.png)
.png)
.png)
יש לי חולשה לרקדנים
- אלעד הופמן
- 10 בפבר׳
- זמן קריאה 11 דקות
"קרב קצוות". איזה ביטוי מאוס, אבל מה לעשות? איך עוד אפשר לקרוא למאצ'אפ בין קבוצה שמצאה את הקצב שלה ביורוליג ובארץ, ועומדת לפני חצי גמר גביע, לבין אחת משלוש הקבוצות החלשות בליגה? יאללה, נזרום עם זה, קרב קצוות.
רעננה נגד מכבי תל אביב (89 - 106)
רעננה הגיעה למשחק בחיסרון סייז משמעותי, משהו שקורה לרוב הקבוצות מול מכבי, שמשחקת הרבה עם פורוורדים גדולים בעמדה 3 כמו ריימן, לביא או בריסט. מנגד, רעננה חסרה את לישבסקי וקוק, וכשמסתכלים על הסגל שלה, רק חנוכי ופרימן באמת נחשבים שחקני פנים. "למזלה" של רעננה, בגלל הפציעה של ליף, הורד לא שיחק ב-3. בטוח שזה נתן להם ביטחון שיא שהם יוכלו להתחרות. לא באמת.
בכל מקרה, בחצי הראשון ראינו משחק ללא הגנות בכלל. זה לא שאחרי ההפסקה הקבוצות פתאום הרימו את רמת האינטנסיביות לשמיים, אבל מכבי כן מצאה סוג של פתרון לבעיה היחידה שהציגה מולה רעננה, אבל לזה נגיע בהמשך.
עודד קטש אוהב פיק אנד רול ספרדי, ופיק אנד רול ספרדי אוהב את עודד קטש. כאילו, לא באמת שאלתי אותו, אבל אני כותב את זה כי תכף ולנטיין וזה מרגיש נכון. אז מכבי כמובן מריצה את אחד התרגילים הכי שכיחים בכדורסל המודרני, והנה רעננה מגינה על זה... איך נאמר? עדיף שלא נאמר.
בואו ניזכר לרגע מה זה פיק אנד רול ספרדי: שחקן ההתקפה עם הכדור מקבל חסימה גבוהה (High PNR), ובזמן שהגבוה מתגלגל לסל, מגיע שחקן שלישי וחוסם את השחקן ששומר על הגבוה המתגלגל. יש כמה דרכים לטפל בזה הגנתית, אבל אף אחת מהן היא לא הדרך שבה בחרה רעננה. רעננה בחרה בלבול.
בואו נצלול לרגע לביצוע: בפעם הראשונה שמכבי הריצה את הספרדי, רדפורד ורגלנד פשוט איבדו את זה. שניהם רצו בו זמנית לקלארק שהחזיק בכדור, מה שהשאיר את דאוטין לבד לגמרי על קשת השלוש. שלשה חופשית. (0:10)
30 שניות אחרי אותו מהלך, רעננה ניסתה לתקן אבל זה לא עבד. רגלנד ניסה לדחוף את דאוטין כדי למנוע את החסימה המתוכננת, אבל רדפורד הלך מתחת לחסימה, חנוכי איבד/חיפש בבהלה את השחקן שלו, וקלארק? הוא פשוט טייל בלי הפרעה לאזור קו העונשין, עלה לג'אמפ קל וסגר עוד מהלך של הגנה מבולבלת. (1:26)
כל המחצית הראשונה התנהלה בשיטת "אין מפריע" מצד שתי הקבוצות. 58-53 לצהובים בסיומה. שתי הקבוצות סיימו עם מעל 60% מהשדה, במחצית משוגעת מבחינת אחוזים. מכבי עם 9/15 מחוץ לקשת ורעננה, לא נשארה חייבת והפציצה עם 8/13. אני לא אגיד ליגה בעונה מסוימת. אתם תגידו. רק ארמוז שלא מדובר בעונת החורף, סתיו או אביב.
