ירושלים מציגה: מבוא להיפוך מומנטום?

בתחילת הרבע הרביעי ולאחר איבוד כדור מסמר שיער של טריפל ג'יי, לא היה אוהד ירושלים אחד, כולל אלו אשר יושבים על הספסל או לצידו בבלגרד, שבאמת חשב שהיא לוקחת את זה. גם כי היריבה הטורקית היא אחת הטובות במפעל הזה, אם לא ה, מה שבא לידי, בין היתר, במאזן מרשים של 10 נצחונות מ-11 משחקיה עד כה. בעיקר כי הפועל ירושלים, בזמן קצר, הצליחה להוכיח לעצמה שאין יתרון ואין משחק שהיא לא יכולה לזרוק לפח. והנה, כשהיא בעיצומו של משבר מוקדם ומשמעותי, היא מוצאת עצמה מרחק נצחון אחד, במוצ"ש הקרוב, כדי לקחת את כל מה שאמרנו/ כתבנו/ ליהגנו/ ציקצקנו עד כה ולדחוף לנו את זה בתוך הפרצוף.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

7:44

עבודה של המוסד

בשלבים מוקדמים של המשחק מול בחצ'שהיר, בעוד התקפת הפיק נ' רול של ירושלים מפלחת את הגנת היריבה בכלל ואת הרגליים המפולחות של טרביון וויליאמס בהגנה בפרט, אי אפשר היה להימנע מהמחשבה ששתיים מהיריבות המשמעותיות שמפרידות בין ירושלים לבין העפלה ליורוליג, בחצ'שהיר ובשיקטש, התחזקו הקיץ בעמדת הסנטר בוויליאמס ובאנטה ז'יז'י'ץ', בהתאמה. אם זה לא עבודה של המוסד, אל תקראו לי.

לפרקים נרחבים, הפועל ירושלים ביצעה טוב, אבל ממש, בהתקפה. זה התחיל מג'ארד הארפר. שהוא טוב בכדורסל. שייצר לעצמו 5 נקודות מהירות, ב-3 הדקות הראשונות, מאותו מהלך מדויק, שמתחיל בזווית החסימה (המשתנה) של וויילי ומסתיים, כאמור, בריקודים על וויליאמס. זה כלל גם אזהרה מוקדמת לשומר שלו פלין, שניסה למנוע את המסירה להארפר (בעגה, דיניי) והבין מהר מאוד שמיותר. שיתקדם.

טוב בכדורסל, ג'ארד הארפר. צילום: מיכל בן גיגי, הפועל מידטאון ירושלים

ההתקפה

ההתקפה של הפועל ירושלים, ומוזר לכתוב את זה אחרי משחק שבו היא קולעת 90 מול יריבה מצוינת, ממשיכה להיראות חד גונית פינת צפויה משך דקות רבות. הרבה דברים סטגנטיים, מאלו שגורמים למלהגים מסוימים למחוא כפיים כאשר הכדור נכנס וכשלא – לשאול אבל למה אין תרגיל. מעבר למאצ'אפ הספציפי מול הטורקים, קבוצה שלמרות האורך של קופריביצה והחבילה הגופנית של מיצ'ל, נעדרת אופציה הגנתית מאיימת במיוחד בפנים, הרי שהמקור להבדל ברמת הביצוע נובע מכמה דברים קטנים. ודבר אחד קטן גדול. הארפר. אבל עליו לא נדבר כרגע. נרחיב על שלושה אחרים:

הראשון – קאש ווינסטון. שכן, בדומה לגרסה מקבילה מהאדומה של היורוליג, רואה טבעת כשהוא רואה פרקט. ולעיתים נראה (ולא רק נראה) שכל פוזשן מסתיים בכך שהוא הולך לסל. שכן, שימר את האיום ההתקפי של ירושלים גם בדקות נטולות הארפר שמריץ את הפיק נ' רול. את המחצית הראשונה, לדוגמא, סיים עם 5 נק' פלאס 5 אסיסטים ללא איבוד. כל הזמן אגרסיבי. כל הזמן מאיים.

השני – קצב משחק. אי אפשר להגיד על הקבוצה של יונתן אלון שהיא שועטת במורד המגרש, אבל במחצית הראשונה הספיקו כמה מהלכים ספציפיים של יציאה קדימה כדי לערער את הבטחון העצמי של הטורקים. שלושה מהם הסתיימו בהגבהות כדור אל סמית' או וויילי. כמו זאת.

האם זה מה שגרם לבחצ'שהיר להסס לרגע לפני שהיא קופצת בכל הכוח על ריבאונד ההתקפה? המספרים (21 אופנסיב ריבאונד שלה) מלמדים שלא. מה שכן, באמת שהיו כמה מהלכי ריצה שעשו נעים. במיוחד זה שהגיע כ-2 דקות וחצי לסיום הרבע השני, שהתחיל מזוס שניקה מהטבעת כדור שנזרק על ידי וויליאמס, רק כדי לצאת חיש חש אל הצד השני, לסמן עם היד ולתת בטריצה. זוס!

