האגרופים נשארו בכיסים: על בית, אנטי-כוכבים ואיש עדין ונרגן

מכבי ת"א עלתה אתמול ל-0:4 במשחקי הבית ביורוליג. כלומר, בית אמיתי - כזה שיש בו קהל, והוא בישראל. ניצחון אחד היה מול וילרבאן באהלן-אהלן, ושלושה אחרים מול קבוצות ששייכות ממש לליגה הזו. שלושתם הושגו בדרך הקשה והצמודה, לא לפני שאותן יריבות החטיאו 6 שלשות בשניות הסיום, בהתקפה האחרונה, וכל אחת מהן הייתה יכולה להשוות את התוצאה או לחולל מהפך; לכפות הארכה או להפוך את הניצחון להפסד, ואת החגיגה לשברון לב.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

6:08

18 שניות, 2 הפרש, קוסטאס סלוקאס מחטיא שלשה.

16 שניות, 3 הפרש, דאריוס תומפסון מחטיא שלשה.

10 שניות, 2 הפרש, ג'ריאן גרנט מחטיא שלשה.

3 שניות, 3 הפרש, ז'אן מונטרו מחטיא שלשה.

שנייה אחרונה, 3 הפרש, מונטרו מחטיא עוד שלשה.

שנייה אחרונה, 3 הפרש, מאודו לו מחטיא שלשה. 

בתרשים הזרימה הזה, 0 מ-6 מוביל ל-4 מ-4. אפשר לדבר על השדים של ההיכל, ואפשר לציין את אפקט האוהדים, והאמת שהכי מרגש היה כשעודד קטש דיבר על יום השנה לפטירתו של חברו הטוב ועוזרו בפנאתינייקוס, ליאור ליובין ז"ל. וכן, אולי זה קשור (לפחות קצת?) בכדורסל, בבעיות של קבוצה אחת, ובהוצאת המים מהסלע של הקבוצה האחרת והלא כל כך עמוקה ומוכשרת. 

הניצחון הזה הושג בדרך הכי לא קטשית. מכבי גברה על פאו עם 0 נקודות במתפרצות לאורך כל הערב. ועם 10 אסיסטים (פחות מחצי מהממוצע שלה). ולמרות שפגעה ב-9 מ-33 לשלוש (4 מ-27, 14%, לשחקנים שאינם תמיר בלאט). ואף על פי שאיפשרה ליריבתה לקטוף 17 ריבאונדים בהתקפה. אולי כאן מסתתר המפתח: לא מספיק לקחת את הכדור, צריך גם לעשות איתו משהו. ואולי לצהובים היו פחות אופנסיב'ז, אבל הם תירגמו את מה שהיה ליותר נקודות (12:15).

https://www.youtube.com/watch?v=euDEQVzwbM0&pp=ygUKZXVyb2xlYWd1ZQ%3D%3D

רק פעם אחת ניצחה מכבי ביורוליג עם המאמן הזה בסקור כל כך נמוך, וזה קרה לפני 18 שנים, כשגברה 67:73 על אפס פילזן של דייויד בלאט. ומתי לאחרונה היא עשתה זאת בכלל? לפני כארבע שנים, במרץ 2022. ביום שלישי הביסה את אולימפיה מילאנו 58:75, וכעבור יומיים הכניעה את ריאל מדריד 74:75.

קטש קיבל את ארגין עתמאן בהזמנה. בעיצומו של משבר, ובשיאה של מכת פציעות, ותחת לחץ עצום שמופעל על הקבוצה, ושהוא עצמו רק מגביר ומחריף ומשכלל אותו. לפני שבוע הכריז המאמן הטורקי כי ילך הביתה ויוותר על חוזהו אם לא יזכה העונה באליפות יוון או ביורוליג, בפיינל פור הביתי באואקה. לפני שלושה שבועות השליך הטורקי את חואנצ'ו הרננגומס ודינוס מיטוגלו מתחת לגלגלי האוטובוס, והאשים אותם מול המצלמות בהפסד לאולימפיאקוס ("הם תמיד קולעים 0 נקודות בדרבי", אמר וטעה/שיקר). 

זה לא הכל. לפני חמישה ימים הוא הכריז בעצבים ש"יש כאן שחקנים שלא תורמים לנו שום דבר, ואין לי פתרון. שהם ימצאו פתרונות", ואז סיפסל למשך משחק שלם את טי.ג'יי שורטס ועומר יורצבן, כדי שלכולם יהיה ברור במי מדובר.