אבל למי אני בא בעצם בטענות? הראש של מכבי היה ממש, אבל ממש לא במשחק הזה. יש לה את באיירן מינכן על הראש ביום חמישי, ומיד לאחר מכן את חצי גמר הגביע. רעננה, מצדה, כנראה לא באמת חשבה שיש לה על מה לשחק, אז היא פשוט באה משוחררת וזה בדיוק מה שעזר לקלוע באחוזים האלו, וגם לא ממש לשמור בצד השני.
אבל רגע לפני שנעבור למחצית השנייה, בואו נשים פוקוס על הנשק היחיד של רעננה. נכון, שוכמן היה נהדר עם 14 נקודות במחצית וגם רדפורד נתן את שלו עם 11, אבל המחצית הזאת הייתה שייכת לאיש אחד: מנהיג, כישרוני, קוסם. היחס בין הרמה שלו לבין הרמה של הקבוצה שבה הוא משחק הוא כנראה היחס הכי לא הגיוני בעולם - ג’ו פאקינג רגלנד.
דאבל-דאבל במחצית. דאבל-דאבל במחצית - כן, קראתם נכון, וזה לא מודגש סתם. 15 נקודות ו-10 אסיסטים היו לג'ו ב-20 הדקות הראשונות. והגיוון, אוי הגיוון. זה התחיל במסירות לליי אפ קל במתפרצות, רק תרוץ שוכמן. המשיך בהאלי הופ על הראש של סורקין, תחסום ותתגלגל פרימן, ונגמר בהוצאות כדור לשלשות בכיף שלו רק תסדרו רגליים חנוכי ורדפורד.
הוא כמובן לא שכח להוסיף נקודות על הסוכריות שהוא חילק. הנה שלשה, הנה הליכה שמאלה כמו שהוא אוהב וזריקה גבוהה שמנשקת הלוח באלגנטיות מעל הידיים המושטות של סורקין או הורד. אני מעריץ שלך ג'ו. אתה רקדן של כבוד אצלנו בהדיסקו.
במחצית השניה החגיגה נגמרה. כאילו, לרעננה היא נגמרה, כי מכבי פשוט המשיכה בשלה. היא ביצעה התאמה הגנתית מבית היוצר של המאמנים הכי גדולים שאתם יכולים לחשוב עליהם: היא שמה את ג'יימי קלארק, ולאחר מכן את ריימן, על ג'ו רגלנד. היא בסך הכל ביקשה מהם להרים אינטנסיביות, וזהו. זאת כל ההתאמה הטקטית שהציג עודד קטש, שני שומרים טובים שהרימו אינטנסיביות וזה היה מספיק כדי להוריד מחשבות כלשהן של רעננה על משהו פה. 48-36 למכבי בחצי השני ל-17 הפרש קליל בסיום.
מה שמכבי תיקח מהמחצית הזאת ומהמשחק בכלל, זה את היכולת הטובה של שני שחקנים שנעלמו מאוד בתקופה האחרונה: דאוטין ולביא. לאחד זה יכול לעזור מאוד כבר ביום חמישי הקרוב, בעוד השני נמצא בסיטואציה בעייתית יותר.
אם הנחתם שמי שאני חושב שזה יעזור לו כבר בחמישי הוא דאוטין, טעות נפלה בידיכם. דווקא בפני לביא ניצבת האפשרות לקנות עוד דקות באירופה. הוא שוב הוכיח שהוא מסוגל לספק התקפה בלי לדרוש את הכדור ובמינימום כדרורים. הכל אצלו מגיע מתנועה בלי כדור, ריבאונד התקפה ומתפרצות. בקבוצה שבה ריימן פותח בחמישייה ביורוליג ואין את ליף כדי לדחוף את הורד לעמדה 3, יכול לביא, עם קצת מזל (טוב, עם הרבה מזל), למצוא את עצמו עם דקות משמעותיות כבר מול הגרמנים. הוא סיים עם 23 נקודות ללא החטאה מהשדה, בתוספת 7 ריבאונדים ו-2 אסיסטים. אמנם 4 איבודים הם נתון שקצת יקשה על קטש לסמוך עליו, אבל הם קרו בעיקר בגארבג' טיים, כשמכבי כבר השתעשעה על המגרש.
