.png)
.png)
.png)
שינויים בחוקה: מה השתנה ואיך זה אמור להיראות על המגרש
"איך שתי זריקות? הוא היה קילומטר מהסל"
"איך אתה קונה את הזריקה המומצאת הזאת משלושת־רבעי מגרש?"
השאלה מתי מתחיל מצב זריקה לסל היא אחת השכיחות והמאתגרות במשחק. החל מהעונה הקרובה, התשובה משתנה באופן די משמעותי, וזאת לאור שינויים בחוקה שנקבעו ע"י פיב"א. יש עוד כמה שינויים בחוקה החדשה שנגיע אליהם בהמשך, אבל זה כנראה השינוי שהכי יורגש על ידי מי שמשחק, מאמן וצופה.
השימוש בסרטונים בטור נעשה בהתאם לאישור ועדת השופטים של פיבא
אז מתי באמת מתחיל מצב זריקה לסל?
בשנים האחרונות שחקנים נעשו טובים מאוד לא רק בלסחוט עבירות, אלא גם בלזהות שהעבירה עומדת להגיע ולייצר מיד משהו שנראה כמו ניסיון זריקה לסל. לפעמים זו כמובן זריקה טבעית לגמרי, אבל פעמים רבות ראינו שחקן שמזהה עבירה שעומדת להתבצע עליו, ומיד מסיים כדרור ומנסה לייצר זריקה מלאכותית לסל, שבכל מצב אחר לא היתה מתבצעת והשחקן היה ממשיך לכדרר כרגיל.
ביורוליג ניסו באופן עצמאי להתמודד עם התופעה כבר לפני כשנתיים באמצעות פרשנות והנחיות לשופטים. הבעיה הייתה שמבחינת הצופה אותם קריטריונים לא חלו בארץ, ולכן נוצרו מצבים שעל אותה פעולה התקבלה החלטה אחת ביורוליג או ביורוקאפ והחלטה אחרת בליגה שלנו. לא בגלל טעות שיפוט, אלא פשוט בגלל הנחיות שונות. הבשורה הטובה היא שהעונה היורוליג מאמצת את שינויי החוקה החדשים של פיב"א, כולל ההגדרות החדשות של מצב זריקה.
אז איך מחליטים?
בגדול, צריך לענות על שלוש שאלות:
קודם כל, איזו פעולת זריקה השחקן מבצע?
האם התקיימו התנאים של אותה פעולה?
ואיפה במגרש זה קורה?
אז איזו זריקה זאת?
החוקה החדשה מפרידה בין חדירה לסל (Drive to the Basket) לבין כל יתר סוגי הזריקות, כמו זריקת ניתור, זריקה מתוך פוסט־אפ וכדומה. וזה חשוב, כי לכל אחת מהפעולות האלה יש מבחן אחר: בחדירה לסל האיסוף עדיין קובע. בחדירה לסל נשאר הכלל המוכר של איסוף הכדור. אם השחקן מסיים כדרור, או מקבל את הכדור במסירה, אוסף אותו וממשיך ברצף את החדירה לכיוון הסל, מצב הזריקה יכול להתחיל כבר באיסוף. במילים פחות חוקתיות: אם זו באמת חדירה רצופה לסל, ברגע שהכדור כבר "נח" ביד/י השחקן כחלק מתנועה מתמשכת לסל, הוא יכול להיחשב כמי שכבר נכנס למצב זריקה. בחלק הזה אין שינוי. כך זה נראה.
כל זריקה אחרת: כבר צריך יותר מאיסוף, וכאן נמצא השינוי הגדול. אם זו לא חדירה לסל, עצם העובדה שהשחקן כבר מחזיק בכדור לא מספיקה. כדי שמגע לא חוקי ייחשב לעבירה על שחקן במצב זריקה, צריכים להתקיים שלושה דברים:
בזמן העבירה, הכדור והכתפיים כבר התחילו לנוע כלפי מעלה.
