יש חרך

יש הרבה דרכים לנצח משחק כדורסל. אפשר לנצח בהגנה ואפשר בהתקפה. אפשר לנצח בקצב מהיר ואפשר בקרב פוזשנים. אפשר בכדורסל גדול ואפשר בסמולבול. אפשר עם רוטציות עמוקות וחילופים מובנים ואפשר ללכת אול אין על שחקנים, לפי תחושת הבטן באותו הרגע. כולל כאלו שלא נספרו לפני. אפשר לשחק תרגילים אסתטיים ותנועתיים ואפשר גם לתת את הכדור לאיש שיכול ולקוות לטוב. אפשר בצורה אחת ואפשר באחרת. מכבי תל אביב הזאת, נכון להיום, מנצחת גם ככה וגם ככה. מכבי תל אביב הזאת, של קואץ' קטש, ניצחה את מונאקו בחוץ גם ככה וגם ככה. וגם ככה.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

9:42

https://www.youtube.com/watch?v=9O5OQoTMU_Y

נתחיל בדיסקליימר. לאחרונה, עם הכדורסל, המומנטום והנצחונות בצהוב מחד והכאוס הניהולי במונאקו מאידך, כזה שמעמיד בסימן שאלה את עצם קיומו של המועדון החביב מהנסיכות החביבה, התחלנו לתהות בקול אם ניתן לאתר דרכה חרך אפשרי למקום העשירי. הנחת העבודה הייתה ששחקנים כועסים, שלא מקבלים תשלום בזמן או בכלל, ישחקו פחות טוב או פחות מחויב. ואז הגיע רצף שבעה נצחונות של הצרפתים, כולל הצגות בחצי גמר וגמר הגביע שלה. ואז הגיע המשחק עצמו, מול מכבי תל אביב, ובו נראו השחקנים שכן שיחקו לגמרי בעניין ולגמרי רוצים. רוצה לומר: אין שום דבר שקשור בסיטואציה של היריבה, כולל ההיעדרות של מירוטיץ', שיכול לגרוע כהוא זה מהאופן שבו השיגה האורחת נצחון חוץ סופר חשוב וסופר מרשים. כלום. כסף? עתיד לא ברור? לא רלוונטי. מכבי תל אביב ניצחה את המשחק הזה, פייר אנד סקוור, על הפרקט ובלי טובות.

אוקיי. פלאן בי

לאורך שנים מקוננים צקצקנים על כך שלקטש אין פלאן בי. זאת הדרך שלו, הכדורסל שלו ודי, באמא, נמאס לי לדבר ולכתוב על זה. אתם כבר יודעים. שילובו של לוני ווקר בחמישיה הפותחת, בהמשך ישיר לטיול שערך במסגרת משחק החזרה שלו בליגה, היה אך טבעי. אך טבעי היה גם שווקר ירים, פחות או יותר, כל זריקה באזור החיוג שלו עם פתיחת המשחק. כשיירד לנוח, פחות מ-4 דקות אל תוך המשחק, זה כבר יהיה אחרי שירים 5 זריקות מהשדה. וזה האופן שבו יתנהל איתו קטש מהלך מרבית המשחק עצמו. כלומר, להשתמש בו במשורה. כולל ההחלטות להשתמש בו ולהכניס אותו לקראת סיום רבע ראשון (וקיבל שלשת באזר) ולקראת סיום רבע שני (וקיבל שלשת באזר בלאט ממסירה של ווקר). 

להשתמש בו במשורה, לוני ווקר. צילום: AS MONACO

החילופים שערך קטש לווקר הרגישו כמו דיאלוג שניהל עם עצמו. עד כמה הוא מוכן להתפשט מהדברים שהוא רוצה ומאמין. עד כמה הוא מוכן לתת את הכדור ולוותר. דיאלוג שכולו לבטים. דיאלוג שכולו חיבוטים. עד לרגע שבו הגיע לכדי הכרעה. לאחר איבוד כדור של תמיר בלאט שהוביל ליתרון 1 בלבד, פסק זמן מכבי עם 8:41 לסיום. ואז נכנסים הורד וריימן ו-ווקר. רגע, נחזור קצת אחורה. 