דאוטין, לעומת זאת, נמצא במצב מוזר. מצד אחד, כשאין ווקר, הוא היה אמור על הנייר לקחת את המושכות גם ביורוליג. אבל פציעה ממושכת, פלוס העלייה של ג'יימי קלארק והכושר הטוב של לונדברג, הושיבו אותו ל-40 דקות על הספסל מול הכוכב האדום עם ביטחון ברצפה. אתמול הוא נראה נרפה מאוד בחצי הראשון, ואף שסיים עם סטטיסטיקה נאה של 11 נקודות ו-7 אסיסטים, נראה שבתוך הריצה הנוכחית של מכבי ביורוליג הוא פשוט לא משתלב. התחושה היא שהרכבת שלו כבר חלפה. אתם כמובן מוזמנים לקטול אותי כשהוא יסיים עם 15 נקודות ומהלך קלאץ' מול באיירן.
נאחל בהצלחה למכבי תל אביב באירופה ובהצלחה לרעננה במאבק ההישרדות בליגה, היא בהחלט צריכה את זה.
הפועל חולון נגד בני הרצליה (76 - 87)
18:3 אחרי 7 דקות. אם לא קיבלתם פלאשבק למשחק האחרון של פרנקו, כנראה שאתם לא אוהדים או שחקנים של חולון. פתיחת המשחק פשוט הציגה לראווה את הרצליה וחולון של השבועות האחרונים. במקרה של שחקני חולון, אין ראווה אין גאווה ואולי גם אין בושה. חולון, כמו בכל השבועות האחרונים, הראתה פריכות מנטלית מרשימה. הרצליה, עם ההרכב הכי "כבד" שעלה פה אי פעם טחן אותה דק דק, וה נראה בדרך הבטוחה להפוך לגארבג' טיים אחד גדול.
הצ'יף ביחד עם די ג'יי ברנס פתחו בקו הקדמי של הרצליה ופשוט ניצלו את יתרון הסייז עד תום. מהלכים אדירים של משחק בין גבוהים והרצליה נראתה נהדר. תחשבו על שני ענקיים מעל 140 קילו עם דימניקה אדירה בין שניהם. כושר גופני תמיד יהיה בעייתי שמדברים על החבר'ה האלה אבל מהלך יפה של אורלנד שבחר ללכת גבוה וכבד מול חולון הפצועה.
ככה נראו חמש הדקות הראשונות לפני שברנס הספיק לרדת לנוח:
ואז הגיעה שלשה אחת של מקריי. באותו רגע, כשחולון עומדת על 1/12 מחפיר מהשדה, היא נראתה מקרית וחסרת משמעות, הרי לא באמת הגיוני שקבוצה תסיים רבע עם פחות מ-5 נקודות. אבל במבחן הדיעבד, הזריקה הזו גרמה לשני דברים קריטיים: קודם כל, היא פתחה ריצת 11:2 שהחזירה את חולון לחיים עוד לפני הסיום של הרבע. דבר שני, וחשוב לא פחות, היא סוף סוף הכניסה למשחק את ג'ורדן מקריי.
מקריי חוטף ממני המון הייט בשבועות האחרונים, ובצדק גמור. הוא הרוויח אותו ביושר. אז נכון, חולון הפסידה, ובשלב מסוים זה שוב נראה בדרך לביזיון מוחלט, אבל 25 הנקודות של מקריי - בעיקר בשלושת הרבעים הראשונים, היו החמצן שהשאיר את חולון בחיים. זה לא הספיק לניצחון, אבל זה בהחלט עדיף מכלום.
אה ויש גם את עניין המאמן.
