יכול להיות שיותר מעוד נצחון של ירושלים. יכול להיות שתם עידן

הפועל ירושלים הרוויחה הרבה מאוד דברים מהמשחק שלה ברומניה מול קלוז'. היא הרוויחה נצחון ששם אותה במקום הראשון של הבית שלה. היא הרוויחה המשך מומנטום. היא הרוויחה תובנות ושחקנים שיכולים לעשות עבורה את ההבדל בסופו של יום וסופה של עונה. כפי שנסביר עוד מעט, היא הרוויחה גם עידן. ואם היא תמשיך לחשוב רק על הרווח ולא תפעל במקביל, היא עלולה מבחינתה להפסיד את הלקח ואת התארים. אה, וביקשו ממני גולשים לכתוב כאן תוצאה. אז ירושלים מנצחת 101-89 את קלוז' נאפוקה הרומנית. אפשר להתחיל?

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

9:11

רבע ראשון. בואו נדבר על הארפר

את הסיפור של המשחק מול הקריקים של העולם צריכים להתחיל ברבע הראשון. מיד נגיע למספרים הפסיכים שלו, אבל ברשותכם אתחיל במהלך אחד קטן. תוך כדי ירידה להגנה, הארפר שולק וחוטף כדור מוודברי המכדרר – ויוצא קדימה אל מתפרצת נגדית. מולו, חופשי לגמרי, נמצא קרינגטון. מסירה למתאזרח האהוב על איטודיס תוביל לשלשה קלה שלו. לאיש המכונה דינו בשלב הזה כבר 5 נקודות. קצת רחוק ממנו, חופשי כמוהו ועל אותו נתיב מסירה נמצא גם האיש המכונה זוס. זוסמן, בשלב הזה, בלי נקודה או זריקה. ג'ארד הארפר הוא הרבה דברים בהפועל ירושלים הזאת. הוא סקורר, הוא סופרסטאר. וכן, הוא רכז. וכמו שפעם אהבנו לחשוב על הרכז, גם את התובנה הזאת הוא מחשב ומוציא לפועל בחלקיקי שניה. מסירה לזוסמן בפינה. טריצה.

ברבע ראשון שאותו סיימה הפועל ירושלים עם 38 נקודות, האחוזים מהשדה התייצבו על 10/15 ל-2, 6/7 ל-3 (אני חוזר – 6/7 ל-3), ו-0/1 מהקו. 9 אסיסטים מול 2 איבודים וכו וגו ודו. הארפר, ברבע הראשון הפסיכי הזה, רק עם 6 נקודות. רק עם 5 אסיסטים. שחקן. רכז.

וכן, ברבע הזה היו בעיות הגנתיות. גם ברבע הזה. כולל זיהוי של הרומנים על מי הם רוצים ללכת (ספוילר: ווינסון ולאמב. וסקפינצב). אבל האמת? לא מעניין. יש את הארפר. 

הרבע השני. מרגיש שלא דיברנו מספיק על הארפר. ובטח שלא על לאמב

הרבע השני כבר הראה סימנים של חולשה באדום. לחובבי הז'אנר, היא אפילו הפסידה אותו – וסיימה עם פלוס 15. הארפר כבר מגיע בסיומה של מחצית א' ל-13 נקודות. ירושלים ממאנת להחטיא (16/23 ל-2, 6/11 ל-3). מרגיש שלא דיברנו מספיק על הארפר, כי כבר מזמן לא איזכרנו כאן את היכולת המופלאה של האיש לשבור מומנטום ואת הרוח של היריבה, עת מייצר הוא את המגעים ששולחים אותו אלי עונשין. 6 פעמים הולך האיש אל הקו ברבע הזה. 5 מהזריקות נכנסות פנימה. זה באמת דבר יוצא דופן זה.

אבל הגיעה העת לדבר על הנרטיב החשוב יותר של המשחק. זה שהתחיל כבר ברבע שלפני. מערכת היחסים בין יונתן אלון לבין אנתוני לאמב נמצאת בשלב הסערה שלה. הסערה קולנית ו-ויזואלית. אי אפשר היה לפספס את מופע הקריזה של האיש המכונה יונצ'וק אחרי פספוס מסירה של לאמב במשחק אחד קודם. אי אפשר היה לפספס את הקריזה בואכה בוא בוא בוא בוא צא החוצה אחרי ויתור על זריקה של לאמב במשחק אחר קודם. אי אפשר היה לפספס את הספסול של ההחתמה הגדולה של הקיץ במשחקים האחרונים.

