חולון בול זי: הפועל חולון מצאה זהות

בסיום משחק 2 בין הפועל חולון לבני הרצליה, טריי קרופט, יוטיובר אחד על אחד מהליגה השנייה בצרפת וגם מצטיין המשחק, נתן ספרינט ליציע האולטראס החולוני, וכל הקבוצה בעקבותיו. קרופט הניף דגל עמוק בתוך יציע השרופים, הקהל נכנס לשיגעון. אם יש משהו שתפס אותי ברגע הזה, הוא ששמחה טהורה כזאת לא נראתה בחולוניה הרבה מאוד זמן. ואז התעוררתי. וזהו דוקטור, זה כל מה שאני זוכר.

מודל היציאה ממשבר

מסע הגיבור של קמפבל הוא מודל סיפורי שמתאר תבנית חוזרת של גיבור שיוצא למסע, עובר אתגרים, וחוזר כשהוא חכם או חזק יותר. השיא של המסע הוא שלב "המבחן הגדול" - עימות מכריע או משבר שהגיבור חווה, רגע שפל כלשהו בו הוא מבין שהוא חייב להשתנות כדי להמשיך.

ההשפלה הגדולה על שם פרנקו- 54 הפרש בבית מול הפועל תל אביב, הייתה הרגע הזה בשביל הפועל חולון של השנים האחרונות. המאמן פוטר, קריאות להתפטרות של כלל חברי ההנהלה נשמעו מהיציעים ושיקפו משבר אמון עמוק בין הקהל להנהלה. יש אנשים שלא נרדמו גם יומיים אחרי הלילה הזה. כאוס שרר בחולון.

שם השדרה הניהולית הבינה שהיא צריכה להשתנות. משם אנחנו מגיעים לשלב הבא של המסע- התגמול. שם בדרך כלל הגיבור משיג תובנה משמעותית. במקרה שלנו אפשר לפצל את זה לכמה תובנות משנה:

1. המקום של שחקנים שבעים עם רזומה עשיר אבל פחות רצון לקפוץ על כל לוס בול - הוא לא בחולון. מאז ומתמיד הקהל הסגול שר לשחקנים שיתנו הכול ולא שינצחו, ויש סיבה שהמקום הפך (ואולי הפסיק בשנים האחרונות) להיות בית גידול חם לשחקנים לטופ האירופי.

2. דרוש ריענון בשדרה הניהולית. לא בהכרח באנשים, אלא באופן שבו היא בנויה. לפי הרחש בחש בצינורות המקובלים, מעבר למנהל מקצועי, אנו שומעים גם על תפקידים נוספים שאמורים להצטרף למערכת ולהרחיב אותה - מערכת שבמשך שנים פעלה במבנה מצומצם יחסית.

3. סגנון המשחק. החלק הכי חשוב. חולוניה והקהל שלה מאז ומתמיד מגיבים טוב לסגנונות משחק מהירים שמבוססים על משחק ריצה ופואנטות מהירות. כך לדוגמה אנשים עוד זוכרים פה את הקבוצה ההיא של דדאס כאחת הקבוצות הכי מחוברות שאי פעם היו בחולון. אז כן מיסטר דארין גרין, בוא לפה ותרים את השלשה ה17 שלך למשחק, ככה מרגיש החולון-בול.

קרוניץ׳

וכך הוחתם לו פרדראג קרוניץ', והחל השלב הבא במסע - הדרך חזרה לעולם המוכר.

שחקנים חדשים הוחתמו בחסות המלחמה; צעירים יחסית, בעלי רזומה צנוע, אבל רעבים להוכיח את עצמם לקראת קפיצת המדרגה. הוותיקים בהובלת מקריי ומנפורד סרו לעיסוקיהם, וקרוניץ׳ החל להכתיב קצב מהיר, לחץ על כל המגרש, מחויבות הגנתית, ובעיקר חיבור בין השחקנים לבין עצמם ובינם לבין הצוות.

