.png)
.png)
.png)
מתפרקים בקלות: הגימיק ההגנתי הוא כשלון חרוץ
- אלעד הופמן
- 23 בפבר׳
- זמן קריאה 8 דקות
בתור אחד שהעביר שנים ארוכות בליגה הלאומית ובשלהי הקריירה נתן שירות מילואים של שלוש שנים בג’בלאות של הליגה הארצית, ראיתי בערך כל הגנת גימיק אפשרית. האמינו לי, ראיתי המון. גם לליגת העל שלנו לא חסר בתחום הזה. אבל בזמן שמאמנים כמו שרון אברהמי לקחו את הגימיק לקצה החיובי עם שיטה שעובדת, דברים אחרים שפגשתי נעו על הציר שבין המגוחך לעלוב. ולמרות העובדה שאתם בטח מתגעגעים לימי המשחק שלי (אתם לא), התכנסנו כאן כדי לדבר על הליגה של הגדולים. רמת גן של שמוליק ברנר, והחצי הראשון של נס ציונה של טפירו ניסו משהו, אבל הניסוי נכשל כישלון חרוץ. כמו אותן הגנות שלפעמים פגשתי בארצית, בקטעים מסוימים זה היה בעיקר מעליב.
מכבי רמת גן - הפועל ירושלים (97-87)
10 הפרש בסיום יכול אולי לייצר אשליה של משחק צמוד, ובואו נהיה הוגנים, לא היה פה בלואו-אאוט. אבל כמיטב המוטיב החוזר בליגת העל שלנו, הגדולות לא באמת מרגישות את עקיצות היתוש של הקטנות. רמת גן קבוצה נחמדה שתילחם על הפליי אין, וכנראה גם תהיה שם בגלל החולשה של המתחרות שלה, אבל פשוט לא הצלחתי להבין את הדרך שבה היא בחרה לשחק. אבל אני יכול לשער.
עוד נגיע להשערה שלי אבל סיפור המשחק הזה מתחבא בנתון לא פחות מהזוי: אי-איבודי הכדור. קחו רגע את יחס האסיסטים/איבודים של כל קבוצה ותנסו לעכל אותו - שתי הקבוצות חילקו מספר זהה וחגיגי של 28 אסיסטים, אבל רמת גן איבדה 7 כדורים וירושלים רק 5. ממוצע של 1.25 איבודים לירושלים לרבע הוא חריג בכל קנה מידה, בטח כשמדובר בליגה מקצוענית. זה הופך למדהים עוד יותר כשרואים ששתי הקבוצות מחזיקות בסטטיסטיקה עונתית ממוצעת של כמעט 19 אסיסטים על 13 איבודים. לא זוכר דבר כזה.
ירושלים הגיעה למשחק הזה פצועה, ללא זוסמן ולוי, ונתנה חופש גם לקשיוס, אולי כזכר למשחק הבלהות שלו בחצי הגמר. כמו אצל הגדולות שלנו, היא באה פשוט להעביר ערב. רגע לפני שיותם חנוכי נוחת בבירה, זה היה זמן מצוין לבדוק את הרכב הליגה שלה ולתת קצת ביטחון בחזרה להובר ופריצקי. השניים החזירו עם משחק טוב של 20 נקודות משותפות, כשפריצקי עם 2/2 מהשלוש מנסה לקנות לעצמו עוד דקות להמשך. למרות שהבאתו של הפורוורד/סנטר מרעננה עלולה לדחוק אותו שוב לקצה הרוטציה. הסברים אחר כך.