בזמן העבירה, השחקן כבר הסתכל לכיוון הסל.
כשהכדור משתחרר, הוא נע לכיוון הסל.
הנקודה השניה חשובה במיוחד: אם השחקן מרים את הכדור והכתפיים, אבל בזמן המגע עדיין לא מסתכל לסל, ורק אחרי המגע מסובב את הראש וממשיך לזריקה, זה לא הופך את העבירה בדיעבד לעבירת זריקה.
פה גם צפוי הקושי הגדול יותר בהסתגלות לחוקה החדשה. למשל במצבי פוסט־פליי, בהם שחקן ההתקפה עם הגב לסל וכשהוא מסתובב לפעולת הקליעה, הפנים מסתובבות לסל ממש בסוף הפעולה, והרבה פעמים אחרי העבירה. במצבים האלה, לפי החוקה החדשה, העבירה לא תהיה עבירה בזריקה. לדוגמא כאן.
גם הסיום של הפעולה חשוב: אם בסוף השחקן מוסר, או שהכדור בכלל עולה לכיוון אחר ולא לכיוון הסל, זה כבר לא נראה כמו פעולת זריקה אמיתית, והעבירה לא תיחשב כעבירה במצב זריקה. כמו כאן.
ויש גם חשיבות למקום במגרש שבו כל זה קורה החוקה יוצרת למעשה שלושה אזורים שונים במגרש כמו בדיאגרמה:
החלק האחורי (האזור החום)
כל עוד שחקן עם הכדור עדיין בחלק האחורי, ככלל לא יכול להיות מצב זריקה לסל.
החריג היחיד הוא הפעולה האחרונה לפני סוף רבע, הארכה או שעון ה־24. אז החוקה אומרת, בצדק, שאם אתה זורק מחצי מגרש כי לא נשארה לך ברירה אחרת, זו כנראה באמת זריקה ולא ניסיון יצירתי במיוחד לסחוט עבירה. במצב הזה האיסוף של הכדור יספיק לצורך התחלת מצב הזריקה. הנה דוגמא.
בחלק הקדמי הרחוק מהסל (האזור הכחול)
בדרך כלל נבדוק את הקריטריונים של זריקה רגילה: כדור וכתפיים עולים, המבט כבר לסל, והכדור נזרק לכיוון הסל.
קו 3 הנקודות אינו חומה לצורך ההחלטה על מצב זריקה לסל (בשונה מקו החצי). כך, לדוגמה, אם שחקן לוקח את הכדור ב"פאסט ברייק" מחוץ לקשת 3 הנקודות, אוסף את הכדור כחלק מתנועת חדירה לסל ומבוצעת עליו עבירה, זאת תהיה עבירה על שחקן במצב זריקה לסל.
העבירה אחרי שהכדור והכתפיים החלו לעלות למעלה ולכן זה כן ניסיון זריקה לסל
העבירה לפני שהכדור והכתפיים החלו לעלות למעלה ולכן זה לא ניסיון זריקה לסל
בחלק הקרוב לסל (האזור הירוק)
פה צריך קודם כל לזהות את פעולת הזריקה: אם זו חדירה לסל, מספיק איסוף הכדור כחלק מתנועה מתמשכת לסל. בכל פעולת זריקה אחרת, נדרשים 3 התנאים: כדור וכתפיים עולים, מבט לסל, וכדור נזרק לכיוון הסל.
ומה זה אומר מבחינת השיפוט?
ההחלטה אם שחקן החל בזריקה לסל כשבוצעה עליו עבירה, תלויה עכשיו בכמה פרטים שצריך לזהות כמעט באותו רגע: איפה השחקן נמצא במגרש, איזו פעולת זריקה הוא מבצע, האם הכדור כבר נאסף (בהנחה שזה מספיק), או האם הכדור והכתפיים התחילו לעלות, האם המבט כבר לסל, ומה קרה אחר כך.
