מכבי תל אביב. ויתרתי

לצורך התרגיל המחשבתי, בואו ניקח את הסגלים של פריז ושל מכבי כמות שהם ונלביש אותם במדים של קבוצות אחרות, אשר מאומנות על ידי מאמנים אחרים. פריז, נניח, תהיה אולם הגרמנית ומכבי תהיה טורק טלקום, אהה, הטורקית. עם המאמנים שיש לשתי אלו כיום, טורק תנצח. כלומר, מכבי הזאת תנצח. כי יש לה שחקנים יותר טובים. גדולי המאמינים בעודד קטש, וכאלו יש המון, טוענים במידה רבה של צדק שבלעדיו, מכבי תל אביב של השנים האחרונות מתרסקת, כלומר מגיעה למצב אפילו גרוע יותר מזה שאליו נקלעה. ושוב, במידה רבה של צדק. אתמול, הקבוצה שלו הפסידה בגלל שהמאמן של הקבוצה השניה עושה עבודה טובה יותר. ובגלל שהוא, עודד קטש, עושה עבודה פחות טובה מזו של המקביל שלו מפריז.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

7:45

טקטיקה שמקטיקה

מי שקרא כאן אתמול את טור ההכנה למשחק, ודאי ידע בדיוק מה מצפה למכבי תל אביב. פריז הזאת, בהמשך ישיר לגרסאות הקודמות שלה החל מעידן איזאלו, היא קבוצה שמשחקת בסגנון ייחודי. תקראו לזה פראי, תקראו לזה שכונה, אבל היא יודעת מה היא רוצה מעצמה.

גם מכבי תל אביב יודעת מה היא רוצה מעצמה. וכל עוד נשארים בתוך החוקים הרגילים, היא יודעת בדיוק מה לעשות. מול חילוף הגנתי, היא תעשה איקס. אחרי ריסקרין בפיק נ' רול, היא תעשה וואי. רואים אזורית? היא תעשה זד. יענו Z. על אוטומט. כל זה בתפריט. מה שאין למכבי תל אביב בתפריט הוא פתרון למצב שבו הקבוצה השניה מגיעה עם נונצ'קות ואגרופנים.

עזבו רגע כדורסל, עזבו רגע טקטיקה שמקטיקה. מה עושים כשהקבוצה היריבה משחקת כדורסל של בעיטות לביצים? אני לא רוצה להזכיר לכם אירועים של משחק מספר 5 בסדרות פלייאוף שונות, למרות שזה בדיוק מה שאני עושה עכשיו – וזה היה מול יריבות מפוארות כמו מונאקו ופאו. פריז איננה מפוארת. מה שכן, פריז יודעת להיות מכוערת. היא שולקת, היא נוגחת, היא בלתי נסבלת.

איזאלו, זה שייבא או המציא את השיטה, צוטט כאומר, בתרגום חופשי למדי, שהוא רוצה שמי שתשחק מול ממפיס שלו (הקבוצה אותה הוא מאמן כיום ב NBA), תרגיש כמו בטיפול אצל רופא שיניים. דובי, חבר שלנו, צייץ שממפיס הזאת, פריז הזאת, משחקת כמו קבוצה מהעתיד.

לי זה הזכיר את השיר האלמותי "בעתיד, אנשים לא בהווה".

https://www.youtube.com/watch?v=lwMTB3WSvR0

של להקה בשם ויתרתי. וזו, וזה, מבחינתי, הסיפור של מכבי תל אביב הזאת. סבבה, כשמשחקים קליני, אז הדברים יכולים לעבוד. העניין הוא שהדרך לנצח קבוצה כמו פריז לא עוברת בקליני. היא עוברת בשני אלמנטים חשובים יותר. קשיחות ופאסון.

פאסון אפשר להשיג באמצעות רכז אלפא. מכבי תל אביב, בהגדרה, ויתרה על האופציה והסתפקה בשחקנים מוכשרים פחות או פחות, שאף אחד מהם איננו המאת'ר פאקר שיקח את הכדור ויעשה שקט.

קשיחות? קשיחות זה עניין שקשור בבניית סגל. ובדרישות מהקווים. אז נכון, קטש יודע לשלוף מדי פעם איזה ריימן מהשרוול, כדי שיחולל אנדרלמוסיה. או דיברתולומיאו. בשורה התחתונה, מכבי תל אביב הזאת מורכבת, לפחות כרגע, מחבורת השחקנים הכי לא קשוחה (חשבתי על מילה אחרת, אבל גם אני ויתרתי) שיש לליגה הזאת להציע. חבורה שחושבת על זוויות וריווח. שלא מסוגלת ולא באמת רוצה להתמודד פיזית מול כנופיה שבאה לדפוק בה מכות.

אולי טריפונוביץ', אחד שיודע איך לקבוע עם מישהו סשן פיצוצים בחניה, יוכל להושיע ולשנות את המשוואה.

