לא היה כדרבי הזה. מתכוננים

לא היה כדרבי הזה. גם בגלל הבמה. גם בגלל יחסי הכוחות. גם בגלל היחס האמביוולנטי של אוהדי שתי הקבוצות לקראתו. ברמת הבמה, דרבי יורוליג ראשון. ברמת יחסי הכוחות, מעולם – בימי חיי – לא התעוררתי ליום של דרבי שבו הפועל תל אביב פייבוריטית גמורה. ברמת היחס, יחסי אהבה-שנאה (ובמקרה של מי מהאוהדים האדומים – אדישות מסוימת) כלפי הבעלים של הקבוצה שלהם. אבל אנחנו כאן כדי לדבר כדורסל. בואו נדבר כדורסל. בואו נדבר מאצ'אפ.

כתבנו כאן לפני ונמשיך לחפור: נכון שהשמות היותר נוצצים של מוליכת היורוליג הנוכחית מעטרים את הקו האחורי שלה, אבל חלק גדול במיוחד מהרושם הראשוני והמרשים שהיא מספקת עד כה נעוץ באיש אחד מהקו הקדמי. באוטורו. וזה הרבה מעבר ל-15 נקודות פלאס 6.5 ריבאונדים. הרבה יותר מ 68.4% ל-2. זאת הנוכחות של האיש הגדול והחדש של האדומים בשני צידי המגרש. ואולי בכלל בעיקר הגנתית. גם כשהפועל תל אביב מחליפה על הכדור וגם כשלא.

בצד השני של המאצ'אפ יש את רומן סורקין, שהמשחק מול פריז חשף את הקבוצה שלו בכלל ואותו בפרט אל הדברים שהם והוא לא אוהבים. אל הדברים שגורמים להם להיראות רע. פריז נשכה את הצהובים. היא נגחה גם בסורקין. זה הוריד אותו לכדי 13 דקות משחק בלבד עם 4 זריקות מהשדה ומדד יעילות שלילי. כי הוא לא בנוי לזה. כי הוא לא רוצה בזה.

כדי לקבל אינדיקציה ראשונית לאופן שבו יראה הדו קרב המסוים הזה אפשר לנסות וללכת אל העונה שעברה. שם, ודאי שבמשחק אחד מבין השניים אשר בין אנדולו אפס לבין מכבי תל אביב, קיבלנו מספר פוזשנים של מפגש ישיר. כלומר, בעיקר בכל הנוגע למהלכים שבהם סורקין שומר על אוטורו. את המאצ'אפ ההפוך לא ראינו מספיק. אין טעם לנחש אם השניים יצוותו האחד על השני בשני הצדדים. האמת? מי בכלל ה-5 הצהוב? בכל מקרה, גם אם זה לא יהיה הכיוון ההתחלתי, ודאי שנגיע אליו בהמשך.

הסכנה הגדולה של האדומים והתקווה המרכזית של הצהובים נוגעת למצב שבו ההתקפה של קטש מופעלת ופועלת. חלק מרכזי ממנה נוגע או בא לידי ביטוי ביכולת להפעיל את סורקין אחרי פיק נ' רול. אם יש חילוף, הנעילות של סורקין בפנים. אם אין חילוף, הכשרון באמצעותו הוא מעניש בשלשות כשהוא יוצא החוצה בפיק נ' פופ או מתגלגל פנימה עם או בלי יצירת מגע. זאת האומנות, וסורקין הוא אחד הסממנים המרכזיים ליכולת לגלות אם מכבי רוקדת אם לאו.

ו-וואלה, היה משחק כזה בעונה שעברה בין שתיהן. מפגש אחד שבו מכבי תל אביב גם ניצחה וגם הבליטה משחק של 22 נקודות שכלל גם 2 שלשות וגם 8/12 מהשדה. וכן, הרוב המוחלט של זה ארע כשהשומר שלו בצד השני הוא דווקא ונסן פואריה.

הקו הקדמי של הפועל תל אביב הנוכחית רחוק מלהיות יציב. מלבד אוטורו, יש בעמדה 4 את וויינרייט. שהוא בהחלט נהדר עד כה אבל גם מועד לעבירות וגם פחות חזק בקטע של הגובה. הוא יצטרך לשים את הגוף העבה שלו על מי מבין סורקין את הורד. שזה קשה. כל האופציות ההגנתיות מעבר לכך, קרי מוטלי, אודיאסי וגינת – היכולות ההגנתיות שלהם בכלל והתמודדות אפשרית מול סורקין לא מרשימות במיוחד. וזה לפני שדיברנו על השומר שסורקין אמור לפגוש יותר מכל – שהוא מלקולם/ מיציץ'/ בראיינט, אחרי חילוף הגנתי.

