היה אחלה, עד שהתחיל הפלייאוף

את סיפור ההפסד של מכבי תל אביב באולם הכדורסל שפעם קראו לו האואקה אפשר לבחור באיזו דרך רוצים לספר. בניגוד למצב הצבירה הרגיל של חגיגות או קינות, הפעם העניין דואלי בהרבה. כן, יש כמה דברים טובים שאפשר לקחת, כלומר כמה דברים התקפיים שאפשר לקחת. גם מכמה שחקנים, פרסונלית. גם מהקבוצה ככלל. כאלו שנותנים תקווה להמשך. ויש דברים רעים ומוכרים למדי. בשני צידי המגרש. שיכולים די בקלות לכבות את ההתלהבות הראשונית. אנחנו נגיש לכם את הדברים עכשיו ככה וככה, כדי שתבחרו אם אתם בצד של אלו שמצפים לטוב.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

10:49

https://video.wixstatic.com/video/aba3db_bfccada013274a1f96cfe3b802588432/1080p/mp4/file.mp4

על פניו

על פניו, תנאי הפתיחה של מכבי תל אביב אתמול ייצרו מצב שבו כל דבר שישאיר אותה תחרותית יהווה הישג. היריבה, לפחות נכון לשלב של לפני העונה, היא אחת מהמועמדות לקחת את הכל. יש לה סופרסטארים, יש לה יכולות מוכחות, יש לה נסיון שלא נגמר. יש לה פאקינג ביתיות. ומכבי, שכמעט ואין לה שום דבר מכל אלו, התייצבה שם בבירת יוון והייתה שם בחלקים משמעותיים של המשחק.

משחק ההתקפה שלה זרם, בטח בכל הנוגע למחצית הראשונה. ואפילו יותר מזה, כי בסוף הרבע השלישי היא עדיין עמדה על 22/29 ל-2. היא הגיעה לפאנצ'ים ההתקפיים היפהפיים שלה. היא ניצלה נהדר את היציאות ההגנתיות הגבוהות על לוני ווקר כדי להגיע משם לדברים שנוחים לה. היא רכבה נהדר על החסרונות של פאו בצד שבו אמורים לשמור, במיוחד יורצבן, כדי להגיע לזריקה קלה אחר זריקה קלה. היא הצליחה לקבל תרומת שיא משני שחקני ספסל כמו ליף וקלארק. וכל זה, כשהזריקות שלה מבחוץ נופלות לצד הלא נכון של הטבעת, בערב שהסתיים ב 7/26 ל-3.

כשלוקחים בחשבון שמדובר בקבוצה חדשה, שמורכבת מלא מעט שחקנים טריים בקבוצה ובמפעל (וביבשת), מבינים שמכאן בהחלט אפשר להשתפר. ומול יריבות בדרגת קושי נמוכה יותר, שזה פחות או יותר אומר כמעט כל יריבה אחרת, אפשר לעשות דברים יפים גם בחוץ וגם בחוץ.

הם הובילו

כאמור, את מכבי תל אביב הובילו אמש, משך דקות חשובות, שני שחקני ספסל. ג'ימי קלארק הוא אחד השחקנים המוזרים ביותר בקבוצה הזאת. שחקן מוגבל התקפית, שמתנהל בעולם כאילו אף אחד מעולם לא גילה לו. אבל בהמשך ישיר ל-3 השלשות שכבש בליגה מול הרצליה ובחסות הבטחון העצמי הלא ברור בעליל שמוביל אותו להרים זריקות שאלוהים יודע איך, למה וכמה, הוא נכנס שם לזון משל היה ישראלי ששומע במסעדת תיירים בפלאקה את הנעימה מזורבה היווני ומאמין שכל אחד מהמקומיים חי את חייו רק כדי לראות דווקא אותו נותן בסירטאקי. והוא נתן בסירטאקי ונתן בסיומות מתפרצת ונתן בשלשה רגילה ונתן בשלשה שלא יכול להיות שנכנסה. האם כל זה מהווה חדשות טובות עבור הקבוצה של קלארק? הרשו לי לומר שאני לא בטוח. אני לא בטוח בכלל.

דברים אחרים לגמרי צריכים לומר על הבן של ליף. בתכלס, אחרי שנראה שהתגבר על ההלם הראשוני, טי ג'יי ליף הוא קלאסי מכבי הזאת. הוא חכם, הוא מבין, הוא טכני. וכן, הוא כבר קורא את הדברים שעושים הקטשים אחרי מצבי פיק נ' רול. הוא יבוא לחסימה אחת, הוא ישפר זווית בפעם השניה או יהפוך את זווית החסימה. הוא כבר יודע ריסקרין. הוא כבר יודע מי מחליק פנימה וגם יודע לעשות את זה בעצמו. אה, והוא גם הולך חזק חזק לריבאונד התקפה, שזה לגמרי משהו שמכבי תל אביב שואפת לעשות ולא ממש עלה בידה עד כה. משחק של 12 נקודות, בלי החטאה מהשדה או העונשין פלאס 9 כדורים חוזרים (4 בהתקפה) פלאס 3 אסיסטים, למפגש ראשון באולם עם אווירה של כדורסל, זה יותר מאחלה. וכן, ליף הוא לגמרי מכבי תל אביב הזאת, גם ברמת הבעיות שלה.        

