בלייקני. מה ששלו שלו

סיומו של דרבי מהנה במיוחד הותיר אותנו עם לא מעט תובנות קטנות ותובנה אחת גדולה. נכון, קשה מאוד לאמוד את היכולות של הפועל תל אביב גרסת הליגה כשהיא נטולת מדר וגינת. בלעדיהם, היא נמצאת באותה הקטגוריה כמו שתי המתחרות הישירות שלה על התארים המקומיים. ואתם יודעים מה? כל עוד לא יוכח אחרת, גם איתם.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

9:37

מה ששלו שלו

עוד רגע נדבר על ענייני הסגלים של שתי התל אביביות. רגע לפני, נלך למהלך שסגר עניין. אי אפשר להבין את זה כשמביטים בדיעבד בבוקסקור, אבל המשחק הזה הלך קשה לבלייקני. כן, למרות שסיים עם 19. הדג' פינת טראפ אחד של קלארק וסורקין גרם לו לאבד את הראש ולהזיז יותר מדי את הרגליים. עוד מפגש עם השילוב ההגנתי של קלארק וסורקין גרם לו לאבד ריכוז וכדור. ולא רק שם – אפילו מאצ'אפ הגנתי ידידותי לכאורה כמו תמיר בלאט הסב לו קשיים ברגעים הפחות טובים שלו ושל הפועל תל אביב.

עכשיו למהלך האחרון. זוכרים את אותו בלאט עליו דיברנו לפני רגע? בפלוס 3 אדום, הכדור בידיים של בלייקני כדי לכבות את האור על הדרבי הזה. מולו בלאט. ומכבי עושה הכל, כמעט, כדי לעזור לו. הנה קלארק עוזב לגמרי את פלטין כדי להכריח את בלייקני לוותר. הנה הורד עוזב לגמרי את האיש שלו בדרך אל הבלייקני. בהישמע הגונג, עוזב מוטלי את המשמרת שלו ויורד אל מתחת לטבעת. בלייקני מבין שעכשיו זה הרגע, וחולף על פניו של בלאט בלי באמת לשים לב שהוא שם. סורקין, שלא ירד למטה עם מוטלי, מגיע לעזור. ועכשיו זמן לאסיסט הראשון של בלייקני בערב הזה, בדרך לסל האחרון של הדרבי הזה. הנה, ככה.

אז כן, בלייקני אכן נתקל בקשיים לפני כן, אבל הקשיים האלו היו קשורים בעיקר בו. כי הוא החטיא כמה כדורים שהוא בדרך כלל קולע. נחמיא כאן – כי מגיע – להגנה של הצהובים שעשתה עליו עבודה לא רעה בכלל, אבל זה שלו. מה ששלו שלו. בסופו של משחק, כשסופרים את הקורבנות לג'אמפרים המרהיבים של הבלייקני בהתקפה העומדת של איטודיס, מקבלים שני ג'אמפרים (אחד מהם קל במיוחד) על דאוטין. מעבר לזה, עוד 5 שלשות: אחת על התפר שבין קלארק לסנטוס, אחת על הפרצוף של הורד ושתיים על הראש של רומן סורקין. המהלך שהתחיל את הריצה המאוחרת של הסופר סקורר היה בכלל כזה שלא ירשם בסטטיסטיקה. אחרי דקות של היסוס, בלייקני היה מספיק עירני ובעניין כדי לדעת מתי לוותר על הכדור, אל מול הלחץ ההגנתי שהופעל עליו, כדי למסור לבראיינט שימסור למוטלי שיוריד את ההפרש ל-1. בעגה קוראים לזה הוקי אסיסט.

הנה, קבלו כמה דוגמאות להוקי אסיסטים מליגה אחרת:

https://www.youtube.com/watch?v=EJOrkpByXrs

ומרגע ההוקי אסיסט הזה, הערב הזה הפך להיות של בלייקני. כמו בסדרה ההיא מול ולנסיה. כמו במשחק ההוא מול ולנסיה.

פתרון חלקי לבעיה

בערב הלייב שעשינו כאן רגע לפני הדרבי התפלפלו לכם מיטב כותבי הדיסקו בדבר סוגיית רישום הזרים בהפועל תל אביב. ורק אור לוי האגדי, כשנשאל את מי הוא רושם אצל איטודיס, התחיל וסיים עם מילה אחת ושם אחד. מוטלי. אותו מוטלי שעד לפני מספר שבועות נראה היה על סף הדחה. כי היה אוטורו אחד מצוין ומאחוריו מוטלי אחד אבוד לחלוטין. אולי זכר לארועי סופיה. אולי לא. לא משנה ולא באמת איכפת.