מעבר לצמד הגארדים הישראלים מהספסל שהיו בסדר גמור בדקות שלהם, ירושלים פשוט לא התקשתה מול ההגנה המוזרה של רמת גן. וכמו במופע של אחד הקומיקאים הגדולים, קווין הארט, let me explain:
רמת גן החליטה במודע להמר על אדג' (Edge) אגרסיבי במיוחד על הגארדים של ירושלים. תכלס, קשה לקרוא לזה אדג', זה היה יותר דומה לדאבל אפ. היא בעצם אמרה: "אני אגרום לכם, ובעיקר להארפר, להיפטר מהכדור". הבעיה היא ששחקנים חכמים, רגע, בואו ננסח מחדש. שחקנים טובים מתים על המצאות כאלה. הארפר, הובר וקרינגטון פשוט חיכו לקפיצות הסופר אגרסיביות האלה על הכדור בפיק אנד רול, ומשם הדרך לאסיסט ללייאפ, שלשה פנויה או "הוקי אסיסט" הייתה קצרה מתמיד.
הקפיצות האלו של רמת גן היו כל כך גבוהות ואגרסיביות, שגם כשהרוטציות התבצעו היטב - ההגנה נמתחה עד הקצה. היא הייתה כל כך מתוחה, שלא נשאר שום דבר כדי להגן על הטבעת. זה אפשר לירושלים לבצע חיתוכים קלים לסל או ללכת בצורה אגרסיבית לריבאונד ההתקפה. עד כמה הניסוי הזה לא עבד? תחזרו רגע ליחס האסיסטים/איבודים שציינתי כמה פסקאות קודם: 28 אסיסטים על 5 איבודים בלבד של ירושלים. כאן מגיע קרדיט ענק לשחקנים של יונתן אלון, שגם זזו נכון וגם שחררו את הכדור במהירות שיא.
למעשה, לאורך כל הערב, אבל באמת כל הערב, ירושלים פשוט שיחקה בסיטואציות של 4 על 3. ברגע ששני שחקנים של רמת גן "יצאו מהמשחק" כשקפצו גבוה מדי על מוביל כדור אחד, השאר היה עניין של קבלת החלטות פשוטה. זה היה ביצוע התקפי יפה ויעיל, שהפך את ההגנה של שמוליק ברנר ללא רלוונטית.
עכשיו לגבי ההשערה שהבטחתי בהתחלה. יש לי תחושה ששמוליק ברנר החליט מראש שאין לו שום סיכוי לנצח את המשחק הזה, אבל באמת שום סיכוי. הוא פשוט החליט לתרגל מעין הגנה לוחצת כזאת שמשתוללת וקופצת בטירוף על הכדור. לתחושתי והשערתי בלבד ר"ג פשוט ויתרה על המשחק והחליטה שהיא מתאמנת על רטוב. אישית, ממש לא אהבתי את זה. היו שתי דקות ברבע הרביעי שזה סוג של עבד, עם שני איבודי כדור של הירושלמים, והם אפילו היו צמודים לאורך המחצית הראשונה, אבל זה קרה בעיקר כי ירושלים באה עצלנית מאוד בהגנה. ברגע שהאורחת העלתה טיפה את הרמה, כל הניסוי הזה התפרק. בסוף, כשאתה מתאמן על רטוב מול קבוצה איכותית, גם אם היא בחצי כוח, העצלנות שלה תמיד תנצח את הגימיק שלך.
ביקשתי מהרקדן הראשי פה בצוות, שי האוזמן, איזה אינסייט על עוד משחק טוב של הארפר עם 19 נקודות ו-8 אסיסטים. ובעודי בוחן את הבוקס סקור, אני רואה 32 דקות של הרכז; ולפני שהספקתי לעכל ולנסות להבין למה הוא משחק כל כך הרבה, שי פשוט יצא עם מסקנה:
רציתי בהתחלה לציין כאן את המהלך האחרון של הרבע הראשון: כשהיא עם חמישיית קליעה ומריצה פיקנרול הארפר את מובלי, ניצלה ירושלים את הפאניקה בהגנת רמת גן מהיכולת התאורטית של לאמב, הובר וקרינגטון מחוץ לקשת כדי לקבל לייאפ קל ונקודות ראשונות של הארפר. אח"כ התחרטתי. עם כל הכבוד להתקפה ולנצחון הירושלמי, גם בהתעלם מההגנה שאין לרמת גן, את המשחק הזה מסיים הארפר עם 32 דקות. ואני יודע, יש פגרת נבחרת ואין עכשיו יורוקאפ ויש פציעה של זוס וכו וגו ודו, אבל בשורה התחתונה, ברשימת 20 השחקנים שמקבלים הכי הרבה דקות בממוצע בליגה, יש ייצוג רק לשחקן אחד מבין שלוש הגדולות. ושמו בישראל הארפר. והוא חייב לשחק פחות.