ליף הוא לגמרי מכבי תל אביב הזאת, גם ברמת הבעיות שלה. צילום: ברני ארדוב, באדיבות ליגת ווינר סל

https://video.wixstatic.com/video/aba3db_b0dfccec0dc34c5899401aca7d227f07/1080p/mp4/file.mp4

לא משנה איך

הבטחתי צד שני. הנה הוא בא. פאו הזאת, מודל סוף אוקטובר, רחוקה מלהיות זאת שאוטוטו תגיע. הפציעות, השחיקה, קשיי ההתאקלמות של החדשים. יו נואו. ובקרב אלו שלובשים צהוב, לא משנה איך קוראים להם, ראינו בדיוק את אותם סימפטומים, הרגלים ובעיות שקיבלנו מהגרסאות הקודמות והמוצלחות יותר של מכבי תל אביב בעידן הנוכחי.

כל עוד נתנו להם לשחק, הכל היה אחלה. ברגע שפנתינאיקוס עברה למוד של פלייאוף, תם הטקס. קטש סידר את הרוטציות בהתאם לכל מיני דברים שהתפתחו על המגרש (עם כוכבית ששווה לדבר עליה בכל הנוגע לדקות של רומן סורקין), אבל גם בשימת לב לכך שמדובר בשבוע כפול שבו חייבים לנצח לפחות משחק אחד. עתמאן? הוא עשה עתמאן. עם צ'די אוסמאן. עם קנדריק נאן. הוא רץ עם חמישיה אחת כל עוד נותר שובל של חמצן בריאותיה. הוא בא לנצח ולא לחשב. זה מה שהוא יודע. זה מה שהביא לו תארים.

בא לנצח ולא לחשב, עתמאן. צילום: Panathinaikos BC

ועם או בלי עייפות, היוונים לקחו צעד אחד קדימה בהגנה. ושמו מול מוליכי הכדור של מכבי תל אביב, ולא משנה מאיזו עמדה הם, רמת התנגדות שלא מאפשרת יותר ריקודים. ואנחנו מכירים את זה כל כך טוב, גם כשהרכזים בצהוב היו כל מיני לורנזו בראונים כאלו. כתבתי את זה פעם, ואכתוב בפעם המאה – ברגע שמתחילים להרביץ, נגמרים האלי הופים. התוכנה של עודד קטש פשוט לא מצאה עדיין את הדרך להתגבר על הבאג החוזר הזה.

זוכרים את ה 22/29 ל-2 בסיום הרבע השלישי? ובכן, ברבע הרביעי זה כבר היה 4/9 ל-2. כשסל שדה אחד (של דאוטין) נקלע בדקה הראשונה של הרבע המכריע. ושלושת האחרים, שפאו די נתנה ואפשרה, בשתי הדקות האחרונות של המשחק. ככה זה כשמגיע הזמן של הילדים הגדולים לשחק.

ריבאונד זה לחלשים

מכבי תל אביב בתקופת עודד קטש היא קבוצת ריבאונד הגנה חלשה. המספרים בעניין הזה מדברים בעד עצמם, עם % ריב הגנה שיורד (די משמעותית) מתחת לרף ה 70%. אל המשחק מול פאו היא התייצבה כשהיא בשפל היסטורי ברמת ה 61%. שזה עוד בסדר, כי 26 כדורים חוזרים בהגנה שליקטה מבין 45 אפשריים מעמידים את המספר של הערב על 58%. וכן, אפשר לדבר על הליהוקים הפרסונליים, על המחסור בביג גאי אמיתי שהוא ריבאונדר וגם על ציוותים די קטנים שיש לא אחת בקו האחורי, למשל זה של קלארק ודיברתולומיאו ביחד.

זה לא באמת מספר את הסיפור. מכבי תל אביב נכנעה בפרמטר המשמעותי הזה ובמיוחד לחואנצ'ו הרננגומס ועומר יורצבן, שלקחו רק שניהם 15 ריבאונד התקפה. וזה קורה כששוכחים לסגור את השחקן שזורק עונשין (חואנצ'ו). וזה קורה כשאחרי זריקת עונשין מנצח יורצבן אחד גם את הורד וגם את ליף, שלא ממש בא להם להיכנס לקרב מגע ואולי אפילו להתלכלך מהזיעה. זה קורה אחרי חילופים הגנתיים, כשפתאום איזה דאוטין מוצא עצמו כשהוא אשכרה צריך לדחוף איזה גבוה שמולו. היי, אף אחד לא ביקש את זה ממנו בפילדלפיה!

