ירושלים, חולוניה ונתניה מנצחות. מדברים על זה

מודה שדי התלבטתי איך לסדר את הטור הזה, בהמשך לשלושת משחקי סוף השבוע בליגה הראשונה בטיבה בישראל. נלך LIFO, יענו נתחיל במשחק של חולון? נלך FIFO ועם נתניה? ובכן, בחסות הטרחה שהנחילה חולוניה לקרית אתא, נפתרה לי הבעיה. לא זה ולא זה. נתחיל בירושלים.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

7:56

במיקרו, נחשפה ההגנה של ירושלים לנזילה נקודתית ברגעים שכמעט ועשו הבדל. ספציפית, היא הסתבכה בטיפול הגנתי מול מהלך התקפי פשוט של היריבה מהגליל. מול הפיק נ' רול הגבוה שהריצו הגארדים של המארחת, כולל דאגלס אבל במיוחד רז אדם, היא אכלה נקודות קלות פעם אחר פעם. גם כשהגבוה השומר הוא סקפינצב. גם כשהגבוה בהגנה הוא סמית'. ירושלים טיפלה גבוה, כלומר שואו פינת הדג', ומשם נחשפה לנקודות של לנג'יביין כשהתגלגל קצר, לשלשה של אלג'יקי כשקפץ החוצה לשלשה וכו. ופתאום הקבוצה מהמקום האחרון בליגה מוצאת עצמה בפלוס 4.

ואז הגיע עדכון קטן בגרסה ההגנתית. במקום יציאות גבוהות, עכשיו זמן לחילוף או חילוף משולש. ואז, בפוזשן המסודר הבא של הגליל, מהלך גב לסל של מלמד על הארפר מסתיים בכלום. וגם של אלג'יקי על קרינגטון. וגם נסיון של רז אדם להעניש את הסוויץ' בחדירה לסל או של דאגלס לייצר נס, הכל בסופי שעון.

אוקיי. זה בטקטיקה ההגנתית. אבל לא רק. ספר להם, הופמן:

https://video.wixstatic.com/video/aba3db_9023ad82d10c479fa5880b00111e45bf/720p/mp4/file.mp4

תודה הופמן. וואו, איזה פאקינג מהלך של קרינגטון. בלעדיו, כל החילופים שבעולם לא היו מצילים את הפועל ירושלים מעוד הפסד ליגה. אבל המשחק הזה כבר מאחוריה והמבט אמור להיות קדימה. למרות פתיחה טובה ואגרסיבית, שכללה היותו חלק בלתי נפרד מהנעת הכדור התוססת מחד, אבל גם דיוק בחסימות רחוק מהכדור מאידך (במיוחד במהלך הלואו פוסט פליי האוטומטי), שהוביל לזריקות טובות של הארפר, קשה לומר שנמרוד לוי סיפק משחק גדול בעמדה מספר 4. אני איש עדין, זה מה יש. ולאמב, האופציה הנוספת שם, היה פחות טוב ממנו. ובתכלס, ה-4 הכי סביר במשחק הזה, ואולי לא רק, היה בכלל טריפל ג'יי. שזה לא טוב. איך שלא מסובבים את זה, ולא משנה כרגע אם מדברים על ה-4 או שמא ה-3, מגלים שישנו חור בסגל הזה שמסרב להיסתם. וזאת בעיה שספק אם יכולה להיפתר רק בעוד חידוד של אלמנט הגנתי או התקפי. סכם לנו את העניין, מר הירש.

בסוף, הבעיה היא אנתוני לאמב. טוב, אחת הבעיות, אבל אולי אחת שאפשר לפתור. הוא אמור להיות היתרון של ירושלים על קבוצות מסוגה של גליל עליון, והוא ממש לא. בשלב מסוים, ההצטיינות בטרנטו והעבר ב-NBA כבר לא רלוונטיים, ו-2 מ-8 מול קבוצות תחתית בליגה הוא הנתון היחיד שרלוונטי. משבוע לשבוע, התקווה שגרסה משופרת של לאמב תפציע לפתע הולכת ופוחתת. ואחרי ההפסד לבחצ'שהיר ועוד משחק ליגה מטריד, ייתכן שגורל העונה של ירושלים תלוי במציאת מחליף ראוי בעמדה 3. לא בנוסף ללאמב, במקומו. עם כל הצער - דינם של זרים ברמתו להיחתך.

---

אליצור נתניה - עירוני נס ציונה 91:95

https://www.youtube.com/watch?v=f5MVfyKm6lg

אחלה נצחון של נתניה. אחלה נצחון של אלי רבי. הנה, תראו איך הופמן התרשם.

הרבה עניינים יש סביב הקאמבק הזה של נתניה, אבל סיפור הנצחון על נס ציונה עובר דרך האחוזים לשלוש. 13/26 לשלוש, ליתר דיוק. שזה המון, במיוחד לקבוצה שממוצע הקליעה מבחוץ שלה הוא סביב ה – 30%. ועמית גרשון עשה 6/11 מול הטפירו'ס. ואור קורנליוס 3/5. אז בואו נדבר על אור קורנליוס. ועל עמית גרשון. ועל אלי רבי. ועל הקשר בין גרשון לקורנליוס. ואלי רבי. וננסה להבין למה הם פתאום קולעים.

