top of page
headerBg.png
login-v (1).png
login (1).png
logo-new.png

משחקי יום ה' סיכמו, ולא בפעם הראשונה העונה, שבוע בלהות לקבוצות הישראליות. חולון, ירושלים, מכבי והפועל תל אביב. כולן מפסידות. רובן נראות רע במיוחד. והכי רע מכולן נראית הפועל תל אביב. וכשמתייצב קואץ' איטודיס בסוף המשחק ואומר, פחות או יותר, שהבעיה של הקבוצה שלו איננה רק כדורסל, אני מאמין לו. כי הפועל תל אביב לא משחקת כדורסל. וכל עוד ניצחה, מי אנחנו שנגיד מילה. העניין הוא שמזה זמן רב היא גם משחקת כדורסל שלא עובד, שנראה רע, שאין בו יותר מדי הגיון, וגם מפסידה. אז עכשיו נגיד. יותר ממילה.


האזינו להאוזמן מקריא את הטור


נתחיל דווקא מהסוף. יש דברים שסופם ידוע מראש. כולם יודעים שעידן עופר ינאי בהפועל תל אביב לא ימשך לנצח. זה ברור. בטח שלא כשליט יחיד שמנהל את כל ההצגה לבדו. יש להניח שהאספירציות שלו בחיים הולכות גבוה ורחוק מכך. ולא צריך להניח, כי האיש אומר זאת בעצמו. יש דברים שהרבה פחות ברורים. כשמאמן ברמתו של דימיטריס איטודיס מגיע להפועל תל אביב, ובטח אחרי שהוא מביא אותה להופעה היסטורית ביורוליג, הנחת העבודה היא שהוא יעזוב את המועדון האדום כשהוא יחליט לעזוב את המועדון האדום. זה שלו ותלוי בו. 


אחרי שאמרנו את כל זה, צריכים לראות מה קורה בהפועל תל אביב. על הפרקט ומחוצה לו. אי אפשר לטעות בתהליך המקצועי וזה שאיננו מקצועי. ולא שמצבה של הקבוצה רע. ההיפך הוא הנכון. היא עדיין בשפיץ של כל המסגרות. אבל זה הולך ומתדרדר. הכדורסל מתדרדר. המאזן מתדרדר. ואולי בחסות השערים הדרמטיים של אלטמן וצ'יקו בדרבי הכדורגל, גם משהו - עוד משהו - קורה עם הקהל. במקום האדישות היחסית שאפיינה את מערכת היחסים עד כה, אי אפשר היה לטעות בשינוי העמדה של האנשים מהיציע. בחוסר שביעות הרצון. בכעס. שמתנקז להחלטות של איטודיס ולכדורסל של איטודיס (אוקיי, וגם לחולדאי).


חוסר שביעות רצון להחלטות שלו, איטודיס. צילום: יהודה הליקמן, ספורטס רבי
חוסר שביעות רצון להחלטות שלו, איטודיס. צילום: יהודה הליקמן, ספורטס רבי

וזה לא דבר שאפשר או צריך לזלזל בו. יכול להיות שהמומנטום הרע הזה, שהולך ומחמיר, בטח כשהוא מתנגש עם משחק הדחה בגביע המדינה, יכול להוביל למצב שבו מקבל ההחלטות תוהה אם האיש המעוטר שעל הקווים מבין בכלל מה הבעיה. ויודע מה צריך לעשות כדי לתקן את הבעיה. ומסוגל לעשות ולתקן. כי הדרך לתיקון עוברת בו. זה שלו. זה עליו. הוא האחראי.


אוהדי כדורסל אוהבים לדבר על התרגיל. כתבתי ואמרתי את זה לא אחת, וברשותכם אחזור: תרגיל זה לא מעניין. יותר מכך, המשמעות של תרגיל איננה שהכדור זז או שיש חסימה או שיש תנועה או שיש משהו. תרגיל יכול להיות גם ששחקן אחד יקח כדור אחד ויעשה ממנו מה שבא לו. התפקיד של המאמן, בבואו לשרטט ו/או לסמן תרגיל, הוא לוודא שהשחקנים שלו ערים לניואנסים, לקצב, לריווח ולכו ולגו ולדו, כדי שזה יעבוד. ושהוא יתאים לחומר השחקנים שלו. ואם מה שעובד להפועל תל אביב זה כדררת נונסטופ וזריקות לאנשים על הפרצוף, וזה הרי מה שעבד לה מזה לא מעט זמן, אז כפיים. זה תרגיל. זה עובד. זה אחלה.