כרגיל, שי, לא זוהו שקרים.
יותם חנוכי. רגע, למה? טוב, ברור שנמרוד לוי פצוע, אבל מה ספציפית הוא נותן?
קודם כל, הוא בשיא קריירה בנקודות עם 10.8 למשחק, ודבר שני והכי חשוב - הוא קולע ב-50% לשלוש! על 3.5 ניסיונות למשחק זה מעולה ומרשים מאוד. הוא יכול לתת לירושלים, בעיקר בליגה אבל גם באירופה, את האפשרות לשחק בהרכבים גדולים. אם באירופה אין באמת מגבלה על זרים, בליגה המקומית הוא לגמרי יכול לדחוף את טריפל ג'יי או את לאמב לעמדה מספר 3 (הלכו פירורי הדקות של פריצקי). בואו נאמר שאפילו יוכלו לתת דקות מנוחה לויילי, כשיונתן אלון יחליט להוציא את סקפינצב מהמקפיא (ברישום הזרים למשחק ליגה).
מה שחסר לחנוכי, ויש דווקא ללוי הפצוע שייאבק איתו על דקות בהמשך, זה אגרסיביות. לפעמים דווקא כשחקן רוטציה ולא כשחקן מוביל, ניתנת הבמה ונפתחות הצ'אקרות לעשות דברים שאתה "לא אמור" לעשות. כמו לתת קצת גוף, לפוצץ בהגנה, ובעיקר להרגיש שאתה לא פריך כמו המוניטין המעצבן שנדבק לך. אני בעדו. החתמה טובה לירושלים שתתרום בעיקר בדקות מנוחה לגבוהים. מרגיש לי שיותר קל לסמוך עליו מאשר על לוי.
זמן חשוב לירושלים להחזיר פצועים לכושר, לשלוח את הזרים לאיזה חופשה קצרה ולהכניס את הרכש החדש לעניינים. רמת גן לעומת זאת, אני מניח, תתעסק בהבאת עוד גארד זר שיעזור לסגו. בהצלחה.
מכבי תל אביב - עירוני נס ציונה (80:111)
ברוכים הבאים למשחק החזרה של לוני ווקר. מה יותר נוח מקבוצה מפורקת, כמו נתח מבשר מספר 5 שישב כל הלילה בתנור? בדיוק כמו הבשר, גם נס ציונה פשוט נמסה לאט בחום של עצמה. אז לוני הגיע לבשל.
נעשיתי רעב, אבל עם כל הכבוד לברביקיו שעשיתי לעצמי בראש בזמן כתיבת שורות אלה, יש פה קבוצה בפורמה אדירה. או כמו שכבר ציינתי פה לא פעם, וכמו שכתבו לפניי גדולים ממני - היא באלמנט שלה.
רגע, אל תהרגו אותי, אני מבין שזאת רק נס ציונה, אבל זה לא באמת משנה. כי זו לא סתם קבוצה בתוך האלמנט שלה, היא נמצאת באלמנט של עודד קטש; מאמן שלא רק ממשיך להראות לנו גמישות מחשבתית בכל מה שנוגע לצורת המשחק שלו, אלא גם מראה את "מגע המידאס" בכל מה שנוגע לשחקנים - ישראלים וזרים כאחד.
