.png)
.png)
.png)
זה לא סביר זה
- שי האוזמן
- 14 בדצמ׳ 2025
- זמן קריאה 5 דקות
עוד רגע נתחיל לדבר כאן על שלושה משחקי ליגה שהתקיימו בסוף השבוע האחרון. על נצחונות מרשימים יותר (הרצליה) ומרשימים פחות (חולון). רגע לפני, מכירים את העניין הזה של קודם כל לנצח ואחר כך לנתח? כלומר, מתייצב לו המאמן/ השחקן/ הפרשן הדעתן מול המיקרופון בסיום ואומר שבשל הנסיבות (תחילת עונה/ סוף עונה/ חזרה מפגרה/ פציעות/ לוז צפוף/ חלודה/ יריבה שמורידה אותך לרמה שלה/ השלימו את החסר), קודם כל מנצחים ואח"כ חושבים על האופן שבו זה קרה? כי ממרומי אלפי משחקי הכדורסל שראיתי, אני תוהה מתי הכלל הזה איננו חל. בין הפותרים יוגרל כרטיס כניסה לחדר שבו מסיקים מסקנות על כדורסל רע שמגיע אחרי נצחון טוב. יאללה, מתחילים.
הרצליה – ירושלים 80:95
את הכותרות מהמשחק הזה יתפסו בעיקר הדברים שאמר יונתן אלון בסיומו. נו, על אקוניס. שלא יכול להיות שיושב על הספסל ומפעיל לחץ על השופטים בשבתו כחבר הנהלת איגוד הכדורסל, שבין היתר – לשיטת אלון – דן ומשפיע על גובה משכורות השופטים. שני דברים בהקשר הזה: 1. הוא צודק. זאת שכונה. 2. הוא לא צריך להגיד את זה. גם זאת שכונה.
בגדול, התסריט של המשחק הזה מוכר והגיוני בעליל. הפועל ירושלים מתייצבת אליו בעיצומו של רצף משחקים משמעותי יותר, במיוחד המשחק הקרוב ביורוקאפ על ראשות הבית. לזה תוסיפו את הפציעות שצמצמו לה את הרוטציה לכדי 8 שחקנים בלבד. מצד שני, גם הרצליה נמצאת בעיצומו של מפעל אירופי משלה (אמנם מדולל בהרבה וכשהיא משחקת משחקים נטולי חשיבות, ובכל זאת) ובמיוחד משחקת בעצמה עם רוטציה בת 7.5 שחקנים בלבד, כולל 7 דקות של דאוסון ששב. ועדיין, אפשר לגמרי להבין משחק שהלך לכיוון הזה. זאת, ובלבד שמפנימים גם שהנצחון של הרצליה על ירושלים, על פניו, דחק את האחרונה מהמאבק על המקום הראשון (וכנראה גם השני) בסיום העונה הרגילה.
על קצב המשחק של הרצליה דיברנו לא אחת. במובן מסוים, זאת דרך לא רעה בכלל להתמודד עם ההגנה המזעזעת שהקבוצה הזאת מציגה מתחילת העונה. עוד דרך לא רעה היא השילוב המחודש של דנבר ג'ונס, זה שפתח עכשיו את העונה לאחר פציעה מוקדמת.
השילוב שלו, בטח על רקע זהות האיש שהחליף אותו (טוני דאגלס) מייצרת עבור הרצליה אופציות בצד שבו כאילו שומרים. וכן, אם ירושלים מתבייתת ברמת ההארפר על היידגר ואונוואקו בפיק נ' רול, אפשר לוותר על שירותיו הטובים של היידגר ולהשתמש בחלופות שיכולות להקשות קצת יותר. ובסוף, כשמביטים ברוסטר הזרים בהם עשה אורלנד שימוש אתמול, החל מהאנדרגדוגס (ג'ונס ובמיוחד קרטר), סופרסטאר מקומי בדמות הצ'יף (שמעו, הפער בין היכולות שלו לבין מיצוי הקריירה שלו עד כה הוא אחד המתסכלים) ועוד אניגמה בדמות סטיוארט, אמורים למקם את הקבוצה הזאת קרוב מאוד לשפיץ של הליגה. ולמה אניגמה? כי בחיאת, תביטו רגע באלייז'ה סטיוארט. עזבו רגע את הביוגרפיה ואפילו את הגיל. מעניין (אותי) מה החסם שמונע ממנו לשחק בקבוצה משמעותית יותר. בכל מקרה, סחטיין על יהוא אורלנד וגם על האיש שהחליט להשאיר אותו בתפקיד שלו, כשכולם חשבו שתם הטקס. נכון לעכשיו, (אי) החלטה מדויקת.
וירושלים? וואלאק, לא משהו שאנחנו לא מכירים. פתאום ההרדמויות ההגנתיות הללו שמייצרות נקודות מחיתוכים לקבוצה היריבה. פתאום צעד אחורה התקפי של זוסמן. עוד משחק שבו אנתוני לאמב מתעקש לטעות כמעט מדי פוזשן, ותבחרו אתם באיזה צד. עוד משחק שבו ממתינים כבר לחיזוק שיוכל לעשות שם הבדל.