ובכן, יונתן אלון אמר לזרוק? אנתוני לאמב זורק. הוא זורק כסטייטמנט. הוא זורק כברירת מחדל. הוא זורק וכוסאומו. בטווח של שבוע ושלושה משחקים, הוא הגיע לשיא עונתי בנקודות בליגה (11, מול גליל – כולל שיא זריקות במשחק 1 – שוב 11) והוא הגיע למשחקי שיא ביורוקאפ: 17 נקודות מול נפטונאס, 17 נקודות מול קלוז'. 6/9 מהשדה מול הליטאים. 7/8 מהשדה מול הרומנים. אז למשחק בשבוע שעבר, עמד לאמב על 6 שלשות שקלע ב-6 משחקים. בשני המשחקים האחרונים יש לו 5 שלשות נוספות, מ-6 זריקות נוספות. והזריקות? הרוב בספוטאפ פינת קאץ' אנד שוט, אבל גם קצת ריבאונד התקפה – וחשוב מכך לטעמי, משני מהלכי ההיכר שאיתם הגיע לירושלים – גב לסל במצב של מיסמאץ'.

זורק כסטייטמנט. צילום: מיכל בן גיגי, הפועל מידטאון ירושלים

וכן, ברבע הזה היו בעיות הגנתיות. גם ברבע הזה. האמת? לא מעניין. יש את הארפר. ולאמב.

הרבע השלישי. עוד מעט נפסיק לדבר על הארפר. עכשיו קאש

למי שלא עקב, זה היה הרבע שבו הסתבכה הפועל ירושלים. שבו איבדה את כל היתרון שלה. שבו איבדה את כל היתרונות שלה. זה היה הרבע שלקראת סיומו נפצע וסיים את חלקו ההארפר. והעונה, כשאין הארפר, יש את האיש המכונה קאש. סיפרתי לכם לא מזמן על מדד ה SSQ של סינרג'י, זה שבודק את דרגת הקושי בזריקות של השחקנים. ככל שהמספר גבוה יותר, כך הצפי שהכדור יכנס טוב יותר.

הקיצר, את הקטגוריה הזאת בירושלים מוביל, מטבע הדברים, אוסטין וויילי (1.36), מאחר שהזריקות שלו נחשבות קלות וטובות. במקום האחרון והממש ממש אחרון נמצא קשיוס ווינסטון (0.88). למה? כי הוא זורק המון. למה? כי הוא מעיף גם דברים שאלוהים ישמור. והאלוהים ישמור הזה בא לידי ביטוי, גם במשחק הזה, בכך שכאשר הכדור אצלו, הכדור הולך לטבעת. וזה מוביל לזריקות בדרגת קושי מוגזמת. וזה מוביל לכל מיני בלוקים מביכים שהוא חוטף ודברים רעים אחרים. בקצת יותר מ-22 דקות משחק אתמול, ווינסטון הרים 16 זריקות שדה פלאס 5 אסיסטים פלאס איבוד 1. כלומר לפחות 22 החלטות ב-22 דקות. החלטה בדקה. ברבע הזה, גם איתו (אבל גם עם כל מקבל החלטות אחר), זה נראה רע. זה נראה אבוד. זה נראה מלט דאון מפואר.

זורק המון, קאש. צילום: מיכל בן גיגי, הפועל מידטאון ירושלים

כן, ברבע הזה היו הכי הרבה בעיות הגנתיות. שבאו לידי ביטוי ב-32 נקודות תוצרת רומניה. האמת? לא מעניין. תיכף הירש יסביר.

הרבע הרביעי. אין הארפר. אין יותר עידן  דז'יקיץ'

את המשחק הזה הכריעו כמה מהלכים מאוד ספציפיים. המרכזי בהם היה הדבר הזה של טריפל ג'יי, שהגיע אחרי עוד החטאה של טריפל ג'יי.

https://youtu.be/zQIuFWzF1n4

הופמן, דבר איתי על המהלך הזה של הטריפל:

היה לי מאמן פעם שאמר: "אם אי־פעם תלכו לריבאונד של זריקה שלכם מבחוץ, אני מחליף אתכם. אתם תיקחו את הריבאונד פעם אחת מתוך 25 ניסיונות, זה לא שווה לי". מזל שהוא לא אימן את ג'וזאיה־ג'ורדן ג'יימס.