כי הנה, תרגיל הכלב הנובח הוא אחלה תרגיל שבעולם, כל עוד הוא עובד. לא מכירים את הבארקינג דוג?! הנה, פינקתי אתכם.



אני לא כותב את זה כדי להרצות או ללמד אתכם, אלא כדי להגיד לכם שאתם צודקים. מבחן העין וההמון כאן, או לפחות ההמון שנשאר לראות משחקים של הפועל תל אביב, מדויק הרבה יותר מאשר התחכמויות של כל מיני מלהגי כדורסל. אז כן, למרות הסימונים עם הידיים של המאמן או הרכז, הפועל תל אביב לא עושה שום דבר בהתקפה. כלום. תרגיל? לא תרגיל? זה לא חשוב.


בהמשך לתבוסה שספגה הפועל תל אביב בביתה, מול באיירן, אני לא רוצה להגיד ולו מילה על ההגנה שלה. זה לא מעניין ולא רלוונטי לתוצאה. הכל כאן מתחיל מההתקפה. וההתקפה של הפועל תל אביב ואיטודיס, כל עוד לא הוכח אחרת, איננה. ולא, זה לא בגלל ההיעדרות של אלייז'ה בראיינט. זה בגלל שכולם מחכים לה ויודעים מה היא עושה. זה בגלל שאיטודיס, נכון לעכשיו, לא עוזר לקבוצה שלו להתמודד מול הפתרונות ההגנתיים שנזרקים לעברה.


לא בגלל ההיעדרות שלו, בראיינט. צילום: הפועל IBI תל אביב
לא בגלל ההיעדרות שלו, בראיינט. צילום: הפועל IBI תל אביב

מאחר שהכל זה דריבל דריבל דריבל ודיו, כל היריבות כולן זונחות שחקנים שאינם כרגע בעמדת כדרור. זה רלוונטי לבלייקני הדועך, למיציץ', לג'ונס ולמי שבא לכם. ומי בדיוק אתם רוצים שיציל את הסיפור, כשנשארים 4 שחקנים סטטיים מחוץ לקשת שלוש הנקודות, שעל הדרך, גם אינם קלעים? מלקולם? מוטלי (כן, למרות הכמעט 50% העונתי שלו)? וויינרייט? האחוזים המזעזעים של הפועל תל אביב לשלוש בתקופת המשבר הזאת, כולל ה 5/30 אתמול, מבטאים שני תהליכים מקבילים או מצטברים. יש כאן ביטוי לעייפות החומר, תופעה שאפשר להסביר באזור חודש ינואר. יש כאן שחקנים שלא זורקים את הזריקות שלהם. כמו מלקולם. כמו מוטלי. ויש כאן שחקנים שהם כן קלעים, אבל שמקבלים הרבה יותר מדי תשומת לב הגנתית, בגלל הכדורסל הרע, האיטי והלא חכם.


איטודיס קיבל מאיתנו המון מחמאות. חלק בגלל הכדורסל. הרוב בגלל ניהול הסגל. כי נראה היה, מבחוץ, שהוא מחזיק את הרוסטר הלא פשוט הזה צמוד וקרוב. וגורם לאנשים, לא משנה אם הם סגל א' או ב' או ג', להתחייל עבורו ועבור הקבוצה בכל פעם שהם נזרקים אלי פרקט. לא צריכים מקורות בחדר ההלבשה כדי לראות שזה כרגע לא עובד. את הבעות הפנים המתוסכלות. את המבטים של מי מהאנשים באדום כשאחרי עוד מהלך שלא עובד, כאשר מסתובב הקואץ' וצועק דווקא על פלטין. מה אתה רוצה מפלטין, יא איטודיס?


מה קורה בחדרי חדרים, עופר? צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל
מה קורה בחדרי חדרים, עופר? צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

תוך כדי שאני מקליד את הדברים, אני מבין עד כמה משונה ואולי הזויה המסקנה שאליה אני מכוון. אין קלישאת ספורט יותר גדולה מאשר אבדן חדר ההלבשה כסמן לכך שמאמן צריך ללכת הביתה שלו. אני לא יודע מה קורה שם בחדרי חדרים. עופר ינאי כן. האם המאמן היקר שלו יכול להביא את השחקנים היקרים שלו לשחק אחרת? האם הוא מסוגל לשנות תבניות חילופים ורוטציות? האם חדר ההלבשה שלו בריא? אם כל התשובות נכונות, אז הכל בסדר ואפשר לחזל"ש. ואם התשובות אינן נכונות פלוס עוד הפסד אפשרי במוצ"ש מול הנמסיס מירושלים - אז יכול להיות שאלטמן וצ'יקו יפטרו יותר ממאמן אחד השבוע?




