מכבי ת"א הגיעה אתמול לרבע הרביעי באואקה כשהיא בעניינים, והיא טובה, והיא תחרותית, והיא יודעת, מבינה ומרגישה שזה אפשרי. שהיא מסוגלת לנצח בחוץ את פנאתינייקוס. כפי שהאמינה שהיא מסוגלת לנצח את אנאדולו אפס, פריז ואולימפיאקוס. וכפי שהייתה מסוגלת וגם ניצחה את הפועל ת"א וריאל מדריד. בעצם, כפי שהיה בכל משחק יורוליג, למעט ההתפרקות המוקדמת ההיא מול ברצלונה.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

5:31

ואז זה קרה. כלומר, שוב קרה.

* 9:27 דקות: ריבאונד התקפה של עומר יורצבן מהחטאה של קנדריק נאן.

* 8:54: ריבאונד התקפה של יורצבן מהחטאה של קוסטאס סלוקאס.

* 7:34: ריבאונד התקפה של יורצבן מהחטאה של טי.ג'יי שורטס.

* 6:40: ריבאונד התקפה של יורצבן מהחטאת עונשין של שורטס.

ובצד השני של מגרש הלדים, גם זה קרה. כלומר, שוב.

* 8:28 דקות: מרסיו סנטוס מאבד בשנייה ה-24 של ההתקפה.

* 7:57: אושיי בריסט מחטיא בשנייה ה-24.

* 6:44: בריסט מחטיא בשנייה ה-21.

* 6:14: מכבי לא זורקת בזמן, איבוד של 24 שניות.

* 5:48: טי.ג'יי ליף מאבד בשנייה ה-12.

תשע פעולות בפחות מארבע דקות. דקות שאותן התחילו הצהובים בשוויון, ודקות שאותן הם סיימו במינוס 10. דקות שגמרו את המשחק. דקות שניפצו את האשליה. מול פאו, כמו מול אפס ופריז ואולימפיאקוס. חודש אחד של יורוליג, ובו ארבעה הפסדים שבשיופים קלים היו יכולים להפוך - לפחות בחלקם - לניצחונות.

אפשר לדבר על טקטיקה ועל ליינאפים ועל ניהול משחק. אפשר, ורצוי, וצריך. במהפך המאוחר וההרואי של האדומים מפיראוס (באיזו שנה זה קרה? אתם קולטים שעברו פחות משבועיים?), תמיר בלאט לא היה על המגרש, ועודד קטש טעה. גם אתמול, לאורך רוב ריצת ה-0:10 של הירוקים מאתונה, בלאט היה על הספסל, ועמדת הרכז נעה בין ידיהם הפזיזות של ג'ף דאוטין ולוני ווקר. בזה דווקא היה היגיון: כשעל השעון כל כך הרבה זמן, ואתה רוצה שהרכז היחיד שלך יגיע עם קצת אוויר בריאות לרגעי הסיום, אתה חייב לתזמן. כדי, למשל, שידפוק איזו שלשת ניצחון כמו בשבוע שעבר (מה? כבר חלפו שישה ימים?).

שנייה. רגע. חייבים לעצור. מה כתבתי כאן? אתה רוצה שמה? ש"הרכז היחיד שלך"? כנראה עלינו על הבעיה. או לפחות על חצי ממנה.

אם אתה נקלע לארבע זריקות רעות בסוף שעון תוך שלוש דקות, סימן שחסר לך רכז. ואם כל פוזשן של היריבה נגמר בהזדמנות שנייה (היה לפני כן גם אירוע של הזדמנות שלישית, ורביעית, וחמישית), אז חסר לך סנטר. מי חשב, מי ידע, מי האמין. בסך הכל כולם מדברים ומתריעים, או איך קטש אמר השבוע? "בכל פעם אני מגמגם מחדש כששואלים על זה".

זה הזמן להזכיר גם מי עמד ממול: אותו יורצבן, שחגג על הקו הקדמי המפוספס (מלשון פספוס, ומלשון פסים) הוא הסנטר השלישי בפנאתינייקוס. או בתרגום לשפת מה-שנשאר-מהמכביזם: הוא הקליפורד אומורי שלה. והוא שיחק כל כך הרבה רק בגלל שמתיאס לסור מושבת, ורישון הולמס נפצע, ולארגין עתמאן לא היה הפעם חשק להרכבים עם דינוס מיטוגלו ו/או חואנצ'ו הרננגומס בעמדה מספר 5. כמה המאמן הטורקי מחזיק משחקנו הטורקי? לא מזמן, ביורובאסקט, הוא נתן לו 6 דקות בממוצע לערב.

יש למכבי ת"א בסיס שאפשר לעבוד איתו. תסתכלו על הדרך הארוכה והמרשימה שבה ה-MVP היוצא רומן סורקין התפתח להיות אחד הגבוהים ההתקפיים היעילים והמגוונים ביורוליג. ועל הדרך המהירה והמרשימה לא פחות שבה טי.ג'יי ליף לומד את רזי הכדורסל האירופי, והכדורסל הקטשי, ומנפק מעצמו ניצוצות שמסבירים למה רצו אותו כאן כל כך הרבה שנים.

