עירוני תל אביב: כולם עוזרים לכולם. ועכשיו תביאו ת'דרבי

ב-25 בספטמבר 1997 (כן, לפני כמעט 30 שנה) ניצחה מכבי ת"א את ריאל מדריד, בשעה שהפועל ירושלים גברה על אולקר איסטנבול. ב-4 בדצמבר 2025 (לפני כמעט שלושה חודשים) יצאו הצהובים מקובנה עם ניצחון על ז'לגיריס, בעוד הפועל ת"א הכניעה את וילרבאן. ואתמול - מכבי עם ניצחון קריטי במונאקו, והפועל עוצרת את הסחף מול אולימפיה מילאנו. באופן נדיר, שתי ישראליות מנצחות באותו ערב בליגה הבכירה באירופה. ושתיהן גם עוזרות אחת לשנייה, כל אחת במאבקי הטבלה שלה. אחווה, רגע לפני הדרבי. ממש עירוני ת"א.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

5:34

0:10 בפוזשן האחרון

באזר לרבע הראשון, שלשה של לוני ווקר. באזר למחצית, תמיר בלאט בשלשה משלו. כמעט באזר לרבע השלישי, אושיי בריסט לשתיים. רגע לפני סיום המשחק, ג'ף דאוטין פעמיים מהעונשין. במשחק שהוכרע על חודם של שני סלים, מכבי ת"א ניצחה 0:10 בפוזשן האחרון של כל הרבעים. אפשר להגיד שזה מקרי, ולא לטעות בהרבה. ואפשר לומר שזה אופי, ולא לטעות בכלל.

https://www.youtube.com/watch?v=9O5OQoTMU_Y

מונאקו, בסיטואציה שנכפתה עליה, היא קבוצה מתעתעת. מלאה בכישרון, בניסיון ובאיכות, אבל עמוסת בעיות. לבאזרים בצהוב היא הגיבה לא רע; פתחה את הרבע השני ב-1:11, את השלישי ב-2:8 ואת הרביעי ב-4:9. הערב כולו התנהל בתחושה שהאורחים צריכים להחזיק איכשהו, ולקוות שהבליץ לא יגיע. וכשהוא הגיע, הם ידעו להיות סולידים, יעילים וחזקים. כל הדרך לניצחון.

הכלים של עודד קטש, שהיו מוגבלים מלכתחילה, הולכים ונגמרים לנגד עיניו. בתחילת העונה דאוטין נפצע. ואז ווקר. ואז טי.ג'יי ליף. ואז איפה לונדברג. ועכשיו ג'ימי קלארק. ואיכשהו, הוא מצליח למצוא את האנשים שימלאו את החסר. הריצה הראשונה הושגה כשמרסיו סנטוס הוזעק מהספסל, והצטרפו אליו ג'ון דיברתולומיאו וגור לביא. השנייה הובלה על ידי ג'יילן הורד. ובסוף היה זה רומן סורקין (מדד 4- במחצית הראשונה, 19 בשנייה) שבערב לא פשוט מבחינתו ירה שתי שלשות קלאץ' ודאג למה שהיה צריך לדאוג.

מכבי ת"א, גם באדיבות יריבתה העירונית, חולקת את המקום ה-12 עם מילאנו, כשלשתיהן 14 ניצחונות. דובאי מדורגת 11, עם 15. למונאקו העשירית (כמו פנאתינייקוס התשיעית) 16, עם נחיתות בטבלה פנימית אפשרית מול היריבה מיד אליהו. עכשיו מחכים לה דרבי בבית (אם ירצה הטראמפ) ומשחק חוץ במילאנו. שני המשחקים האלו יכריעו אם יש לה עוד על מה לשחק העונה, או שזו הייתה ריצה יפה, מרשימה ומלאת רגש, אך ללא תכלית אמיתית מעבר לשאיפה לתחרותיות.