פתיחת הרבע הרביעי במשחק בולנסיה הביאה אותי לכדי בלבול. עזבו לרגע את הסלים הקלים שקלעה המארחת מול ההגנה שחזרה לעצמה של הצהובים. נקודות קלות על ליף הבן. נקודות קלות על בלאט הבן. והאמת שגם על קלארק. זה מילא. עודד קטש, האיש שחרט על דגלו את הכדורסל של, זה שבאמת של החיים בז לכדורסל שנקרא פוזשן גיים, מריץ פאקינג בידודים, התקפה אחר התקפה, לג'ימי קלארק! נותן את הכדור בידיים של האיש, והאיש דווקא יודע מה לעשות עם הכדור. ואולי לא באמת נותן ומבודד, אלא משלים עם זה שקלארק לוקח. ואלו לא בדיוק הדברים שהובילו את מכבי תל אביב לכדורסל הטוב שלה ברגעים היפים של המשחק בספרד. 


מריץ בידודים לקלארק, לא פחות. עודד קטש. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל
מריץ בידודים לקלארק, לא פחות. עודד קטש. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

ברבע הרביעי, התיישבה הקבוצה של פדרו מרטינס על האלמנטים האיכותיים בהתקפה של מכבי תל אביב ואיינה אותם. היא לחצה את תמיר בלאט והכריחה אותו למסירות לא נוחות, בחסות המונטרואים של העולם. ריברס וקי התיישבו יפה יפה על ליף. סאקו לקח לסורקין את החיתוכים ללא כדור, ולא רק. פראדייה גם הצטרף למלאכת הסיכול וגם צפה בעניין כיצד העזרה המשמעותית שלו גורמת להורד להרגיש לבד ולהטיל שלשות שלא קשורות לכלום. ואם התובנה היא שאת ההגנה של ולנסיה תוקפים מהפינות על מהלכי קאץ' נ' דרייב, הרי שההגנה המקומית האטה את העברת הכדור לשם, מה גם שממילא זה לא אזור הנוחות והכשרון שמאפיין את חומר השחקנים של קטש.


מאחר שאת המשחק הזה מסכם לכם במקביל האדון הירש, אחסוך את המיקרו ואלך איתכם למאקרו. תסתכלו על הסגל של ולנסיה. תספרו לי בבקשה סופרסטארים מיוחדים שיש שם למרטינס. הספירה תעצר בשלב מוקדם במיוחד, אלא אם אתם רוצים לדבר על האקס קמרון טיילור. לא רק למכבי תל אביב יש כדורסל של ושיטה של. גם למארחת בכתום. והיא עושה עבודה טובה יותר. והיא, בניגוד לזאת שמראה מדי פעם ניצוצות ונשארת עם המחמאות, תמשיך לשחק אחרי שהעונה הסדירה ביורוליג תסתיים. מכבי תל אביב, בחלוף 38 המשחקים, תיפרד יפה לשלום.


נפרד בשמחה מהמשפט שסגר כאן טורים מזה הרבה יותר מדי זמן. מקצר אותו, ברשותכם.

שיהיה לנו טוב.



שיתוף:

Banner.jpg

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

talkWithUs.png

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

שי האוזמן

פרשן ומלהג כדורסל כפייתי. לשעבר וואלה, ערוץ הספורט וישראל היום. כיום מדבר אל המיקרופונים של בית הפודיום. הרבה דברים השתנו בתפיסת עולם הכדורסל שלי לאורך השנים והעשורים, אבל האהבה לסאונד חריקת הנעליים על הפרקט ולכדור הכתום נותרה כפי שהייתה בגיל 4.  
אחרי הרבה שנים של כתיבה בפלטפורמות של אחרים, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן, אומרת אמי, להתחיל משהו חדש. מאפס. בשבילכם ובשבילנו. 
שיהיה לנו בהצלחה. שיהיה לנו סנופי דיסקו.

