שיחה ערה התנהלה עם אהרל'ה לפני הדרבי היווני. ולפני כניסת שבת, למי שחשש לרגע. מה יהיה בדרבי? שאל האיש. ובהיעדרו של ווקאפ הפצוע, תהינו ביחד, מי ישמור על קנדריק נאן? טייסון וורד, נגיד? והאם, בהמשך לעליונות הירוקה בגמר הגביע + הנוכחות של נייג'ל הייז-דיוויס מחד והחסרון של וזנקוב מאידך, יקטע רצף 10 נצחונות היורוליג של הברצוקאסים? ובכן, את התשובה לשאלה האחרונה אתם כבר יודעים. עכשיו בואו נדבר על האיך והלמה.

אוקיי. התחלנו עם נאן. בואו נמשיך. הסופרסטאר של עתמאן סיים את המשחק הזה עם 20 נקודות. בנוהל. באחוזים מצוינים (5/7 ל-2, 3/6 ל-3). 6 אסיסטים. הצגה. ועדיין, מפתח ראשוני לנצחון האדום בדרבי עובר דרך ההגנה עליו. וכן, החליפו עליו מספר שומרים מהלך המשחק. ולא, השומר שלו לא היה טייסון וורד. פרנק ניליקינה, האיש עם ה T הכי מיותרת שיש, עשה דברים הגנתית שגמרו לי לקפוץ מהספה, ולא בגלל האזעקות. הוא הגביל את נאן במחצית הראשונה ל-4 בלבד. הוא אחראי ישיר על 5 מ-6 איבודי הכדור שלו במשחק.

ואולי פחות מכולם, דווקא על האיבוד הזה, במסירה פנימה להייז-דיוויס.

תזכורת - קליק ראשון על הוידאו ינגן את הקטע הרלוונטי. בשביל צפיה נוספת העבירו את הסרטון עד לזמן המצוין בסיום הפיסקה.

את 16 הנקודות שלו במחצית השניה ישיג נאן בדם, יזע ודמעות. החל ממהלך הבאק דור הנאה במהלך הראשון של הרבע השלישי והמשך בנקודות קשות וחוזרות. אגב, לנוחותכם, הנה מהלך הבאקדור, שבו מנצל נאן את הדיניי של ניליקינה כדי למצוא אותו חופשי, סוג של חד פעמית. (4:16)

רגע, לא רק ניליקינה. כשאנחנו רוצים לציין הצטיינות בכלל, הגנתית בפרט ועבודה על נאן בפרטרט, חייבים לדבר על מילוטינוב. על פניו, אין שם שום דבר שאמור להפוך את האיש הגמלוני לאיום הגנתית. בפועל, האיש שמדורג שלישי בליגה השניה בטיבה בקטגוריית המדד (אחרי וזנקוב ובראיינט), הצטיין אמש כמעט בכל אספקט של המשחק. בטח ובטח בעצירה של הגארדים שממול.

והנה, כמובטח, קטע אחד שמדגים את התרומה ההגנתית. תראו את הלחץ של ניליקינה, שפעם אחר פעם הוביל את נאן אל תוך פקק התנועה שבאזור הצבע. תראו את מילוטינוב, שגם מציב קיר בהתחלה וגם מייצר פוזשן הגנתי אישי מופתי, למרות הנקודות שאיכשהו כבש בסוף הולמס. (0:49)

בצד שבו נוהגים להתקיף, הסרבי עם השם הלא הגיוני מייצר תרומה שלאף אחד בירוק אין את הכלים להאט או לעצור, ולפעמים אפילו רק להתמודד. כמו שיווי משקל של מתאבק סומו שכמעט ולא ניתן להזיזו, הנעילות של מילוטינוב קרוב לטבעת הן כלי נשק ששווה יותר נקודות מה-12 הבודדות שהבקיע בעצמו. וכשאני אומר שאין יותר מדי אופציות בירוק, חשוב להזכיר שהסנטר המחליף בפועל של פאו כרגע הוא בכלל מיטוגלו שהוא הרבה דברים כן אבל 5 לא. אין שם פייט ובטח שלא היה פייט במשחק אותו סיים כ MVP חד משמעי (בעיני).

הקיצר, הביג גאי של ברצוקאס היה אתמול רמה מעל כולם על הפרקט, כשהסנטר הכי טוב אחריו הוא בכלל זה שהחליף אותו. נו, הסנטר המחליף שכמעט והגיע למכבי תל אביב, על פי פרסומים זרים. נו, הסנטר המחליף של אולימפיאקוס, שיודע לפעור עיניים גדולות. שיודע ואוהב להיות האיש הרע.

