.png)
.png)
.png)
מכשול אחד יותר מדי
- שי האוזמן
- 14 במרץ
- זמן קריאה 6 דקות
את ניתוח משחק ההפסד של מכבי תל אביב במילאנו צריך לחלק לכמה חלקים. ברמת הכדורסל, נעמוד תיכף על הדברים שעשו את ההבדל. ברמת המעבר לכדורסל, ההבדל הגדול הגיע עוד לפני הג'אמפבול. ולא, אני לא מדבר בהכרח על הפציעות. כשהיא מביטה ימינה ושמאלה, יודעת הקבוצה בצהוב שאין שום דבר יוצא דופן בכל הנוגע לכמות ההיעדרויות שלה. אבל אני כן מדבר על התזמון של הדברים. על הרצף שעובר דרך ליף ג'וניור ולונדברג. על המלחמה שקטעה את רצף הנצחונות ואז את רצף האימונים. ועל החסרון של הורד שהפך למכשול אחד יותר מדי.
מבין הרגעים שעשו אתמול את ההבדל בין שתי הקבוצות, קל ללכת לאחד כזה, בעצם שניים, ממש לקראת הסוף. פחות משלוש דקות לסיום, ליתר דיוק. מילאנו בשלב הזה משחקת עם ארבעה גארדים (כולל שילדס) וניבו אחד. קטש, מהצד השני, מראה אזורית שגם נשארת. וחשוב להקפיד כאן על הניואנס הזה. הקבוצה של קטש, כמו מרבית הקבוצות הישראליות, לרבות רק מראה אזורית. פעם קראו לזה מאסקינג. כלומר הנה אזורית ואז מחליפים לאישית. הרבה פעמים קוראים לזה 25, מסורתית, אבל לפעמים אלו סימונים אחרים בתוך העשרימים. וקבוצה שיודעת להחליף מהגנה אחת לשניה גם אמורה לדעת ללוות את השחקנים שנעים מצד לצד.
תזכורת - קליק ראשון על הסרטון יציג את המהלך הרלוונטי, כדי לצפות בו שוב יש להעביר את הסרטון לנקודת הזמן המצוינת בסיום הפיסקה
עכשיו תביטו במהלך הזה של מילאנו, אל מול האזורית הצהובה שבה יש שניים למעלה ושלושה למטה. שאבון שילדס מתחיל בצד הרחוק מהכדור וליד לוני ווקר. שאמור להעביר אותו הלאה, כולל אולי ליווי גופני. הוא לא עושה את זה. עכשיו שילדס באזור המחיה של הנקינס. שאמור להעביר אותו הלאה, כולל אולי ליווי גופני. אבל הנקינס בכלל לא רואה אותו או מודע לקיומו. לוני ווקר, האחראי הראשי, מסמן עם היד רק אחרי ששילדס כבר קרוב ליעדו הסופי. והפוזשן הזה, שכולו היעדר תקשורת, מסתיים בשלשה כואבת שעושה 9 הפרש. (13:28)
עוברים הלאה, אל הפוזשן האיטלקי הבא. גם הפעם האיטלקים בהרכב ארבעת הגארדים. גם הפעם ההתקפה מתחילה מפיקנ'רול גבוה עם ניבו, שמושך אליו את תשומת הלב של דיברתולומיאו ושל דאוטין. עכשיו תנו מבט בשילדס שעובר שוב מצד לצד. הנקינס הפעם מודע ומסמן עם היד. נו, אז סימן. ווקר שנמצא יחסית ליד מתעלם או מחכה שדאוטין יגיב. דאוטין לא מגיב. ווקר לא מגיב. שילדס כן מגיב. מעשית, כאן הסתיים לו המשחק הזה. עכשיו, אני יכול למנות לכם לא מעט דברים שאפשר להגדיר כטעויות או לבצע אחרת. דיברתולומיאו יכול היה לפתור את החסימה של ניבו אחרת, כשלוקחים בחשבון את מצב הקליעה הנוכחי של גודוריץ'. דאוטין ודאי שיכול היה להגיב אחרת. בשורה התחתונה, יש מכנה משותף פרסונלי אחד לשני המהלכים שאיתם התחלנו עכשיו. קוראים לו לוני ווקר. (13:52)
לא דיברנו על הגנה ולא ירדנו אל סופה
למכבי תל אביב יש בעיות הגנתיות. הנה, אמרתי את זה. אני יודע שאתם בהלם. כדי להתגבר על חלקן, היא נעזרת בריימנים של העולם כדי לפוצץ, באתלטיות של קלארק וכו. ובעיקר בג'יילן הורד. יש סיבה אחת בגללה הורד הוא זה שמשחק הכי הרבה דקות בקבוצה הזאת (28 למשחק), הרבה מעבר לשני אחריו (לונדברג). זאת הסיבה. הוא זה שפותר חלק מהבעיות. הוא זה שמסתיר את חלקן, לעיתים. בהיעדרו, עלה אתמול קטש עם סורקין וסנטוס. ואם נעזוב לרגע את ההתקפה, אנחנו מקבלים כאן בהגנה שילוב סופר בעייתי. סורקין, לא תמיד באשמתו, הוא כולא הברקים של שלשות מנגד. שאיכשהו מסתיימות לא אחת על הפרצוף שלו, עם תחושה שמולו הכל נכנס. אוקיי, ולא רק שם הבעיות שלו בהגנה, מן הסתם. וסנטוס? הוא בעיקר לא קיים. אין קלוזאווטים, אין תגובות ובעיקר אין אגרסיביות. כשיש שניהם ביחד, בעיקר אין גב הגנתי לבעיות שמתחילות בקו הראשון של ההגנה.