משחק החזרה של ווקר הגיע בזמן טוב מבחינת מכבי - משחק ללא לחץ, וישר אחריו פגרת נבחרות שבה הוא יוכל להמשיך לחזור לחדות לקראת משחקי העונה של מכבי ביורוליג. רק חבל שבמהלך הראשון שלו הוא החטיא האלי-הופ. אההה, תשכחו מזה, כי מה שהוא עשה מהרגע ההוא ועד שירד לנוח, פחות מחמש דקות לתוך המשחק, היה לא פחות ממדהים.
שלשה מכדרור מטר מחוץ לקשת, עוד שלשה בכדרור עם יד על הפנים, גג על בראון ואז שלשה סטטית ללא כדרור אחרי הגנה לוחצת של אותו בראון, ריבאונד הגנה ואסיסט לסנטוס, חטיפה ודאנק, ואז שלשה במעבר מקילומטר. הצלחתם לספור? לא קיבלתם סחרחורת? 14 נקודות ב-4:44 דקות. ושום דבר מזה לא בשטף ההתקפי שראינו מהחבורה של קטש בזמן שהוא לא היה פה.
זוכרים את תחילת הטור, כשכתבתי על גימיקים הגנתיים? בדיוק כמו רמת גן, שני קילומטר מרחק אווירי מאולם זיסמן, גם נס ציונה (לפחות בחצי הראשון) באה עם איזה ניסיון ללחוץ. ובדיוק כמו רמת גן - הניסיון הזה היה גרוע. העובדה שהמשחק שנפתח ב-20:5 קשורה מאוד להתחממות של ווקר, אבל ב-15 הדקות שהגיעו אחר כך עד המחצית, הקבוצה מהשפלה שיחקה הגנה זוועתית; עם ניסיונות לקפוץ על הכדור כל כך רחוק מהסל, שכל מה שנשאר לקלארק או לבלאט זה פשוט לקדם את הכדור לגבוה בשורט-רול ולחכות לעוד סל קל.
קלארק וג׳ון די עם 4 אסיסטים כל אחד, ומכבי עם 16 בסך הכל במחצית, טיילה לסלים קלים פעם אחר פעם וסיימה את המחצית עם 72 אחוזים ל-2 נקודות. זה כמובן עוזר כשאתה מפציץ 10 שלשות ב-55 אחוז, אבל מעבר לכושר המפלצתי של כל שחקני מכבי, מי שתרמה למשחק הזה להיגמר עוד לפני שהתחיל הייתה נס ציונה עם הניסיון הפתטי ללחוץ. 19 בפרש המחצית.
עזבו הכל, בוא ונדבר על גור לביא, פאקינג גור לביא.
31 נקודות עם החטאה אחת בלבד מהשדה. חוצפן, במשחק הליגה האחרון הוא לא החטיא בכלל. מגע הזהב של עודד ממשיך לעבוד, דווקא עם השחקן שהוא עצמו מודה שהוא הכי לא הוגן איתו ברוטציה. ריימן כבר דובר, קלארק זה בכלל נס, וווקר? הוא בכלל לא קשור בשום צורה לסגנון שעודד אוהב, וגם ממנו הוא מוציא יותר מהמקסימום. אני בכלל לא מדבר על סורקין והורד, שהם גבוהים בטופ של אירופה; דווקא שם, ביכולת להפוך כל שחקן משלים לזהב, נמצאת לדעתי ההצלחה הכי גדולה של עודד.
הצלחה כבירה, איזה success זה גור לביא. וכמו שכתבתי אחרי רעננה, בעולם שבו ריימן הוא שחקן חמישייה לגיטימי, גם גור לביא צריך לשאוף לשם. הוא צובר נקודות כמעט בכל צורה, הוא לא מפריע לשטף המשחק של אף אחד, ולא ידרוך על האצבעות של הסורקינים או הווקרים של העולם. הוא פשוט יהיה שם לעוד מתפרצת, עוד סל מתנועה ללא כדור, ואחרי זה עוד שלשה חופשית. זה גור לביא, וזה רשום על עודד ועליו ביחד.