השלישי – זוס. קטונתי, אבל באמת קטונתי, מלהסביר את תופעת יובל זוסמן. שאחרי פתיחת עונה מחרידה, פתאום נוסק לו דרך המשחקים מול אריס, רישון ובמיוחד בחצ'שהיר. ואלו לא רק השלשות המשמעותיות (שלושתן!) שנתן. אלו גם הקריאות האסרטיביות שלו בהתקפה. יש קו אחד שמחבר שני מהלכים שעשו הבדל. רגע לפני הגונג שסגר את הרבע הראשון, אל מול יציאה הגנתית גבוהה אל ווינסטון, המתין זוס לרגע הנכון שבו השומר שלו (פלין) איבד קשר עין, כדי לנוע ללא כדור ולסיים יפה מסירה יפה לא פחות. כדקה לסיום המשחק, אחרי שבחצ'שהיר מוציאה את הכדור מהידיים של הארפר, כדי שכל מי שלא קוראים לו הארפר יעשה מה שהוא מבין, זוסמן גם זה שאוסף לידיו את הכדור, גם זה שמתקיף את השומר שלו (פלין) וגם מוצא את וויילי כדי שזה יכבה את האור.

ירושלים זיהתה יפה את הגניבות וההתאמות הטקטיות של זאת שמולה. את הטיפולים ההגנתיים שלה. מול פתרונות נסוגים (דרופ) וכאמור, גם מול פתרונות אגרסיביים יותר. יפה מאוד.

תופעת יובל זוסמן. צילום: מיכל בן גיגי, הפועל מידטאון ירושלים

ההגנה

עזבו לרגע את המספרים. יש משחקים שבהם אפשר להרגיש שדברים טובים קורים כבר בפוזשנים הראשונים. ההתקפה הראשונה של הטורקים הלכה להומסלי, ההוא שכיבה את האור על עונת היורוקאפ של ירושלים בעונה שעברה – ובאותו מקום. כמה שניות אל תוך הארוע שהתרחש אמש, אחרי שקופצים עליו הגנתית, מסר הכיילב לוויליאמס המתגלגל. אלא מה? שזוסמן, בתפקיד המתייג הנמוך, הגיע לשם לפניו ומנע ממנו סל קל. סימנים מצוינים, שהמשיכו גם אחר כך. למשל באיבוד הכדור של אותו ההומסלי, כ-5 דקות לסיום, אחרי שאותו הזוסמן קופץ עליו ומפתיע אותו.

רעיונות יפים שהגיעו גם ברמת בחירת המאצ'אפים ההגנתיים, החל מהבחירה האמיצה של הארפר על פלין, המשך בציוות החלקי של זוסמן מול קאבנו אבל גם בביצוע הרוטציות ההגנתיות אחרי שמייצרים מיסמאצ'ים וגם בזיהוי התכונות המסוכנות הספציפיות של חלק משחקני היריבה (תזכירו לי לדבר איתכם בקרוב על מהלך שנקרא גרנייד).

החלטות שהגיעו מהספסל של הטורקים, למשל ללכת על ליינאפ של שני מובילי כדור בתחילת הרבע השלישי, כשסיפהאי הצטרף לפלין, רק עזרו לירושלים לחדד את עצמה ואת הדברים שהיא בוחרת לעשות, כולל במרחק שלוקחים מהשחקנים שמאיימים פחות (כולל נגיעה מוקדמת יותר של אזורית?).

המסקנות

עד לפני רגע דיברנו כולנו על המשבר בירושלים, על חוסר המעוף של אדלסון, חוסר הבטחון של שחקנים חשובים מדי וחוסר האמון (של האוהדים) במאמן שלהם. עכשיו, רגע אחרי נצחון גדול במשחק גדול, זמן לעדכון? אז ככה, במובן מסוים, הרבה יותר קל להפועל ירושלים להחזיק ולהצטיין דווקא מול קבוצות כמו היריבה המסוימת הזאת. זה עדיין לא אומר שהיא התגברה או מתגברת על הבעיות שהובילו עד הלום.

ואולי בעצם דווקא הנצחון הזה מחדד את התחושה הלא נוחה לגבי האופן שבו ירושלים מנהלת את עצמה. קחו את הקבוצה הזאת, את הסגל הזה, פלוס בוסט חיזוקי קטן, כזה שיותר משמעותי בקצת מהטריפלים של העולם, והיורוליג הופך להיות מבחינתה ממשהו שהיא יכולה לעשות למשהו שהיא אמורה לעשות. וזאת המסקנה שהיא אמורה לקבל בשש שאחרי בחצ'שהיר, ולא המסקנה לפיה הכל בסדר.

3 נקודות לסיום

1. עמדה 4 – חסרונו של נמרוד לוי (תרגיש טוב, יא נמרוד) לא פגע אתמול בהפועל ירושלים. וגם לא עוד משחק הזוי ומאופס של לאמב. הפועל ירושלים מגיעה ל-90 ומנצחת יפה ומרשים בלי שום דבר בעמדה הזאת, שיש הטוענים שהיא החשובה ביותר בכדורסל. לכו תבינו מה נהיה מלאמב. לכו תבינו כדורסל.

2. עמדה 5 – לבטח אחד המשחקים השלמים ביותר שקיבלה ירושלים מצמד הסנטרים שלה. כן, בלי האיש המכונה דימה. אלו לא רק 30 נקודה פלאס 12 ריבאונד משותפים, כמו התחושה (הרגעית) שהכל בסדר שם, כולל בהתקפה המסודרת. לא כולל ריבאונד הגנה.

3. אחלה אדלסון שבעולם – אפשר להגיד מה שרוצים על צורת הניהול של הפועל ירושלים, על הכסף שהיא מוציאה ועל השחקנים שהיא לא מחתימה. אבל בחיאת, ג'ארד הארפר מתחיל עונה שניה בהפועל ירושלים, באהלן אהלן. ככה, בקטנה, השחקן הכי טוב ביבשת הישנה שאיננו משחק ביורוליג. בינתיים.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.