לעיתים השביל חכם מההולך בו

בסוף השבוע האחרון ויתרתי על כמה שעות שינה טובות כדי לצפות מקרוב ולהסיק מסקנות על פתיחת העונה של עומר מאייר. מצאתי את עצמי חצוי בין שני קולות פנימיים רעשניים במיוחד. הראשון - השפוי; ההגיוני; הרציני. זה שחותר לראות את התמונה הגדולה, להבין את התהליכים שברקע. השני - זה שאומר כוסאומו תהליכים, חאלס עם ההיגיון ודי עם ההסברים, צריך ביזנס כאן ועכשיו.

האזינו לרואי מקריא את הטור

8:57

המתח הזה הוא חלק מרכזי מהסיפור של מאייר בתחילת העונה הזו. אם נסתכל מסביב - אין ספק שהוא נמצא במקום מדהים: הקבוצה הטובה ביותר בליגת המכללות, מאמן מהטופ, ארגון רציני, מעטפת וקהל. כל אלה באמת יוכלו לשמש לו מקפצה לדראפט ביום מן הימים. אבל למה להסתכל רחוק? מבט פשטני יותר על הסיטואציה יוביל אותנו למסקנה הפוכה - מאייר נמצא במקום שיכול לתת לו הכי מעט מהמשאב שהוא הכי צריך כרגע: להיות מוביל. זה מייצר כאן סוג של מלכוד. הדילמה המרכזית כרגע היא איזה מבין שני הקולות, אלה שבראש שלי, הוא זה שמגדיל את הסיכויים של מאייר להיות רלוונטי ל-NBA בטווח הזמן הקרוב (או הבינוני). אם חשבתם שיש לי את התשובה - חשבו שנית.

---

דרמה באלבמה

בין חמישי לשישי קיבלנו בומבה של משחק: הבוילרמייקרס של מאייר יצאו למשחק חוץ קשה מאוד באלבמה. שתי קבוצות טופ 10 שנפגשות בשלב מוקדם של העונה זו אחלה הזדמנות לבחון מגמות בטמפרטורה גבוהה. הכל פה על אמת: אינטנסיביות, קרבות טקטיים, יציעים מפוצצים ושחקנים שמתעלים.

בואו נצלול למיקרו. הכי כיף. שבע וחצי דקות מפתיחת המשחק טעם הטאלנט הישראלי לראשונה טעמו של פרקט. על המגרש - בריידן סמית' האדיר והאיום, זה שרשומות לו בטאבו 35 דקות יצוקות מברזל בעמדה מספר 1.

רבות כתבתי על החובה של מאייר להצליח להיות אפקטיבי גם רחוק מהכדור בדקות בהן הוא מבלה עם סמית' על הפרקט. עם כניסתו, ספרתי לפחות פעמיים בהן צוות השידור אמר על מאייר את הביטוי "Point Guard of the Future". עכשיו שמעו, זה מרגש ומבאס בו זמנית. מרגש כי זה טייטל מכובד. מבאס כי למי אכפת מהFuture?  

חזרה לכדורסל. מאייר מספיק להשליך שלשה ולהחטיא, ואז סמית' יורד לנוח. מאותו הרגע - קרנבל. הזכיר לי את עצמי בגיל 18 כשההורים נסעו לסופ"ש במלון והשאירו את הבית ריק. שימו לב להספק המרשים בארבע דקות של משחק:

• שלשה אחרי מהלך פיק נ' רול מבולגן.

• מיד ריינג' מהאלבו. חלק.

• אסיסט לקאופמן-רן (האדיר) בתוך הצבע.

• איבוד כדור אחרי שנלחץ ע"י ההגנה סמוך לחצי.

• עוד מיד ריינג' מוצלח מהאלבו אחרי פיק נ' רול.

בתוך הדקות האלה, הציג מאייר את סט היכולות שלו כמעט במלואו: הפגין שפת גוף אסרטיבית; דרש את הכדור בכל פוזשן; קיבל את ההחלטות בהתקפה העומדת; איים על הטבעת; השתמש נפלא בחסימות של הגבוהים האיכותיים של פרדו כדי לייצר יתרונות בפיק נ' רול ולהגיע למצבי זריקה נוחים - ובעיקר נראה שהרגיש מאוד נוח במשבצת של הבוס.