ג'ונתן מוטלי איננו 4. השילוב שלו בעמדה הזאת נובע מכשל סגל. רגע, עצירה מתודית כדי להסביר: אתמול, בהמשך לרישום הראשוני של אוטורו, נותר סלוט אחד פנוי. זה שבהמשך יאויש על ידי וסיליה מיציץ'. ואם רק הליגה עכשיו על ראש שמחתנו, אז יש כאן בעיה מבנית שאיננה פתירה. לקבוצה של איטודיס והינאס יש 3 סנטרים זרים בסגל. ו-3 רכזים זרים בסגל. ו-2 גארדים (אדירים) בדמות בראיינט ובלייקני. ו-2 פורווארדים (וויינרייט, מלקולם). מה שאין לה, ולא יהיה לה, הוא שחקן 4 שיכול להיכנס ולקבל דקות בעמדה מספר 5. למכבי תל אביב לגמרי יש 2 ואולי 3 כאלו. כלומר יש סורקין, יש הורד ואולי אפילו ליף. תומר גינת, כשישוב, יכנס בכיף ל-4. האם גם ל 4.5?

הלקח המרכזי של איטודיס מגמר גביע ווינר, זה שבו רשם רק גבוה אחד (אוטורו) שנקלע לבעיית עבירות מוקדמת והותיר את הקבוצה נטולת ביג, הוביל לכך שהפעם רשם שניים. ופתח עם שניהם ביחד. ולגמרי עזר להגנה של מכבי תל אביב להחזיק מולם מעמד. כי לא משנה כמה שלשות מוטלי קולע, אליו לא באמת יוצאים. ובמצב הבטחון הירוד של אוטורו, אפשר לגמרי לרמות גם ממנו או להחליף איתו. וללכת כמה שיותר חזק אל עבר הגארדים המפחידים. את המשחק פתח בכלל קטש עם קרוס מאץ', כלומר השתמש בהורד כדי לשמור על אניס, ועל מוטלי הניח בכלל את מה שנשאר מבריסט. ומוטלי זרק. 14 פעמים הוא זרק. בלי ללכת לקו בכלל. הוא לקח את בלאט אחרי חילוף. הוא הסתדר עם הורד בלי חילוף. הוא סיים כמה מהלכים, כמו זה שעליו דיברנו ממש לא מזמן. וכשצריך היה, פשוט לקח את סורקין לטבעת, בכדרור, בלי שום התנגדות.

מוטלי היה גם הכוכב הראשי בפוזשן ההגנתי האדיר של הפועל תל אביב רגע לפני שקלע את סל הנצחון, עם שילוב של חילופים הגנתיים מצוינים ומניעת כדור מקלארק.

ועדיין, מוטלי ב-4 הוא, לכל היותר, פתרון חלקי לבעיה שעוד תצוץ. שלא אמורה להיעלם.

לא מתגעגע לים

במהלך העונה שעברה המאצ'אפ בין שני הרכזים המובילים שלנו שאינם משחקים ב NBA או בג'יליג הרגיש חד צדדי כמו נהי שגרתי של איטודיס בכל מסיבת עיתונאים. היה רוקסטאר ים מדר אחד בעליה והיה תמיר בלאט אחד בירידה. בכל מסגרת, כולל במאצ'אפ ראש בראש של שניהם. מאז קרו דברים בריאותיים לאיש של הפועל תל אביב מחד ודברים מקצועיים לבן של מאידך, והיי – הנה בלאט רכז ראשון בנבחרת. ולא ממש מתגעגע לים. והנה הוא שוב דומיננטי לגמרי בקבוצה שלו, כחלק בלתי נפרד מהאפרוריות של הקבוצה שלו. כולל ובמיוחד בשני משחקי הדרבי שהתקיימו העונה. עשר (10!!) טריצות יידה העלם אל הכיוון הכללי של הטבעת. כולל זאת אשר מקו הכדורעף, ברגע שטימור ירד לרגע למטה כדי לקבל את סורקין בחילוף.