ואם הקו הזה נפרץ, כמו במהלך הזה, כשדווקא קלארק מגיב איום ונורא לפיקנ'רול גארד לגארד, אז שיהיה לכולם בהצלחה. כי נכון, קלארק כאן ויתר ושגה, אבל איך זה שאין מישהו מהביג גאי'ס שמואיל בטובו לקרוא ולהגיע לפני? (2:53)
ולא רק זה. לפעמים צריכים מבוגר אחראי שיעשה סדר בתוך הבלאגן. מישהו שיניע את הכוחות או ינוע בעצמו. אני מבקש שתתנו מבט בפוזשן ההגנתי הנוראי הזה של מכבי תל אביב. פיקנ'רול סטנדרטי אליס וניבו. סנטוס יוצא גבוה וקלארק מחפה טיפה מאחור. הכל סבבה. כשניבו ילך לכיוון קו העונשין, אף אחד לא ימהר לצאת אליו – וגם את זה אפשר להבין ברמה הטקטית. אבל כשהכדור יוצא אל הווינג ואל שילדס, יש כמה אפשרויות לחיפוי על ניבו שכבר נע פנימה – וסנטוס איננו אחת מהן. לוני ווקר עומד במקום שלו. גור לביא עומד במקום שלו. מאחר שבריסט גם לא לוחץ כדור, שום דבר לא מונע את המסירה הכי קלה שיש פנימה. מה זה? (8:45)
את הבעיות בצד שבו אמורים להגן עודד קטש כבר לא יפתור. מי שיוכל לסגור מי מהבורות יהיה ג'יילן הורד. יש שחקנים שאותם קשה עד בלתי אפשרי להחליף. זאת הסיבה, מן הסתם, שקטש כמעט ולא מחליף את הצרפתי שלו.
מניעה. כמה נוסטלגיה
במסגרת דברים שכמעט וחלפו מעולם הכדורסל נמצא אלמנט הגנתי אחד ונשכח ששמו בישראל דיניי. מניעה. כמה נוסטלגיה. פעם היו עומדים על כך ששחקן הגנה נקודתי, לרוב, נניח, במרחק מסירה אחת, תפקידו בחיים לוודא שהשחקן עליו הוא מופקד לא יגע בכדור. זה משהו שהפך אידיאולוגי, כמו הקריאה המפורסמת לכופף את הברכיים בהגנה ולרדת נמוך. האידיאולוגיה הזאת הביאה פעם תארים. מצד שני, חשפה מסורתית הגנות שרק לחצו את קו המסירה (ולא הרבה מעבר לכך) לכל מיני באקדורים או סתם חדירות קלות לסל.
מילאנו, דווקא בעידן פוסט מסינה, מציגה לראווה לא מעט מהלכים של דיניי. אפילו פול דיניי, יענו מניעה מלאה. לפרקים, זה הכאיב לצהובים. בטח ברגעים בהם כולם נשאו עיניים אל שחקן התקפה אחד ספציפי. זה עיכב את ההתקפה, לעיתים. זה ניטרל את הפואנטות, לעיתים. כשמשלבים את זה עם לחץ ואגרסיביות על מגרש שלם, זה חשף את הצהובים למחצית ראשונה שבה איבדו 11 כדורים! זה חשף את אחד ממובילי הכדור המרכזיים שלה, תמיר בלאט, למשחק של 5 איבודי כדור אישיים, ולא רק כאלו שמגיעים, בנוהל, מהגבהות טיפה יהירות או נמהרות.