וכל זה, כמובן, קורה במהירות משחק.
הנקודה החשובה היא שלא תמיד השופט שרואה הכי טוב את העבירה רואה הכי טוב גם את תחילת הזריקה. יכול להיות ששופט אחד נמצא בזווית מושלמת לראות את היד של המגן שביצעה את העבירה, אבל דווקא שופט אחר רואה טוב יותר אם באותו רגע הכדור כבר התחיל לעלות, אם הכתפיים כבר נכנסו לפעולת הזריקה או אם המבט כבר היה לסל. לכן אני מעריך שבעונה הקרובה נראה יותר מקרים שבהם השופטים יחליפו כמה מילים אחרי השריקה ולפני הסימון למזכירות.
רק חבל שלמרות השינוי בחוקה שמגדיל את הקושי בזיהוי מצב זריקה, פיב"א לא הוסיפה את זה למצבים שניתן לבדוק במוניטור (רק ביורוליג זה אפשרי), כך שנצטרך כולנו להתמודד עם ההגדרות החדשות וליישם אותן במשחקים רק על סמך ההחלטה שלנו כשופטים במגרש.
ומה קרה לעבירה הבלתי ספורטיבית?
העבירה הבלתי ספורטיבית כמושג חוקתי, נעלמה מהחוקה.
במקומה יש עכשיו שתי עבירות: עבירת שיבוש (Disruptive Foul), ועבירה חמורה (Flagrant Foul).
העונש על שתיהן נשאר זהה: שתי זריקות וכדור מהצד. אם נקלע סל, תהיה זריקה אחת וכדור מהצד, ואם העבירה נעשתה על שחקן במהלך זריקה לשלוש, יהיו שלוש זריקות וכדור מהצד. אבל ההבדל האמיתי הוא לא בעונש, אלא במה שאנחנו בודקים:
בעבירת שיבוש מסתכלים בעיקר על סיטואציית המשחק.
בעבירה חמורה מסתכלים בעיקר על הפעולה עצמה ועל החומרה שלה.
עבירת שיבוש: שם חדש למצבים שכבר הכרנו
עבירת השיבוש מוגדרת בחוקה לשלושה מצבים ספציפיים שהכרנו בעבר כחלק מעבירה בלתי ספורטיבית:
המצב הראשון הוא עבירה כדי לעצור שחקן עם כדור בהתקפת מעבר שלא בניסיון לגיטימי ללכת לכדור. הקריטריון הזה חל רק עד תחילת מצב הזריקה לסל. כמו במקרה הזה.
המצב השני הוא עבירה על שחקן עם כדור בניסיון לעצור את השעון בסיום משחק, כדי לקבל עוד הזדמנות לצמצם את התוצאה. אם העבירה נעשתה שלא בניסיון לגיטימי ללכת לכדור, זו תהיה עבירת שיבוש, כמו כאן.
בשני המצבים האלה נשאר מבחן שקיים כבר היום, והוא לא תמיד פשוט כמו שהוא נשמע: האם באמת היה ניסיון לגיטימי ללכת לכדור. העובדה ששחקן מבצע עבירה בכוונה (לעצור התקפת מעבר או לעצור שעון), לא רלוונטית, אם ביצע את העבירה בניסיון לגיטימי ללכת לכדור. אם לעומת זאת הוא תופס, מושך או נכנס באמצעות "באמפ" לגוף השחקן עם הכדור, הוא לא מבצע ניסיון לגיטימי ללכת לכדור, וזו תהיה עבירת שיבוש.
המצב השלישי הוא מגע מאחור או מהצד כאשר אין שחקן הגנה נוסף בין שחקן ההתקפה לסל. הקריטריון המוכר שלא השתנה חל כשהשחקן שולט בכדור, מנסה להשיג עליו שליטה, או שהכדור כבר נמסר אליו. גם כאן הוא חל רק עד תחילת מצב הזריקה לסל.
