לוני ווקר הוא הבעיה של עודד קטש?

אנחת רווחה מובנת נשמעה מהכיוון הכללי של הספסל הצהוב עת הסתיים לו סיוט רבע גמר גביע ווינר. משחק שהיה רחוק פעולה גדולה אחת של איזה ג'מיה הול מלהביא ללחיצה מוקדמת מהצפוי על כפתור הפאניקה. רגע, אנחנו בטוחים שעוד קיים כפתור כזה? התשובה, אגב, היא כן. הראיה לכך היא ההחתמה המרשימה בעליל והיקרה עוד יותר בעליל של לוני ווקר הרביעי, אשר הצטרף לשורותיה מהלך הקיץ האחרון. ווקר היה גיבור ההעפלה לחצי הגמר. ווקר הוא גם גיבור טורנו הפעם.

חתכת שחקן

הבה ונתחילה מהמובן מאליו. לוני ווקר הוא חתכת שחקן. הוא טוב באלמנט הזה בכדורסל שמוביל את החפץ העגול אל תוך הסל. הוא טוב בלקלוע. ולקלוע, היום כבר מותר להגיד בקול רם מבלי שאיזה צקצקן נודניק ירצה לכם על הכדורסל הנכון, זה טוב בכדורסל.

כמה טוב? טוב מספיק כדי שהופמן, מועמד בכיר לתואר רוקי העונה של הדיסקו, יצייץ את זה.

כמה טוב? טוב מספיק כדי לייצר אמש 24 נקודות ב-27 דקות, ובאחוזים שהם סבבה לגמרי. כמה טוב? טוב מספיק כדי להיות שם בכל הרגעים המשמעותיים של המשחק, עם מהלכים גדולים שעשו הבדל. מול קרית אתא.

כמה טוב? טוב מספיק כדי להיות אחד הסקוררים הכי גדולים בעונה הקודמת של הליגה השניה בטיבה בעולם. ווקר יכול וקולע מלא מעט סיטואציות. הוא יכול לסיים מכדרור, הוא יכול להגיע לטבעת + לחתור למגע בדרך לקו, הוא יכול לסיים נהדר במגרש הפתוח וגם לפרק את היריבה בהתקפה המסודרת. הוא מספיק אלפא כדי לקחת על עצמו מהלכים גדולים, אחרי פסקי זמן ומבלי שהוא באמת זקוק לשרטוט של הקואץ' אשר על הקווים. הוא טוב. ממש טוב.

ועכשיו זמן הצקצוקים אשר כבר הספיקו להישמע מאי אלו מלהגים. הנה "ווקר לא משתף מספיק את החברים". הנה "קטש מחביא אותו בפינה". הנה והנה והנה והנה. הבעיה האחרונה של מכבי תל אביב, של קטש ושל ווקר היא מידת שיתוף החברים שלו בקבוצה. והצבתו של הווקר בפינה הוא ממש לא צעד של החבאה.

כלומר, זה ממש לא מצב שכזה:

כלומר, רגע, נסביר עוד מעט.

במה טובים?

בואו נניח רגע בצד את התחלואים שהפכו רגילים מבחינתה של מכבי תל אביב. כדי שהיא תגיע לאיזשהו מקום העונה, היא צריכה להיות עדיפה על יריבותיה בהיבט מסוים. ברמה הפרסונלית, לא פשוט לאתר את היתרונות האבסולוטיים. או יתרונות בכלל. בואו נניח, לשם הדוגמא, שדאוטין, טרופונוביץ', בריסט וכו וגו ודו משחקים אותה ביג טיים. במקרה הזה, לכל היותר, הם ברמה שאיננה הקבצה א' ביורוליג, כן? ובליגה, עם כל הכבוד, גם לא משהו שהוא דרגה מעל מה שיש לאדומות להציע.

מכבי לא גדולה במיוחד. היא לא מוכשרת במיוחד. היא לא עמוקה במיוחד (לא שמישהי יכולה להיחשב עמוקה כשיש את סגל חמש החמישיות של הפועל תל אביב בסביבה). היא לא שומרת טוב במיוחד, וגם לא תשמור טוב במיוחד. מאז שיש הדיסקו, אני במוד עדין יחסית. יעבור לי.