בשילוב עם אותו הסורקין, זה כמעט הספיק לנצחון צהוב שני. אבל זה לא. אחת הסיבות, כמובן, הגנתית. כי בזמן אמת זה לגמרי הרגיש שבלאט מחזיק מעמד הגנתית, אבל בתכלס חטף מספר דו ספרתי של נקודות ישר על הפרצוף שלו. סיבה אחרת נוגעת למאמן שלו. עודד קטש הגיע למשחק הזה עם רעיונות מצוינים שהתבצעו לא רע בכלל, אבל התקשה להגיב מהלך המשחק. הרכב הסופר מחליפים שלו ברבע השלישי היה הגורם המרכזי לחזרה של הפועל תל אביב עד למינוס 1 בסיומן של  30 דקות. המהלך שלו עם גור לביא ברבע הרביעי, לאורך זמן, הוכח כטעות. ולא אמרתי כלום על פסקי זמן או על חילופים שרצה ולא הצליח לבצע.

וכן אכתוב כאן על ענייני ביג או סמול. בצוק העיתים הלך אתמול איטודיס להרכב הנמוך שלו, עם 4 גארדים ומוטלי/אוטורו. במרבית הרגעים הללו הציב מולו קטש הרכב גדול, שכלל גם את סורקין פלאס הורד וגם לביא ב-3. אפשר לנצח משחקים כשהולכים גדול, זה נכון. בהיעדרו של ווקר רשמית ושל בריסט בפועל, גם באמת לא נותרו יותר מדי אופציות לעמדה הזאת, זה נכון. ועדיין, בתחרות כשרון מול גודל, הכשרון שוב ניצח. וזה, בין היתר, על קטש.

4 נקודות לסיום

1. הרבע השלישי – הרגע כתבנו כאן על ניהול החילופים וההרכבים של קטש. חלק משמעותי מההפסד הזה שלו איננו קשור לעניינים טקטיים. באמת של החיים, מכבי יכולה ואמורה הייתה להוביל 15 בשלבים האלו. הם בכלל ודיברתולומיאו בפרט החטיאו דברים שהם לא אמורים. הייתה לשחקנים בצהוב, במקביל למאמן הצהוב, הזדמנות ריאלית להנחית מהלומה מקבילה לזאת של דאוטין במשחק ההוא בסופיה. והיא והוא והם פספספו את זה, מה שפינה את הבמה לבלייקני ומוטלי.

2. אניס – אמרנו כבר ונכתוב שוב: מי שבתכלס הוא הרכז הרביעי של האדומים איננו נופל, ואין לי את זה ביותר עדין, מהרכז הראשון של מכבי – לא שאני יודע מיהו. ההימור ללכת עליו במקום מיציץ' או ג'ונס, בין היתר, היה שווה נצחון אדום. ועדיין, במקביל לסיטואציה בה נתקלה בגמר גביע ווינר עם אוטורו, העבירה השלישית והמוקדמת של אניס כמעט ועלתה לאיטודיס במשחק. כי גם בתקציב שאיננו נגמר, בחוקי הליגה ובהיעדרם של שני הישראלים המובילים, הסגל הזה – וכן, אני יודע שזה מצחיק – קצר.

3. סורקין – אנחנו לא מדברים על התופעה הזאת מספיק. רומן סורקין עושה כאן דברים שלא ראינו מעולם. אי אפשר להחליף איתו הגנתית. וכשהוא זונח לרגע את המגמה הסטטיסטית המחרידה שלו העונה מחוץ לקשת שלוש הנקודות, אז גם אי אפשר לעזור ממנו לרגע. השלשה ההיא שקלע לקראת הסוף, אחרי עזרה אגרסיבית על בלאט, הייתה כזאת שמוציאה את האוויר מאולם שלם. ביחד ובעיקר איתו, מכבי תל אביב מעמידה בסימן שאלה מובהק את תאוריית היתרון המוחלט של היריבה העירונית בקו הקדמי. בטח ביום שבו גם סנטוס מצליח לנצח במצבים של חילופים הגנתיים א-לה חסיאל ריברו. מוטלי ואוטורו זה אחלה. זה בטוח בטוח יותר טוב מסורקין כזה עם הורד?

4. ינאי – בסוף, זה היה הערב של עופר ינאי. איכשהו האולם הזה התמלא. איכשהו, נוצרה אמש אווירה שהזכירה, גם אם בדציבלים נמוכים בהרבה, איך משחק כזה אמור להישמע. איכשהו, הוא גם הצליח להימנע מהקרחנה הרגילה + הקנסות הרגילים שאחרי הפירוטכניקה. איכשהו, בסיום 40 דקות כיפיות של כדורסל, הוא מצא את השחקנים שלו רוקדים ומודים לקהל שלהם. וכידוע לכולנו, זה הכי לא מובן מאליו שיש.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.