וכאן יש הבדל חשוב: בניגוד לשני המצבים הקודמים, פה בכלל לא בודקים אם היה ניסיון לגיטימי ללכת לכדור. אם מדובר בשחקן הגנה אחרון כאמור, כל עבירה לפני שהתחיל מצב זריקה לסל תהווה עבירת שיבוש ללא שיקול דעת לשופט. וזה מתחבר ישירות לחלק שאיתו התחלנו: הרגע שבו מתחיל מצב הזריקה לא קובע רק אם יהיו זריקות עונשין. הוא גם קובע מתי שניים מהקריטריונים של עבירת השיבוש יפסיקו לחול.
דוגמא לכך שאין שחקן הגנה נוסף בדרך לסל:
עבירה חמורה: כאן מסתכלים על הפעולה עצמה
החוקה כוללת שלוש קטגוריות פעולה שמהוות עבירה חמורה: הראשונה היא פעולה שאינה פעולת כדורסל לגיטימית. למשל, שחקן שתופס שחקן יריב בשתי ידיים. שחקן שמכשיל ברגל שחקן אחר. שחקן שנכנס בתנועה חזקה מאד בגוף של היריב שרץ במתפרצת.
השניה היא פעולה פזיזה, אלימה או מסוכנת שגורמת או עלולה לגרום לפציעה. הדוגמה הקלאסית היא Foot under Foot: מגן שנכנס למקום שהיה פנוי כשהזורק קפץ לאוויר, והשחקן נוחת עם רגל אחת או שתיהן על רגלי המגן. עצם הסיכון שהפעולה יוצרת מספיק לצורך החלטה על עבירה חמורה.
השלישית היא מגע קשה ומופרז, גם כשיש ניסיון ללכת לכדור.
זה עולם מושגים שיותר מוכר לנו מהחוקה הקודמת. למשל, מרפק שיוצא מהצילינדר לכיוון הפנים של שחקן יריב, שחקן שעולה לקליעה בקרבת הסל והמגן תופס אותו בחוזקה בזרוע מעל המרפק, וכו'.
ומה קורה כשאותו אירוע יכול להתאים לשתי הקטגוריות?
נניח ששחקן מושך מאחור בחולצה יריב כדי לעצור מתפרצת. מצד אחד, זו יכולה להיות עבירת שיבוש. מצד שני, המשיכה עצמה אינה פעולת כדורסל לגיטימית ולכאורה זה מספיק לעבירה חמורה. הקו של פיב"א כאן ברור: אם מתקיים קריטריון של עבירת שיבוש והמגע לא חוצה בבירור את רף החומרה של עבירה חמורה, יש להעדיף עבירת שיבוש. כלומר, באירוע גבולי בין שתי הקטגוריות, הכיוון הוא שיבוש.
ואיך נדע אם השופט שרק עבירת שיבוש או עבירה חמורה?
בעבירה חמורה, השופטים יסמנו את הסימון המוכר מהעבר של עבירה בלתי ספורטיבית. בעבירת שיבוש לעומת זאת, פיב"א קבעה סימון חדש וקצת מוזר: השופט מסמן קודם עבירה רגילה ואז מוסיף את הסיפרה 2 בשתי אצבעות.
וההבדל המעשי החשוב באמת:
עבירת שיבוש אינה נספרת להרחקה מצטברת. עבירה חמורה כן. לכן, שחקן לא יורחק רק משום שביצע שתי עבירות שיבוש (או יותר), שמטרתן לעצור מהלכי משחק. לעומת זאת שתי עבירות חמורות כן יובילו להרחקה.