תרשו לי להתעכב עוד קצת על משחק הפיק נ' רול. לפרדו שלושה גבוהים מרכזיים ברוטציה: אוסקר קלאף (2.11 מ'), טריי קאופמן-רן (2.06 מ') ודניאל יאקובסן (2.24 מ'). השלושה מחזיקים ביתרון של מאסיביות וסייז על לא מעט שחקני פנים בקונפרנס הזה. כל קומבינציה שיבחר המאמן מאט פיינטר להרכיב על הפרקט תהיה נוחה במיוחד לפוינט גארד כמו מאייר שחי מחסימות איכותיות בפיק נ' רול. היכולת של מאייר להדביק את השומר שלו על הגבוה ולנצל את המרווח שנוצר לפול-אפ איכותי הרשימה עוד בתקופתו במכבי תל אביב. משהו במשחק הפיק נ' רול שלו נראה אף יותר משויף מבעבר. הנה, תראו בעצמכם:

בהמשך המחצית ירד מאייר לנוח ועלה חזרה 4 וחצי דקות לסיומה, כשהוא וסמית' משחקים זה לצד זה בקו האחורי. רוב מוחלט של הפוזשנים התנהלו בניצוחו של הרכז המזוקן, כשמאייר פסיבי כמעט לחלוטין למתרחש בהתקפה. גם בדקות האלה, שמר הישראלי על אינטנסיביות גבוהה ועל שפת גוף חיובית, והצליח להשפיע על המשחק - בצד ההגנתי. קחו למשל את הפוזשן ההגנתי האחרון בסיום המחצית. מאייר שומר על הכדור, מפעיל לחץ על הרכז של אלבמה, לבארון פילון, מצליח להחזיק איתו גם כשהוא חודר לאיזור הצבע, ומשנה את הזריקה לחלוטין ללא עבירה. הגנה היא ללא ספק אופציה רלוונטית מבחינת מאייר להגדלת דקות המשחק. יודעים מה? לא רק אופציה. חובה.

בחצי השני זו כבר הייתה אופרה אחרת לגמרי. סמית' השתלט על המשחק והצליח להסתדר עם הטראפים החזקים של אלבמה שניסתה לחנוק אותו לכיוון החצי. אין ספק - הבחור הזה הוא תרכובת כמעט מושלמת של שליטה בכדור, אינטליגנציית משחק וזריזות, שלוש תכונות שהן תו תקן לרכז איכותי. הוא סיים את המשחק עם 29 נקודות, 7 ריבאונדים ו-4 אסיסטים, הלך 12 פעמים לקו וקלע 5 שלשות ב-50%. הוא האיש.

בקרב המאמנים אפשר לסמן עוד שח-מט ברזומה של מאט פיינטר. הבחירה שלו לנעול את הצבע באמצעות דרופ בפיק נ' רול של הגבוהים העצומים והכבדים שלו, פיתתה את אלבמה להשליך בלי הכרה מבחוץ, והעלימה אותה כמעט לחלוטין מאזור הצבע. שימו לב לנתון החריג הבא: החבורה של נייט אוטס זרקה 43 שלשות (וקלעה 16 מתוכן), לעומת 23 זריקות ל-2 (!!). לא זוכר מתי ראיתי נתון כזה. כל עוד אלבמה קלעה באחוזים סבירים מבחוץ - היא עוד הייתה במשחק. ברבע הרביעי הידיים החלו לרעוד, השלשות זלגו החוצה והבוילרמייקרס הצליחו לייצר את היתרון הקטן שהחזיק עד הסיום.

בסיום המשחק נותרתי עם טעם חמוץ. מאוד רציתי שמאייר ינצל את המיני-מומנטום שיצר לעצמו במחצית הראשונה כדי להצליח לגבש משחק שלם, איכותי ומשמעותי. עם השפעה, דקות, זריקות ואיבודים. אותן דקות בחצי הראשון זעקו רעב, מוטיבציה ובשלות. האם מוקדם מידי לתהות בקול רם על הבחירה שלו? לדעתי כן. חכו. העונה עוד ארוכה ומוקדם לצאת בהצהרות. חבר'ה, צננו ביקורת. ממה שנראה כרגע, פרדו בונה את מאייר כרכז המוביל שלה ביום שאחרי. זו באמת פוזיציה אדירה להיות בה. הבעיה היא שזה מגיע אחרי שגם בעונה הקודמת מאייר היה רחוק מלהיות שחקן משמעותי בקבוצה שלו. להיות שחקן משלים משך שנתיים ברציפות זו לא סיטואציה אידאלית למי שרוצה להיות רלוונטי לסיבוב ראשון בדראפט.

