הליגה הבלייקנית: הפועל הישנה. פריז המופרעת. והשקט של סופיה

מכירים את הקטע הזה בסרטים המצוירים של פעם, כשאחת הדמויות רצה במהירות, עוברת את הצוק ולפתע מבחינה שהיא בכלל באוויר - ונופלת? גם ביורוליג זה קורה, ובדרך כלל לקבוצות חדשות, שמגיעות למפעל הבכיר, תופסות במפתיע מקום בטוח בצמרת - ואז נבהלות ומגלות שיש להן פחד גבהים. זה קרה בעבר לווירטוס בולוניה. וגם לפריז. וקצת להפועל ת"א.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

6:40

אלפי מילים כילינו כאן על המשבר שעברו האדומים בחודשים האחרונים, ושהעמיד בספק את עלייתם לפלייאוף מהשישייה הראשונה. והנה, עם החזרה (המבאסת לעין הצופה מהצד, יש לומר) לארנה 8888 בסופיה, חזרה גם הספינה לשייט. נכון, זו רק פריז, ועוד מעט נדון בדברים הטובים והטובים פחות שיש לה להציע. אבל זו בעיקר הפועל ת"א. מועדון חסר ניסיון בבמה המרכזית, עם שחקנים סופר-מנוסים במסגרת הזו.

ואסילייה מיציץ' פגע אתמול ב-1 מ-9 מהשדה, אבל תרם 9 אסיסטים, 5 ריבאונדים ו-3 חטיפות. אלייז'ה בראיינט קלע 18 נקודות ב-66% מהשדה, וחילק 5 אסיסטים לחבריו. אנטוניו בלייקני לא איבד כדור, קטף 5 ריבאונדים שרובם עפו הרחק מהסל, ובעיקר ניפק את התצוגה הכי בלייקנית שיש - עם 24 נקודות ושיא עונתי של 6 שלשות.

אז אפשר להגיד שזה היה נוקאאוט של הגארדים בלבן/אדום? אפשר. וזו בוודאי לא תהיה טעות. אבל אולי המפתח האמיתי הגיע בכלל מהכנפיים. מהגיבורים האנטי-גיבורים. בכל פעם שדימיטריס איטודיס מקבל תרומה משמעותית מהפועלים האפורים שלו בעמדות הפורוורד, קולין מלקולם ואיש וויינרייט, זה סימן שמשהו עובד טוב יותר במכונה כולה. 

https://www.youtube.com/watch?v=084UbW3PfVo

אנחנו לא מדברים על ההגנה, שבה טוענים כי אין יום חלש (שטות מוחלטת, אגב. יש לא מעט ימים חלשים בהגנה, ואפילו לשומרים הכי טובים), אלא על ההתקפה. השניים חיברו 20 נקודות, כשלאיש הגדול יש גם 7 כדורים חוזרים ו-3 חטיפות.

מדובר בסימן טוב, בריא ומבריא, שמלמד משהו על איזון. חבל שג'ונתן מוטלי היה צריך להיפצע כדי שזה יקרה, אבל ברגע שהמאמן היווני שיחרר מהרכבי שני הסנטרים שלרוב הכבידו על הקבוצה שלו, הכל הפך יותר מסודר והגיוני. קסלר אדוארדס עשה זאת בברצלונה, ואמש היה זה וויינרייט. 

חיבר עם ווינרייט 20 נקודות, קולין מלקולם. צילום: הפועל IBI תל אביב

מכירים את הקטע הזה במשחקי כדורסל, כשקבוצה אחת רודפת זמן ממושך מדי אחרי יריבתה, ואז מגיע הרגע שבו היא מקווה לשמוע את הקנאק? שבו היא מפצחת את הגנום? שבו היא מוציאה את האירוע משלוותו, ומסיטה את הספינה מהכיוון הברור שאליו הפליגה?

פריז הייתה בטוחה שהקנאק הזה נשמע, אבל מהר מאוד גילתה שהפריקה לא באה מהצד של הפועל ת"א, אלא משלה עצמה. חבר שלי, ד', קורא לזה "חזרומוק". שזה קיצור יצירתי ל"חזרו מוקדם מדי".

יש לזה הסבר כמעט מדעי: קבוצות רבות נעצרות ברגע שהן מצליחות להשלים את המרדף ולמחוק פיגור. המומנטום לא בהכרח מתהפך, אבל נעצר. אולי זה משהו מנטלי; אחרי ההגעה לשוויון או קרוב אליו, השחקנים מאתחלים מחדש, המשחק מתאזן ומתחיל קרב צמוד על הניצחון. לכן, כדאי להשלים את הקאמבק בתזמון הנכון. למה? אין לי מושג. העובדה היא שזה קורה המון פעמים.