גליל עליון – מכבי תל אביב 95:80
ימים טובים, יחסית, הגיעו למכבי תל אביב. הנה, היא יכולה להגיע למשחק בכפר בלום אחרי שהיא פאקינג הייתה בארץ בימים שלפני. הנה, היא יכולה להרשות לעצמה לספסל את השחקנים הכי מרכזיים שלה (ווקר, סורקין, הורד, בלאט) + לתת דקות רוטציה לאורן סהר הצעיר ולדעת שהכל יהיה בסדר. הנה, אפשר להריץ לרגעים ראשונים את הביג גאי החדש, הנקינס.
רגע, בואו ננצל את ההזדמנות כדי לדבר הנקינס. אני יודע, אוהדי מכבי תל אביב, זאת עוד החתמה בפרופיל נמוך, של שחקן שהקריירה שלו לא בדיוק הלכה קדימה מהרגע שבו פרץ קדימה בחסות הווסט של דז'קיץ'. המספרים לא שם, הביוגרפיה לא שם, ולמי שעקב – גם לא הכדורסל. מצד שני, למרות שאני נוטה ללעוג לאנשי תאוריית השוק הקשה, באמת שלא קל להביא עכשיו גבוהים. תראו את המאנימל קנת' פאריד, זה שהגיע למועמדת בכירה לקחת את הכל בשם פאו, הישר מחוזה בטאיוואן ואחרי עונה ברג'יו אמיליה - זה לא שהפרופיל או הנתונים העדכניים שלו היו ליגה לגמרי אחרת.
אני אגיד לכם מה זאק הנקינס לא: הוא לא שחקן יוצא דופן. הוא לא אופציית מטרה בהתקפה (וזה לא משנה בשום צורה שהיא לקטש). אני אגיד לכם מה זאק הנקינס כן: הוא כן שחקן כדורסל כבר עכשיו, להבדיל מהמורי הזקן. הוא כן יכול להוסיף אלמנטים של כדורסל בוגרים קשוח, בדומה לאופי המחודש שהקבוצה הזאת מנסה לייצר עם צירופו של איפה לונדברג. וזה הרבה. ואגב לונדברג, יכול להיות שנמצא הג'אמפר הכי יציב ביד אליהו הישן מאז בולדווין הרביעי?
עכשיו גליל עליון. מאחר שאני ידוע כאיש עדין, אשאיר את הסיכום שלהם לחבר הופמן. קח את זה בבקשה:
חטא על פשע. איך עושים את זה בבניית סגל בקבוצת כדורסל? לפניכם גליל עליון עונת 25/26. כאילו לא מספיק שהקבוצה לא החתימה סנטר אחד ואין לה שום דרך להתמודד מול קבוצות עם גבוהים דומיננטיים, גליל גם הפקידה את עמדת הרכז בידיים של רז אדם ושניידרמן (שהגיע באוקטובר). נכון, בלייקס נפצע, אבל פציעות הן חלק מהעונה. ואם ברגע שהרכז הראשון שלך יוצא מהתמונה, המשחק עובר לידיים של רז אדם (לא רכז) ושניידרמן (שעדיין צריך להוכיח שהוא שייך לרמה הזאת), אז הבנייה הזאת, איך נאמר בעדינות, פושעת. הייתי שמח לכתוב שלפחות הם משחקים מהר, שמנסים לקזז את הפערים הפיזיים עם קצב או שהם עושים הגנת חילופים אגרסיבית כדי להסתיר את הסייז, אבל לא. גם זה לא קורה. עוד קבוצה שבנויה רע ומשחקת לא טוב בליגה שלנו. מתחרה ישירה עם ראשון ונתניה למי תצליח לשרוד. חבל.
חולון – רמת גן 66:67
על הפועל חולון אין לי יותר מדי מה לכתוב. שיחקה איום ונורא. גנבה את זה. כל הכבוד לה. נתנאל ארצי? סיפור ספורט מגניב ושגרתי במיוחד על שחקן שמיובש ולא מסתדר עם הקואץ' ופתאום נקרא לדגל ומסיים עם גיים ווינינג שוט ובכי. היידה. אה, מה שכן צריכים להגיד על חולון זה שאולי כדאי לה ללכת עמוק אל מחוזות הסקאוטינג, בטח אחרי הפציעה של מקריי, כי ככה ועם הסגל הזה יהיה קשה להמשיך.
אבל אני, ברשותכם, רוצה לדבר דווקא על המפסידה בכלל ועל האיש שלה סגו בפרט.
כולם יודעים שקבוצות, כולל אצלנו, נשענות באופן כמעט בלעדי על היכולת של שחקן אחד שלהן לקחת את הכדור ולעשות ממנו משהו. בלייקני, הארפר, ווקר. יו נואו. וכן, גם רנאלדו סגו. במשחק שאותו זרקה רמת גן לפח, בשישי בחולוניה, זה היה הכל סגו. כי הקבוצה שלו כבר הובילה 19. וברבע הרביעי נרשמה החנקות מפוארת. בעודי צופה במשחק, בדיליי, תהיתי עד כמה הדומיננטיות של סגו, שלקח כל כדרור וכל החלטה, באה לידי ביטוי בדף הסטטיסטיקה, בקטגוריית הפליי ביי פליי. ובכן, הממצאים לפניכם:
זה לא סביר זה. קבוצה שלמה שלא מסוגלת לכדרר בלי שחקן אחד. לא לזרוק – לכדרר. מה זה?
שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.
תגובות