קחו את בן שרף כדוגמה הפוכה לחלוטין - הפעם הראשונה בחייו בה מצא את עצמו שחקן משלים ברוטציה הגיעה עכשיו, אחרי שכבר עלה לבמה בחליפה והצטלם עם אדם סילבר. לא פלא שגם ברחוב הספורטיבי באינדיאנה מתחילים לשאול שאלות:

סיבות לאופטימיות

אתמול בלילה נגד אקרון קיבלנו טעימה מאיך הדברים נראים דווקא כשכן הולך. אז נכון, רמת המתנגד רחוקה מהמשחק בסוף השבוע, ועדיין - חשוב לתת תשומת לב למשחק שהרגיע מאוד את הקול הפנימי הראשון אצלי בראש. שיא עונתי בדקות (24), נקודות (14), אסיסטים (6) וזריקות מהשדה (10), במשחק בו פרדו ייצרה יתרון די נוח כבר במחצית הראשונה והצליחה לשמור עליו עד שריקת הסיום.

כבר בדקות הראשונות של מאייר על הפרקט אפשר היה לזהות שמדובר בערב שילך לכיוון חיובי. לאחר כמה פוזשנים של שוטטות, שקע הישראלי לפינה בעוד בריידן סמית' מבצע חדירה לאיזור הצבע על הרגליים של השומר שלו. מסירת קיק-אאוט שלו מצאה את מאייר בפינה שהצליח לתפור את השלשה עם יד בפנים. סיפתח מעולה למשחק שבו הוא המשיך להיראות אגרסיבי ולהתמיד קו המגמה מאלבמה: אקטיביות בהגנה, הזנת הגבוהים בפיק נ' רול, בטחון בקליעה מבחוץ ושפת גוף של אחד שרוצה לטרוף כל דקה שנותנים לו על הפרקט.

הדבר המעניין שאפשר לקחת מהמשחק הוא עלייה ברמת המעורבות של מאייר במשחק ההתקפה גם בדקות שהוא לצד סמית'. מגמה מבורכת שמעצימה עוד יותר את המתח בין הקולות שבראש שלי, ונתנה למאייר דקות משחק נוספות במחצית השניה אותן לא קיבל במשחק הקודם.

---

שימו לב למיכאלי

היציאה של אלון מיכאלי למכללות הייתה די מאוחרת. עד הימים האחרונים של אוגוסט, טעה אלדד אקוניס לחשוב שהגבוה הצעיר ימלא לו משבצת חשובה מאוד בקו הקדמי לקראת עונת BCL מאתגרת. והנה, גם המנהל הוותיק והמנוסה גילה כמה דינמי ומפתיע הוא עולם הכדורסל. הוא גם בטח יתבאס לשמוע שמיכאלי לא כל כך מתגעגע לאולם היובל, בלשון המעטה:

בין שישי לשבת סיפק בן ה-20 את ההופעה הכי טובה של שחקן ישראלי עד כה העונה בליגת המכללות. הבאפאלוס מקולורדו גברו על פרובידנס והבליטו אותו כנשק קטלני מהספסל. ראינו את מיכאלי בשנה שעברה אצל יהוא אורלנד בהרצליה, מתחיל להראות ניצוצות של גבוה מודרני, מגוון וחכם שיכול להיות אפקטיבי גם רחוק מהטבעת.

במשחק בשישי אותם ניצוצות הפכו לאש בוערת של ממש. שימו לב לארסנל הרחב שהפגין הפורורד המוכשר: חדירה לטבעת בקאצ' אנד דרייב במין תנועת Curl שכזאת; סייד פיק נ' רול שנגמר בדאנק; קאץ' אנד דרייב עם הטעייה, סבסוב ופלואוטר רך בצבע; קליעה לשלוש בקאץ' אנד שוט; מהלך פוסט-אפ שנגמר בסיבוב לכיוון קו הבסיס וסיומת אקרובטית מאחורי הטבעת. והיו עוד. למה אני משאיר הכל לעצמי? קחו, תתענגו בעצמכם:

https://www.youtube.com/watch?v=ZSHHeqTSs3M

הגיוון ההתקפי הזה הופך את מיכאלי לנכס של ממש בקולורדו, קבוצה שמנהלת רוטציה רחבה יחסית של 9-10 שחקנים ומשחקת בקצב גבוה שמתאים לפורוורד נייד שכמותו. סוגיית החמישייה/ספסל לא תהיה משמעותית באמת אם הוא יחצה בקביעות את רף 20 הדקות למשחק. המפתח: יציבות ואסרטיביות בדקות על הפרקט. ואולי (רק אולי) מחשבה על תספורת חדשה. בהצלחה.