זאת הפועל ירושלים?

את הטור על הפועל ירושלים אני רוצה להתחיל דווקא עם מחמאות למכבי תל אביב. אני מחדד: לניהול של מכבי תל אביב. באמא. הקבוצה של הרקנטי'ס התייצבה למשחק בבולגריה רעננה. לקחה טיסה יום לפני. שמרה את האימונים שלה לישראל. נחתה בערב, הלכה לאכול משהו. קמה בבוקר בסבבה. נתנה שנ"צ. לקחה הנצחון. נסעה לשדה התעופה. חזרה הביתה.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

6:39

הפועל ירושלים שיחקה בברוקלין לפני דקה ושליש. מסע, יח"צ, קוקטיילים, ג'טלג. שזה אחלה. מה שפחות אחלה זה המסע בחזור. במקום להגיע כמו שצריך למשחק שבאמת חשוב, עברה טיסות על גבי טיסות ונחתה על הגחון. לא טוב. מצד שני, האם זה מספיק כדי לתרץ את הריפיון וההפסד? לא. תיכף נסביר.

אמרו זאת לפני: יש שתי גישות כשיוצאים למשחק אימון נגד קבוצת NBA. אפשר ללכת אול אין. אפשר לוותר. בשתי האופציות זה יגמר 30 צפונה. הפועל ירושלים, זאת ששומעת את עצמה ובעצמה אומרת שהשנה היא חייבת לאמץ גישה יותר התקפית, ויתרה לגמרי על סעיפי המאמץ מול בן שרף וכו וגו ודו. וזה עבד לה כל כך יפה, עד שאימצה את העקרון גם מול הקבוצה שאיחדה לה יחדיו שתי מדינות. ובעצם העיקרון אומץ עוד לפני. כי עוד לפני ברוקלין הייתה המבורג.

בשל ענייני דרבי, ראיתי את המשחק הזה רק בדיעבד. בזמן אמת, הצצתי מדי פעם אלי מסך ואלי סטטיסטיקה מתעדכנת כדי להבין מה קורה. וראיתי בעיקר הרבה נקודות. וראיתי בעיקר סקפינצב. כולל המהלך ההוא של הדריבל והסיום מצד לצד. סקפינצב. סקפינצב?!

כן, סקפינצב. צילום: באדיבות ליגת ווינר סל

הפועל ירושלים של העונה יכולה ויודעת לייצר הרבה נקודות. ראינו את זה מול המבורג. ראינו את זה גם במחצית הראשונה של המשחק העלאק ביתי בבלגרד. וכן, הערבוב ההגנתי של לובליאנה עם המעבר לאזורית גרם לה להסס ולקפוא. ולא שם היא הפסידה את המשחק.

עזבו רגע את הנקודות. בהיעדרו של אוסטין וויילי, אם הייתם אומרים לי שסקפינצב יהיה הגבוה ההגנתי הטוב יותר מבין השניים שישחקו, הייתי אומר לכם שירושלים תפסיד את המשחק הזה. הייתי אומר לכם שהיא תספוג 57 נקודות במחצית אחת, היא המחצית השניה. אוקיי, אולי לא הייתי באמת אומר את זה, אבל הייתי חושב שיש בעיה. יודע שיש בעיה.

ירושלים היא עיר מורכבת. הפועל ירושלים, זאת שמותגה מחדש עם הגעתו של קואץ' דז'יקיץ', הפכה את חווית הכדורסל מולה למורכבת. היא מעצבנת, היא נושכת. ויונתן אלון, בשבתו כיונצ'וק, הפך את העניין של הסרבי הרחב למנטרה שלו. מילים כמו DNA, זהות, סטופקס. הגבלת מספר הפתרונות ההגנתיים, כי אם אין פלאן B, אז פלאן A יעבוד הרבה יותר טוב. ו-וואלאק, אתמול הרגיש כאילו היא הייתה מעצבנת. בעבר. כי מה שהיא חטפה מלובליאנה, בהגדרה, הוא התגשמות הסיוט של הפרויקט מעיר הבירה.

נתחיל במספרים: שלושת הגארדים הדומיננטים של לובליאנה (ניקוליץ', גיבסון וסטיוארט) היו אחראים בעצמם על 70 נקודות ו- 15 אסיסטים. לבדם. אוקיי, נעזוב עכשיו את המספרים.

וזה התחיל כבר במהלך הראשון. פוזשן שפותח את העסק. זוסמן וסמית' מתנגשים אחד בשני אחרי פיק נ' רול שבכלל התחיל מהארפר. סטיוארט חותך על הגב. של הארפר. זאת הפועל ירושלים?

