איפה ואיפה: מלונדברג ועד קטש. ממיציץ' ועד סלוקאס

לפעמים, צריך לתת למספרים לספר את הסיפור. במקום לנצח ב-3 משחקים מ-13, היא טסה ל-4 מ-4. היא ממשיכה לקלוע מספר כמעט זהה של נקודות (89 מול 88), אבל במקום לספוג 93.7 - היא סופגת 81.5. ובמקום לסחוב על הגב 18 מ-19 היריבות שלה, היא מתחילה לפזול ולחשב מה חסר לה כדי להתברג בעשירייה המוליכה לפלייאין.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

8:49

אז מה בעצם קרה לה, למכבי ת"א, בשבועיים האחרונים? סליחה על ההקבלה מחג אחר, אבל מה נשתנה, שהקבוצה הכושלת בתולדות המועדון הפציעה משום מקום והפתיעה בקובנה, הכניעה את וילרבאן וסגרה ניצחון כפול במחזור כפול (דבר שלא קרה לה ב-12 הדאבלים הקודמים)?

תבחרו אתם: אולי זו ההצטרפות של איפה לונדברג, שהכניסה איזון, ניסיון, איכות, סייז ואופי לקו האחורי ולקבוצה בכלל. אולי זו החזרה הביתה, לחיק האוהדים. אולי זה אפקט כמעט-חילופי המאמן ש"מעמדו לא היה על הפרק" (בוא'נה, עודד קטש הזה ענק, הרבה יותר טוב מקטש עודד שהיה שם לפניו!). אולי זה גם אפקט סיפורי לוני ווקר, עם ההיעדרות מהדרבי, הסיפסול בבולוניה והתגובה שבאה בעקבותיהם. מה אולי? לא אולי. אל תבחרו. זה הכל יחד.

https://www.youtube.com/watch?v=-G-kKBfs6bA

ולנסיה היא קבוצה מיוחדת. "מסוכנת", כפי שמגדיר אותה אוואן פורנייה. "אני צופה בה, ורואה גירסה משודרגת של פריז מהעונה שעברה", החמיא לה לפני שבועיים, כשעוד לא ידע שהחבורה הזו עומדת להגיע אליו הביתה ולקרקע את אולימפיאקוס. אז רגע: היא קלעה 99 בפיראוס, ו-94 על אנאדולו אפס, ו-89 באואקה, ו-90 על באיירן מינכן, ורשמה חמישה ניצחונות רצופים. ודווקא בארנה נתקעה על 82 והפסידה? מה אנחנו רואים?

לפתע, מכבי ת"א קיבלה מימד של עומק. החמישייה שהריצה אותה לאחר ההפסקה הורכבה מלונדברג ומווקר לצד אושיי בריסט, ג'יילן הורד ורומן סורקין. בסך הכל הגיוני. ואז הגיעו הדקות שבהן החבורה הזו ירדה לנוח. במצב 56:66, כשעל השעון 139 שניות לפני הרבע הרביעי, עמדו על המגרש ג'ימי קלארק, ג'ון דיברתולומיאו, וויל ריימן, טי.ג'יי ליף ומרסיו סנטוס. קטש בוודאי חשב לעצמו: בואו ניתן קצת האסל ואנרגיה, נשרוד איכשהו את ארבע הדקות הקרובות ונחזיר את השחקנים המובילים וה"טבעיים" לקראת הסטרץ' האחרון והמכריע.

עודד קטש יותר טוב מקטש עודד לא? צילום: ספי מגריזו, מכבי Rapyd תל אביב

התוכניות השתבשו לו. בקטע טוב, כן? קלארק היה מעורב כקולע או כמוסר ב-7 מ-9 נקודות רצופות בצהוב, וכבר 68:79. וכשמאמנו הוריד אותו לספסל, הוא החזיר אותו כעבור 43 שניות בלבד. ובוודאי תהה לעצמו: או.קיי, מתי ההרכב המפתיע הזה ימצה את עצמו ויתחיל לחזור לגודל טבעי? ואיך אני חוזר לליינאפ שתכננתי בתזמון מדויק, בלי להינזק? אז הורד נכנס. ולונדברג. ובריסט. ול-4 הדקות המסיימות הגיעה מכבי ת"א בפלוס 75:85. המהלך הושלם עם כניסתם של ווקר וליף, כשעל השעון 3:43. ודווקא אז, כנראה לא במקרה, המגדל קרס.