הפתרונות הרגילים

קטש הגיע עם הפתרון הקבוע למדי שלו בתחילת המשחק. מאחר שלפריז יש בכל רגע נתון בדיוק שחקן מוכשר אחד, כלומר או רובינסון או היפי, הוא שם עליו את הפורווארד הפיזי התורן שלו (במקרה הזה בריסט), מתוך כוונה לבצע חילופים וכו וגו ודו. כל אלו פתרונות שעובדים לעיתים בכדורסל קונבנציונאלי. זה לא עובד מול כח הרצון של פריז הזאת. זה לא עובד מול מי שפעם היינו מגדירים פרחח כדורסל, כמו רובינסון, שאין לו שום בעיה ללכת למהלכים לוליינים כשבא לו. ובא לו.

כל מה שהצרפתים רצו לעשות, הם הצליחו. לחץ משתק על כל המגרש, משהו בין ראן נ' ג'אמפ לבין ראן נ' נגחה, נעילות הגבוהים (יענו גורטאט) כדי לפנות את הגארדים על מנת שיחדרו בקלות את הטבעת, מול הגבוהים הרכים של הצהובים, מסירות על עיוור לשחקנים שנעים ללא כדור, ריבאונד התקפה. אוהו ריבאונד התקפה. את המחצית הראשונה, היחסית תחרותית, סיימה האורחת עם 22 החטאות מהשדה. ולקחה 11 כדורים חוזרים בהתקפה. מכבי מנסה להראות את הלחץ הפסיבי הקבוע שלה על כל המגרש? הידד, הכדור עף קדימה חיש חש, הישר אל שלשה קלה של ווטארה.

כל מה שצריכים לדעת

בסוף, סיפור המשחק הזה והקיץ הזה של הצהובים בא לידי ביטוי בחמישיה הפותחת. במשחק הבכורה שלה העונה בליגה השניה בטיבה, בחר קטש להחביא את שחקניו החדשים. הפעם הוא שינה כמה דברים. ועדיין, ג'ימי קלארק שחקן חמישיה. שוב. למה? נכון, אחלה ג'ימי שבעולם. הוא סופר אתלטי, הוא סופר חיובי, הוא גם כרגע סופר בינוני. בינוני שלא מהסס להעיף שלשות בכיף שלו, כשהוא יכול, אבל בינוני.

וכן, היה נסיון להכניס את ליף ג'וניור לעניינים באמצעות הצבתו בחמישיה, במקום סורקין, אבל למרות המספרים שסיפק, ליף הנוכחי נראה בעיקר מגושם. וסורקין? לא היה ולו רגע אחד שבו הוא היה אמש בעניינים.

מכבי תל אביב עוד החזיקה מעמד במחצית הראשונה, למרות 5/19 ל-2 (!!) – אני חוזר – 5/19 ל-2, בעיקר בזכות 7 שלשות שקלעה ב-50 אחוזים. שזה נחמד. אבל כל מי שצפה במשחק הבין שהיא על זמן שאול, למרות היריבה הלא מרשימה.

וכן, היו כמה מהלכים של בלאט שסוג של כאילו של החזירו אותה לעניינים, עד שאיבוד טיפוסי הוביל לשלשת באזר טיפוסית של היפי הספקטקולרי.

והיו אפילו 2 שלשות שכן נכנסו לווקר, במסגרת משחק של 3/13 מהשדה, שנחשב כרגע יחסית כמשחק לא רע של האיש. והייתה בעיקר הבנה שמכבי תל אביב מוצאת עצמה בבור עמוק אפילו יותר מוקדם ממה שהיא תכננה. בור שיכול להפוך ל (מה יותר גרוע מבור?), עת תפגוש את היריבה באדום לדרבי היסטורי ביום רביעי הקרוב. אני לא זוכר מתי הגיעה מכבי תל אביב כאנדרדוגית כל כך מובהקת כשהיא פוגשת את הפועל תל אביב, אם בכלל היה דבר כזה אי פעם. וכן, זה בדיוק הסיפור כרגע. מי היה מאמין?

3 נקודות לסיום

1. בואו נדבר על דאוטין – המספרים של הגארד הצהוב החדש היו אחלה לגמרי אתמול. 16 נקודות ב 4/5 מחוץ לקשת. 6 אסיסטים מול 0 איבודים, שזה מעולה. ובלי שום כריזמה נראית לעין. שימו אותו ליד או מאחורי איזה גארד שיודע לשחק כדורסל ברמה הזאת, והדברים יראו אחרת. גם איתו וגם עם הקבוצה שלו.

2. בואו נדבר על הורד – גם המספרים של הצרפתי היו לא רעים בכלל מול היריבה מצרפת. 15 נקודות, 4 אסיסטים, 4 חטיפות. ו – 0 נכונות להיכנס ו-ודאי שלא לנצח בקרבות מגע. מרשה לעצמו להינעל על ידי היריבים שלו בסיטואציות שונות וחוזרות על הפרקט. ניגוד משווע בינו לבין כל מיני דוקוסי'ם של העולם.

3. בואו נדבר על לו"ז – אם נניח לרגע את הליגה בצד, המשחק הבא של מכבי תל אביב – כאמור – מול החבורה של איטודיס. ואח"כ ברצלונה ואח"כ אולימפיאקוס ואח"כ ריאל מדריד ואח"כ פנתינאיקוס. אם יש רגע נכון להניח את היד מעל כפתור הפאניקה, זה בדיוק הרגע הזה.

שבת שלום. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.