1.png

שי האוזמן

30.1.2026

ארבעה סיפורי פלייאוף לסיום העונה האירופית

27.6.2026

החלוק הלבן התמלא כתמי דם ובוץ. קטש טיפס עוד מדרגה

26.6.2026

דראפט 2026: הקבוצה שרצחה וגם ירשה

25.6.2026

הארפר. הארפר. הארפר. והשאר? הפועל ירושלים החדשה על שולחן הניתוחים

25.6.2026

יאניס במיאמי. מחשבות ראשוניות

23.6.2026

עוד טורים של שי

אהבה לעולם לא נכשלת

28.6.2026

disco-icon.png

תם הטקס

24.6.2026

disco-icon.png

קיבלנו את משחקי הרעב. עכשיו למשחקי העייפות

22.6.2026

disco-icon.png

גיים 2. הקבוצה ניצחה

19.6.2026

disco-icon.png

השמיניה של מכבי. פחות זה יותר?

17.6.2026

disco-icon.png

עכשיו דרבי. עכשיו טוב. עכשיו זמן לבחון מחדש את הנחות היסוד שלנו

13.6.2026

disco-icon.png

ליגה אחרת

11.6.2026

disco-icon.png
A.png
yo

תמונת AI

הנה מגיעה הקלישאה והשאלה לגבי המאמן וחדר ההלבשה

image (11).png

הנה מגיעה הקלישאה והשאלה לגבי המאמן וחדר ההלבשה

  • תמונת הסופר/ת: שי האוזמן
    שי האוזמן
  • 30 בינו׳
  • זמן קריאה 5 דקות

משחקי יום ה' סיכמו, ולא בפעם הראשונה העונה, שבוע בלהות לקבוצות הישראליות. חולון, ירושלים, מכבי והפועל תל אביב. כולן מפסידות. רובן נראות רע במיוחד. והכי רע מכולן נראית הפועל תל אביב. וכשמתייצב קואץ' איטודיס בסוף המשחק ואומר, פחות או יותר, שהבעיה של הקבוצה שלו איננה רק כדורסל, אני מאמין לו. כי הפועל תל אביב לא משחקת כדורסל. וכל עוד ניצחה, מי אנחנו שנגיד מילה. העניין הוא שמזה זמן רב היא גם משחקת כדורסל שלא עובד, שנראה רע, שאין בו יותר מדי הגיון, וגם מפסידה. אז עכשיו נגיד. יותר ממילה.


האזינו להאוזמן מקריא את הטור


נתחיל דווקא מהסוף. יש דברים שסופם ידוע מראש. כולם יודעים שעידן עופר ינאי בהפועל תל אביב לא ימשך לנצח. זה ברור. בטח שלא כשליט יחיד שמנהל את כל ההצגה לבדו. יש להניח שהאספירציות שלו בחיים הולכות גבוה ורחוק מכך. ולא צריך להניח, כי האיש אומר זאת בעצמו. יש דברים שהרבה פחות ברורים. כשמאמן ברמתו של דימיטריס איטודיס מגיע להפועל תל אביב, ובטח אחרי שהוא מביא אותה להופעה היסטורית ביורוליג, הנחת העבודה היא שהוא יעזוב את המועדון האדום כשהוא יחליט לעזוב את המועדון האדום. זה שלו ותלוי בו. 


אחרי שאמרנו את כל זה, צריכים לראות מה קורה בהפועל תל אביב. על הפרקט ומחוצה לו. אי אפשר לטעות בתהליך המקצועי וזה שאיננו מקצועי. ולא שמצבה של הקבוצה רע. ההיפך הוא הנכון. היא עדיין בשפיץ של כל המסגרות. אבל זה הולך ומתדרדר. הכדורסל מתדרדר. המאזן מתדרדר. ואולי בחסות השערים הדרמטיים של אלטמן וצ'יקו בדרבי הכדורגל, גם משהו - עוד משהו - קורה עם הקהל. במקום האדישות היחסית שאפיינה את מערכת היחסים עד כה, אי אפשר היה לטעות בשינוי העמדה של האנשים מהיציע. בחוסר שביעות הרצון. בכעס. שמתנקז להחלטות של איטודיס ולכדורסל של איטודיס (אוקיי, וגם לחולדאי).


חוסר שביעות רצון להחלטות שלו, איטודיס. צילום: יהודה הליקמן, ספורטס רבי
חוסר שביעות רצון להחלטות שלו, איטודיס. צילום: יהודה הליקמן, ספורטס רבי

וזה לא דבר שאפשר או צריך לזלזל בו. יכול להיות שהמומנטום הרע הזה, שהולך ומחמיר, בטח כשהוא מתנגש עם משחק הדחה בגביע המדינה, יכול להוביל למצב שבו מקבל ההחלטות תוהה אם האיש המעוטר שעל הקווים מבין בכלל מה הבעיה. ויודע מה צריך לעשות כדי לתקן את הבעיה. ומסוגל לעשות ולתקן. כי הדרך לתיקון עוברת בו. זה שלו. זה עליו. הוא האחראי.


