ירושלים יודעת. מכבי ממש לא

תוך כדי צפייה במשחק חצי גמר גביע ווינר, ניסיתי להיזכר במשפט ההוא, שיכול להסביר הבדל מרכזי בין שתי הקבוצות. נו, איך הולך המשפט הזה? דאמיט, מקווה להיזכר תיכף, לפני כניסת שבת. הנמשל, בכל מקרה, הוא שבהפועל ירושלים יודעים מה הם צריכים לעשות. במכבי תל אביב לא. בירושלים שחקנים מכירים את הרול שלהם. במכבי רול זאת כנראה מנה שווקר מזמין בחדר ההלבשה. במחצית.

כאן אתם יכולים להאזין לשי האוזמן (האמיתי) מקריא לכם את הטור

6:30

שני השחקנים הכי חשובים של הפועל ירושלים, לפחות בהערכות המוקדמות (שלי), היו בעלי משקל פחות, אם בכלל, במשחק שהעלה אותה לגמר. ווינסטון פצוע, זכר למפגש הכואב בסופר קאפ. לאמב? אמנם 28 דקות על הפרקט, אבל כרגע מרגיש בעיקר מסורבל.

וכן, ירושלים הלכה עליו. ביציאה אחת מפסק זמן, הולכים לתרגיל הורנס שמיועד לתת לו כדור לפיקנרול ביג טו ביג. לא עבד. מה שכן, במהלך חשוב הרבה יותר לקראת הסוף, כאשר השומר שלו גור לביא יוצא חזק על הכדור, לאמב מזהה מיידית – קופץ החוצה מיידית – ודופק שלשה חשובה.

ואני אסביר לכם למה. כי לאמב, גם במצבו הנוכחי, יודע, אבל ממש יודע כדורסל ומה ואיך משחקים. כי בירושלים, גם כשהיא עודנה בחודש ספטמבר, זאת קבוצה שרצה ביחד ומבינה ביחד.

וזה בא לידי ביטוי בעוצמות שמביא מהספסל הובר, בהמשך ישיר לכניסה שלו במפגש הקודם בין שתיהן. וזה בא לידי ביטוי במשחק אדיר של ג'וזאיה ג'יימס ג'ורדן, שזו הפעם האחרונה בעונה הזאת שבה אנחנו מזכירים את השם שלו, כי מעתה הוא טריפל ג'יי. לטריפל ג'יי אין שום וריאציה של פרופיל שחקן שאמור לשדרג. הוא הגיע, בואו נדבר גלויות, בעיקר כי אפשר ובזול.

מצד שני, הוא לגמרי מודע. אם הוא מוגדר 3 & D, יענו אחד שתפקידו לקלוע כשהוא חופשי לגמרי ולשמור כדי שהאחרים לא יהיו חופשיים בכלל, אז זה מה שהוא עשה היום מול הצהובים. וחיכה בסבלנות שהכדור יגיע אליו בפינה. ואם לא, פשוט ויתר והעביר אותו הלאה. כי הכלים של ירושלים מכוונים. נו, איך אומרים את המשפט  הזה? עזבו. אני אשאל את גור.

וזה לא מיקרי שהכדורים הגיעו אליו לפינה. בהיעדרו של ווינסטון, וגם לא בהיעדרו, פליימייקר הארפר עושה כאן דברים שאין דברים כאלה. שישה אסיסטים היו לו הפעם מול הצהובים, אבל המסירות הספציפיות שלו לפינה הרחוקה, בדרך להטלות מוצלחות של לוי, טריפל ג'יי, קרינגטון וכו וגו ודו זה פשוט כל כך מרשים.

וקרינגטון. איזה שבוע עובר על שחקן החמישיה קרינגטון. על שחקן הקלאץ' קרינגטון. על שחקן ה-אתם בטוחים עדיין שהוא לא צריך להיות שחקן נבחרת ישראל קרינגטון?

ועכשיו הגנה. ירושלים הזאת מפתיעה אותנו בחלק מהאלמנטים ההגנתיים. מתחילה, מההתחלה, עם חילופים נרחבים, גם על הכדור וגם על מהלכים שלפני. שונה מאוד מדוקטרינת דג'יקיץ' של הבה וננגוסה בשחקן עם הכדור. מצד שני, זה לגמרי הבה וננגוסה, כי החדות והעירנות לגמרי שם. כן, מדי פעם נרדם לה איזה שחקן בתפר של ההחלטה ההגנתית (באזור הווינגים). כן, יונתן אלון יכול להיות הכי מרוצה שבעולם בשלב הזה. מהקבוצה שלו. מהעבודה שלו. מהרף שהשבוע הזה מרים. טוב, זה אולי לא.

