מהלך הצגה של חולון. משבר כבר באוקטובר של ירושלים

המחזור השני של ליגת העל זימן לנו משחק. לא משחק איכותי. לא משחק שנזכור ממנו את הכדורסל. לא משחק שאפשר לצאת ממנו מרוצים בגלל רמת הביצוע. כן משחק שהזכיר לנו שיכול להיות כאן כיף. כן משחק שיכול לייצר אטמוספירה. שייצר חתיכת סל נצחון וחתכת סיפור. שהכניס את המארחת לאווירת חולוניה. שהעמיק את הסחרור בואכה משבר של האורחת.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

7:31

עד שהגיע קרביץ

הפועל חולון נראתה במהלך המשחק כמו שציפינו. כלומר לא טוב. קבוצה שעוברת את שלב ההכנה, על רטוב, תוך כדי תנועה. שבנויה מהרבה יותר מדי שחקנים שנמצאים מעבר לשיא ו/או פצועים ו/או גם וגם. עם חוסר איזון משווע בין הקו האחורי לקו הקדמי. עם לא מעט שחקנים בעלי מוטיבציה, אבל במקביל עם חוסר יכולת מובנית לתרום בצד שבו אמורים לשמור. עם כשרון של מספר גארדים שיכולים להחזיק אותה עם הראש מעל למים, כשהיא פוגשת יריבות איכותיות ממנה.

בתכלס, זה מה שקרה מול ירושלים. כששום דבר לא מרגיש נכון בהתקפה, כולל ענייני ריווח ותזמון, אפשר ליהנות מהיכולות של מנפורד לעשות כמה קסמים. זהו, בערך. חולון ניצלה מעבר של ירושלים למעין אזורית דרכה הגיעה למספר זריקות טובות בכלל ושל קררה בפרט. וזהו, בערך.

רגע, לא זהו. דני פרנקו (הלו, פרנקו, וולקאם באק לליגה שלנו. טוב שבאת) החזיר את הקבוצה שלו למשחק עם חילופי אנרגיה. למשל נתנאל ארצי. למשל התשוקה של חסן מרטין. במיוחד יאיר קרביץ. מול ירושלים, סיפק קרביץ את ההופעה הכי קורנליוסית שיש בו. הוא ישב על מוביל הכדור בצד השני וגרם לו להירתע. זה היה נכון מול רועי הובר, שלפתע הפסיק לרקד. זה היה נכון מול ג'ארד הארפר המאיים. מרגע זה, שום דבר כבר לא חזר להיות מה שהיה לפני. ופרנקו, שויתר במהלך חלק מהריצה ההגנתית הזאת על שירותיו של הטופ סקורר שלו, החזיר את מנפורד בדיוק לרגע הנכון.

בסדר, רואי, מותר לך גם להתחרפן וגם לחגוג. רמת הביצוע בפיק נ' רול מנפורד את מרטין היא כזאת שמצדיקה. אחרי שנכשלה לא פעם במהלכים אשר עירבו הגנתית דווקא את האקס סמית', הלך המהלך המכריע דווקא על הרגליים הלא נכונות. של סמית'. אבל אני רוצה שתסתכלו שוב על הקטע, ותראו מה עושה המנפורד עם רגל ימין. שסוגרת את הטווח בין האיש עם הכדור לבין זה שחוסם ובולמת את הארפר. סמית' הפעם יוצא חצי כוח, ועכשיו אפשר לפנות את הבמה למסירה המושלמת של חסן מרטין. כזאת שהייתה גורמת אפילו לברצוקאס לחייך לרגע. ואז לקלל את הספסל.

הקיצר, הצגה של מהלך. הצגה של פרנקו. של מרטין. של השחקן הכי גרוע בחולוניה אתמול (תבדקו אותי – אפילו סטטיסטית), של ג'ורדן מקריי.

יאללה, בואו ניתן ב AI של פרנקו. כל עוד הוא מנצח, שימחזר כמה שבא לו.

רגע רגע

שני מהלכים סימנו מבחינתי את מצבה הנוכחי של הפועל ירושלים. כ-6 דקות לסיום הרבע הראשון, מגיע יובל זוסמן אלי טבעת, בקלות. וצריך רק לבחור אם לשים הליי אפ או לדפוק הדאנק. במקום, הוא בוחר להוציא החוצה לשלשה. לנמרוד לוי. שלא תבינו אחרת, גם אם היה עומד שם סטף קרי, הגיס של סטף קרי, האח של סטף קרי והאבא של סטף קרי, זאת מסירה שלא מוסרים. אוקיי, אולי כן לסטף. אבל זוס מסר, ועוד לשחקן שנמצא בעצמו במשבר ככלל ובקליעה בפרט.