אוהדי כדורסל אוהבים לדבר על התרגיל. כתבתי ואמרתי את זה לא אחת, וברשותכם אחזור: תרגיל זה לא מעניין. יותר מכך, המשמעות של תרגיל איננה שהכדור זז או שיש חסימה או שיש תנועה או שיש משהו. תרגיל יכול להיות גם ששחקן אחד יקח כדור אחד ויעשה ממנו מה שבא לו. התפקיד של המאמן, בבואו לשרטט ו/או לסמן תרגיל, הוא לוודא שהשחקנים שלו ערים לניואנסים, לקצב, לריווח ולכו ולגו ולדו, כדי שזה יעבוד. ושהוא יתאים לחומר השחקנים שלו. ואם מה שעובד להפועל תל אביב זה כדררת נונסטופ וזריקות לאנשים על הפרצוף, וזה הרי מה שעבד לה מזה לא מעט זמן, אז כפיים. זה תרגיל. זה עובד. זה אחלה.


כי הנה, תרגיל הכלב הנובח הוא אחלה תרגיל שבעולם, כל עוד הוא עובד. לא מכירים את הבארקינג דוג?! הנה, פינקתי אתכם.



אני לא כותב את זה כדי להרצות או ללמד אתכם, אלא כדי להגיד לכם שאתם צודקים. מבחן העין וההמון כאן, או לפחות ההמון שנשאר לראות משחקים של הפועל תל אביב, מדויק הרבה יותר מאשר התחכמויות של כל מיני מלהגי כדורסל. אז כן, למרות הסימונים עם הידיים של המאמן או הרכז, הפועל תל אביב לא עושה שום דבר בהתקפה. כלום. תרגיל? לא תרגיל? זה לא חשוב.


בהמשך לתבוסה שספגה הפועל תל אביב בביתה, מול באיירן, אני לא רוצה להגיד ולו מילה על ההגנה שלה. זה לא מעניין ולא רלוונטי לתוצאה. הכל כאן מתחיל מההתקפה. וההתקפה של הפועל תל אביב ואיטודיס, כל עוד לא הוכח אחרת, איננה. ולא, זה לא בגלל ההיעדרות של אלייז'ה בראיינט. זה בגלל שכולם מחכים לה ויודעים מה היא עושה. זה בגלל שאיטודיס, נכון לעכשיו, לא עוזר לקבוצה שלו להתמודד מול הפתרונות ההגנתיים שנזרקים לעברה.


לא בגלל ההיעדרות שלו, בראיינט. צילום: הפועל IBI תל אביב
לא בגלל ההיעדרות שלו, בראיינט. צילום: הפועל IBI תל אביב

מאחר שהכל זה דריבל דריבל דריבל ודיו, כל היריבות כולן זונחות שחקנים שאינם כרגע בעמדת כדרור. זה רלוונטי לבלייקני הדועך, למיציץ', לג'ונס ולמי שבא לכם. ומי בדיוק אתם רוצים שיציל את הסיפור, כשנשארים 4 שחקנים סטטיים מחוץ לקשת שלוש הנקודות, שעל הדרך, גם אינם קלעים? מלקולם? מוטלי (כן, למרות הכמעט 50% העונתי שלו)? וויינרייט? האחוזים המזעזעים של הפועל תל אביב לשלוש בתקופת המשבר הזאת, כולל ה 5/30 אתמול, מבטאים שני תהליכים מקבילים או מצטברים. יש כאן ביטוי לעייפות החומר, תופעה שאפשר להסביר באזור חודש ינואר. יש כאן שחקנים שלא זורקים את הזריקות שלהם. כמו מלקולם. כמו מוטלי. ויש כאן שחקנים שהם כן קלעים, אבל שמקבלים הרבה יותר מדי תשומת לב הגנתית, בגלל הכדורסל הרע, האיטי והלא חכם.


איטודיס קיבל מאיתנו המון מחמאות. חלק בגלל הכדורסל. הרוב בגלל ניהול הסגל. כי נראה היה, מבחוץ, שהוא מחזיק את הרוסטר הלא פשוט הזה צמוד וקרוב. וגורם לאנשים, לא משנה אם הם סגל א' או ב' או ג', להתחייל עבורו ועבור הקבוצה בכל פעם שהם נזרקים אלי פרקט. לא צריכים מקורות בחדר ההלבשה כדי לראות שזה כרגע לא עובד. את הבעות הפנים המתוסכלות. את המבטים של מי מהאנשים באדום כשאחרי עוד מהלך שלא עובד, כאשר מסתובב הקואץ' וצועק דווקא על פלטין. מה אתה רוצה מפלטין, יא איטודיס?


