פלמקר. ככה קוראים לזה

הניצחון האדיר של פורטלנד נגד גולדן סטייט בצ'ייס סנטר הזכיר לי עד כמה האוהד הישראלי מתרגש מפליימייקרים כחול-לבן. היו פה (בכל הענפים) סקוררים חסרי תקנה, היו פה שחקני הגנה קשוחים והיו פה כאלה שהצליחו בזכות עבודה קשה. הכל יפה ומכובד ומרשים, אבל שוב - אין דבר שיותר קונה אותנו מלהוביל. להנהיג. לייצר ולסחוב אחרים להצלחה. אולי מאז הימים העליזים של אייל ברקוביץ' בפרימיירליג וקטש ביורוליג לא ידענו פליימייקר ישראלי אמיתי שמפציץ ברמות הגבוהות. מאז, המונח הזה עבר גלגולים ושינויים, וכיאה לעגה המקומית המיוחדת, הוסרו כל אותיות ה-י' שיש בו, עד שהגיע לגרסתו הסופית והרשמית. באנגלית: Playmaker. בעברית: פלמקר.

האזינו לרואי מקריא את הטור

8:08

נכון לסוף נובמבר 2025, דני אבדיה הוא קודם כל פלמקר. בצוק העיתים ועם ריבוי הפציעות וההיעדרויות בסגל של כל מי שראוי למלא את משבצת הפלמקר (דמיאן לילארד; סקוט הנדרסון; ג'רו הולידיי; שיידון שארפ(?)) בפורטלנד הזו, נכנס אבדיה בטבעיות מהפנטת לנעלי הרכז. מקבל ההחלטות. המנהיג. שיא קריירה באסיסטים הבוקר נגד הקרי'ז. 24 אסיסטים בשני המשחקים האחרונים. 9 בממוצע בארבעת האחרונים. המספרים האלה מספרים רק חלק מהסיפור. כי הרי את היכולת של דני ליצור לאחרים אנחנו מכירים כבר שנים אחורה. הניצנים קיימים שם עוד מימיו הראשונים בליגה, בתקופות השחורות לצד ווסטברוק, בראדלי ביל (רחמנא ליצלן), קוזמה וג'ורדן פול. מה ששונה עכשיו זה הנפח. הכמות. המקום בהיררכיה. התחושה (שהיא בכלל לא פרובינציאלית) שבקבוצה הזו - הוא השחקן שבלעדיו אין. על פיו יישק דבר. האירוע הזה שלו. יאללה, לפני שמתחילים, קחו קודם כל תקציר כדי להבין מה היה שם.

https://www.youtube.com/watch?v=bdPYcAZdcTE

אין מחמאה גדולה יותר מדאבל-טים

למפגש מול הווריורס, הגיעו הטרייל-בלייזרס מבואסים תחת. ארבעה הפסדים רצופים, כשהאחרון שבהם במשחק ביתי צמוד עם דאגר אכזרי של ווצ'ביץ', הורידו את החבורה של ספליטר לקרקע והכניסו את כולנו לפרופורציות לגבי התקרה האמיתית של הסגל הזה. הולידיי ושארפ המשיכו לשבת בצד גם בסן פרנסיסקו, מה שהאריך והעמיק את החוסר בשני פרמטרים מרכזיים: מנהיגות וסקורינג. כמו במשחק נגד הבולס, ספליטר פתח עם סיסוקו, קמארה, גראנט וקלינגן בחמישייה לצד דני. המגבלות ההתקפיות ברורות, והמשקל של דני בהתנעת משחק ההתקפה של פורטלנד היה קריטי.

במחצית הראשונה דני התחייב באופן טוטאלי לתפקיד הפלמקר, וכך המשיך גם אל דקות הקראנצ'. מיעט בזריקות מהשדה, הוביל את הכדור כמעט בכל התקפה בה היה על הפרקט, קיבל את ההחלטות ולקח אחריות. נכון, זה עלה בכמה איבודים, אבל היכולת של דני לכל אורך המשחק לאסוף את חבורת הרול-פליירז הזו לכדי משהו שנראה כמו קבוצה - הייתה מרשימה. מעל 54% מהאסיסטים שייצרו הבלייזרס בזמן שדני בילה על הפרקט - היו שלו. אם זה לא פלמקר, אני לא יודע מה כן.

