.png)
.png)
.png)
על הבאזר. הפועל חולון מפסידה בהארכה. שוב
- שי האוזמן
- 20 בנוב׳ 2025
- זמן קריאה 5 דקות
חוץ מקהל, היה במשחק הזה הכל. קצב, היילייטס, הזיות שיפוט, סלי באזר, קאמבקים, הארכה (של 30 נקודות משותפות!), דרמה. וכן, לאחר שכבר הבטיחה את מקומה בפליי-אין, נצחון חוץ של חולוניה בבדאלונה יכול היה לקדם אותה אל עבר יתרון ביתיות פלאס. וכן, להפסיד שני משחקים בהארכה, האחד אחר השני, זה לא כיף. ולא, זה לא מונע את התובנה שהקבוצה הזאת יכולה להגיע למקומות לא רעים אפילו במפעל המשודרג בו היא מתחרה העונה.
אה, והבטחתי לשים כאן תוצאה. במקום תוצאה, קבלו תקציר.
הריבאונד
את תחילת המשחק עיטרה גרפיקה אשר אזכרה נתון סטטיסטי בלתי מחמיא בעליל בכל הנוגע לכמות הנקודות מהזדמנות שניה לה זוכות היריבות של חולון. האמת היא שחולון של אתמול ראויה למחמאות בכל הנוגע לפרמטר הזה. בדאלונה, ב-45 דקות, לקחה לה 8 כדורים חוזרים בהתקפה (מתוך 36 סה"כ). הבעיה היא שאחד מהם כנראה חרץ את גורלו של המשחק. בחיאת, תראו רגע את הדבר הזה שהוביל לשלשת השיוויון של האנט ולהארכה.
כשרוביו מטיח את השלשה הזאת לכיוון הכללי של הקרש, צריכים לקרות שלושה דברים שונים על מנת שהכדור ינחת בסופו של עניין בידיים של האנט. צריכים שבירגאנדר יגבר על מקריי בפנים, צריכים שהאנגה יחלוף על פניו של וולטון בדרך לנגיעה אקראית בכדור וצריכים שקררה, שהיה אמון על האנט, יילך לאיבוד במשולש בירדאנדר-האנגה-האנט. זה קרה וזה קרה וזה קרה והשלשה קרתה.
כזכור, כל היופי הזה קורה רגע אחרי החטאת עונשין של וולטון, שיכולה הייתה לייצר מרחק של יותר מפוזשן אחד. מצד שני, אפשר לבוא בטענות לג'וניור?
הג'וניור
אחרי שניצח במו ידיו את באר שבע, דרק וולטון ג'וניור לא היה רחוק מלעשות דברים דומים אתמול. הוא היה שם למהלכים גדולים. הוא קלע כמה שלשות גדולות (כלומר, 4 שלשות גדולות). כולל זאת.
שמעתי ושומע את הפרשן אדלשטיין מדבר לא אחת על האופן שבו וולטון מוליך את ההתקפה המתפרצת פינת הטרנזישן, כלומר באמצע. כאן המקום להסביר שה"כדורסל הנכון" מצפה ממובילי הכדור לרוץ את המתפרצת על הקווים הדמיוניים אשר בין השפיץ של העונשין אל הווינג. בפשטות, במקום באמצע – בצד. שם, דרך הצד, מתאפשרות זוויות מסירה טובות יותר לשני הגבוהים שרצים. שם, דרך הצד, אפשר להיכנס יותר בקלות אל תוך התקפת המעבר (כאשר לרוב מדובר על סייד פיק נ' רול או סווינג לצד השני). אדלשטיין הוא כמובן אחד שיודע כדורסל ברמה הכי גבוהה שיש ויודע בדיוק על מה הוא מדבר. העניין הוא שהכדורסל הנכון הוא קצת כמו ההסבר על האלקטרוליטים במים מהסרט שבישראל קוראים לו אידיוקרטיה: הטמטום שולט. לא תמיד זוכרים או יודעים למה עושים מה שעושים, אבל עושים מה שעושים.
כמו ג'ו רגלנד, וולטון מרגיש בנוח להוביל ככה את המתפרצת. ואם נחריג לרגע את משחק הגומלין מול שולה, אז בתכלס – הוא קצת יודע מה שהוא עושה. לו זה מתאים. ביום שבו הדברים מסתדרים גם לו וגם לשני הגאנרים המתבגרים אשר לצידו, הפועל חולון הזאת יכולה לנצח כמעט כל יריבה שהיא פוגשת. בטח כשהיא מתייצבת על הטייטל של קבוצת הקליעה (מבחוץ) הכי טובה בליגת האלופות של פיב"א. אתמול, מול החבורה המתבגרת בעצמה של הרוביו'ס, זה כבר היה בידיים שלה.
