הזמן הנכון. המקום הנכון?

יש משחקי אימון שהם משחקי אימון. ויש משחקי אימון, ובכן, שמרגישים כמו הרבה יותר ממשחקי אימון. בכדורסל האירופי התרגלתי בעיקר למשחקי אימון מהסוג הראשון. אתם יודעים איך זה: היכל ריק, חריקות נעליים על הפרקט, הרכבי טלאים, שידור רעוע בטלוויזיה או בערוץ יוטיוב נידח וכדורסל שרחוק מאוד מהדבר האמיתי. בכל רגע ורגע של המשחק אתה מרגיש את הבוסריות. את הראשוניות. את חוסר הרשמיות. השבוע נחשפתי לסוג השני של משחקי אימון. כלומר, בעוד המשמעות הספורטיבית נשארת זהה ומסתכמת באפס עגול, כל שאר הדברים נראים ומרגישים אחרת לגמרי. אולמות מפוצצים, דקות משמעותיות לשחקנים הבכירים, מעטפת שידור ומדיה איכותית ובעיקר כדורסל שמרגיש אמיתי לגמרי.

לקראת סוף השבוע הקודם, החל הגל הראשון של משחקי האימון בליגת המכללות. כלומר, הגל הראשון והאחרון. באמצע השבוע הבא תיפתח העונה באופן רשמי, ותסתיים תקופת ההכנה שכוללת בממוצע משחק אחד או שני משחקים לקבוצה. ככה זה כשלא משחקים בשלב הבתים ובמשחקי הדירוג של גביע ווינר. חבל. בתוך מבול המשחקים הבלתי פוסק, צריך לדעת את מה ואת מי לשים בפוקוס. עומר מאייר ואיתן בורג הם בהחלט שחקנים שמצריכים התייחסות מיוחדת.

דע מאין באת ולאן אתה הולך

פרדו 65 – 78 קנטאקי

משחק חוץ בקנטאקי. ככה בחרו הקברניטים של פרדו לערוך את ניסוי הכלים הראשון שלהם לעונה. בשישי בערב נפגשו להן בראפ ארנה שתי קבוצות שונות בתכלית. הוויילדקאטס, בהובלת המאמן מארק פופ, משחקים כדורסל מאוד אמריקאי. יש שמכנים אותו כדורסל מודרני. דומה לזה שאנחנו רואים בדרך כלל מקבוצת NBA ממוצעת. התקפה שמבוססת על אתלטיות ויכולות אישיות; קצב משחק מהיר; פואנטות קצרות; כמות גדולה של שלשות (בערך 50% מהזריקות מהשדה במשחק הזה); לחץ על הכדור ויציאה להתקפות מעבר. ה"מודרניות" מתבטאת גם באופי הסגל, שמורכב ברובו מפורוורדים שיודעים לעשות הרבה דברים: להוריד כדור לרצפה, לחדור, לקלוע מבחוץ ולקחת ריבאונד. הכלבויניקיות הזו הופכת לאט לאט למעין תנאי סף לכניסה למעגל ה-NBA. תשאלו את כל הדני אבדיות של העולם. נדמה שבקנטאקי מבינים זאת היטב.

מנגד, עמדה לה פרדו של מאט פיינטר. קבוצה שהיא האנתיזה המוחלטת לסגנון הכדורסל הזה. חלוקה מוגדרת לעמדות ולתפקידים (רכז טהור, קלעי טהור, גבוהים חד-גוניים); קצב משחק איטי ומבוקר; משחק פנים דומיננטי; מיעוט שלשות (3/17 ל-3 קבוצתי,18%); רמה אתלטית נמוכה (טריי קאופמן-רן בתפקיד אמין סטיבנס, אוסקר קלאף בתפקיד בניה סרור); התקפה שמבוססת על תנועות ארוכות וריבוי חסימות רחוק מהכדור - ועוד כל מיני אלמנטים שמרגשים בעיקר את קהילת העכברים והמאמנים. זה באמת כדורסל שנראה ששייך לתקופות אחרות. ועדיין, למרות כל הציניות, הסגנון הזה יכול להיות כמעט בלתי עציר אם יש כימיה ורמה גבוהה של תיאום. תשאלו את בית האבות של טנריפה. לא סתם, פרדו ממוקמת בטופ של הטופ של התחזיות לקראת עונת המכללות הקרובה.