בדיוק כמו הסטארטאפיטסים הישראלים בניו יורק גם אני מתפלא מהsucsess של גור לביא:
היתה גם מחצית השנייה שבה אמנם נפסקו הניסיונות ההגנתיים לאתגר שחקנים טובים שנמצאים בכושר טוב וגם מחזיקים ביתרון סייז ברור שעוד יותר מקשה על סוג לחץ שכזה, אבל זה לא שההפרש באמת ירד. נכון, הייתה שנייה שבה בזכות מספר שלשות של בראון ההפרש ירד ל-11, אבל קצת ריכוז של מכבי - ולא רק שההפרש לא הצטמק, מכבי שוב ניצחה ברבע והגדילה אותו. כל הכבוד לנס ציונה שהחליטה להפסיק לדפוק את הראש בקיר וללכת על שיטה שאין לה סיכוי, חבל רק שהקבוצה הזאת כל כך אבודה ומעבר לאותה דקה, אינטסביות לא הייתה שם. זה לא באמת משנה מול מכבי. מלא הפרש בסיום. תעשו את החשבון לבד.
קצת נס ציונה: לא ברור בכלל מה קורה לזהות של הקבוצה המאוד קרובה לליבי, נס ציונה. מצד אחד משקיע עשיר שהביא המון כסף, אבל מצד שני הזיז אנשים שניהלו בהצלחה רבה, יש לומר, את הקבוצה הזאת במשך שנים. החתמת עוזר מאמן עם עבר מפוקפק, הורדת טפירו מעמדת המנהל המקצועי לעמדת האימון ועוד. ולפני שבועיים הלחץ הכריע את מאיר, שהצליח לריב עם האוהדים שהודיעו שהם לא יגיעו לעודד כל עוד הוא בקבוצה.
הגדילה לעשות הנהלת הקבוצה והוציאה מעין הודעת בקשה לאוהדים לחזור לעודד ולהתאגד מאחורי המועדון. כל הסיטואציה הזו מזכירה לי בעיות של קבוצה אחרת (וידועה), רק בסקייל קטן יותר. כשזה המצב בניהול, והקהילה ויתרה על הקבוצה, גם בפרקט הכל נראה רע.
נקודה אחרונה - כתבתי בעבר ואני נאלץ לכתוב שוב: מאיר טפירו מסונדל דווקא בגלל שהוא הסכים לאמן. הוא עצמו כנראה לא מחזיק ממושקוביץ', ובהיעדר ספנסר וייס הוא נתן לבנו, אור, 10 דקות ולא שיתף את מושקו בכלל. יש סיכוי שזו הוראה מלמעלה לגרום למושקוביץ' לעזוב, אבל ברגע שהנהנה העיקרי מהמצב הזה הוא אור, כולם נראים רע, בלי יוצא מן הכלל.
בקטנה: בני הרצליה - גליל עליון (89-105)
לפני כמה ימים היא עוד הובסה בגמר הגביע, וכבר היום היא הייתה צריכה להתמודד מול הקבוצה המתאוששת של גליל עליון. ללא אונואקו עוד היה פה סיכוי להפתעה, אבל סיום טוב של המשחק בתוספת קצב שמתאים לה והרצליה ניצחה עוד משחק. זה יפה מאוד, ואל תישנו עליה; נכון שהיא נראתה רע מאוד נגד מכבי בגמר, אבל יש לה סגל עמוק ומוכשר, ואם היידגר יסיים אצלה את העונה, היא תסכן כל קבוצה בפלייאוף. אחלה חלוקת נקודות הייתה להרצליה, שכהרגלה בקודש הגיעה למספר תלת-ספרתי. גליל? היא תחפש ניצחונות ב"ליגה שלה".
אז לא לשכוח: בין אם קוראים לכם שמוליק ברנר או שאתם נקראים על שם פרשן המשחק - גור; בין אם אתם אוהדי ירושלים או דווקא נס ציונה; בין אם אתם מעדיפים להאזין להקלטות של הטורים או אוהבים לקרוא, הכל, אבל הכל, היא אמת לשעתה.
תגובות