יש מה לעשות. אפשר להציל חיים

שתי דקות לפני פתיחת המשחק בהיכל מנורה בין הפועל תל אביב למכבי ראשון לציון ראיתי את נועה פופלינגר לוחשת לגיל ברק דבר מה ואת הלסת שלו נשמטת. כמה דקות לאחר מכן כבר התחילו לרוץ השמועות הקשות על התאונה הקשה בה נהרג רז אדם. אנחנו במשפחת הכדורסל תמיד זוכרים את דראז'ן פטרוביץ, קווין מגי, דניאל ששון, לפני חודש את ג'ראלד פדיו ואתמול את רז אדם.

תאונת הדרכים בה נהרג רז משכה את תשומת ליבנו כי זו דמות שאנחנו כל כך אוהבים, שאנחנו פוגשים במגרשים, רואים על המסכים והחיוך הגדול והממזרי שלו פותח לנו את הלב. אבל האמת היא שבכל יום בישראל נהרג אדם בתאונת דרכים.

בשנת 2025 שהיתה שנת שיא שלילית מזה 20 שנים, נהרגו כאן 459 אנשים, נשים, ילדים ואזרחים ותיקים. משפחות רבות נותרו שבורות עם פצע שלא יגליד לעולם. הכי קל להגיד שאין מה לעשות, שככה נוהגים כאן, שזו המנטליות שלנו ועל הדרך להאשים את הנהג הישראלי. להאשים את הנהג זה קצת כמו להאשים את החולה בכך שהוא חולה ולהאשים את האדם שפרצו לביתו, זה הכי קל אבל לא נכון.

מה כן נכון לעשות? לבנות ולתקצב תוכנית לאומית למאבק בקטל בדרכים, תוכנית עם יעדים ברורים ומדידים אשר דואגת לחינוך לזהירות בדרכים בתוכנית הלימודים בכל שכבות הגיל, לבנות מערך אכיפה משוכלל ומתקדם, לטפל תשתיתית בכבישים ובצמתים האדומים כדי שגם אם נהג יטעה וכולנו עושים טעויות בכביש (לפחות אחת ביום), הוא לא ישלם על כך בחייו.

אבל בינתיים זה לא קורה, אלא להפך, תוכנית לאומית יש ואפילו מוכנה אבל היא לא מתוקצבת ולכן אין לה כל משמעות. אנחנו כאנשי כדורסל תמיד עוסקים במיקומים, אז אם במיקומים עסקינן, ישראל ניצבת במקום האחרון והגרוע מבין כל מדינות אירופה בצמצום ההרוגים בתאונות דרכים.

זוכרים שבתחילת העונה היה חשש שנושעה מפיב"א? לא היה פודקאסט או בעל דעה שלא עסק בזה. אז בעולם הבטיחות זה קרה. לאיחוד האירופי נמאס ובחודש אוקטובר האחרון השעתה המועצה האירופית לבטיחות בדרכים (ETSC) את ישראל מהדו"ח השנתי. לטענת הארגון, פעולות הממשלה אינן עולות בקנה אחד עם מחויבותו הבסיסית להצלת חיים. לא הנהגים. הממשלה.

נחזור רגע לתוכנית הלאומית. עכשיו תגידו לי שאין כסף. נכון, מדובר בהשקעה כספית משמעותית אבל גם תאונות הדרכים עולות לנו כסף, הרבה כסף, על פי בנק ישראל עלות תאונות הדרכים למשק בשנה הן כ-20 מיליארד שקל.

אם ניקח למשל את הצומת בו נהג רז (צומת לא מרומזר בכביש 90 שרק לפי שנה נהרגו שם שני שוטרי מג"ב) הרי שניתן לטפל בצומת ולהציב שם רמזור שיהפוך את הצומת ממוקד סיכון לצומת שמאפשר חציה בטוחה, דבר שישמור על תושבי הגליל ושאר הנהגים שנוסעים בחבל ארץ זה.

ולנו אנשי הכדורסל תמיד ישארו הזיכרונות מרז, העיניים הנוצצות והקסם שהביא איתו. אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחה השכולה. חבל על דאבדין ולא משתכחין.

צביקה באר הוא מנהל מערך ההדרכה בעמותת אור ירוק.