היתרון דרכו יכולה/אמורה מכבי תל אביב להצטיין ולהגיע צעד אחד קדימה, כלומר – נכון לעכשיו – היתרון היחידי יכול לעבור דרך השטף ההתקפי שלה. ודרך ווקר. כלומר, גם ווקר וגם שטף התקפי. אין שום סרט אחר שנראה לעין.

כדי שזה יקרה, קטש צריך להכיר באיכויות של ווקר ולקבל אותו כמות שהוא. ווקר, מצידו, צריך לקבל את זה שככה זה בקבוצה הזאת ואצל המאמן הזה. צריך לשחק את הסיסטם. צריך ללמוד את הסיסטם. צריך לרצות ללמוד את הסיסטם.

זמן של מספרים

למרות מערכת יחסים מורכבת עם סטטיסטיקה מתקדמת, נראה לי שחשוב להביא כאן כמה מספרים כדי להמחיש ולאפיין את ווקר הרביעי. בגיחתו היחידה לאירופה, בעונה שעברה בז'לגיריס, סיפק מספרים מרשימים בהחלט. עליהם נתעכב לרגע עכשיו.

מכירים נתון XG בכדורגל (שערים צפויים)? גם בכדורסל יש נתון שהוא סוג של מקביל, הוא עובר דרך SSQ, כפי שקוראים לו החברים הטובים מסינרג'י, והוא בא לתת ביטוי מספרי לאיכות הזריקה. אם לפשט את זה, מדד ה SSQ מנסה לקחת בחשבון כל מיני פקטורים (סוג הזריקה, מאיפה היא נלקחה, איכות ההגנה שמולה, שעון המשחק הקטן ועוד כל מיני כאלה), ואח"כ מציב לצידו לכמה נקודות צפויות זה אמור להוביל.

החזקתם עד כאן? חברים שלי אתם. הקיצר, במדד ה SSQ מוקם בעונה שעברה ווקר במקום ה 188 ביורוליג (מתוך 274) עם 0.97. שזה מעיד על בחירת זריקות שיש טובה ממנה מצד אחד, אבל מצד שני שחקנים די טובים כמו פאנטר ושורטס דורגו הרבה מתחתיו – במקומות ה 266 + 267. אגב, את תחתית הדירוג מעטר אחד שאליו כולכם ודאי מתגעגעים. דיוויד דה ג'וליוס.

עכשיו צריכים לבדוק מה קורה בין התחזית שניתנה כאן, בהתאם לדרגת הקושי, לבין כמות הנקודות בפועל שנקלעה. הפער בין השניים ילמד אותנו הרבה. הקיצר, בדירוגי היורוליג בעונה שעברה ממוקם ווקר במקום ה 196, המחריד, בפער (השלילי) בין זה לזה. כלומר, הוא גם לוקח זריקות לא מי יודע כמה – אבל הוא גם לא קולע אותן יותר מדי.

זוכרים את פאנטר ושורטס, שהזכרנו ממש לפני רגע? אז הראשון דורג 21 ביורוליג עם פלוס 0.24 והשני 54 עם פלוס 0.17. ווקר שלנו סיים עם מינוס 0.02 (שזה רע, אבל לא רע כמו הנתון המקביל אצל סייבן לי, ג'ימי קלארק או ים מדר).

עכשיו בחזרה לעולם שמחוץ למשוואות. ווקר אוהב זריקות שאנחנו מגדירים קשות. הוא אוהב ג'אמפרים מתוך כדרור. הוא אוהב לזרוק על פרצופים של שחקנים. הוא אוהב סטפ באקים למיניהם. הוא רוצה שתיתנו לו את הכדור, תזיזו את כולם וסנופי דיסקו.

כמו שאמינם שר. על צ'ונסי בילאפס.

https://www.youtube.com/watch?v=A3QT6-YcqHU&list=RDA3QT6-YcqHU&start_radio=1  

כן כן. הכדורסל של

לו הדבר היה רק בידו, לו רק היו אופציות מספיק טובות ומספיק סקסיות סביב, ספק גדול אם עודד קטש היה מאשר את החתמתו של לוני ווקר. אין לו כוח לדברים האלו. הוא לא מאמין בשחקנים שלא יודעים לשחק מדויק בהתקפה. ואם הם כן מגיעים אליו, הוא חייב, מבחינתו, להביא אותם אליו. בכדורסל.

