את דירוג עשרת מצטייני העונה, ובכל קטגוריה אתייחס גם לעוד כמה מועמדים בולטים.

מוצאי שבת, אתם יודעים. אחרי וויקנד בכיף, לא לכולם יש כוח להתחיל להניע לכיוון איזשהו משחק ליגה. או להניע במהלך משחק הליגה. בחיאת, קר בירושלים. בחיאת, אין שחקנים לחולון. בחיאת, עוד רגע דאבל וויק יורוליג. בחיאת, פריז זה לא באמת בקריות. ואחרי שתמה המרמרת, קיבלנו משחק צמוד ולא צפוי כשמכבי תל אביב התקשתה בחולון. וקיבלנו עוד תצוגת תכלית דומיננטית של ירושלים. היידה, זמן לדבר על זה.

עונת המכללות מרימה הילוך. חודש ינואר מזמן לנו מפגשים סוערים בין הפרוגרמים הגדולים, משחקים חמים, סלים על הבאזר, דרמות והרבה מאוד עניין. אבל לצערנו, בתוך הפרספקטיבה הישראלית הצרה, כמות הסיפורים הולכת ומתמעטת ככל שהעונה מתקדמת. שחקנים בכירים שציפינו שיהיו מובילים, דומיננטיים ומשמעותיים, מקבלים פחות ופחות הזדמנויות ככל שהביזנס הולך ונעשה חשוב יותר. חבר'ה כמו עומר מאייר, רון ציפר, איתן בורג ונועם דוברת מקבלים פירורים בקבוצות שלהם במקרה הטוב, או מחוקים לגמרי מהרוטציה במקרה הרע. הנוכחות הישראלית מורגשת בעיקר בשוליים, בקונפרנסים ובקבוצות הקטנות, אבל בכל הכבוד הראוי - לא לשם כך התכנסנו.

יש עניינים עם בלייקני, כידוע ( וכפי שכתב כבר היום החבר הירש ). לי, באופן אישי, אין מושג לאן הדבר הזה יילך וכמה שלשות בתוך הפרצוף עוד יקלע הסופר סקורר העונה ובכלל. מה שאני כן יודע זה שאת השלשה הראשונה של הפועל תל אביב אמש קלע הבלייקני עם הבאזר של הרבע השלישי, ושבר בכך רצף של אלוהים יודע כמה החטאות של הקבוצה, במשחק החוץ שלה מול הקבוצה הדי מיותרת מוילרבאן. משם, הדרך כבר התקצרה בדרך לעוד נצחון סופר חשוב, במשחק סופר מגעיל. וזה לא משנה בשום צורה שהיא. מה שחשוב הוא שגם אחרי משחקה ה 21 בליגה השניה בטיבה בעולם, הפועל תל אביב שומרת על המקום הראשון. ושוב, הפועל תל אביב, ולא משנה מה חושבים על ענייני אסתטיקה וגו, ממשיכה להוביל את המפעל הזה.

התגובה של הפועל תל אביב כמועדון לכתב האישום שהוגש בארצות הברית נגד אנטוניו בלייקני בחשד למעורבות בהימורים בלתי חוקיים על תוצאות משחקים בליגה הסינית וב-NCAA מוכיחה שלאליזבת קובלר-רוס המנוחה, הוגת חמשת שלבי האבל המפורסמים, לא היה מושג מהחיים שלה. איתרע מזלה והיא לא זכתה לפגוש את עופר ינאי. תחת הבעלים הנמרץ, מוכיח המועדון שכשמקבלים בשורת איוב ספורטיבית, אפשר בכיף להיתקע בשלב הראשון - הכחשה. ועוד הכחשה. ועוד אחת.

אני יודע, אני יודע. לא מעטים מכם עסוקים בחישובי נצחונות נדרשים בשביל פליי אין. זכותכם. והיי, יש אפילו פושים חוזרים בנושא. זכותם. לי יש דווקא הצעה אחרת לאוהדי מכבי תל אביב, אחרי בוקר שבו ראו בריפיט הצלות של מליקה וספרינטים של אבו פרחי: עזבו אתכם משטויות. פשוט תהנו מזה. אחלה אחלה אחלה של משחק היה אתמול ביד אליהו הישן. עם סקור. עם מהלכים. עם מסירת שלשה של סנטוס. עם שירי הנהלה. עם טעויות. עם עצבים על השופטים. עם קלוזאפ מלמול/ יניקה של שימון אל ועם הקמע. עם גיבורים. עם זריקה מהחצי שכמעט וייצרה הארכה, כמו אז. בכל הקשור לליגה השניה בטיבה בעולם, יש לאנשים בצהוב עוד כמה פיקים מגניבים למדי בעונת המשחקים 25/26. היי, בעזרת השם וטראמפ, בשבוע הבא מגיע החבר עתמאן להיכל. קרנבל. ויש עוד דרבי לארח. סוג של קרנבל. ויש עוד 4 משחקי בית אמיתיים בנוסף. פשוט תהנו מהם.