הדרמה הלא-דרמטית: מכבי ת"א משייטת. חוגגת. וחולמת

זה היה די צפוי שתחושת הדז'ה-וו תכה בעודד קטש בעומדו על הקווים בהאלה פיוניר. בכל זאת, הוא ומכבי ת"א על אותו פרקט במוצאי פסח זה תמיד מתכון לדרמה: לפני 26 שנה הוא ניצח אותה עם פנאתינייקוס בגמר גביע אירופה בסלוניקי. לפני שנתיים ניצח יחד איתה את פאו באואקה בפתיחת סדרת רבע הגמר. ולפני שלוש שנים הם הבטיחו את הכרטיס הראשון לפלייאוף המשותף שלהם יחד. אבל לא. הפעם הדז'ה-וו היה שונה ומפתיע, ובא מכיוון אחר לגמרי.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

5:13

בזמן הפוזשן האחרון של הרבע השלישי, מאמן הצהובים התחבט בוודאי בינו לבין עצמו מה יגיד לשחקנים בהפסקה המתקרבת, ונזכר בשירת "מה נשתנה" מהלילה שלפני במלון בבלגרד. כל ילד ששואל את הקושיות יודע כבר לדקלם בעל פה את הסטטיסטיקה של מכבי כמלכת המשחקים הצמודים ביורוליג, אבל מה עושים במצב כזה? שבו פשוט משייטים לניצחון? כאילו רגיל כזה, בלי יותר מדי עליות וירידות, עם יתרון נינוח שמתנהל לו לאורך כמעט כל הערב? עם 14 נקודות הפרש בדקה ה-30 (64:78) שפשוט יישארו כאלה גם בדקה ה-40, אבל בדיוק (89:103), בלי שהאירוע ייקלע להכרעה על סל או שניים?

הדרמה הייתה שלא התרחשה דרמה. וזה באמת סנריו שבו הקבוצה של קטש לא מתורגלת. למעשה, הוא התרחש רק פעמיים לאורך העונה הזו - בשני מקרי קיצון, בשניים מהאולמות הקשים ביותר שיש לליגה הזאת להציע. האחד, בדרך לניצחון משנה המומנטום בקובנה בתחילת דצמבר שנגמר ב-18+; והשני, בסוף אותו דצמבר, בדרך לחגיגה הגדולה ב-25 הפרש על פרטיזן בלגרד בביתה. הרעש העצום מסביב, אווירת הנכאים של הקהל המאוכזב והחשש התמידי שמא הכל יתפרק פתאום - כל אלה הפכו גם את שני הניצחונות ההם לשונים מהמונוטוניות השקטה והמפנקת שסיפקה אמש אנאדולו אפס. ומה אתם יודעים, מכבי ת"א עמדה בזה. ופשוט ניצחה. ניצחון פשוט.

https://www.youtube.com/watch?v=4PXXCzLbpu4

כאילו, פשוט, אבל בפרופורציה, כן? כי גם בסיכום המשחק הזה צריך להזכיר שהיא חזרה מפיגור דו-ספרתי. כמו תמיד: החמישייה הקבועה עם ג'ימי קלארק ולוני ווקר מתקשה להיכנס לקצב ולשטף הקבוצתי; ג'יילן הורד ורומן סורקין לא רואים כדור בדקות הראשונות; ואז פושט תמיר בלאט את האימונית ומרכיב את מגן השיניים.

אתמול הוא נכנס בפיגור 16:9 (שהפך מיד ל-19:9) אחרי 6 דקות, ועוד לפני סיום הרבע הראשון התחולל מהפך. ב-6 הדקות הראשונות שלו, קלעה הקבוצה 21. שזה לא ממש מפתיע, משום שבסוף השבוע שעבר מול דובאי היו לחבריו 8 נקודות ב-6 דקות בלעדיו, ואיתו הם טסו ל-19 ב-6 דקות. ולפני שבוע וחצי נגד פנרבחצ'ה נכנס הרכז במצב סביר של יתרון 15:16 אחרי 7 דקות, ומיד הטיס את מכבי ל-13:22 ב-5 דקות. 

אז נראה שהדפוס כבר די מובן. ואחרי הכל, בלאט הגיע לתחילת הרבע הרביעי כשבאמתחתו 3 נקודות ואסיסט בודד. הוא סיים את המשחק עם 12 נקודות (4 מ-4 לשלוש) ו-5 אסיסטים, כדי לספק את התשובה לשאלה שקטש היה אמור לשאול את עצמו בסיטואציה שתוארה כאן, והודיע: ככה מנצחים בנונשלנט. ככה, בדרך הקלה והפשוטה.

מנגד, צריך להודות, די עצוב לראות את אפס במצב שבו היא נמצאת. נכון ששיין לארקין מושבת כבר חמישה חודשים. ונכון שהקבוצה הזו נכנסה לגארבג' טיים של העונה כבר מזמןןןן. ונכון שאפילו סייבן לי ואייזיאה קורדינייה חסרו אתמול בקו האחורי. אבל גם בכלים המוגבלים האלה, אמור להיות לה מה למכור. רק שפאבלו לאסו ממשיך בהשמדת הערך שעוברת עליו מאז הועזב מריאל מדריד.

פי.ג'יי דוז'ר ספג עבירה שלישית ברבע הראשון. ניק וויילר-באב קיבל טכנית רביעית עוד לפני המחצית. קייל סוויידר היה צריך שרודי בובואה ייפצע כדי לראות מגרש, רק כשנותרו 16 שניות ברבע השלישי, ובקרירותו הרבה החטיא מיד זריקת עונשין (למרות שיש לו 94% עונתיים). ומן העבר השני, חגיגה: שוב חוזרים למשחק עם הרכב של ג'ון דיברתולומיאו, מרסיו סנטוס וזאק הנקינס, כאילו זה הגיוני ברמת היורוליג; מקבלים דקות חיוביות מהרכב שלושת הגבוהים של הורד, סנטוס וסורקין; ומרחיבים את הרוטציה גם להרכבי שלושה גארדים, ביום שבו ווקר לוהט עם 25 נקודות (לראשונה ב-2026), קלארק מסיים עם 17 ו-8 אסיסטים באהלן-אהלן, כמעט בלי שיורגש, והורד. 

היציבות היא הסוד שלו, ג'יילן הורד. צילום: Dragan Tesic

טוב, הורד. 16 נקודות ו-8 ריבאונדים הוא ניפק אמש, והם הצטרפו למדד ממוצע של 21.1 בשבעת המשחקים האחרונים. המספר יפה, אבל היציבות היא הסוד: בכל אחת מההופעות הללו הוא עמד בין 18 ל-25 בעמודת ה-PIR. האיש שבא לעבוד.

ארבעה משחקים לסיום, מכבי ת"א כמעט תלויה בעצמה. פתאום גם כל הכוכבים מסתדרים מסביב (מונאקו שוב מפסידה, הכוכב האדום בלגרד נכנעת בדרבי, ומילאנו יוצאת מהמרוץ). מה נשתנה?