חידוש נוסף בחוקה: גם העבירות הטכניות מתחלקות לשניים
כאן השינוי פשוט יותר. מעכשיו יש עבירה טכנית מקטגוריה 1 ועבירה טכנית מקטגוריה 2. ההבדל העיקרי ביניהן הוא לא העונש המיידי, שנשאר זהה (זריקת עונשין אחת), אלא מה קורה אם השחקן צובר עבירות במהלך המשחק (לצורכי הרחקה מצטברת):
טכנית מקטגוריה 1 נספרת לצורך הרחקה מצטברת.
טכנית מקטגוריה 2 לא.
בקטגוריה 1 נמצאות בעיקר העבירות הטכניות מהסוג שאנחנו רגילים לראות: התנהגות לא ספורטיבית, התגרות או פרובוקציה, התחזות לעבירה, הפרעה לשחקן שמנסה לזרוק, וגם פעולות כמו הנפת מרפקים מצד לצד ללא מגע כדי לפנות מרחב. גם עבירה טכנית למאמן או לספסל תהיה תמיד מקטגוריה 1.
יש כאן שינוי מעניין נוסף: עד היום טכנית הוגדרה בחוקה כעבירה ללא מגע. בחוקה החדשה עבירה טכנית בקטגוריה 1 יכולה לכלול גם מגע בידיים, בגוף או באמצעות הכדור כחלק מהתגרות, הקנטה או פרובוקציה. לדוגמא כאן.
עבירה טכנית בקטגוריה 2 כוללת מצבי משחק מוגדרים שהחוקה קובעת לגביהם עונש של עבירה טכנית (והן פחות שכיחות במשחקים). הקטגוריה כוללת עבירות טכניות בגין עיכוב המשחק: שחקן התקפה שמטיח או מסיט את הכדור הצידה אחרי סל כדי לעכב את חידוש המשחק, או מגן שמפריע להכנסת כדור בכך שהוא דורך על קו החוץ או מעבר לו. וכן עבירות טכניות בגין היתלות בלתי חוקית על הטבעת או הפרעה בלתי חוקית לכדור בזריקת העונשין האחרונה.
מבחינת הסימונים, אין סימון שונה לטכנית 1 או טכנית 2. השופטים יסמנו עבירה טכנית ויגידו בקול האם זאת טכנית 1 או טכנית 2.
לסיום
כמו בכל עונה שמתחילה עם שינויי חוקה, נדרשת תקופת הסתגלות מהירה של כולנו. אם במשך שנים חיפשנו כשופטים כמעט באופן אינסטינקטיבי את רגע איסוף הכדור כדי להכריע אם השחקן כבר היה במצב זריקה, עכשיו נצטרך לאמץ הרגלים חדשים, לזהות את תנועת הכדור והכתפיים, את המבט לסל ואת אופי הפעולה כולה. לא תמיד שופט אחד יוכל לראות את כל האלמנטים של ההחלטה, ולכן צפוי שבמצבים האלה נראה (לפחות בתקופה הקרובה), יותר התייעצויות בין השופטים.
גם המאמנים והשחקנים יצטרכו להסתגל מהר, כדי שמחלוקות בתחילת העונה יהיו בעיקר על פרשנות של מה שקרה במגרש, ולא על עצם ההיכרות עם הכללים החדשים.
ולא פחות חשוב: בקרוב יהיה גם איפה להעמיק ולהכיר טוב יותר את השינויים בחוקה, ועוד הרבה מידע מקצועי ואחר על עולם שיפוט הכדורסל. איגוד השופטים יוצא במהלך חדש של הנגשת מידע לציבור, באמצעות חשבונות ברשתות החברתיות ואתר ייעודי. נעלה שם ניתוחי אירועים ממשחקים, הסברים מקצועיים, היכרות עם השופטים והפעילות שלהם, וגם דוגמאות והדגמות נוספות, כולל מצולמות, לשינויי החוקה ולנושאים מקצועיים נוספים.
אז אם כל זה מעניין אתכם, חפשו אותנו בקרוב ברשתות.
שתהיה לכולנו עונת כדורסל מהנה ומוצלחת!
תגובות