בתוך כל הסיסטם הזה אמור להשתלב עומר מאייר. שחקן שהוא איפשהו באמצע. מצד אחד, כזה שניחן באתלטיות ומרגיש בנוח במעברים ובקצב משחק מהיר. מצד שני, לחלוטין לא שחקן מופרע, וכזה שיש לו את היכולת והאינטליגנציה לשחק מבוקר ולהיות יעיל במשחק העומד. האתגר שעומד בפניו הוא אתגר קשה, אולי הכי מורכב מבין הנציגים שלנו ב-NCAA. אם חשבנו שהנהירה למכללות תסייע לשחקן הישראלי לקבל קרדיט ולבלוט מהרגע הראשון, במקרה של מאייר זה לא יהיה כל כך פשוט. הרכז מגיע לקבוצה בה הוא השחקן השני הכי צעיר בסגל, וכשבעמדה שלו משחק הרכז הכי טוב בארה"ב מחוץ ל-NBA: בריידן סמית'. למי שרוצה תזכורת במי מדובר, הרחבנו עליו קצת כאן. פרדו היא קבוצה מגובשת, בוגרת, עם שיטת משחק ברורה, עוגנים מרכזיים שרצים שנים יחד, ובעל בית ברור. היתרון היחסי של מאייר כשחקן שכבר טעם שתי עונות של כדורסל מקצועני, מאוד מטושטש כאן.

אם נרד למיקרו, המשחק הזה שיקף בצורה מצוינת את הסיטואציה הנוכחית של מאייר בקבוצה. הוא נכנס לראשונה לפרקט באמצע המחצית הראשונה, כמחליף של סמית'. במהלכים הראשונים הוא נראה די מהוסס, וכשניסה לחדור לטבעת על הרגליים של הגבוה לאחר חילוף - הסתבך ואיבד את הכדור. בהגנה, שמר ברוב הפוזשנים רחוק מהכדור אבל הצליח לתרום האסל, וזינוק שלו על הפרקט הוביל לחטיפה ולנקודות קלות בהתקפה.

בחצי השני הצליח לייצר להגיע מספר פעמים לזריקת הפול-אפ היפהפייה שלו מחצי מרחק, כשהוא מבצע חצי חדירה לאזור הצבע אחרי הפיק נ' רול. לקראת סוף המשחק, באזורים שכבר הריחו בהם את ריח הגארבג'- טיים, הצליח לצבור לו אסיסטים ונקודות שלא באמת שינו משהו. וכן, באופן כללי, הופעה די אנמית וחסרת השפעה של הישראלי הצעיר. תרשו לי להיות סלחן ואופטימי - בכל זאת משחק אמיתי ראשון במסגרת חדשה עם קבוצה מאוד מאתגרת. המספרים אכן לא מרשימים במיוחד, אבל מה שחשוב כרגע הוא לזקק תובנות ומסקנות לקראת המשך העונה:

1. היכולת של מאייר לשחק לצידו של בריידן סמית' תהיה פקטור מרכזי שישפיע על דקות המשחק שלו. סמית' שולט באופן אבסולוטי במשחק של הבוילמייקרס, מכתיב את הקצב ומקבל את ההחלטות. בעונה שעברה שיחק מעל 37 דקות בממוצע למשחק, עם קרוב ל-25% USG ו-44% AST%. הציפייה היא שבעונה הקרובה זה רק ילך ויתעצם. במילים אחרות - אין הרבה מקום פנוי כרגע בעמדה מספר 1. במשחק נגד קנטאקי, כמות הדקות בהן בילו השניים על הפרקט הייתה מצומצמת, וגם אז - לא ראינו דברים משמעותיים שייצרו השניים יחד. מאייר צריך לשכנע את פיינטר שמשתלם לו לשחק עם שני מובילי כדור על הפרקט. נגד קנטאקי, ראינו שמאייר בעיקר מרגיש בנוח כשהוא האופציה מספר 1, בדקות בהן סמית' על הספסל. המאמן צריך להשתכנע שהוא יכול לתרום ולהיות יעיל גם אוף דה בול, גם אם זה כרוך ביציאה מאזור הנוחות (רק 12% מהמהלכים של מאייר בשנה שעברה במדי מכבי ת"א היו מהלכי ספוט-אפ). בהצלחה 1.