תסתכלו גם על מה שקורה בקו האחורי. אתמול ג'ימי קלארק הפגין תצוגת תכלית. ונגד ריאל, מעבר לשלשת הניצחון ותשעת האסיסטים של בלאט, ווקר העמיד מספרים פרה-היסטוריים. ומול אולימפיאקוס, הפועל ופריז נעץ דאוטין 13 שלשות.

ועכשיו תדמיינו. דמיינו שסורקין וליף, ויחד איתם ג'יילן הורד וסנטוס, חולקים את הקו הקדמי עם סנטר אמיתי. לא מולטי-מיליונר כמו לסור או ניקולה מילוטינוב, אלא ברונו פרננדו (השוק קשה, הא?) או אפילו דונאטאס מוטייונאס.

ודמיינו שדאוטין מתופקד כל הזמן כמוביל כדור שני, ושווקר משחק בעיקר כשלישי בהרכבי שלושה גארדים, ולצידם יש רכז אחד - אבל ממש רכז - ולא רק בלאט, או לפרקי פרקים קלארק. לא מולטי-טאלנט כמו שורטס (די נו) או ואסה מיציץ', אלא איפה לונדברג או אפילו ניק קלאתיס. כן כן, בצוק העיתים, אחד כזה שיידע לקבל החלטות ולסדר את המשחק, יפתור את בעיית חוסר הניסיון, יוכל לשמור בהגנה ולתת דקות מוגבלות בעמדה הזו.

השוק קשה, הא? דובאי הביאה את בוגי אליס, ובאסקוניה הגיעה עד קובי סימונס. קובי פאקינג סימונס, שקלע אתמול 16 נקודות והביא לה ניצחון בכורה. טוב? רע? לפחות הן מנסות. מכבי ת"א לא.

לפחות הן מנסות, מכבי ת"א לא. צילום: PAO BC

חודשיים אחרי פתיחת האימונים, חמישה שבועות אחרי ההפסד הכפול להפועל ירושלים, חודש לתוך העונה וחודש לפני חזרת היורוליג לישראל, כלום לא קורה. לא היה צריך להיות שי האוזמן או פיני גרשון (איך השחלתי פה, ראיתם?!) כדי לזהות את הבעיה ואת החוסר בזמן אמת. אבל מה זה משנה? הבעלים הזה לא רוצה את ההוא, והבעלים ההוא לא רוצה (על פי פרסומים זרים) את המאמן. הם יכחישו, יתעצבנו, יתנגדו, יסמנו ויאיימו, אבל בפועל - עושים בדיוק את מה שמייחסים להם.

אפשר לגנוב פה משחק מריאל, ושם כמעט מאולימפיאקוס, ובין לבין לחגוג בדרבי, ואולי אפילו לפרק מחר את רצף הניצחונות של הכוכב האדום בלגרד. ואפשר לדבר על טקטיקות ואסטרטגיות ומיקומים ו-Xs and Os. אבל במכבי ת"א מודל 2025 ו-2026, כל הדברים החשובים הם באמת חסרי משמעות.

הטקסט הזה מוכר לכם? יש מצב. זה רק נשמע כמו תקליט שבור. המועדון הוא זה ששבור.

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אהרל'ה ויסברג

קצת לפני בר המצווה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בעיתון (והיא בכלל הייתה על טניס). כשהייתי בן 16 המצאתי את הכינוי "קטשפר", שחיבר בין עודד קטש לדורון שפר. חלפו כמעט 20 שנה, וכשנכנסתי לראשונה לאולפן וואלה, מאמן בכיר בישראל - היי ננו - ראה אותי לצד שי האוזמן ואודי הירש וכתב לי: "יפה, הצטרפת לצמד רָעִים".
אז הנה, אנחנו שוב כאן. שוב ביחד. וזה חדש, וזה יצירתי, וזה מרגש, ובגדול זה נשמע טוב. בעיקר אם פה ושם נזכור להישאר רָעִים. כי הגיע הזמן למשהו קצת שונה. משהו ישיר. בלי מתווכים. בלי פילטרים. אנחנו - ואתם.
כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק. כדורסל הוא החיים. הוא החיבור בין אנשים. וכשאתה זוכה לעבוד במקצוע שאתה אוהב, אין הרבה דברים מרגשים יותר מפגישות של אחד על אחד עם יאניס אדטוקומבו או ז'ליקו אוברדוביץ'. או מלראות משחקים מתובלים בפיצוחים, שבוע אחרי שבוע, יחד עם פיני גרשון. או מהבאת סקופ שמשנה סדר יום. או מהשחזת מקלדת בטור שחושף דברים שלא רצו שתדעו.
נתכתב כאן על משחקים ומגמות ותופעות וסטטיסטיקות, ועל שחקנים ומאמנים ועסקנים ואוהדים, ופה ושם גם על פנטזי, ונקפיד על רפרנסים לסיינפלד.
איש חכם הבטיח שיהיה כאן דיסקו. סוף סוף אני מעז לרקוד בפומבי, רק שלא אסיים כמו איליין בניס.
גגגגידיאפ!