אז הפריזאים חזרומוק. הפועל לא הייתה זקוקה ליותר משלוש דקות תכליתיות כדי לברוח לתשע נקודות יתרון, בשלהי הרבע השלישי, ולתת את התחושה שהמשחק הזה שלה ותלוי רק בה. אבל 68 שניות לתוך הרבע הרביעי הצליחו ג'ארד רודן וג'סטין רובינסון להקטין בשתי שלשות מהירות ל-77:75. ואז, כאמור, הגיע הקנאק.

בכמעט ארבע הדקות הבאות זרקו הצרפתים חמש פעמים לסל. הם פגעו ב-0 מ-2 לשתיים, 0 מ-3 לשלוש. וביצעו שתי עבירות תוקף. ואיבדו כדור נוסף. ולא עזרו להם אי אלו ריבאונדים בהתקפה, וחילוף של ארבעה שחקנים. זה לא שהקבוצה בלבן הבריקה; בזמן הזה היא קלעה רק סל שדה אחד (נוסף על 2 מ-4 מהעונשין) והגדילה את הפער לשבע בלבד. אבל זה הספיק כדי לדאוג שהניצחון יישאר בצד שלה.

הרגעים המשמעותיים האלה ברבע הרביעי המחישו כנראה למה פריז נמצאת איפה שהיא נמצאת, אי שם במקום ה-16. ממש כשם שהרבע הראשון המחיש מדוע מאמנים ו-GMים ברחבי אירופה מנסים לבנות קבוצות שירוצו ויתפרעו (במידה) וישחקו בצורה מגה-אינטנסיבית וסופר-אגרסיבית, עם רכבת חילופים בלתי פוסקת וקצב בלתי נתפס, וקוראים לזה בשלוש מילים - "הכדורסל של פריז".

כשמו כן הוא, נדיר היפי (תמונת AI)

נדיר היפי, כשמו כן הוא, היה בתפקיד הממחיש הראשי. שימו לב לנתון הבא: מרגע שנכנס למגרש, עשר ההתקפות הראשונות של קבוצתו הסתיימו בהחלטות שלו. האיש (תהייה: הכדורסלן הגדול ביותר שיצא מהעדה האלג'יראית מאז עודד קטש?) קלע 6 נקודות, וסחט עבירה, ופיטם את שותפיו ב-4 אסיסטים ל-10 נקודות נוספות. ואיבד רק כדור אחד. 

כך הצליחה הקבוצה להגיע ל-30 נקודות עד הבאזר הראשון של המשחק. אבל ברבע האחרון, כשהיא שוב הייתה זקוקה לו, הוא סיים עם 0 נקודות, 0 מ-4 מהשדה, איבוד ומדד שלילי 4-. והקבוצה כולה נתקעה על 13, והפסידה.

מכירים את הקטע הזה בתקשורת הספורט, שבו מספרים לכם סיפורים על קהל ועל אווירה ועל תחושה של בית, ועל כמה זה משמעותי לא פחות מכישרון ומניסיון ומשחקנים טובים? אז בהפועל ת"א של העונה זה עובד הפוך. לא ניכנס בפעם המיליון לנסיבות ולמה שמתרחש מסביב, אלא רק לנתונים.

בבולגריה, אחרי אתמול, עומדים האדומים על מאזן 2:7. וספציפית ב-8888 בסופיה - על 1:6. שזה מאזן של קבוצה ביתית מובהקת. דומה למאזנים של ריאל במדריד, ופנרבחצ'ה באיסטנבול, ואולימפיאקוס בפיראוס, ודובאי בדובאי (כבר לא), ואפילו טוב יותר. בישראל הם גירדו בקושי מאזן מאוזן של 3:3, וגם זה בזכות הניצחון הראשון בארנה. בלייקני, לצורך הדוגמה, שווה 18 מ-35 לשלוש בבירה הבולגרית (51%) ורק 7 מ-28 ביד אליהו (25%). לך תבין.

המשימה של הפועל ת"א במשחק ההשלמה אתמול הייתה מאוד פשוטה: לשרוד ולא למעוד. אלה בדיוק המשחקים שעלולים להפוך למוקש, והיא דאגה לפרק אותו. כפי שתצטרך לפרק מחר את המוקש מבולוניה, שתשחק שכונה עם קרסן אדוארדס ומאט מורגן בתור היחידים שיתפקדו כרכזים (בהנחה שלוקה וילדוסה לא חוזר), ותאתגר את היריבה עם הרכבים גבוהים ואתלטיים של ארבעה פורוורדים.

אחר כך כבר יבואו האתגרים האמיתיים. ריאל ובאסקוניה בחוץ, פנאתינייקוס, פנרבחצ'ה ואולימפיאקוס ב"בית", ועוד דרבי עצוב מחוץ לישראל. למעט הביקור במונאקו במחזור הנעילה, כל המשחקים האלה יתקיימו ללא קהל, או כמעט ללא קהל. ואולי, לאור התוצאות, אלה לא חדשות כל כך רעות. מתברר שהסיטואציה הזו מקשה יותר על היריבות מאשר על הפועל עצמה.