פורטלנד משחקת לא מעט עם חמישה שחקנים בחוץ בתצורת בדקות עם קלינגן (והאמת שגם עם רוברט ווליאמס, שלא קולע בכלל מבחוץ). זה מאפשר לחבורת הפורוורדים האתלטית לנצל את הספייסינג ולהגיע אל הצבע מבלי להידרש לאקשנים מורכבים במיוחד. היי פיק-נ'-רול פשוט או גוסט סקרין של אחד מהפורוורדים או חדירה בכוח וניצול יתרונות מבידודים – מביאים את השחקן עם הכדור להיכנס לצבע ולבחור באחת מהחלופות: סיומת אגרסיבית לכיוון הטבעת, הוצאה החוצה לאחד החבר'ה שמחכים בעמדות הספוט-אפ או זיהוי החותך על הבייסליין לקרש סל. בתוך השיטה המאוד-מאוד פשטנית הזאת, דני הצליח לייצר כמות גבוהה מאוד של אסיסטים בהתבסס על שני אלמנטים מרכזיים:

האחד, ההרתעה שהוא מצליח לייצר כשהוא בתוך הרחבה. לא מעט אסיסטים הגיעו לאחר שההגנה של סטיב קר התכווצה באגרסיביות לכיוונו של הישראלי אחרי החדירה. היכולת של דני להוציא את המסירה החוצה בטיימינג הנכון השאירה את החברים שלו להרבה מאוד מבטים פנויים. קחו דוגמה: דני חודר על מוזס מודי אחרי הטעיית קליעה. קוונטין פוסט ודריימונד גרין מגיעים לאזור כדי למנוע את העלייה לטבעת או את הדיש לרוברט וויליאמס. מסירה מתוחכמת החוצה ניצלת בפוקס והכדור מגיע אליו בחזרה. הוא מצליח לזרוק ממנו את פוסט עם סוג של קרוסאובר. ג'ימי באטלר מיד מזהה את החדירה, מכווץ מקיילב לאב ומגיע לעזור יחד עם גרין על החדירה של דני. הטאלנט הישראלי מזהה את זה מידית ומשאיר את לאב, בערב קליעה אדיר מבחינתו, לבד מחוץ לקשת. צ'אקה חשובה בהתקפה קריטית על הבאזר. אפשר להגיד שגיאה הגנתית של באטלר, אבל שגיאות גם צריך לדעת לייצר.

השני, הכימיה עם דונובן קלינגן. הגבוה הגמלוני נמצא בשיא של הקריירה הקצרה שלו, ושבר הבוקר שיא קריירה בנקודות (22) ב-64% מאוד מרשימים מהשדה. במחצית הראשונה, הוא הצליח להיכנס למשחק בעיקר בזכות אבדיה, שהזין אותו להלי-אופים קלילים, אחד אחרי סייד-פיק נ' רול וגלגול לטבעת, השני בעקבות חדירה אגרסיבית של דני ועזרה של דריימונד גרין שהשאירה את קלינגן לא מכוסה. השלישי הגיע במחצית השניה, אחרי מהלך של פיק נ' רול באמצע בו דני מצא את עצמו עם סוג של שמירה כפולה. בכלל, לכל אורך המשחק דני הצליח להתמודד יפה עם השמירה הכפולה האגרסיבית שהווריורס הביאו עליו בפיק נ' רול. אין מחמאה גדולה יותר מדאבל טים. אין הרבה דברים מרשימים כמו שחקן (שאיננו רכז טבעי) שמצליח להתמודד עם דאבל-טים פעם אחר פעם. למשל כאן- קלינגן אפילו לא חוסם, מוזס מודי ואל הורפורד קופצים ביחד על דני. הוא מצליח להשחיל לסנטר את הכדור, שקולע ג'אמפ שוט נדיר מאיזור קו העונשין:

נפרדים מטיקטים ישנים

מובן מאליו שכאשר שחקן שלא מורגל בכך נוטל על עצמו כמעט באופן מלא את ניהול המשחק, יתחילו זיופים במקומות אחרים. סורי אם אני מקלקל קצת את החגיגה, אבל ראינו כבר בעבר משחקים הרבה יותר טובים של דני בצד ההגנתי. לא מעט פוזשנים של חוסר ריכוז ורכות בהגנה שעלו לבלייזרס בנקודות יקרות. ושוב, מבטיח שאני לוקח בפרופורציה. כשאתה משקיע כל כך הרבה אנרגיה ומחשבה בהתקפה, טבעי שלא הכל יהיה מושלם.