כששוכחים לסגור את השחקן שזורק עונשין, חואנצ'ו הרננזגומז. צילום: Panathinaikos BC

ריבאונד זה רק חלק מהסיפור

אפשר גם לצאת מעניין נקודתי כמו ריבאונד ולדבר על הבעיה המסורתית של הצהובים בכל הנוגע לשני פרמטרים הגנתיים מצטברים: אגרסיביות ודיוק. כלומר, פחות או יותר תמונת הראי של הדברים שהיא עושה כל כך יפה בהתקפה. חלק מזה בא לידי ביטוי בבעיות של האורחת בכל מה שנוגע לירידה להגנה. דווקא מכבי, שיודעת להעניש כל כך יפה – ומהר – גם אחרי שהיא מקבלת סל, חטפה מהיוונים בכלל ומאוסמאן בפרט פעם אחר פעם. גם בהתקפות מתפרצות קלאסיות וגם במצבים שבהם הירידה הרשלנית להגנה מצאה אותו מול שומרים שלא יכולים לייצר מולו שום התנגדות, כמו סורקין או בלאט.

מאחר שהיא לא באמת מאמינה ביכולת שלה לשמור, מכבי מנסה את השטיק הקבוע (הורד על השחקן המסוכן) או סתם לרמות. חטיפה יפה מאוד של בלאט מאוסמאן במחצית הראשונה, למשל, הגיעה כי הוא עזב את גראנט לנפשו והלך לעזור. בהמשך, רגעים יפים מאוד הגיעו כשמכבי פשוט זרקה כל מה שיש לה, כולל 2 שחקנים ומעלה, על קנדריק נאן. כולל בלאט שמגיע לסוג של שמירה כפולה רכה. ומשם מקווים שהמיטוגלואים של העולם יחטיאו.

התכנית הזאת עבדה יפה עד שהיא כבר לא. בסוף הגיעו הטעויות. נאן, שהצליח לפרקים לקחת גם שניים ושלושה שחקנים בדרך לטבעת (כולל במהלך אחד שבו הוא פירק גם את בלאט, גם את ליף וגם את בריסט על קו הבסיס), גם הזין אחרים וגם ניזון מאותן השגיאות. כולל בשלשה שסגרה עניין. אמנם הורד התיישב כאן על נאן המסוכן, אבל התרגיל של המאמן הטורקי של הקבוצה היוונית הוא בכלל וריאציה על פיק נ' רול ספרדי. שבו נאן הוא זה שכאילו חוסם. והאקשן מזה הסיט ממנו לרגע את הורד. ומשאיר אותו חופשי, בדרך לטריצה שעשתה 79-71 וכיבתה את האור על המשחק הזה. הנה, תראו בעצמכם.

3 נקודות לסיום

1. הרכז הראשון? מודה: לא בטוח שהבנתי, בטח לפי ניהול החילופים המסוים הזה של קטש, מי הרכז שעליו הוא סומך בכלל או סומך בפרט אתמול. בלאט שפתח טוב, קלארק שהמשיך טוב או דאוטין שבעיקר היטיב לאבד אבל אולי אולי יכול פתאום לתפוס אש כפי שכבר קרה לו העונה פעמיים. ואולי התשובה הנכונה היא שאף אחד מהם. כי אף אחד מהם לא באמת אמור להיות הרכז הראשון.

2. הוא קטן – אפרופו רכז ראשון, טי ג'יי שורטס הגיע לקבוצה הזאת בקיץ כהחתמה שאמא'לה ואבא'לה. ואיתו, זה היה ברור לחלקנו, פאו תהיה בלתי עצירה. העניין הוא ששורטס הקטן הוא אמנם שחקן ענק ומוכח, אבל רק בסגנון ספציפי אחד וכל עוד לא הוכח אחרת. ואת עתמאן זה לא ממש הרשים עד כה. כי אם מנתקים את כל מה שראינו עד עכשיו, מקבלים גארד קטן, עם בעיית קליעה, שאולי בכלל... עזבו. אפילו לא בצחוק. ויכול להיות שמעבר לנצחון, הרוויחה פאו במשחק הזה את הפעם הראשונה שבה נאן ושורטס טובים ביחד. מעניין מה יעשה הקואץ' עם הנתון הסטטיסטי הזה:

3. משחק עונה – אני יודע שזה מוזר, אבל הכוכב האדום בחמישי זה משחק עונה. או לפחות סוג של. הפסד עלאק ביתי יוריד את הצהובים ל 2-6 וזה אחרי שהיא יעני תארח חמישה משחקים. מבור כזה יהיה סופר קשה לצאת, גם אם יגיע חיזוק או תימכר הקבוצה או יגיע חיזוק כי תימכר הקבוצה. הבעיה היא שהסרבים, שלהבדיל מנציגתנו דווקא כן יודעים לערוך שינויים ולצרף שחקנים, קיבלו החלטה מושכלת שלא להפסיד יותר מרגע ששלחו את ספרופולוס החביב הביתה. נעקוב בעניין.

הסיוט עדיין לא נגמר. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.