עד לסיום פגעה מכבי ב-0 מ-5 מהשדה. והפסידה 11:2 בריבאונדים. ולנסיה קטפה 7 כדורים חוזרים בהתקפה, אבל תירגמה אותם ל-3 נקודות בלבד. 3 פחות ממה שהייתה צריכה כדי לכפות הארכה. ליף התחפש לקלארק עם איבוד גורלי (האיבוד היחיד שלו בשני המשחקים האחרונים!), ממש כמו ביום שלישי בדובאי, והשאיר ליריבה הזדמנות ממשית למחוק הכל, והקטשים לא ביצעו עבירה בפוזשן האחרון ב-3+. דאריוס תומפסון ירה, והחטיא. ז'אן מונטרו ירה, והחטיא. ומונטרו שוב ירה, ושוב החטיא. ולנסיה כבר הפסידה פעם לצהובים 85:82. זה קרה לפני 6 שנים, כשאלייז'ה בראיינט שיחק אצלם. פיסת היסטוריה.

היה מעורב כקולע או כמוסר ב-7 מ-9 נקודות רצופות בצהוב, ג'ימי קלארק. צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב

בואו נחזור לרגע לאחד הנתונים מהמבול שהמטרתי עליכם בתחילת הטור: מכבי ת"א עם ניצחון כפול במחזור כפול. זה לא קרה לה מאז ימי וויד בולדווין, בשלהי עונת 2023/24. אין טעם לצבוע הכל בוורוד (או בצהוב) ולספר סיפור מדומיין כאילו הכל טוב ותקין, או שהקבוצה הזו רצה לאליפות. שנייה. מבלי לגמד חלילה את הסטריק המרשים הזה, היא פגשה במהלכו רק קבוצה אחת שמדורגת כרגע בין 8 הראשונות, ואת בעיית קבלת ההחלטות של חלק משחקניה קשה היה לפספס ברגעים המכריעים, פעמיים בשבוע.

גם את רכבת ההרים האנושית הקרויה לוני ווקר ראינו כולנו, ולא הופתענו. אבל כאן בדיוק נעוצה הנקודה: את ז'לגיריס ואת וילרבאן ניצחו הצהובים בימים גדולים של הכוכב. את דובאי ואת ולנסיה הם הכניעו בלעדיו. הוא עדיין השחקן הכי חשוב, והוא עדיין יישאר הטופ סקורר במדדים העונתיים. אבל תלות אובססיסית בסטאר מהסוג הזה מייצרת תקרת זכוכית; ומהתלות הזו, בעיקר הודות ללונדברג, היא מצליחה להשתחרר, ולהוכיח לעצמה שאפשר גם אחרת.

בדיוק כפי שהמאמן שלה, בעונתו ה-21 בקריירה, לומד שהוא יכול לחיות גם מחוץ למים הטריטוריאליים של עצמו, מבצע התאמות ושינויים, ומשחק כדורסל שהוא לא "הכדורסל של קטש".

הרחק מירושלים, באתונה בירת הכדורסל, הוחמצה ההזדמנות להשלים נס נדיר וחד-משמעי, כלומר: חג-משמעי, ולסגור את חנוכה עם 6 מ-6 לקבוצות הישראליות. הפועל ת"א עשתה כמעט הכל נכון, קיבלה קצת עזרה מארגין עתמאן, ולא הייתה רחוקה מלהכניע את פנאתינייקוס. אבל אז קרה משהו.

סליחה על הציטוט העצמי הכמעט-מדויק, אבל קבלו: "הוא רחוק מלהיות טוב כמו שהיה בימי הזוהר והתהילה בטורקיה, ובוודאי שהוא לא עקבי כפי שזכרנו אותו משנות ה-MVP, והוא גם לא זה שיסחוב את הקבוצה במשך 40 דקות. אבל גם במשחקים רעים, הוא יוכל ואפילו יידרש להיות זה שיתפוס מנהיגות ברגעים מסוימים. לא בהכרח לקחת את הזריקות המכריעות, ואולי אפילו לא להיות על המגרש במאני טיים".