הוא מסר את זה (צילום מסך)

כ 5 דקות לסיום המשחק קרה דבר בירושלים. אנתוני לאמב קיבל כדור במקום שהוא אוהב. מי שקצת מכיר את הטאלנט, ומדובר בוואחד טאלנט, יודע שחלק משמעותי מהנזק שהוא יודע לגרום ליריבה מגיע ממהלכי גב לסל. במיוחד באזור שבין המיד פוסט לאלבו (כלומר, לכיוון השפיץ של העונשין). משם, עם בידוד מתאים, הוא יודע לעבוד מצוין מול שומרים מכל המינים והגבהים. אני לא יודע בדיוק כמה פעמים ראינו אותו מקבל שם את הכדור בקדנציה הנוכחית, אבל אני בוודאות שלא הרבה ולא מספיק. במקרה הנדיר הזה, אגב, הוא זיהה מצוין ומסר לשחקן החותך, לוי, אבל זה נגמר באיבוד.

עצירה מתודית. משחק ההתקפה של הפועל ירושלים עד כה, בטח במסגרת היורוקאפ, מרשים למדי. יש קטגוריות סטטיסטיות (למשל נקודות פר פוזשן) שבהן היא מובילה את המפעל. מצד שני, זה כנראה קצת יותר קל בהרכבי כשרון שכוללים גם את ווינסטון. מצד שלישי, זה לא משנה את העובדה שאתמול, לפחות, היא נראתה כמו התגלמות הסיוט שלה בעת בניית הסגל – ואני אסביר.

אחרי שאיבדה מגה עוגנים הגנתיים כמו כריס ג'ונסון וג'רמי מורגן, הגיעו במקומם שחקנים בעלי אוריינטציה התקפית מובהקת. לא משנה כמה סיפורים יספרו על אנתוני לאמב. שומר גדול הוא לא. וגם לא האיש המכונה קאש. ופתאום, במקום להיות טובה מאוד בהגנה, ירושלים יכולה להיות, לכל היותר, בינונית. וכל עוד לאמב מספק תפקוד התקפי שהיה גורם למעמדו של זר אחר להיות מעורער (אוקיי, אולי לא בירושלים והפרוסס), אז גם ההתקפה מרוכזת הרבה יותר מדי בידיים (המדהימות) של שחקן אחד.

שומר גדול הוא לא, אנתוני לאמב (צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל)

הפועל ירושלים במשבר הראשון של העונה, ואנחנו כולה באמצע אוקטובר. המאזנים כרגע כמעט וחסרי חשיבות, אבל תחושה של דחיפות צריכה להגיע כאן ועכשיו. כן, גם של השחקנים, גם של המאמן, גם של ההנהלה.

שלוש נקודות לסיום:

1. זוס נמנע – כתבנו מקודם על המשבר של יובל זוסמן. מעבר לאחוזים ולקשיים בשני צידי המגרש, נשים ברשותכם פוקוס על אלמנט שקצת נבלע. יובל זוסמן עושה הכל כדי לא ללכת לקו העונשין. ואני אפרט: בשישה משחקים ביורובסקט, יובל זוסמן לא הלך לקו ולו פעם אחת. בשלושה משחקי יורוקאפ ששוחקו העונה, יובל זוסמן לא הלך לקו ולו פעם אחת. בשני משחקי הליגה שנערכו עד כה העונה, יובל זוסמן לא הלך לקו ולו פעם אחת. אם נרחיב את הפריזמה ונלך גם למשחקי גביע ווינר והסופר קאפ, אז אפשר לרשום 6 זריקות בסך הכל. אלו נתונים נוראיים, שמעידים על קשיים שהם לאו דווקא בתחום הטיפול של מאמן או מועדון. זוס פשוט נמנע מללכת לקו. במובן מסוים, זוס כרגע נמנע מלשחק כדורסל.

2. עושים פאול? הנה ציוץ של עוד חבר מערכת יקר שלנו, של הדיסקו:

יאפ, הסיטואציה המוכרת. בפלוס 3, הטקסט בוק של המאמן (למעט מי מהאמריקאים) הוא פאול. בפלוס 2, זה בדרך כלל קצת יותר טריקי. לפעמים הולכים לפי קצב הסקור של אותו המשחק. לפעמים הולכים עם ההתקפה, למשל אסכולת מורנו ורבנו פיני גרשון. לפעמים משדרים שמאמינים בהגנה. האמת? סוגיה מעניינת. מעניין אם, ולו בדיעבד, הייתה ירושלים נוהגת אחרת.

3. הג'וניור – לדעתי הוא נבחר בדראפט הדיסקו על ידי החבר רביץ. לדריק וולטון ג'וניור, גם לו, היה משחק לא טוב אתמול. כן, למרות 10 אסיסטים. ועדיין, התחושה היא שיש מי שיכול לנהל את ההצגה. בהתקפת המעבר. בהתקפה המסודרת. אם הוא בריא, אם הוא מחזיק מעמד לאורך העונה הזאת, הפועל חולון תהיה בסדר גמור.

הסיוט עדיין לא נגמר. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.