מתחילת העונה אנו חוזים בתהליך ההיפרדות של דני מהטייטל המכובד (אך המגביל) של שחקן 3andD זו תבנית מסוכנת, שניסו להלביש עליו בתחילת הקריירה בליגה, אבל בתכל'ס הוא אף פעם לא היה פרפקט פיט אליה וידענו שהוא הרבה מעבר לכך. דני ניצח לפורטלנד את המשחק בעיקר בזכות קור רוח וקבלת החלטות נכונה בהתקפות הקריטיות בסוף המשחק. לא בזכות הגנה. מה שעוד ניצח לפורטלנד את המשחק היו קליעות העונשין של דני במאני טיים. היכולת של דני לייצר כמעט מחצית מהנקודות שלו דרך קו העונשין היא כזו ששמורה לגדולים ביותר, ומאפיינת אותו לכל אורך הקדנציה בפורטלנד. ה-2/2 לקראת הסיום היו מתוקות במיוחד, בייחוד כשזוכרים את ההחטאה הקריטית מהקו מול שיקגו שאולי עלתה במשחק.

מבט קדימה

חייבים להיות הוגנים ולתת קרדיט גם לשאר הטרייל-בלייזרס שהפציצו היום. אבל יודעים מה? בואו נתחיל ממי שלא. בניגוד מוחלט לאבדיה, נדמה שג'רמי גראנט בכלל לא מרגיש בנוח במשבצת מקבל ההחלטות. 5 נקודות ב-0/8 מהשדה, 2 אסיסטים בלבד ב-31 דקות על 3 איבודים, בהחלט לא הערב שלו. פורטלנד הצליחה לנצח בערב שבו השחקן השני (או השלישי?) הכי בכיר שיש לה בסגל כרגע יותר מזיק מאשר מועיל. זה בעיקר בזכות שלושה שדפקו ערב שיא, גם בפרספקטיבה של קריירה.

קיילב לאב הרוקי (שיושב על חוזה Two-way) נתן לבלייזרס את הניצוץ שהיה חסר בלי שארפ. ערב קליעה מצוין של 6 שלשות ב-43%, כולל שתיים חשובות מאוד באמאמאמאמא של המאני-טיים, סחב את פורטלנד לנצחון לא פחות מהתצוגה של דני. טומאני קמארה הנפלא שאני נשבע לכם שעשה אחלה של עבודה על סטף קרי בצד ההגנתי. זה מוזר להגיד את זה בערב שבו סטף תופר 38, אבל תאמינו לי. או שתצפו בעצמכם. מילה טובה אחרונה אני חייב לתת לרוברט וויליאמס, שחקן שהפציעות הבלתי נגמרות גרמו לי בשלב מסוים לחשוב שבנובמבר 2025 נראה אותו מחלטר ביורוליג במקרה הטוב, או בסין במקרה הרע. דומיננטיות בריבאונד היא משהו שמאפיין באופן כללי את הבלייזרס האלה (21 ריבאונד התקפה נגד הווריורס ב-47%), אבל בדקות של וויליאמס זה הורגש אף יותר. הצליח להחזיק הגנתית ולתת לפורטלנד את הרים-פרוטקשן והאתלטיות שחסרה לקלינגן.

אני מציין אותם כי במציאות שבה הולידיי, שארפ והנדרסון ימשיכו לשבת בצד לפחות לשבועות הקרובים וכשג'רמי גראנט לא יציב, החבר'ה האפורים האלו יצטרכו להמשיך לסחוב את הקבוצה בלו"ז קשה מאוד, שכולל ביקורים אצל האלופה מאוקלהומה ואצל הבאקס, ואחר כך משחק בית מול הוומבניאמות. לא קל. כדי לצלוח את זה הם יצטרכו מנהיג. הם יצטרכו פלמקר בשיאו.