מה קורה בחדרי חדרים, עופר? צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל
מה קורה בחדרי חדרים, עופר? צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

תוך כדי שאני מקליד את הדברים, אני מבין עד כמה משונה ואולי הזויה המסקנה שאליה אני מכוון. אין קלישאת ספורט יותר גדולה מאשר אבדן חדר ההלבשה כסמן לכך שמאמן צריך ללכת הביתה שלו. אני לא יודע מה קורה שם בחדרי חדרים. עופר ינאי כן. האם המאמן היקר שלו יכול להביא את השחקנים היקרים שלו לשחק אחרת? האם הוא מסוגל לשנות תבניות חילופים ורוטציות? האם חדר ההלבשה שלו בריא? אם כל התשובות נכונות, אז הכל בסדר ואפשר לחזל"ש. ואם התשובות אינן נכונות פלוס עוד הפסד אפשרי במוצ"ש מול הנמסיס מירושלים - אז יכול להיות שאלטמן וצ'יקו יפטרו יותר ממאמן אחד השבוע?




פתיחת הרבע הרביעי במשחק בולנסיה הביאה אותי לכדי בלבול. עזבו לרגע את הסלים הקלים שקלעה המארחת מול ההגנה שחזרה לעצמה של הצהובים. נקודות קלות על ליף הבן. נקודות קלות על בלאט הבן. והאמת שגם על קלארק. זה מילא. עודד קטש, האיש שחרט על דגלו את הכדורסל של, זה שבאמת של החיים בז לכדורסל שנקרא פוזשן גיים, מריץ פאקינג בידודים, התקפה אחר התקפה, לג'ימי קלארק! נותן את הכדור בידיים של האיש, והאיש דווקא יודע מה לעשות עם הכדור. ואולי לא באמת נותן ומבודד, אלא משלים עם זה שקלארק לוקח. ואלו לא בדיוק הדברים שהובילו את מכבי תל אביב לכדורסל הטוב שלה ברגעים היפים של המשחק בספרד. 


מריץ בידודים לקלארק, לא פחות. עודד קטש. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל
מריץ בידודים לקלארק, לא פחות. עודד קטש. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

ברבע הרביעי, התיישבה הקבוצה של פדרו מרטינס על האלמנטים האיכותיים בהתקפה של מכבי תל אביב ואיינה אותם. היא לחצה את תמיר בלאט והכריחה אותו למסירות לא נוחות, בחסות המונטרואים של העולם. ריברס וקי התיישבו יפה יפה על ליף. סאקו לקח לסורקין את החיתוכים ללא כדור, ולא רק. פראדייה גם הצטרף למלאכת הסיכול וגם צפה בעניין כיצד העזרה המשמעותית שלו גורמת להורד להרגיש לבד ולהטיל שלשות שלא קשורות לכלום. ואם התובנה היא שאת ההגנה של ולנסיה תוקפים מהפינות על מהלכי קאץ' נ' דרייב, הרי שההגנה המקומית האטה את העברת הכדור לשם, מה גם שממילא זה לא אזור הנוחות והכשרון שמאפיין את חומר השחקנים של קטש.


מאחר שאת המשחק הזה מסכם לכם במקביל האדון הירש, אחסוך את המיקרו ואלך איתכם למאקרו. תסתכלו על הסגל של ולנסיה. תספרו לי בבקשה סופרסטארים מיוחדים שיש שם למרטינס. הספירה תעצר בשלב מוקדם במיוחד, אלא אם אתם רוצים לדבר על האקס קמרון טיילור. לא רק למכבי תל אביב יש כדורסל של ושיטה של. גם למארחת בכתום. והיא עושה עבודה טובה יותר. והיא, בניגוד לזאת שמראה מדי פעם ניצוצות ונשארת עם המחמאות, תמשיך לשחק אחרי שהעונה הסדירה ביורוליג תסתיים. מכבי תל אביב, בחלוף 38 המשחקים, תיפרד יפה לשלום.


נפרד בשמחה מהמשפט שסגר כאן טורים מזה הרבה יותר מדי זמן. מקצר אותו, ברשותכם.

שיהיה לנו טוב.



תגובות


bottom of page