2 דקות לסוף המשחק, 91:88 ירושלמי. טריפל ג'יי מחטיא שלשה ומקבל החלטה ללכת לאופנס ריבאונד ולקחת את הכדור ויהי מה. ג'יימס התחייב להחלטה כמו שאף אחד לא התחייב להחלטה מעולם, וזינק עם שתי ידיים על הכדור, רגע לפני ששחקן יריב משתלט עליו. מיד הוא מסר מהרצפה לשלשה של וינסטון.

נקודות, חטיפות, אסיסטים וריבאונדים הן פעולות שקל לראות בעין וקל לראות בסטטיסטיקה. מהלך כזה, שלא רואים בבוקס־סקור, חשוב לפחות באותה מידה - ובמקרה הזה, אחרי מלט דאון מפואר לאורך רוב החצי השני, בייסיקלי, ניצח את המשחק.

ממש לא מזמן דיברתי איתכם כאן על ווינסטון. זה שלוקח הכל על עצמו. זה שקולע את השלשה הזאת אחרי הצלילה של טריפל ג'יי. זה שרגע לפני, הרים והחטיא שלשה במתפרצת.

הירש, תסביר לי:

לחברות שמכבדות את עצמן אמור להיות זיכרון ארגוני. זה יכול להיות מנהל ותיק שמסביר לצעירים מה נהוג ומה פחות, או פרוטוקול מסודר במקרים פחות ישראלים ויותר אמריקניים. במכבי תל אביב בכדורסל, למשל, קראו פעם לזיכרון הארגוני שמלוק מחרובסקי, ואז קראו לו מוני פנאן ואז דרק שארפ ואז גיא פניני ואז...פוף, נעלם. ובהפועל ירושלים? כשקשיוס וינסטון זרק שלשה במתפרצת ביתרון 88:91, הבנתי שהזיכרון הארגוני של עידן דז'יקיץ' נעלם. האיש המכונה קאש לא שמע כנראה על דיקטטור סרבי בווסט או על ספידי שמשחק לאט. ולמען האמת, אם הפועל ירושלים קולעת 101 נקודות בחוץ, למרות פציעה של הארפר, מסתמן שעל הזיכרון הארגוני הספציפי הזה אפשר לוותר.

אז זהו. שעל זה רציתי לדבר איתכם. זה ניכר בראיונות של יונתן אלון וחשוב מכך – ניכר בכדורסל עצמו. יונתן אלון ראה עצמו, החל מהרגע שבו החל לעמוד על הקווים, כזה שבא אחרי האיש הסרבי הגדול. כזה של הגנה פירסט. כזה שיחזיר את הפועל ירושלים להיות גדולה (הגנתית) שוב. וגם העונה, למרות החיזוק שמגיע מהכיוון של שני שחקנים עם אוריינטציה סופר התקפית, עוד ניסה לשמר את העידן הישן. עוד ניסה להיצמד אל האני מאמין שלו. ולמרות גליצ'ים של זכרון ארגוני שמשתלטים מדי פעם, הוא כבר מבין שזה נגמר. או לפחות אמור להבין. הפועל ירושלים היא כנראה הקבוצה הכי מוכשרת ביורוקאפ – ורק ככה היא תיקח את היורוקאפ. ככה, ועם לפחות עוד חיזוק אחד.

2 נקודות לסיום

1. עם וויילי – האמת היא שדי ויתרנו על האיש הזה, שעיטר את הקיץ הקודם של ירושלים. הוא פסיבי, הוא לא מתקדם, הוא סתם. וזהו, שבשקט האופייני והמעצבן שלו, הוא כבר ממש לא זה. והוא בעיקר, באמת שלמרבה התדהמה, נקודת אור הגנתית של ירושלים בלא מעט רגעים, כולל בנצחון על קלוז'. עד כמה הוא טוב עד כה? סלונים, תן לנו בנתונים.

2. בלי נמרוד – קודם כל, מאחלים כאן לנמרוד לוי החלמה מהירה. ברמת המאזן, הפועל ירושלים איתו היא 2-2 ביורוקאפ ו 1-2 בליגה. בלעדיו היא 4-0 ביורוקאפ ו 2-0 בליגה. כלומר 6 נצחונות בלי הפסדים. אה, פלוס גמר גביע ווינר. 7-0 בלי נמרוד לוי.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.