ההחתמה של אריאל בית הלחמי היא צעד מתבקש. הוא מאמן סופר ראוי, דמות מוערכת, ומישהו שיכול לעשות סדר בבלגן. אבל, וזה אבל גדול - טיפה קלאס לא תזיק. להוציא את זה החוצה לכתבים תוך כדי משחק זה מהלך שפוגע במינימום הכבוד שמגיע למאמן צעיר שעמד על הקווים וניסה לתמרן בתוך סיטואציה כמעט בלתי אפשרית. בכל מקרה, מקווה שאריאל יעשה שם סדר ובעיקר יעזור באופי הרופס, עד עכשיו של השחקנים. בהצלחה.
הופמן אתה לא מעודכן
מה?
זה לא אריאל, זה קרוניץ'
אהההה אז אותו דבר שכתבתי על אריאל רק על קרוניץ׳. בהצלחה גם לו.
ברבע השלישי הייתה בריחה קלה של הרצליה, ואז השופטים עזרו לחולון לחזור ביחד עם כמה מהלכים טובים של קרביץ. אבל לא באמת ראיתי שום דבר, כי התאהבתי. במחצית הראשונה הוא עוד היה טוב, אבל רק ברבע הזה זה באמת נפל לי.
אני אלעד הופמן, בן 40, נשוי פלוס 3 ואני מאוהב ב-150 קילו בחולצה כחולה וראסטות. אני מאוהב בדי ג'יי ברנס. הסנטר ההרצלייני, שנראה כאילו הוא סובל תוך כדי שהוא רץ, אבל הוא פשוט מכונת יעילות. הוא פתח את הרבע כי אונוואקו היה עם 3 עבירות. מיד כשהם התחלפו אחד בשני, הצ'יף עשה פאול רביעי וברנס שבוודאות עוד לא הספיק להסדיר נשימה, הוקפץ חזרה פנימה. והוא המשיך בדיוק איפה שהפסיק.
הרצליה מריצה איתו פיק אנד רולים, ומה שהוא מחסיר במהירות ובגלגול איטי מאוד לסל, הוא מרוויח בזכות חסימה טובה, תנועה חכמה, סבלנות ושליטה. לפחות שלוש פעמים האיש הגדול הזה חסם והיה נראה כאילו הוא נתקע במקום, אבל הוא רק חיכה שהנתיב יתפנה ובאיטיות מופלאה התגלגל לו לאיטו לסל. גם אחרי שמצאו אותו, ובגלל חוסר היכולת שלו להתנתק מהקרקע, הייתי בטוח שהוא יקבל חסימה אבל הסייז שלו מאפשר לו לייצר ספייס מהמגן ולסיים בלייאפ או בפייד-אוואי מקרוב.
כמו שאמרתי, התאהבתי. כל כך התאהבתי שהייתי חייב לבקש הסבר מרביץ האם שחקן כזה יכול לחזור לליגה שמעבר לים:
אחד הדברים המתעתעים ביותר לגבי ה-NBA כיום זה שנהיה יותר ויותר קשה לשחקני פנים כבדים לשרוד בליגה, ובמקביל השחקן הטוב ב-NBA בעשור הנוכחי הוא ניקולה יוקיץ'. אולי ההסבר הוא שאו שאתה מספיק טוב כדי לבנות סביבך קבוצה או שתתקשה להצדיק את החסרונות שלך. עידן ביג בייבי דיוויס נגמר. די ג'יי ברנס לנצח יהיה אגדת מכללות, והוא גם אחד השחקנים המהנים ביותר לצפייה בכדורסל העולמי כרגע, מאלה שרואים את המשחק קצת אחרת. אבל ב-NBA אין לו מקום. בלי גודל של איזה זאק אידי ובלי קליעה מבחוץ אין דרך לבנות סביבו התקפה בליגה הטובה בעולם, ובהגנה הוא מטרה נייחת. ואולי טוב שכך. ברנס לא צריך לנסות להיות מחליף מעניין בקבוצה חלשה ב-NBA, הוא צריך להיות שחקן שבונים סביבו קבוצה, צריך מקום שבו הוא יהיה יוקיץ'. הלוואי שבכדורסל הישראלי יידעו לצאת מהשבלונות הקבועות ולנסות להבין איך בונים קבוצה סביב התופעה הייחודית הזאת, כזו שתמקסם את היכולות הייחודיות שלו בפוסט ותמזער את החסרונות שלו בהגנה. בינתיים, נהנה מכל רגע שהוא פה.