כארבע דקות וחצי לסיום הרבע השלישי, מאבד ג'ימי קלארק כדור שמוביל למתפרצת שמובילה ליתרון 1 בלבד בצהוב. והוא נפצע. כשזה קורה, בהיעדרו של איפה לונדברג הפצוע, נותרת מכבי תל אביב עם רכז אחד ושמו בלאט. ורכז תאורטי ומשועמם ששמו בישראל דאוטין. שבשלב הזה אף אחד לא זורק לעברו מבט. ורק עדי עמוס, אחד מעוזרי המאמן, הולך להחליף איתו מילה בפסק הזמן שאחרי, כדי להגיד לו את ה"תהיה מוכן" שאומרים. כדי להגיד לו, אולי, את ה "אתה תנצח את המשחק אתה", כמו שאומרים.

היה מוכן, ג'ף דאוטין. צילום: אלן שיבר, באדיבות ליגת ווינר סל

ועכשיו, אחרי שדיברנו פעמיים על שני איבודי כדור שהובילו לפעמיים פלוס 1, נחזור שוב קדימה. לשיוויון 72. עכשיו, אחרי שבלאט נשחק בעמדה מספר 1 וריימן גם מחטיא וגם מסתבך בטכנית, נקרא שמו של הדאוטין, ההוא שהציל למכבי תל אביב את הגביע. ועכשיו גם נחבר את שני גיבורי הפלאן בי ביחד, כלומר גם ווקר וגם דאוטין. שני הסמנים המובהקים לכדורסל האבוד והמפסיד של מכבי תל אביב בחלקים הראשונים והמשמעותיים של העונה. שפתאום, בהיעדרם של אלו שעשו את ההבדל לאחר מכן, צריכים לנצח את המשחק הזה.

• תזכורת - קליק ראשון על הסרטון ינגן את הקטע הרלוונטי. כדי לצפות שוב, יש להעביר את הסרטון לנקודת הזמן המצויינת בסיום הפיסקה.

וכאן גם נכנס הגיבור השלישי לתמונה, אחד קטש. שעדכן, בהתאם לחמישיה שלו על הפרקט, את הפלייבוק. התקפה ראשונה, היי פיקנרול ווקר את סורקין. בלי סיבוכים ובלי עניינים. דאוטין בפינה אחת. בלאט בפינה שניה. ווקר הולך ריג'קט על החסימה ופנימה. ומוצא מולו שלושה שחקני הגנה בתוך הצבע פלאס שניים ממש ליד. ומה שחשוב הוא שאוקובו עוזב לגמרי את בלאט בפינה הקרובה. מסירה קלה. טריצה קלה. (11:28)

https://www.youtube.com/watch?v=Z25ySWKWwAw

הלאה. עכשיו כבר מונאקו בפלוס 1. כדור אצל הווקר. מראים 77, כלומר שתי חסימות פיקנרול, אבל בתכלס עוד היי פיקנרול ווקר את סורקין. דאוטין בפינה. בלאט בפינה. הכל בידיים של הסקורר. שהולך פנימה. והפעם, העזרה אליו מגיעה בעיקר מדניאל תייס, שעוזב את סורקין בחוץ ומסתער. סורקין פנוי + אין רוטציה הגנתית = מסירה קלה החוצה = טריצה קלה. (12:10)

https://www.youtube.com/watch?v=Z25ySWKWwAw

מתקדמים הלאה. מכבי פלוס 1. עכשיו כבר אין בלאט על הפרקט. דאוטין חוצה את קו החצי, נותן את הכדור לבוס ווקר וזז הצידה. עכשיו שתי חסימות לווקר, שמכדרר בכיף שלו. שמזהה סוג של שמירה כפולה רעה עליו ברמת השטראזל פלאס תייס. שמירה רכה? קבלו ג'אמפר רך בתוך פרצוף שלכם. (12:30)

https://www.youtube.com/watch?v=Z25ySWKWwAw

מספיק דוגמאות של ווקר מכדרר ומסתדר, נכון? כדי לסיים את פרק הפלאן בי, נלך למהלך הכדרור המנצח של דאוטין. שמקבל בחילוף את בלוסונגיים. שמכדרר. שמסתכל על השעון הקטן ורואה שהוא מסתיים. שמכדרר. שדופק ג'אמפר משלו, אחרי קרוסאובר קטן, מניע עצמו לכיוון הספסל וממלמל דברים ששחקנים אומרים בסיטואציה הזאת. (13:25)

https://www.youtube.com/watch?v=Z25ySWKWwAw

האם זה הכדורסל של קטש? האם זה הכדורסל שאנחנו רוצים לראות, כמאמר מי מהמלהגים? עכשיו, שמכבי תל אביב יודעת לנצח גם בפלאן איי וגם בי, התשובה חייבת להיות כן וכן. וסחטיין.