עכשיו ליריבה מתל אביב. כדי להתחיל, התלבטתי כאן בין שני גיפים אפשריים. תבחרו אתם מה מתאים. יש את האופציה של אני לא יודע מה לעשות.

או אולי האופציה של   פ א נ י ק ה.

במצב 61:60, אחרי קאמבק סוג של הירואי, עוד קאמבק סוג של הירואי בחסות הדברים שיודע דיברתולומיאו לעשות והנגיחות שריימן יודע לייצר, כולל אחת יותר מדי, הגיע עודד קטש לנקודת החלטה. והחליט שאין מנוס זולת לקרוא בשמו של לוני ווקר הרביעי. ושם נגמר לו המשחק.

לוני ווקר מסיים את המשחק הזה עם מדד הפלוס מינוס השני הכי גרוע על הפרקט. הכי גרוע הוא של הורד (מינוס 23) והוא מיד אחריו (מינוס 20). ואלו לא סתם מספרים שמפריחים לחלל האוויר. לוני ווקר לא מבין מה רוצים ממנו. והאמת? גם כשהוא מסתכל על הבוקס סקור, לא בטוח שהוא יבין מה רוצים ממנו. היי, 12 נקודות ב 24 דקות. נוט באד, לא?

וקטש ניסה איתו כמה דברים. הנה התרגיל שהריצו בשנה שעברה לליווי רנדולף, יענו ההיי פיק אנד רול באמצע, כדי לייצר לווקר בידוד. הנה אייסו בצד, בדרך לג'אמפר (מוצלח) של הסקורר. אז זהו, שספק אם הבעיה נוגעת לתרגילים. הבעיה עם ווקר הרבה יותר עמוקה. אפשר, אגב, לחשוב על וריאציות אחרות לגמרי שבהן ווקר יכול להרגיש בנוח. אם הייתה סביבו קבוצה קשוחה ששומרת, כולל גם בשבילו, עם שחקנים יודעים שנוגחים בהגנה ולא מפריעים בהתקפה, זה יכול היה להיות נחמד. אבל במכבי תל אביב הזאת, בין היתר, גם אין מי שישמור.

ווקר ווקר ווקר ווקר. הוא לפחות טוב בכדורסל. מה לגבי האחרים? דאוטין, סנטוס, ליף. כל מה שיש לומר עליהם בשלב הזה בכלל, ועל הבן של ברד בפרט, זה שהם והוא אבודים בחלל. ככה.

https://www.youtube.com/watch?v=4aUBc2CCpI4

אם מכבי תל אביב, רגע לפני פתיחת עונת היורוליג, צריכה ריימניזציה כדי איכשהו להחזיק מעמד בגביע ווינר, זה די מסביר הכל. אם מכבי תל אביב, רגע לפני פתיחת היורוליג, מנסה להבין מי הכפיל שהשתלט על גופו של ג'יילן הורד, כמו בפרק נוסף בסדרת הסרטים גברים בשחור, זה די מייאש. עבורה. אחרי מופע אימים במפגש הקודם מול ירושלים, הצליח הצרפתי לייצר מיצג מחריד עוד יותר, עם שורה מרשימה של 7 זריקות לשדה שהתרגמו לכדי 0 עגול ויפה.

והאוהדים של מכבי? חלקם הניף שלט שקרא לפדרמן למכור. השאר אולי תוהים בינם לבין עצמם אם השעיית הישראליות מאירופה זה באמת כל כך רע לקבוצה שלהם, במצבה. עזבו, אפילו לא בצחוק. הלוואי שתמצא איכשהו הדרך להסיר מעלינו את רוע הגזירה המסוימת והעצובה הזאת.

תמו משחקי ההכנה של 2 מ-3 נציגותנו באירופה. בשלישי זה מתחיל. הפועל ירושלים יוצאת לדרך עם רוח גבית ובטחון מוצדק. מכבי תל אביב מחכה לאיזשהו נס שיגיע ויושיע.

שבת שלום. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.