זה עבר מהר מאוד מהפרקט אל היציע. וכשזה מזין את זה - כולם מרוויחים.

חולוניה הזו לא חפה מבעיות - היו לא מעט תצוגות הגנתיות לא מספיק טובות, הפסדים מסמרי שיער שעל פניו צריך לנצח, ופתאום ר״ג קולעת עליך 110 נקודות במשחק חשוב. אבל אמרנו כבר. נתתם הכול? נמחא כפיים ונצא איתכם לכל קרב. תהא התוצאה אשר תהא.

השלב הבא והכמעט אחרון במסע הוא סוג של מבחן אחרון שמוכיח את השינוי. לזירה נכנסים האקוניסים והאורלנדים, והחבורה בסגול-צהוב מספקת תצוגה מופתית בשני המשחקים. לא פחות. הקהל בא בהמוניו, תפאורות משגעות, המשחק שוטף, קרביץ דופק זינוק שוותיקים ממני אמרו שמזכיר את ישראל אלימלך, והקבוצה הזאת -  מעבר לזה שהיא משחקת כדורסל טוב -  נראית ומשדרת שמחה. נראה שאצל כולם שם יש את ההבנה שהם כולם חלקים של אותו השלם, לא משנה למי הולך באותו רגע. וזה מה שהופך את קרוניץ', מעבר להיותו אחלה של מאמן, גם למנהיג בעיניי.

השבוע האחרון בחולון הוא אופוריה. תצוגות קהל מרשימות, קבוצה שמשחקת כאילו אין מחר וניצחון סופר משכנע על יריבה נאה. בכל פורום אנחנו שומעים קריאות להשאיר את כל הסגל לעוד עונה, וזה מרגיש שוב, וסליחה על החזרתיות, שאנשים פשוט שמחים.

ופה אנחנו עוצרים עצירה מתודית. כי מכבי תל אביב היא מגה משוכה.

לקראת התמודדות עם הקטשבול

הקבוצה הטובה בארץ היא גם מצ'-אפ זוועתי להפועל חולון הזאת. כשהתכוננתי למשחק הראשון בסדרה נגד הרצליה דיברתי לא מעט על הפיק נ' רול הגבוה שחושף את ההגנה הסגולה. גבוהים כבדים בדמותם של עידן זלמנסון ואדאמה סאנוגו מתקשים להזיז את הרגליים, וכשתוקפים את זה פעם אחר פעם, גם ר״ג קולעת 110 נקודות.

בסדרה מול הרצליה קרוניץ' הלך לשואו גבוה של מי מהגבוהים שהגיע לפיק נ' רול ועזרה מהצד החלש על הגבוה המתגלגל במידת הצורך. במשחק הראשון זה עבד לא רע. במשחק השני אורלנד זיהה את זה, וביקש גלגול מהיר ומסירה לשחקן המתגלגל. זה נגמר ב-13 אסיסטים של זאק בראיינט והרבה נזק בצבע החולוני.

מכבי תל אביב הזו היא מכונה לא רק של פיק נ' רול גבוה, אלא גם של משחק בין גבוהים. התיאום של הורד-סורקין הוא חתיכת אירוע להפועל חולון הזאת, ועם יותר עומק ואיכות בקו האחורי מהרצליה, אין ספק שכאב הראש של קרוניץ' הוא עצום.

המאמן הסרבי צריך לחזור למה שעשה כשהיה לו סגל קצר ולהריץ הרכבים עם שני הגבוהים שלו. הם נעלו את הצבע יפה, וזה יכול לשחק לטובתו בסדרה הזאת. מעבר לזה, חולון תצטרך לנצל בהתקפה את סאנוגו הפיזי שיכול לעשות המון נזק בצבע של קטש, ואת העובדה שמדובר בקבוצה שלא תמיד מבריקה בהגנה.

הסנטר ממאלי מגיע בכושר התקפי מעולה מהסדרה עם הרצליה.