מאז שרבי הגיע, קורנליוס. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

מסלול הקריירה של האיש המכונה אורקו הוא לחלוטין בלתי שגרתי. בתכלס, עונתו הראשונה בליגה הזאת הייתה במדי נס ציונה, כשהוא בן 24. ו-וואלה, שום דבר מעניין לא קרה לו שם. ומשם עונה אחת לא רעה בגלבוע. ומשם, משום מה ומקום, ירושלים של דג'יקיץ'. ודווקא בקבוצה הבכירה הראשונה שלו בקריירה וכבר בעונה הראשונה שלו שם, הוא מספק שיא קריירה בדקות בממוצע (22.9), וזאת למרות שהנתונים הסטטיסטיים היבשים – קרי דברים זניחים כמו לקלוע או מדד יעילות, מעולם לא הרשימו יותר מדי (או בכלל).

לאחר שסר חינו בקדנציית יונתן אלון, שלוש שנים לאחר שהגיע אלי בירה, נחת הקורנליוס בנתניה. בנתניה, כשהוא מתקרב כבר לגיל 30, יש שיא קריירה חדש בדקות (26.1). וזהו. עד שאלי רבי מגיע לקבוצה הזאת, קטסטרופה. לוקח על עצמו יותר מדי. אחוזים נוראיים ל-2. אחוזים נוראיים ל-3. ועל זה בדיוק אני רוצה לדבר איתכם, על האחוזים ל-3.

מהלך 11 משחקי הליגה טרם הגעת הרבי, קורנליוס ג'וניור קלע שלשה אחת ומעלה ב-4 משחקים בלבד. במספרים, בסך הכל, 7/35. שזה יוצא 20%. וקורנליוס, נזכיר, יושב על עמדה שפעם קראו לה עמדת הקלע, כן? מאז שרבי כאן, קורנליוס על 6/13 לשלוש. שזה יוצא 46%.

ועכשיו אל הנתון שעניין אותי: 6 שלשות, כאמור, קלע קורנליוס ב-4 משחקי רבי. למעט 1, כולן הגיעו מקאץ' נ' שוט. כלומר 5 שלשות שיידה בהצלחה, בלי כדרורים ובלי עניינים. אותן 5 שלשות, כולן, הגיעו כשלצידו על הפרקט עמית גרשון (שגם מסר לו 2 אסיסטים מתוך חמש השלשות).

האם מקרי? אולי. אבל לפחות ברמת התחרות הזאת, לפחות ברמת התובנות של רבי, הוא משנה קצבים וליינאפים. הוא אולי מנסה, אולי, להכניס קצת יותר ענייניות בתוך מארג קבלת ההחלטות.

ומתוך 4 המשחקים שלו, הוא מנצח פעמיים. את קרית אתא הוא מנצח כשהקבוצה שלו קולעת 13/26 לשלוש. את נס ציונה, שלשום, היא מנצחת כשהיא קולעת, כאמור, 13/26 לשלוש. אולי זה מקרי. אולי לא. בואו נראה מה יקרה במשחקה הבא, מול האקס עידן אבשלום.

האמת היא שהוא הסיפור הגדול של נתניה. בקרוב נדבר עליו. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

---

3 נקודות לסיום – וכולן על קרית אתא מול חולון

1. לא יודע – לא יודע מה להגיד לכם ברמת המנצחת. חולון שטפה את הפרקט ונראתה נהדר. למרות ח"י איבודי כדור, היא הראתה עליונות מוחלטת גם במחלקת הכשרון, העומק, הכדורסל. העניין הוא שאני לא יודע מה להגיד לכם שלמדתי מהמשחק הזה על הקבוצה הזאת. שני המשחקים הקרובים שלה, באירופה ובגביע, מעניינים הרבה יותר.

   
   

2. סאנוגו – כאן טמונה התקווה הסגולה. הביג גאי החדש נראה אחלה. מול קרית אתא הזאת, אני יודע, אבל אחלה. דאבל דאבל, דומיננטיות, יכולת לרוץ את המגרש. סבבה? סבבה. העניין הוא שלא בטוח, במצב שנוצר, שרמת התחרות הנוכחית מהווה אינדיקציה סבירה. נעקוב בעניין.

   
   

3. הייתה לנו אתא – כמה ליהגנו, פיארנו, קילסנו ופינטזנו על הקרית אתא הזאת. על המאמן הצעיר שלה. על פריז של הקריות. כתבנו בהתפעלות על הסגנון שאימצה לה. על הזהות. על הקצב. על האיזה יופי. העניין הוא שגם המודל שלה מבירת צרפת הוכיחה לנו שככל שהעונה מתקדמת, כך גם נוטה להיעצר העליונות שבשיטה. ושם, נניח בקבוצת היורוליג של ספליטר, הייתה שיטה סופר מדויקת. ואצל בנטוב ג'וניור, אם נדבר גלויות, אני כבר לא בטוח שהוא באמת שולט ובאמת מכיר לעומק את כל הניואנסים הנדרשים כדי לקיים את הראן נ' גאן הנכסף. פייר? באסה. 

   
   

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.