סיפסל אותו למשחק שלם רק יומיים קודם, טי ג'יי שורטס. צילום: דב הליקמן, ספורטס רבי

אבל למציאות יש נטייה לבעוט לך בכל מיני מקומות בגוף, ואחרי קנדריק נאן ואותו מיטוגלו, נאלץ עתמאן להסתדר בת"א גם בלי ג'די אוסמאן. בצר לו, הוא הוציא מהפריזר את שורטס והעלה אותו בחמישייה. ופתח עם יורצבן את הרבע האחרון. ונותר תלוי באופן כמעט מוחלט בהרננגומס.

מול כל החוסרים האלה קיבלה פנאתינייקוס את ג'ריאן גרנט בשיאו. בקבוצת הכוכבים הזו, האיש הוא הכי אנטי-כוכב שיש. אולי הוא לא יוכל לסחוף אותה לשום מקום, אבל אם היא תגיע לאנשהו - תהיו בטוחים שהוא זה שיסחוב אותה. וההבדל בין לסחוף ללסחוב הוא עצום. גרנט היה אתמול בכל מקום, בהתקפה ובעיקר בהגנה. מול כדורי 50/50, ומול שחקנים שלכאורה שלטו בסיטואציה. או לפחות חשבו כך. אבל את השלשה האחרונה, שלשת הניצחון, דווקא הוא החטיא.

חייבים להודות שזה היה די סמלי. גם בצד המנצח נרשמו תופעות דומות: רומן סורקין, בהופעתו הראשונה ביד אליהו כקפטן חלופי, שוב נצץ והיה השחקן הכי מגוון ויעיל בהתקפה הצהובה, אבל הדקות האפקטיביות ביותר של מכבי ת"א היו דווקא אלה שבהן הרכיבו טי.ג'יי ליף ומרסיו סנטוס את הקו הקדמי שלה (אף שבהתקפה הם חיברו יחד רק 7 נקודות ב-30% מהשדה).

וזה עוד לפני שהזכרנו את התצוגה המוזרה והאמביוולנטית של אושיי בריסט, שפתח נגרייה במרכז הפרקט. כל שלשה פנויה שלו הצליחה לנחות איכשהו במקום הכי לא נכון, וכל חדירה שלו לסל יצאה משליטה. אבל ללא פעולות איסוף האשפה, הריבאונדים, החטיפה - ובכלל, משחק ההגנה השקט והרצחני שלו - מכבי לא הייתה מנצחת.

וויל פאקינג ריימן. צילום: capture_il.sport

אם כבר אנטי-כוכבים, אז מה תגידו על קטש שהתחפש לברק בכר (כן, המקביל שלו מהכדורגל אמור להיות ז'ארקו לאזטיץ', אבל אי אפשר, כי באנו להחמיא)? 2:07 דקות לסיום, או אם תרצו בדקה ה-88, הוא ביצע חילוף הגנתי. פאו החזיקה בכדור בפיגור 71:68, והמאמן החליט שעכשיו אסור לספוג סל. אז במצב כל כך צמוד, ובלי לדעת אם תהיה לו הזדמנות לבצע חילוף לפוזשן של קבוצתו, הוא הותיר אותה עם מוביל כדור אחד, והחליט שוויל ריימן ייכנס על חשבון בלאט.

השעון לא הספיק לזוז, הכדור אפילו לא הוכנס למגרש, וכבר וויל.פאקינג.ריימן סחט עבירת תוקף מפולפלת (מלשון פלופ). גם הפאול הזה, כמו הפעולות הקטנות של בריסט, מצטרף לגודש המעשים והמקרים שבלעדיהם פנאתינייקוס הייתה זו שחוגגת בסוף הערב.

לעת זקנה - ובחסות הפוזיציה והחשיבות העצמית המוגזמת - הפך עתמאן הדעתן לאדם ביישן, רגיש ועדין, שלא מסוגל לשאת מילים שמתחילות באות F. אם הירוקים באמת היו מנצחים, הוא לא היה יורד בשקט מופתי לחדר ההלבשה, ובוודאי היה פונה ליציעים בתנועות האגרופים המוכרות שלו. אבל פאו הפסידה, אז הוא השאיר את האגרופים בכיסים ובחר להמשיך להתקרבן. עד שיימצא האשם בהפסד הבא. לא הוא, כמובן. ככה זה אצל ארגין הנרגן.