הפועל תל אביב מוליכה כרגע את היורוליג במדד הרייטינג המצטבר. כי היא אחת מהטובות במפעל בשלב זה גם בהתקפה וגם בהגנה.

המודל הכי קרוב שהיא קיבלה עד כה לכשרון של סורקין הגיע בדמות אוסמאני, אותו פגשה במשחק הקודם. והתקשתה. ובמיוחד התקשה איש וויינרייט, כי הטורקי הגדול קלע מולו גם מבחוץ, גם עם הגב לסל וגם כשהוא לוקח אותו בדריבל אלי טבעת. רומן סורקין הוא לגמרי האיש שיכול לעשות את זה בעצמו. שיכול לעורר מחדש את שאלת עמדה מספר 4 בסגל של הקבוצה העשירה של תל אביב. שמורכבת כרגע מאחד שבכלל שיחק 3 ביורוקאפ, אחד שלא באמת משחק יותר או בכלל אופציה של שני סנטרים (למשל אודיאסי ומוטלי) – שאם תולחם מחדש הערב, אל תתפלאו אם מכבי תחגוג עליה בשני צידי המגרש.

ושימו לב שאנחנו מדברים כאן במיוחד על ההתקפה הצהובה וההגנה האדומה. כי הנחת העבודה היא שאם מכבי תל אביב מנצחת, זה קורה דרך האופן שהיא מתקיפה. זה קורה באמצעות סחיטת עבירות מאוטורו. זה קורה כשרומן סורקין עושה קסמים. כשמפעילים אותו באופן שמאפשר לו לעשות את הקסמים שלו. לשרטט את האופן שבו הפועל תל אביב, להבדיל, עושה את זה, מרגיש כרגע הרבה יותר קל.

האמת? אני מודע לליין, ליחסי הכוחות וכו וגו ודו. בכלל לא בטוח שהמשחק הזה ילך כמו בתכניות המוקדמות.

4 הערות לסיום

1. החמישיות – נכון לתחילת אוקטובר, לאיטודיס יש חמישיה שאיתה הוא רץ. נכון לתחילת אוקטובר, לקטש אין. מעניין מאוד לראות עד כמה יברח למקומות של גימיקים (דיברתולומיאו? ריימן?) בהתחלה. עד כמה ילך על בלאט, כשהוא יודע מצד אחד שזה האיש שיכול להריץ את ההתקפה שלו קדימה, כשמצד שני הוא יודע עד כמה איטודיס (ודדאס) ישאף לרכב עליו הגנתית מההתחלה.

2. הקצב – גם כאן, ושוב – למרבה התדהמה – להפועל תל אביב הזאת יש כמה קצבים שבהם היא יכולה לנצח. האם תשאף מכבי תל אביב לרוץ מולה? אין לי ספק שכן. ולא רק אחרי שהביג גאי שלה יוצא בחילוף ופשוט ממשיך לרוץ אל הטבעת השניה.

3. מיציץ'. ווקר – היה שלב שבו שקלתי לכתוב כאן על מאצ'אפ שבו מעורב מיציץ'. ויתרתי, כי אין. גם בהתקפה המסודרת וגם כשהיא מבולגנת, הכדור וההחלטות זה קודם כל הוא. מצד שני, אין ספק שהוא יכול להפוך ליעד מועדף שאליו תלך ההתקפה של מכבי תל אביב. מצד שלישי, במרבית החמישיות הנוכחיות של קטש כיום יש על מי להחביא אותו. מצד רביעי, ווקר. אולי הביטוי הבולט ביותר עד כה לקיץ הגרוע שעבר על המועדון הזה בכלל ועל שדרת מקבלי ההחלטות המקצועיים בפרט. מצד חמישי, ווקר הוא לגמרי השחקן שיכול להשמיד את ההגנה האדומה שעומדת ממול. לאו דווקא כי יעשה דברים אחרת, אלא יותר כי יהיה את המשחק הזה שבו יקבל החלטה מודעת שלא להחטיא. ולצורך העניין, זה בכלל לא רלוונטי מי מופקד עליו מהצד השני.

4. איזה דרבי, יא אללה. איזה כיף.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.