אז כן, הקבוצה של קטש הגיעה שוב למספרים נאים מאוד בהתקפה, כי 87 נקודות זה לחלוטין לא נתון שאפשר לזלזל בו. מצד שני, כל זה הגיע רכוב על אחוזים נמוכים מהשדה (במיוחד ל-2), כשמה שמחזיק את כל העניין עם הראש מעל המים, שוב, הוא המספר החריג של כדורים חוזרים שהיא נטלה בהתקפה.
ההתקפה הצהובה כן מצאה פתרונים לא אחת למהלכי הדיניי עליהם אנחנו מדברים כאן. במהלך הזה אפשר לראות את הנסיון של אליס למנוע כדור מדאוטין ושל בולמארו מבלאט, שמגיב לכך מצוין עם חסימת פיקנ'רול שהוא מסדר בעצמו לסורקין, כשמיד אחריו מתייצב לו גור לביא שחוסם את האיש שלו – ומפנה את הדרך אלי דאנק. (7:16)
ועדיין, קרדיט לא קטן לרעיון ההגנתי של המארחת, שהצליח לחבל בחלק מהדברים שהצהובים עושים כל כך טוב. כשזה קורה, קיבלנו לא מעט התקפות בהם משתלטת הכדררת של הדאוטינים למיניהם, בהיעדר כל רעיון פשוט אחר שהם יכולים היו לבצע.
ועדיין, ברמת חוכמה שבדיעבד, אפשר לתהות מדוע בחר קטש לוותר על קלארק ולהסתפק רק ב 18 דקות של אחד שגם ביום פחות טוב, מסוגל לפתור בעצמו חלק מהבעיות המבניות האלו.
כשפניני ונועם לוי החליפו מבטים
בואנה, גור לביא. רעננה, גמר גביע, יורוליג. לא נראה שמשהו באמת משנה לו. האיש מקבל כדור משמע האיש זורק כדור משמע האיש קולע כדור. אם יש בקהל מישהו שיודע לאמן ידיים טובות, אז בחיאת – למד גם אותנו.
בסדר, אז לסיים ככה מתחת לסל אחרי השאפל סקרין של דיברתולומיאו זה לא ביג דיל, לכאורה. (3:02)
בסדר, אז לסיים ככה מתחת לסל, מול בולמארו, זה לא ביג דיל, לכאורה. לא ביג דיל? תנו בבקשה מבט טוב טוב במהלך הזה. אפשר גם לעשות פריז כשהשעון הגדול מראה 4:22, עם הנעילה האדירה הזאת של גור לביא את השחקן שלו בולמארו (ועל הדרך מעכבת גם את ניבו). SCREEN YOUR OWN MAN צועקים לעיתים באמריקאית מדוברת. גור לביא עושה כל כך הרבה פעולות פשוטות כל כך נכון. הוא יודע את העבודה. הוא סחורה הוא. (6:38)
כל כך סחורה, עד שהדבר הכי כיף בשידור הזה היה לצפות בחילופי המבטים בין עוזרי המאמן פניני ולוי, פעם אחר פעם, אחרי עוד מהלכי קסם של האיש שלא באמת אמור היה לקבל דקות בשלב הזה של העונה. של האיש, על פי פרסומים זרים, שהתעקש לבוא דווקא לקבוצה הזאת ודווקא למאמן הזה.
3 נקודות לסיום וכולן על פלייאין
בסדר, אי אפשר לחמוק מהדבר הזה. האם נגמר? אהה, האמת שלא. עם שמונה משחקים טו גו, מכבי תל אביב יודעת שהיא יכולה לנצח את רובם. בתאוריה. וילרבאן, אנאדולו, פריז, בסקוניה (בלי קהל) ובולוניה הן 5 מ-6 הקבוצות הכי גרועות בליגה השניה בטיבה. את כולן אפשר לנצח, לא? וזה מביא, אם כך, ל-19 נצחונות.
19 יספיקו? קשה לחזות, כמובן, מה יקרה עם המתחרות הישירות מונאקו, דובאי, מילאנו ואולי ברצלונה, אבל נראה שלא. היעד הוא 20 בואכה 21. כדי להשיג אותו, צריכים לנצח לפחות 2 מבין פנר, דובאי. ודרבי. אם המשחקים היו ביד אליהו הישן, מכבי תל אביב פייבוריטית ברורה לקחת לפחות את דובאי ואת האדומים. אבל זהו, שזה לא המצב.
רק תארו לעצמכם ש 12.4 – כשמנתחים את המצב, מתקיימת אפשרות מסוימת, תאורטית, שהמשחק שיכריע אם הצהובים ממשיכים הלאה, אולי אולי, יתקיים ב 12.4. בבלגרד. מול הפועל תל אביב. רק אומר.
עד כאן להפעם. שיהיה לנו טוב.
תגובות