ברבע האחרון, סגנון המשחק המהיר של הרצליה סוף סוף בא לידי ביטוי וחולון התפיידה לה די מהר. היידיגר וסטיוארט התחילו לרוץ ולתקוף מוקדם, ולחולון לא הייתה תשובה. בכלל, בעוד שבמחצית הראשונה חולון בלמה איכשהו את הרצליה (למרות הפתיחה הטובה) על 36 נקודות בלבד, בחצי השני הרצליה כבר חזרה לסקור שהיא רצתה, וקלעה 51.
הרצליה נראית מצוין, והכדורסל המהיר והנאה לעין, יש לומר, מוכיח את עצמו גם במבחן התוצאה. מגיע פה קרדיט ליהוא אורלנד על הסגנון הזה. הקבוצה, שפתחה את העונה בצורה קטסטרופלית ממש, מדורגת היום שנייה בליגה בנקודות וממשיכה לקבל תרומה מאחד השחקנים הכי טובים שיש לליגה בארץ הקודש להציע. אם איכשהו אתם לא בטוחים למי התכוונתי, אז הכוונה היא לאלייז'ה סטיוארט. 25 נקודות, אחוזים מעולים, 6 פעמים סחט עבירה, אתלטיות אדירה וחוץ מזה, הבחור פשוט נוטף כריזמה. חומר ליורוליג.
עוד נתונים:
● 38-24 להרצליה בצבע, תראו מופתעים
● דרק וולטון ג׳וניור עם 0 אסיסטים. אם אני זוכר חשבון מכיתה ו׳ זה הכי נמוך שאפשר.
● הרצליה עם 7 נצחנות רצופים. זה הרבה וזה מרשים וקרדיט לכל מי שבמערכת שם.
לא לישון על הרצליה.
הפועל העמק נגד מכבי רמת גן (94 - 83)
אחרי הניצחון בגביע על הפועל חולון, העמק הגיעה במצב רוח מצוין במטרה לנצח עוד יריבה בדרך למפגש עם הרצליה הלוהטת בחצי גמר הגביע. רמת גן, מנגד, הגיעה כשהיא עדיין ללא ניקוליס המושהה, ועם רצף סטטיסטי קבוע שליווה אותה בעשרת המשחקים האחרונים: ניצחון, הפסד, ניצחון, הפסד.
אחרי שהפסידה בשבוע שעבר למכבי תל אביב אחרי עם רבעים סבירים פלוס, הרצף הזה היה אמור להישבר. ואכן הוא נשבר. לראשונה אחרי עשרה משחקים רמת גן הפסידה פעמיים רצוף. לא נראה לי שמישהו יופתע אבל חשוב להדגיש: הפועל העמק היום היא טופ קבוצות בליגת העל שלנו. אל תגידו לא אמרת שגם בגמר הגביע או בפלייאוף היא תפתיע או תהווה יריבה ראויה לאחת מהתל אביביות או ירושלים.
ברבע ראשון רמת גן רצתה כדורסל מהיר. הכדורסל המהיר שניסה לכפות על המשחק שמוליק ברנר חזר עליו כמו בומגרג כי הפועל העמק הגיע לתקוף מוקדם ואדוארדס היה מעולה עם 10 נקודת. העמק סיימה את הרבע עם 30 נקודות מול 24 של רמת גן. ברבע השני ההגנה של העמק נזכרה שהיא מובילה את הליגה בספיגה והתחילה לעבוד. היא הורידה את רמת גן ל-12 נקודות בלבד אבל יש משהו מעניין ששמתי לב אליו דווקא בהתקפה.