הנגאובר מהגביע

"אנחנו מפסידים היום", כתב לי השבוע אחד מאנשי הקבוצות המובילות והלא-ישראליות ביורוליג (לא זו שאתם חושבים). בלי להסגיר מקורות, לא אספר איך בדיוק נגמר המשחק שלו, אבל האיש ידע. המילה "הנגאובר" חזרה שוב ושוב בהסבריו. נראה אתכם מנחשים מי הוא: באסקוניה נחתה על הפרצוף עם השפלה ביתית בידי ולנסיה; פנאתינייקוס קיבלה בראש באואקה מפריז; פנרבחצ'ה גירדה בקושי ניצחון מובן מאליו מול פרטיזן בלגרד; הכוכב האדום בלגרד אמנם גברה על אנאדולו אפס, אבל זו אותה זבזדה שספגה שבעה הפסדים רצופים במשחק שאחרי זכייה בגביע; ומונאקו, כאמור, הפסידה בריביירה במשחק קריטי למכבי ת"א.

מכיר אתכם. עכשיו תקשו ותגידו שגם מכבי היא מחזיקה טרייה, אז מישהי הייתה חייבת להפסיד במשחק הזה. לא שאתם טועים, אבל הנה הסטארטאפ הגדול של הכדורסל הישראלי: רק אצלנו משוחק הגמר בתחילת הוויקנד של הפגרה, ובדרך חזרה ליורוליג עוברים בעוד משחק ליגה מול עירוני נס ציונה. הנה, זה עובד.

https://www.youtube.com/watch?v=i8P0Ed9mJas

רעיונות חדשים, הרגלים ישנים

מי שלא שיחקה בגביע, והיה לה זמן לעבוד על רעיונות חדשים (בתווך שבין שלושה ניצחונות ליגה שכוחי אל), היא הפועל ת"א. ובתחילת המשחק אתמול אפשר היה להבחין בהם: בדרך כלל ואסילייה מיציץ' לוקח הכל עליו בדקות הראשונות, והפעם היה על תקן משקיף. אלייז'ה בראיינט, שהפגין תצוגה שנגעה בשלמות, ריכז. דן אוטורו קיבל כדורים בצבע, ואפילו מבחירה. הקבוצה ממש התאמצה לרוץ בכל חצי הזדמנות שנקרתה בפניה. וקולין מלקולם? מלבד ההגבהה לרחבה שהפכה לשלשה לחיבורים, הוא פתח עם חטיפה, חסימה, שני ריבאונדים, סל ושני אסיסטים. סמול פורוורד דה-לקס.

האדומים סיימו את הרבע הראשון עם 29 נקודות, יותר מבכל אחד ואחד מ-27 משחקיהם הקודמים ביורוליג. וחשוב מכך: היו להם 7 אסיסטים רק ברבע הזה. שזה המון לקבוצה מלאת הבידודים, הכדרורים, האחד-על-אחד והסוליסטיות הזו. רק שאז הגיע תורם של המחליפים, ובראיינט (שלא קיבל שניית מנוחה במחצית השנייה) ירד לספסל עם שתי עבירות, ופתאום העסק היה תלוי בניהול המשחק של מיציץ' וכריס ג'ונס, וההרגלים המגונים והמיושנים חזרו. 7 אסיסטים ברבע הראשון תורגמו לעוד 9 בלבד בשלושת הרבעים הבאים.

ריכז ולא קיבל שניית מנוחה במחצית השניה, אלייז'ה בראיינט. צילום: יהודה הליקמן, ספורטס רבי

הפועל הייתה טובה דיה כדי שזה יספיק מול המילאנזים הקצרים. היא קלעה 92 - הכי הרבה במשחק נטול הארכות מאז המפגש הקודם עם הארמאני'ז, אי אז לפני שלושה חודשים, 16 מחזורים ומשבר מתמשך אחד. 

במדבר כל קוץ הוא פרח, ובקבוצה שהתרגלה להפסיד - כל ניצחון הוא קריטי. הבעיות לא נעלמו, למרות 50 השניות של קסלר אדוארדס, וגם לדימיטריס איטודיס ממתין שבוע גורלי. ניצחון כפול על פריז ומכבי (אם ירצה הטראמפ!), ומחרדות על פלייאין הוא יחזור להיאבק על יתרון הביתיות בסדרת רבע הגמר.