בהגנה, הלחץ על הגארדים יהיה קריטי. קלארק, לונדברג, בלאט, ווקר. אין ספק שפערי הכישרון גדולים. חולון הזו בחסות הסגנון שלה גם נתקעת לא מעט, ויכולה להיקלע לרצף של כמה דקות בלי סל. ההגנה האישית על הגארדים של קטש חייבת להיות ברמה הכי גבוהה שהסגל הזה יכול לייצר. בהקשר הזה, שווה לשים זרקור על ג'ורדן רייט. שחקן שבהחלט יכול לשמש מפתח בעבור קרוניץ' בסדרה הזאת, אם ימשיך באותה מגמה כמו הטיפול שלו בזאק בראיינט ברבע האחרון של משחק מספר 2. יש לו את הנתונים והיכולת להציק גם לגארדים ברמה גבוהה ממנו. 

חידת זלמנסון

בתוך הרוטציה חולון, מאז החזרה של קררה והנסיגה של קרוניץ' מהרכב שני הגבוהים, בולט מאוד ששחקן אחד לא מצליח למצוא את עצמו. עידן זלמנסון. ימים לא טובים עוברים על הביגמן הוותיק. הקצב המהיר לא עושה לו טוב. כגבוה יחיד הוא לא מספיק מרתיע בצבע, וקבוצות יריבות מסמנות ומנצלות את (חוסר)הנוכחות שלו בפנים. 4 נקודות, 3 ריבאונדים, ואסיסט בממוצע למשחק בסדרה מול הרצליה. הפעם האחרונה בה קלע בדו ספרתי הייתה אי שם בארנה בסוף אפריל.

מעבר למספרים היבשים, מרגיש שהוא פשוט לא מצליח לבוא לידי ביטוי אם לא מארגנים לו מיסמאץ' ופוסט אפ בעמדה נוחה. כשסאנוגו לא ביחד איתו על המגרש, מושך אליו גוף גדול ותשומת לב, יותר קשה לארגן כזה התאמה כזו לזלי.

בסדרת רבע הגמר, המאצ'-אפ שלו עם אונואקו וברנס לא היה נוח במיוחד. הם יותר פיזיים ממנו ואין לו יותר מידי מה לחפש כשהוא לוקח אותם בפוסט-אפ. אבל בסדרה הזו המצב שונה. לזלי אמור להיות נוח יותר (אם כי עדיין לא פשוט) לנהל את ההתקפה ולייצר מהפוסט מול צבע יחסית רך של מכבי. היכולת שלו בדקות בלי (ובתקווה גם עם) סאנוגו תהיה קריטית. במיוחד כשהאחרון נוטה להיכנס לבעיית עבירות, ומול עומק יחסי של מכבי בעמדות הפנים - אין סיבה לחשוב שזה לא יקרה שוב.

אם חולון תצליח להפוך את הסדרה לקרב פיזי, מהיר ומבולגן - יש לה סיכוי לעשות משהו. אם היא תיגרר לכדורסל המסודר, הפערים באיכות עלולים לצוף מהר מאוד. זלמנסון בהקשר הזה הוא סימן שאלה שיכול להשפיע מאוד על הכיוון שהסדרה הזו תלך אליו.

האוצר האמיתי הוא החברים שאספנו בדרך?

החלק האחרון במסע הגיבור הוא חזרה עם אוצר. יש כאלה שיפנטזו על צלחת - אבל אני חושב שהאוצר האמיתי של חולון הזו היא הניצחון התודעתי שלה על עצמה.  אולי הסדרה מול מכבי תגמר בניצחון. סביר להניח שתיגמר בהדחה. אבל האוצר שחולון מצאה בדרך לא תלוי בתוצאה. היא חזרה להיות דבר שהקהל שלה מזדהה איתו, ומאמין שתוכל לעמוד שווה מול כל יריב. בליגה שבה סגלים מתחלפים כל קיץ, זה שווה לפעמים יותר מכל שחקן או תואר.

וזה החולון-בול האמיתי.

הכותב הוא אוהד הפועל חולון