העמק, כשהיא לא משחקת התקפה עומדת, מנסה להגיע כמה שיותר עמוק במשחק המעבר. זה קורה בעיקר כשהיא מייצרת מצב שבו אין שחקן ב-סטרונג סייד או במילים של מתנשאים: Empty Ball Screen (או Empty Pick & Roll, זה לא באמת משנה). זה קרה כבר בהתקפה הראשונה של המשחק, וזה נמשך לאורך כל המחצית הראשונה.
תראו את המהלך הראשון: אחרי החטאה של רמת גן, משגב רץ מהר לצד המגרש כשאין לו אף אחד בפינה. זה קורה יחסית גבוה, אבל התוצאה היא מה שחשוב - מכיוון שאין עזרה בצד החזק, ואונגנדה הוא גבוה מהיר, אטקינס לא מתחייב למשגב. הוא מנצל את העובדה שגם קרופורד לא מתחייב אליו, ופשוט חותך את המגרש עד לפאול סל מהיר. (0:33)
וככה זה נראה לאורך כל המחצית. לא משנה אם הכדור היה אצל אדוארדס, נויביץ' המעולה או כמובן משגב. העמק ניסתה להגיע מהר לצד עם פינה ריקה, הכל כדי להקשות על עבודת העזרה של רמת גן. וכשהעזרה מהצד החלש כבר הגיעה, הגבוהים של העמק ידעו להוציא את הכדור במהירות החוצה לשלשות פנויות. דוגמה מושלמת לכך ראינו בשלשה של נויביץ׳, שהגיעה ממסירה מדויקת של צ'יילדס. (13:20)
המחצית הראשונה הסתיימה עם דומיננטיות של העמק ויתרון 19. ברבע השלישי מלחמה של אדם אריאל ומשחק טוב של סגו מורידים במעט את ההפרש ונכנסנו לרבע האחרון כשהמשחק מתנהל די על מי מנוחות. שלשה של קרופורד הורידה את ההפרש ל-9 בלבד והפיחה תקווה אצל הרמת גנים, העמק בינתיים המשיכה להחטיא שלשות. למען האמת, אלו היו זריקות טובות והם קלעו באחוזים מעולים עד אותו רגע, אבל מתישהו קבוצה צריכה למצוא דרך להשיג נקודות בדרך אחרת. נכון, אין להם איזה שחקן פוסט אפ דומיננטי, אבל מה עם הכנסות כדור בפיק אנד רול (שעבדו בענק במחצית הראשונה)? מה עם איזה חדירה של אדוארדס או הנרי?
בסוף, כנראה שאין לי הרבה מושג, כי אדוארדס עם שתי שלשות רצופות די גמר את המשחק והחזיר את השליטה לעמק. מיד לאחר מכן הגיע פסק זמן של ברנר, ובסיומו רמת גן אפילו לא הצליחה להוציא את הכדור מהחוץ וקיבלה עוד שלשה מהנרי.
וזאת העמק רבותי. קבוצת הגנה מעולה עם כשרון התקפי טוב. ראיתי אותם השנה הרבה ואני קובע בלי כל צל של ספק שמדובר בקבוצה שמוסרת הכי הרבה אקסטרה פס בליגה. בפעם המי יודע כמה אני מוריד את הכובע בפני אברהמי שאפו.
קצת נתונים כי למה לא?
● אדוארס 21 נקודות עם 6/10 לשלוש.
● משגב 9 נקודות ו-8 אסיסטים ורק 2 איבודים.
● העמק עם 21 אסיסטים מול 14 איבודים בלבד.
● 16/32 לשלוש
לא לישון על העמק.