מאייר מוסר לסמית' במשחק. היכולת לשחק לצידו קריטית להשתלבות בקבוצה. צילום: באדיבות Purdue Boilmakers

2. הגנה זה חשוב. בהמשך ישיר לסעיף הקודם, הקלישאה "להרוויח דקות דרך ההגנה" תעבוד פה שעות נוספות. לסמית' חסרונות הגנתיים ברורים, וזה התחום שבו מאייר צריך ויכול לעבוד כדי לייצר עליו יתרונות. בהצלחה 2.

---

הזדמנות טובה לפרוח

טנסי 76 - 83 דיוק

בין ראשון לשני קיבלנו משחק מסקרן נוסף במסגרת קדם העונה. הוולנטירס מטנסי אירחו את דיוק לניסוי כלים רציני לקראת העונה שבפתח. איתן בורג וחבריו הצליחו למתוח את קמרון בוזר (בחירת טופ לוטרי בדראפט הקרוב) והחבורה של ג'ון שאייר למשחק צמוד ומותח, שבסופו נכנעו. הצלחתי לזהות בטנסי קבוצה שלבורג יש סיכוי רציני להתבלט בה. קבוצה שכרגע מובלת ע"י ראש חץ דו-ראשי: הרכז ג'קובי גילספי (1.85, סניור) והסמול-פורוורד הארוך נייט אמנט (2.08, פרשמן) שהגיע רק עכשיו מהתיכונים ואמור להיות ביום בהיר בחירת לוטרי בדראפט הקרוב.

השניים הרימו יחד 40 זריקות מהשדה במשחק הזה ושלטו לחלוטין במשחק ההתקפה של הכתומים. ביחס לשאר הסגל, המאמן ריק ברנס הריץ רוטציה ארוכה במטרה להבין עם מי הוא יכול ללכת. אף אחד משאר השמינייה ששותפה לא זרק יותר משש פעמים לסל. הבדלי ההיררכיה ברורים כבר מהשלבים הראשונים של העונה.

בתוך כל האירוע הנחמד הזה אמור להשתלב איתן בורג. וכאמור, אני חושב שיש סיכוי טוב שזה יצליח. משחק ההתקפה של טנסי שמתבסס ברובו על יצירה של הגארדים מכדרור, מתאים לסט היכולות שלו. קצב המשחק המהיר, מתאים לאתלטיות ולזריזות שלו. הנוכחות ההגנתית שלו תסייע לריק ברנס לסמוך עליו ולתת לו דקות. בין גילספי לאמנט יש בור בעמדה 2 שאיתן בורג יוכל למלא. שחקן שבו זמנית יכול להוריד את העומס מהרכז בניהול המשחק וגם לדפוק שלשות בקאץ' אנד שוט. הקומבו הקלאסי, אם יש דבר כזה.

במשחק נגד דיוק, ברנס החליט להעלות אותו מהספסל במחצית הראשונה כשגיסלפי מקבל מנוחה. במחצית השניה הם שיחקו זה לצד זה. אני חושב שיהיה יותר נכון לבורג, לפחות בשלבים הראשונים, לעלות מהספסל כשחקן המוביל של הסקנד יוניט, ולסגור את המשחקים לצד שני הסקוררים. לא אופתע אם כך יהיה. בורג התרגל להוביל בקבוצות בהן שיחק לאורך הקריירה עד כה, וזה ניכר מהביטחון שלו כמעט בכל פעולה על הפרקט. לא סתם חזר צוות השידור פעם אחר פעם על המנטרה: "He has no fear". 

תמונת מראה?

הסוגיה שנמצאת במרכז הדיון בעניינם של מאייר ובורג היא ההשפעה של הבחירה שלהם בקבוצות הללו על היכולת ועל האופן שבו תתפתח העונה. מאייר יצא למכללות בכסף גדול, בגיל צעיר ועם יומרות דראפט, אבל כבר כעת ניתן לומר בזהירות שהוא בחר לעצמו סיטואציה קשה במיוחד לבלוט ולהוביל בה. בורג לעומת זאת, מגיע בגיל מתקדם ובסיטואציה אחרת, אבל נדמה שהגיע לקבוצה שתאפשר לו להיות דומיננטי לצד שחקנים איכותיים אחרים.  בשבוע הבא הדבר האמיתי מתחיל ונוכל לבחון את התיאוריות בשטח.