את המילים הללו כתבנו רק לפני 48 שעות על ואסילייה מיציץ'. והנה, הן הוכחו כנכונות על גארד אגדי אחר, שמבוגר ממנו בארבע שנים ופגש אותו בלא מעט דרבים. קוסטאס סלוקאס ניהל את ההתקפה האחרונה של פאו ברבע השלישי בשוויון 62:62. בתוך 57 שניות הוא קלע 8 נקודות. הראשונות שלו במשחק. וגם האחרונות. והריץ את פאו ל-0:8. שהפכו ל-0:13. שסגרו עניין וסיפור.

מתמודד באופן מרשים עם המטוטלת בין לככב לבין לא לשחק בכלל, טיילר אניס. צילום: דני מרון, באדיבות ליגת ווינר סל

זה היה משחק קצת מוזר. קרב המוחות בין דימיטריס איטודיס לעתמאן, והכמיהה של כל אחד מהם לנסות ולהדהים את יריבו, כמעט יצא משליטה. הפועל באה במטרה לנטרל ככל האפשר את קנדריק נאן, ולהציב עליו שומרים גדולים שיסתירו לו את הדרך לסל. אתם יודעים, הקולין מלקולם, איש וויינרייט ואנטוניו בלייקני האלה. AB אפילו פתח בחמישייה, לראשונה העונה (אולי כדי שיקלע קצת גם לפני הרבע האחרון, בניגוד לכמה מהמשחקים האחרונים).

ומי לא בא? נאן. ביום שלישי, בגלל הפציעה בקרסול (יש לי חברים טורקים שמוכנים להישבע שהוא בכלל לא נפצע, והכל היה תרגיל הסחה שעבד היטב), הוא עלה מהספסל לראשונה העונה - ופנאתינייקוס ניצחה בחוץ את פנרבחצ'ה. אז למה לא להמשיך עם זה? היוונים פתחו בליינאפ הכי הגנתי שיש להם, עם ג'ריאן גרנט ופנאיוטיס קלאיצאקיס, ואחרי דקות הגישושים הראשונות רצו מ-8:7 ל-8:20.

הבלאגן שיצרה החמישייה השונה של הפועל גרם לסקנד יוניט קצת מוזר, עם כריס ג'ונס וטיילר אניס בדקות נדירות יחד. וזה דווקא עבד לא רע, עם 0:9 מהיר בדרך לסיום הרבע הראשון. הרכז הקנדי, שמתמודד באופן מרשים עם המטוטלת בין לככב לבין לא לשחק בכלל, קלע שיא קריירה ביורוליג של 16 נקודות; מלקולם, שסיים השבוע עם 0 עגול בטור הנקודות (לצד 11 ריבאונדים) מול הכוכב האדום בלגרד, קלע 12 מהירות בתוך 6 דקות והשאיר את האדומים בתמונה. בצד השני, נאן היה נוכח-נפקד ולא הצליח לתפקד.

איטודיס זרם עם השילוב בין ג'ונס לאניס, ולדקה וחצי ניסה אפילו את וויינרייט בעמדת הסנטר. אבל זוכרים את הדקות המתות האלה, שסיפרנו עליהן בפתיח בהקשר של היריבה העירונית? אז כששני הרכזים ירדו לנוח, ואת הרבע האחרון פתח מיציץ' כפליימייקר יחיד, הגיעה הקריסה בהובלת סלוקאס, וממנה הפועל כבר לא חזרה.

הוביל את הקריסה של הפועל, קוסטאס סלוקאס. צילום: Panathinaikos BC

פתחנו במספרים, וגם נקנח בהם. מוליכת היורוליג שעדיין מובילה את הטבלה דורגה עד אתמול ראשונה גם באחוזים מהעונשין, עם 83.7 מרשימים ויפים, אבל נקלעה לערב מחריד של 9 מ-20. עם 1 מ-9 לדן אוטורו, ג'ונתן מוטלי ומלקולם יחד. פנאתינייקוס פגעה ב-22 מ-23, והרי לכם פער של 13 נקודות במשחק שהסתיים ב-11 הפרש.

או, אם תרצו - אפרופו סלוקאס - בואו נדבר על הנתון הפסיכי של פאו: 4 איבודי כדור לאורך המשחק כולו. כשאתה לא מאבד, אפילו קבוצה דינמית כמו הפועל ת"א לא יכולה לרוץ, והירוקים ניצחו 2:15 בהשגת נקודות מאיבודים. והרי לכם (שוב) פער של 13 נקודות במשחק שהסתיים ב-11 הפרש.