על שאר המשחקים בקצרה:
גליל עליון ניצחה את נתניה 74-79 בקרב תחתית קריטי ונצמדה אליה ואל רעננה בטבלה. זה היה משחק שבו לשני המאמנים היה המון מה להוכיח. לאלי רבי יש משקולות על הגב. שנים של סטיגמת "מאמן נשים" שלא יכול לעשות את המעבר לליגת הגברים. בשבועות האחרונים נתניה שלו נראית טוב יחסית לכלים שעומדים לרשותה, אבל היא לא יכלה לגליל עליון, שאותה מאמן האיש שבנה בעצמו את הקבוצה המוגבלת מהשרון.
עידן אבשלום רוצה להוכיח שהוא הרבה מעבר למנהל מקצועי או סוכן. הוא מאמן כדורסל. למרות שהמשחק עצמו היה ברמה נמוכה, הניצחון נשאר בגליל בזכות רז אדם, שגם הוא רקדן של כבוד אצלנו, ואצלי בפרט. 22 נקודות, אבל גם עם 6 איבודים (רז, אין צורך) בכל מקרה, התחתית לוהטת.
אתא הפסידה בבית לבאר שבע 86-84, במשחק שיכול להתברר כקריטי במיוחד בסוף העונה. שתי הקבוצות רוצות פלייאין, ובאר שבע יוצאת עם ניצחון חוץ חשוב מול אחת הקבוצות בכושר הכי גרוע בליגה כרגע.
אתא אמנם קיבלה בחזרה סוף סוף את דריוס האנה, אבל להזכירכם היא קבוצה ללא סנטר אמיתי, ופשוט לא היה לה סיכוי מול ברנדון אנג'ל, שסיפק 27 נקודות ו-12 ריבאונדים עוצמתיים מאוד. באר שבע ממשיכה להיראות כמו הקבוצה החזקה ביותר במקומות 7-12, וכרגע היא מחזיקה בדיוק במקום הזה, השביעי. אתא, לעומת זאת, נמצאת בבעיה גדולה. הקצב הוא כבר מזמן לא אותו קצב של תחילת העונה. היא אמנם במקום התשיעי כרגע, אבל בעוד שני מחזורים היא כבר יכולה למצוא את עצמה מחוץ לעשירייה הראשונה. זה רחוק מאוד מהיכולת המלהיבה שראינו ממנה בתחילת השנה.
אתא עם 23 אסיסטים ו-21 איבודים. קצב מהיר זה לא לכל אחד, גם אם בתחילת השנה זה היה נראה טוב.
מכבי ראשון לציון ניצחה באולם המושבה 72-63 ביום שישי. מי היה מאמין שנס ציונה תשחק בשישי? ובכן, כולם. זהו ניצחון עצום לחבורה של גיא קפלן, שעוקפת את נס ציונה בטבלה ונראית פתאום כמו קבוצה שיכולה להילחם על הפלייאין. משפט שנשמע לא הגיוני בעליל לפני המינוי של קפלן. מגיע קרדיט עצום לו ולשחקנים שלו, שידעו לנצח גם ללא ברנס המושהה.
נס ציונה, לעומת זאת, נמצאת בצרות צרורות. כסף עצום הושקע בבניית הקבוצה כבר בתחילת השנה, ואיך פותרים פתיחה גרועה? ניחשתם נכון: מפטרים את המאמן. ממנים את המנהל המקצועי למאמן בזמן שהבן שלו בקבוצה, ושופכים, ובכן, עוד כסף. זה נגמר בריב מיותר לחלוטין בסיום בין האוהדים לבין מאיר טפירו, כשאוהדי נס ציונה כבר הוציאו הודעה רשמית שהם לא יגיעו למשחקים הבאים כל עוד טפירו על הקווים. כאמור, מיותר.
היי את או אתה, אם הגעתם עד לפה חשוב שתזכרו: בין אם אתם מאמן בשם יואב, או מנהל מקצועי שהפך למאמן בשם מאיר או עידן. בין אם גרמתם לשחקן עבר שכותב היום בהדיסקו להתאהב בכם, ובין אם אתם סתם רקדני דיסקו מדופלמים, תזכרו שהכל, אבל הכל, אמת לשעתה.
תגובות