פוזשן שני. עמידה לא מדויקת גם של סמית' בכיסוי הפיק נ' רול וגם של זוס בפינה הקרובה. כלומר, לאו דווקא טעות טקטית, כי ירושלים כן רוצה להראות את עצמה מהאיש הקרוב בפינה. הביצוע, מצד שני, רע. שלשה קלה סטיוארט. זאת הפועל ירושלים?

ובכלל, כל מה שכרוך בכיסוי הצד החזק עלה אתמול לירושלים ביוקר. גם בזריקות קלות מבחוץ. גם בחיתוכים על הגב ואל הצבע.

ולמרות שהתלבטתי לרגע, אוותר הפעם מלהלאות אתכם במינוחים מקצועיים. לא מעניין אם הפתרון הוא צ'וק או נקסט או סטאנט או שיטת היהלום. מזמן, אבל מזמן לא ראיתי יריבה (נהדרת, אגב), שכל כך כיף לה מול ירושלים.

כמה כיף? ככה כיף.

והנה חודרים בקלות על סמית'. הנה גיבסון, בקלות, דופק לו גם שלשה בפרצוף. ולוקח לטיולים גם את זוסמן. הנה סטיוארט מתעלל בכל מי שמולו, כולל מהלכי גב לסל מול גארדים (ומול לאמב). הנה בידוד על לאמב עם שחקן ירוק שמגיע בקלות לאן שהוא רוצה.

הנה עוברים לחמישיה נמוכה. הנה נעילה כבר במהלך הראשון על קרינגטון.

רגע. בואו נעצור לרגע בקרינגטון. האיש שעבר קיץ רע ותחילת עונה נהדרת. הוא קולע, הוא רוקד. הוא היה אתמול קטסטרופה. עם רצף של מהלכים הגנתיים שלא ידענו. בסדר, אז ג'ירארד דופק לו שתיים טריצה ביציאה מחסימות. פעם אחת אפשר להאשים את נמרוד לוי (בצדק). פעם שניה את מי שרוצים. אבל אז הגיע מהלך שבו סטויארט חוסם אלכסונית לקנדי. וכל מה שקרינגטון צריך לעשות הוא לעכב את הקנדי לרגע. קוראים לזה באמפ, בעגה. לא באמפ, לא עגה ולא הגנה. את המשחק סיים הקאדין עם מינוס 32. ב-19 דקות.

ההפסד, ביתי או לא, לא הסב לירושלים שום נזק. זה בדיוק השלב הזה בעונה שבו בודקים. שבו מותר. לפרטים ניתן לפנות להפועל תל אביב מודל 24/25. אמרנו שירושלים נפלה במשחק הזה ניהולית, אבל לא רק ניהולית. שמנו את הסגל הזה תחת כוכבית מהרגע שהולחם. האם שחקנים כמו ווינסטון, לאמב וכן הלאה מסוגלים לתת לירושלים את המינימום ההגנתי לו היא זקוקה? האם יש לה מספיק סנטימטרים כדי להחזיק את עמדה מספר 2? את עמדה מספר 4?

3 נקודות לסיום

1.      סטיוארט לא האמין – בעונה שעברה שיחק די ג'יי סטיוארט פעמיים נגד ירושלים. במשחק הראשון אכל חצץ וסיים עם 2 נקודות ובלי סל שדה. במשחק השני אכל מגה חצץ, סיים עם 2 נקודות, והבקיע סל שדה אחד מתוך 7 זריקות. במשחק הבכורה שלו העונה ביורוקאפ, בשבוע שעבר מול מנרסה, קלע 9 עם מדד יעילות 7. מול ההגנה המזמינה של ירושלים, הבנאדם השחיל 27 נקודות ורשם מדד יעילות 41. 41! לפעמים לא צריכים יותר מדי כדי להסביר את הבעיה. סטיוארט לא האמין שזאת ירושלים. לא האמין שיילך לו כל כך קל.

2.      זוס אבוד – דיברנו על הקיץ הקשה של קרינגטון שהתרגם לאחלה פתיחת עונה. עד אתמול. גם ליובל זוסמן היה קיץ מבאס, שמוביל לפתיחת עונה מבאסת. עוד משחק רע בהתקפה. והפעם הקשיים הגיעו גם בצד שבו הוא אמור להיות באנקר. נכון לעכשיו, זוס אבוד.

3.      עזבו שטויות – האמת היא שרציתי לכתוב עוד נקודה ביקורתית, כי ברוך השם יש על מה. אבל עזבו שטויות. כדורסל זה אולי החיים, אבל יש דברים חשובים יותר שהתרחשו הלילה. 

אמן שעכשיו אכתוב בפעם האחרונה: שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.