התחיל הגיוני
מאחר שאנחנו יודעים בדיוק איך נראים לרוב המפגשים מול הבדאלונות של העולם, לא היה שום דבר מפתיע באיך שזה התחיל. כלומר, התחיל הגיוני. פיק נ' רול ראשון על הרגליים של חסן מרטין = אסיסט קל של האנט לסל קל של טומיץ'. הנד אוף ראשון על הרגליים של מרטין = טיול של רוביו אלי טבעת. פיק נ' רול שני על הרגליים של מרטין = אסיסט מרגיז בקלילותו של רוביו, שבתכלס, אין מעצבן ממנו גם ככה, אל אותו הטומיץ'. רגע אחרי שחלפו 3 דקות משחק, ויתר פרנקו על שירותיו הטובים של אותו המרטין ולא חזר להביט בו עד שעלו בחזרה לאוטובוס. על פניו, זה יכול היה להרגיש כמו הטפלות סתמית. כי באמא, רק השואו ההגנתי של מרטין אשם באוטומטיות ההתקפית של בדאלונה? ובכן, למרות שהתשובה היא לא, הדברים נראו אחרת במשמרת של זלמנסון וברוקס.
היה למשל את הפוזשן הראשון של המחצית השניה, שבו ניסו הירוקים לטרטר את הזלי מצד לצד. הנה פיק נ' רול ראשון עליו של האקנסון, אבל זלי נותן בשואו ונעזר בחיפוי נאה של מקריי על תחילת התנועה של טומיץ'. ואז מקבל את טומיץ' באמצע הצבע ולא נותן לו לזוז. הלאה, פיק נ' רול שני והפעם של האנט = שואו גבוה יותר + חיפוי נאה של קרביץ' כדי לעצור. ואז עוד כדור פנימה לטומיץ' ועוד עמידה מעולה של זלמנסון מולו. היידה זלי.
לא נטען לרגע שהיה מושלם בקדנציה של סנטר מספר 2 וסנטר מספר 3 בהיררכיה של חולוניה, אבל משך דקות רבות הם החזיקו הגנתית לא רע בכלל, כשחלק מהנקודות המרגיזות הגיעו דווקא תחת המשמרת של הרכבי סמולבול נקודתיים, כמו במהלך שבו טייל האנט מול ווית'רס וקבע שיוויון 43, רגע לפני שהשלשה שלא הייתה-כן הייתה-לא הייתה-כן הייתה של קרביץ. כמו בשני סלי השדה האחרונים של בדאלונה, שניהם של אותו ההאנט מול אותו הווית'רס. וכן, באחרון צריך היה לשרוק עבירת תוקף.
אבל פייר? לא נראה לי שבמשחק כזה יש מישהו בחולון שבאמת חושב שהשופטים היו נגדו.
סוגיית ברוקס והרוטציה
מי שבילה מספיק זמן בנסיונות לאיתור שחקנים מכיר היטב את התסכול. אתה רואה שחקן ויש לו לגמרי את מה שצריך. הגוף, הסקילס, המספרים. כל זה מתרגם לכדי אחלה ביו. כל זה מתרגם לכדי אחלה משחק או שניים או שלושה שאתה רואה ואומר שוואלה ובואנה ושחקן זה. שלא לדבר על ההיילייטס שבהם צופים העצלנים. וזה לא קורה. וזה לא קרה. וזה לא יקרה.
נסייר ברוקס הוא כנראה אחד כזה. יש לו את הגודל. יש לו את הרגעים. יש לו את המשחקים. יש לו את החסימה הזאת מדי פעם. יש לו את הפאקינג דאנקינג יותר ממדי פעם. אתמול היה כזה.
ובמיוחד כזה.
ויכול להיות שלא הוא זה שאמור היה לעמוד שם אתמול בהארכה, כי יותר מדי נקודות קלות של בירגארדנר היו עליו, אבל האופציות של פרנקו בעמדה מספר 5 (ולא רק בה), בליגה נטולת הגבלות זרים, אמורות לשים אותו במצב שבו הוא מרשה לעצמו קצת להתפרע עם דקות המשחק. של ברוקס, של רוסר, של הסגל שלו. של 11 שחקנים שיכולים לשחק ולעזור. כן, למרות שבשמחה היה מוותר על מי מהם לטובת גבוה אמין אחד.
3 נקודות לסיום
1. המדביק – שתי שלשות היו לקררה במשחק ההפסד בהארכה לשולה. שתי שלשות פסיכיות ובלתי סבירות בעליל היו לקררה בשניות האחרונות של ההארכה וההפסד מול בדאלונה. נכון, ברמת המספרים שלו באירופה, הוא ממש לא שם. מצד שני, האיש הזה הוא הגלו גאי. המדביק. אם היה לחולוניה גבוה אחד, כפי שליהגתי הרגע, שעליו ניתן לסמוך באופן קבוע, קררה היה זה שיכול היה לחבר בין שני הקווים ולעשות עם הקבוצה הזאת דברים מיוחדים. כלומר, יכול. עדיין.
2. השלשה – מרגיש שלא דיברנו מספיק או בכלל על הזיית שלשת הבאזר של קרביץ שסיפקה לנו רגעים של ניתוח אופטי ופסיכולוגי. יכול להיות שאנחנו לא באמת רואים את מה שאנחנו חושבים שאנחנו רואים?
3. ההמשך – בחסות טרלול לוח המשחקים של המפעל הזה, עכשיו פגרה בת כמעט חודש. ההמשך של חולון עובר בטיול ליד אליהו הישן בראשון הקרוב. למשחק שבו היא יכולה בהחלט לנצח את מכבי תל אביב.
שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.
תגובות