ובכלל, כיף היה לראות התאמות טקטיות ויוזמה טקטית שהפכו והפכה להיות סוג של ברירת מחדל עבור מכבי תל אביב, בהתבסס על נסיונות וידע שרכשה ורכש לאורך העונות האחרונות. לחץ אזורית על כל המגרש 2-2-1, שמעכב בדיפולט את הרצון של היריבה (ובטח כזאת כמו מונאקו) לשעוט מצד לצד. מעבר תכוף מהרכבים נמוכים להרכבים גבוהים (במקרה הזה ריימן וגם גור לביא שנוגעים בעמדה מספר 3). את המעבר לאזורית או כמו אזורית עם הסימון 22, שמנסה לסייע בהתמודדות עם הרכבים שלא מסתדרים במאצ'אפ ההגנתי, למשל מול ליינאפ הגארדים של ספנוליס מצד אחד, כשיש בלאט ודיברתולומיאו בצד שני. ההצבה השיטתית של פורווארד קשוח על מוביל הכדור המטריד, במקרה הזה ג'יימס, תוך כדי שינויים תכופים בזהות שלו, במטרה להתיש ולשחוק עד כמה שאפשר את הסכנה שמנגד. סחטיין. באמת שסחטיין.

3 נקודות לסיום

1. 1<3 – שתי הקבוצות קלעו נהדר ל-2. מכבי 21/31. מונאקו 20/32. המארחת ניצחה את קרב העונשין כשהיא רושמת 25/27(!) בעוד האורחת מסתפקת ב 13/18. אבל עונשין זה לא חשוב. וגם לא 2. הנה הנתון שמנצח, בנוהל. כל אחד מהקבוצות הרימה 35 שלשות אל חלל האוויר הדחוס אשר באולם הלא הראוי שבו שיחקו. מכבי דפקה 12 בפנים, כולל שלשת הלא יאמן כי זה נכנס של סורקין, שעשתה 86-80. מונאקו קלעה 7 בלבד, כלומר 20%. כולל 0/5 של מייק ג'יימס. כולל 1/7 של אוקובו. כולל 1/5 של בלוסונגיים. ונכון, הרבה מזה תלוי מזל. אבל נכון גם שזאת תכנית משחק הגנתית שמכבי תל אביב מצליחה לנצח איתה כמה משחקים. ממי עוזרים, את מי עוזבים, על מי מהמרים ועל מי מתנפלים. מכבי תל אביב נמצאת בפאזה כל כך מדויקת בכדורסל שלה, למרבה ההפתעה, גם בצד שבו שומרים. סליחה, גם בצד שבו היא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד עם לקות ההגנה שלה.

   
   

2. ההורד איז באק – אפשר כבר להכריז רשמית שהורד חזר, כן? עזבו רגע נתונים ממשחקי ליגה וכו. שלושת המשחקים האחרונים שלו בליגה השניה בטיבה הם משחקים של 15+7 מול הכוכב, 14+11 מול באיירן ו-15+7 מול מונאקו. וקטש חיכה לו וחיכה לו, בימים בהם החורים בידיים של הורד נראו גדולים יותר מאשר החורים בהגנה של הצהובים (כשהורד לא על הפרקט). ולא מיצמץ, ולא ויתר עליו. ועכשיו ההורד איז באק. כולל, אגב, מהלך הפייק הנדאוף ואז דרייב מכדרור שבד"כ רואים דווקא מסורקין. 

   
   

3. הנה זה מגיע – זהו. הקרב על הפלייאין נפתח. לא יאמן, כי אני באופן אישי לעגתי לכל הטוען כך, אבל זה קורה. מכבי תל אביב רחוקה משחק וחצי בלבד ממונאקו. ועוד מארחת את דובאי שכרגע מעליה במשחק, כשנצחון שלה עליה יהיה נצחון כפול. זהו. זה החרך. עם תשעה משחקים טו גו, פתאום זה משהו שיכול לקרות. כלומר, בהנחה שמנצחים דרבי בשבוע הבא.

עד כאן להפעם. שבת שלום. שיהיה לנו טוב.