מאחר שלקטש אין כמעט שום סיכוי לשנות במשהו את הקונספט שהפך אותו לאחד ממוחות ההתקפה המבריקים שקיימים, ואני לא מגזים – שיצר קונספט עצום ויצירתי להפליא מחד אבל חד גוני ושמרני מאידך, כל שנותר לו הוא לשכנע את ווקר שכדאי לו להצטרף לריקודים המסוימים שאותם ורק אותם הוא מכיר.

שאם רק יקשיב לתאוריה ויקבל אותה עליו, גם אם היא נראית לו מוזרה בואכה חייזרית כרגע, אפשר יהיה להפוך אותו לשחקן התקפי יעיל הרבה יותר. שאפשר יהיה לשפר את איכות הזריקות שהוא לוקח. שאפשר, דרכן, להריץ את הדברים שהופכים את ההתקפה של קטש, את הכדורסל של קטש, למשהו ספקטורלרי. כן, גם אם זה נראה מוזר כשהכדור אצלך ושיש גבוה שכאילו עומד לך בדרך. כן, גם אם זה כולל לפעמים להמתין בסבלנות לתורך בפינה. לנפח את הפינה ולא לזוז, אלא רק להיות מוכן.

ולא בטוח בכלל שיש קליינט מעוניין מהצד השני. לא בגלל שקטש צודק. בגלל שווקר יודע מה שהוא יודע, והוא יודע מה הוא ראה שמצליח בכדורסל בכל מיני מקומות לא רעים, כמו הפאקינג לוס אנג'לס לייקרס. והוא יודע, מבחינתו, איך הכוכב של הקבוצה צריך לשחק. ושלא יסבירו לו דברים. ושלא ישימו אותו בפינה, גם אם זה מסדר יופי של ספייסינג. ובטח שלא יבקשו ממנו לשמור. סתאם, לא באמת יבקשו.

השליש השלישי

מכבי תל אביב נראית לא טוב בשלב הזה. אוקיי, מכבי תל אביב נראית (ממש) רע בשלב הזה. כשאנחנו פחות משבוע לפתיחת משחקי היורוליג, זה מכוון אותה הישר אל השליש השלישי (והצפוי) שם. כדי שהיא תוכל לשבור את תקרת הזכוכית הנמוכה למדי שלה, היא צריכה למצוא דרך לעשות קסמים עם ובאמצעות הסופר סקורר שלה.

הערת אגב: בעבר, כאשר מאמנים אירופאיים רצו להרחיק את הסקורר הסורר שלהם מהכדור (כי סקוררים, כידוע, זה פויה גדול), הם ידעו להריץ אותו דרך חסימות רחוקות מהסל, ידעו לייצר מהלכי וויב (יענו שמיניות) ושאר אלמנטים שיבזבזו קצת את שעון השניות וכן הלאה. למרות שנדמה לי שראיתי קצת חסימות רחוקות מהכדור לווקר, שיכולות לגמרי להביא למצב של הסתרה אלגנטית, אני חושב שאנחנו עוד לא שם. ולשים אותו בפינה? זה פשוט התרגיל. חלקנו מבינים את זה. חלקנו לא.

לוני ווקר הוא חתכת שחקן, בקבוצה שאין בה יותר מדי כאלו. עודד קטש הוא חתכת מאמן, לפחות בתאוריה, כי לפחות ברמת היבשת אין לו יותר מדי תימוכין בדמות הישגים לעליונות המקצועית. אם עודד קטש יכול לשנות עצמו או לדאוג שווקר יתאים עצמו, ועדיף שגם וגם, זה בהחלט לא יהפוך את מכבי תל אביב לקונטנדרטית ואפילו לא קרוב, אבל זה כן יכול להביא אותה למקסם את מה שכן יש לה.

ווקר לא צריך למסור יותר. הוא צריך לעשות דברים ובמיוחד לזרוק בתוך המסגרת שהקבוצה שלו בונה. במקביל, קטש, כמו מסגר מיומן ששם את האגו בצד, יכול פשוט לייצר עבורו מבנה חדש שיתאים לו יותר.

ועד שנגיע לאירופה, יש ממש מחר עוד משחק הדחה מול הפועל ירושלים.

בוא שניה, אהרל'ה. תוכל לתת לנו קצת פרספקטיבה היסטורית לעניין הזה?

https://video.wixstatic.com/video/aba3db_739af6c484304bcd867b32eb015868ae/1080p/mp4/file.mp4

חג שמח. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.