שיודע שהוא ממש לא אוהב את קוסטאס סלוקאס.

נחזור ברשותכם להגנה המרשימה של אוליפיאקוס. דיברנו על ניליקינה ומילוטינוב. הזכרנו את טייסון וורד. אליהם צריכים להוסיף את הבולודוגים הפיזיים הנוספים שיש לקבוצה מפיראוס. וכן, טי.ג'יי שורטס סובל מכל רגע מאז שהצטרף לירוקים. שאקיל מקיסיק, עוד מפלצת גופנית, הגדיל את הסבל של הרכז הקטן, שבפחות מ-4 דקות משחק רשם 0 נקודות, נחסם פעם 1 ואיבד את הכדור הזה. בכדרור. חטיפות הן לפעמים ביטוי דווקא להגנה רעה. לא במקרה הזה. בשורה התחתונה, 17 איבודי כדור על 17 אסיסטים של פאו. לא מספיק כדי להכאיב להגנה של אולימפיאקוס. לא מספיק כדי לעצור את העונש שהגיע בדמות נקודות הטרנזישן שאולימפיאקוס הצליחה לייצר. (2:11)

עכשיו התקפה. הטייק החוזר שלי על אולימפיאקוס, מעונה לעונה, הוא שהסיסטם ההתקפי שלה הוא בלוף. נכון, מזיזים את הכדור. נכון, משחקים "קבוצתי" / את ה"כדורסל הנכון". נכון, יודעים מה רוצים לעשות בהתקפה. מה שמוביל למהלכים שכאשר מסתיימים בנקודות מייצרים מחיאות כפיים. כי זזים, כי חוסמים, כי יו נואו. לא קונה את זה כמשהו שמנצח פיינלפור יורוליג. שם צריכים את הנאן שיעשה נקודות מכלום. שם צריכים את הספנוליס. בעונה שעברה, עת הגיע פורניה, תהיתי אם הוא הפתרון, כי הוא הקנדידט ההגיוני לעשות נקודות כשקשקושי הנעת הכדור נעצרים אל מול המציאות. והאמת? למרות המספרים הנאים שיודע הצרפתי לייצר, אפשר לאפיין חלק לא קטן מהקדנציה שלו באירופה בכלל ואת ההפסדים האחרונים של הקבוצה שלו בפרט ככאלו שהגיעו דווקא אחרי החלטות רעות והחנקויות שלו בפוזשנים שעושים הבדל.

אתמול, למזלו של הקהל המארח, לא באמת היו דקות כאלו. כלומר, כן היו מהלכים התקפיים יפהפיים, מדי פעם, לדוגמא הקריאות הנהדרות שנראה ממש כאן. אחרי שיוצאים גבוה על פורניה, ג'ונס הולך מיידית פנימה ומערב את המתייג ההגנתי. עכשיו מסירה אדירה לפינה הנגדית ולוורד. עכשיו ההגנה רק צריכה לשאול איך בא לה לחטוף. והיא תחטוף טריצה מניליקינה. (2:50)

וכן, היו כמה שלשות גדולות, כולל אחת משמעותית של דורסי. וכן, נצחון בדרבי בלי שני שחקנים סופר חשובים כמו ווקאפ ו-וזנקוב הוא לא פחות ממרשים במיוחד. ולא, עדיין לא השתכנעתי שזה מספיק לשני משחקים על תואר במאי. אלא אם נזכרים לרגע איפה יתקיימו המשחקים. כי כאשר מארחים באתונה, לא תמיד חייבים גוטוגאי. הטרוף מהיציע יכול להיות זה שיאייש את הנישה.

עד כאן להפעם. שיהיה לנו טוב.

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

שי האוזמן

פרשן ומלהג כדורסל כפייתי. לשעבר וואלה, ערוץ הספורט וישראל היום. כיום מדבר אל המיקרופונים של בית הפודיום. הרבה דברים השתנו בתפיסת עולם הכדורסל שלי לאורך השנים והעשורים, אבל האהבה לסאונד חריקת הנעליים על הפרקט ולכדור הכתום נותרה כפי שהייתה בגיל 4.
אחרי הרבה שנים של כתיבה בפלטפורמות של אחרים, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן, אומרת אמי, להתחיל משהו חדש. מאפס. בשבילכם ובשבילנו.
שיהיה לנו בהצלחה. שיהיה לנו סנופי דיסקו.